שוכחים לחשוש מנדל"ן

אם לא יתחולל שום דבר חריג, בעוד חמישה חודשים, כאשר יכנס נגיד בנק ישראל החדש ללשכתו בפעם הראשונה, הוא ימצא על שולחנו קלסר ובו המילים "מחירי דיור ויציבות פיננסית" באותיות אדומות וגדולות. תוכן הקלסר יעמיד מיד את הנגיד החדש על חומרת המצב, והוא יהפוך להיות המוקד החשוב לפעולתו.

מקור הדאגה של בנק ישראל אינו בלחץ האינפלציוני שיוצרת העלייה המהירה במחירי הדירות, אלא בעלייה המהירה במשקל האשראי לדיור שמעניקים הבנקים. מאחורי שתי התופעות נמצא אותו גורם עצמו - התיאבון להשקעה בנדל"ן כחלופה להשקעה בניירות ערך.

הבעיה היא שככל שחולף הזמן, המשקיע הישראלי מתחיל לשכוח למה צריך לשקול שיקולי סיכון בעת קבלת החלטות על השקעה בנדל"ן. כמו תמיד במצבים אלה, כיוון המחירים נראה חד סטרי, כלפי מעלה. אלא שבנק ישראל לא שוכח, ולא ישכח, איך מסתיימים בדרך כלל מצבים כאלה. שינוי, אפילו קטן, בכיוון המחירים יכול לחולל תנועה מבוהלת של משקיעים אשר ינסו למכור את הנכס שבידיהם. בתנאים אלה חייב הבנק המרכזי לחשוב על היקף ההפסדים שייגרמו לבנקים מאי עמידה בהלוואות.

לטובת הבנק המרכזי והמשק הישראלי פועלת העובדה שהבנקים שהעניקו את ההלוואה הם אלה שאמורים לגבות את הכסף. אין ארמונות חול שנבנו על יסוד נגזרי אשראי מפוקפקים. אך עדיין קיימת דאגה מפני מה שיקרה אם תתחיל יציאה מהירה משוק הדירות, שלא לדבר על מה יתרחש אם היציאה תהיה מבוהלת. דירה אינה נכס נזיל, ואם תתחיל התאמה מהירה של המחירים, היא עלולה להסתיים בהפסדים למשקיעים ולבנקים כאחד.

ובחזרה לקלסר של הנגיד החדש. בסופו הוא ימצא פתק בכתב ידו של קודמו ובו המילים "ניסיתי את הכול אך לצערי זה לא עזר. בהצלחה. סטנלי".