הסיפור הוא לא שרה

"הגברת נתניהו... ביזתה אותו (אירוע השבעת חברי הכנסת החדשים) בלבושה... זאת למרות נוכחותם של הרבנים הראשיים לישראל והנציגים החרדיים" (אתר כיכר השבת, 6.2.13).

אישה נורמטיבית הייתה קוראת קטע כזה בחיוך, אולי אפילו בצחוק מתגלגל, ועוברת הלאה. אבל שרה הגיבה בצורה המאפיינת את שרה: הפעלת אנשים שיסנגרו עליה ועל שמלתה, לא בהכרח מפאת כבודה, אלא מפאת האינטרסים שלהם. וכך, מפרסום של כלום באתר של כלום, העניין הקטן הפך לסיפור גדול.

אבל עיקרו של הסיפור אינו הרעיה והתנהגותה. אלה דברים ידועים זה מכבר. הסיפור הזה הוא על ההשפעה שיש לשרה, להתנהגותה, על אנשים בכירים במדינה החוששים לפרנסתם, הרוצים למצוא חן בעיני הבעל-הבוס, לזכות בקידום, להיות בחוג המקורבים, לעשות קריירה כמעט בכל מחיר.

לא קוטלי קנים

פוליטיקאים, לא קוטלי קנים, יצאו להגנת האישה והשמלה. במהלך כזה צוברים נקודות זכות יקרות אצל משפחת נתניהו, וזה חשוב בעיקר לאלה שנצברו נקודות לחובתם (בנט, לבנת).

ברשות השידור הגדילו לעשות. האם שרה דרשה להעלות לשידור מישהי שתקלס אותה? או שרצונותיה כבר ידועים לראשי הרשות גם מבלי שהיא תבטא אותם במפורש? מכל מקום, רצים בהולים יצאו לחפש מתנדבת.

חיפשו וחיפשו ומצאו. את מי? את ג. יפית, אשת העסקים והפרסום המצליחה. אולם אבוי, היא הגיעה לקראת סוף מהדורת "ערב טוב ישראל". האייטם האחרון, תחזית מזג-האוויר, כבר היה באוויר - אבל אין בעיה. יש סדר עדיפויות. מגישת המשדר הנבוכה נדרשה לקטוע את התחזית ולהכניס את יפית, בשידור חי מהאולפן בתל-אביב, כדי שזו תשמיע את דברי קילוסים לשמלה ולאישה שלבשה אותה.

ראשוני, לא עקרוני

למען ההגינות צריך לומר: זה לא המקרה הראשון בהיסטוריה שקוטעים שידור לצורך העלאת אייטם אחר. עשו את זה כאשר פרצו מלחמות; כאשר הלך לעולמו מנהיג בעל שיעור-קומה מיוחד; כאשר נכרת הסכם שלום משמעותי. אישה אחת אמרה לי "הייתי בטוחה שיש פיגוע". כלומר, אין פה תקדים עקרוני, אבל בהחלט מדובר בראשוניות.

מעולם לא עצרו, לא בעולם ולא אצלנו, שידור בשביל שמלה, אפילו לא שמלה של קוקו שאנל. זהו אונס השידור הציבורי לטובת אינטרסים של פרטים. כדבר הזה עוד לא היה. לא במדינה דמוקרטית. ואני אומר בביטחון מלא, שדבר כזה גם לא יהיה. ואם יהיה, זה יתרחש שוב אצלנו.