האוליגרכים של עידן ילצין מוותרים על מחצבים כדי להתרחק מהקרמלין

בשעה שהבעלות הממשלתית על עסקים בעלייה, האוליגרכים שהתעשרו ממחצבי רוסיה מוכרים את החזקותיהם לטייקונים מקורבים יותר לפוטין

מיליארדרים רוסים שעשו את הונם מקניית נכסי חומרי גלם בשנות ה-90 נוטשים כעת את הנכסים הללו כדי להשיג עצמאות מהקרמלין, ואת מקומם תופסים אוליגרכים הנהנים מתמיכתו של ולדימיר פוטין.

ויקטור וקסלברג, המיליארדר השלישי בטבלת עשירי רוסיה לפי מדד המיליארדרים של בלומברג, הודיע השנה שהוא ישקיע את חלקו במכירה של חברת הנפט BP-TNK ב-28 מיליארד דולר בטכנולוגיה, מיכון ואנרגיה חלופית, ולא במחצבים ובחומרי גלם.

מיכאיל פרוחורוב, העשיר מספר 9 ברוסיה, מכר את החזקתו במפיקת הזהב הגדולה במדינה זו, פוליוס אינטרנשיונל, ב-3.6 מיליארד דולר בשבוע שעבר, כדי לגוון את השקעותיו. סרגיי פופוב, מספר 27 ברשימת האוליגרכים, מכר את יתרת החזקתו בחברת כריית הפחם SUEK השנה, וחיסל בכך את החזקות המחצבים שלו.

"יש אבולוציה של אינטרסים בקרב הרוסים העשירים ביותר, והאבולוציה הזו מקבילה לאבולוציה בכלכלת רוסיה", אומר ג'יימס בידל, יועץ השקעות ביחידת הבנקאות הפרטית של סוסייטה ז'נרל במונאקו. "כשאתה משקיע בתחומים שאינם סחורות, אתה גם משביע את רצון הקרמלין וגם הולך אחרי ההיגיון הכלכלי של המצב". ממשלת רוסיה קבעה יעדים לגיוון הכלכלה וצמצום התלות הגבוהה בנפט, גז ומתכות, שהיוו בשנה שעברה 81.3% מהיצוא הרוסי למדינות שאינן רפובליקות סובייטיות לשעבר, לפי נתוני המכס הרוסי.

רוב עשירי רוסיה, בנו את ההון שלהם בשנות ה-90, כאשר הנשיא דאז בוריס ילצין מכר במכירות פומביות את תשלובות התעשייה הגדולות במדינה כדי לגייס כספים לממשלתו. מאז הם נשארו קשורים בטבורם לסחורות ולמחצבים גם כאשר הם השקיעו כעיסוק צדדי בקמעונות, טכנולוגיה ותקשורת. 14 מ-15 האוליגרכים הכבדים ביותר הם מבוססי מחצבים.

מאז מיכאיל חודורקובסקי, המיליארדר שעמד בעבר בראש חברת הנפט יוקוס ומרצה כעת עונש מאסר באשמת הונאת מס לאחר שנעצר באיומי אקדח בסיור בסיביר ב-2003, האוליגרכים ברוסיה פועלים תחת הסכם בלתי כתוב לפיו ממשלו של הנשיא ולדימיר פוטין לא יציק להם על התנהגותם לפני כניסתו לתפקיד - אם הם יישארו מחוץ לפוליטיקה.

בעלי העניין ב-BP-TNK, וקסלברג (55) ומיכאיל פרימן (48), הרחיבו את השקעותיהם ברוסיה ובחו"ל. לפרימן יש אינטרסים בבנק ההשקעות אלפא, ברשת הסלולר וימפלקום ובקבוצת הקמעונות 5X, בין היתר. חברת רינובה של וקסלברג השקיעה בשנים 2006-2010 סכום של 4.6 מיליארד דולר ברכישת קבוצות המיכון והטכנולוגיה אורליקון וזלצר בשווייץ. הוא מחזיק גם בנמלי תעופה אזוריים, חברות חשמל וספקית אינטרנט.

"זה לא שאנחנו חושבים שהשקעה בסחורות פחות אטרקטיבית כעת, אבל למדנו להבין את המנגנון של השקעה בתחומים נוספים, ולהבין את הערך שלהם", מסר דובר של רינובה. "הפוטנציאל של תעשיות עם מוצרי ערך מוסף כמו ציוד רפואי, מיכון, טכנולוגיית מידע וכימיקלים הוא גבוה בהרבה".

פרוחורוב (37) הוא הבעלים המשותף של קבוצת ברוקלין נטס, ויש לו החזקות בבנקים, נדל"ן, ביטוח וחברות מדיה, אחרי שהוא מימש את חלקו בחברת נורילסק ניקל. הוא ופופוב ממשיכים להחזיק מניות מיעוט ברוסאל, מפיקת האלומיניום הגדולה בעולם, שרשומה למסחר בהונג קונג.

חלק מהאוליגרכים מוכרים כעת את יהלומי הכתר שלהם. אחרי סגירת העסקאות של BP-TNK ופוליוס גולד, חלקן של הסחורות בשווי הנכסים המוחזקים על ידי 25 עשירי רוסיה יפחת ל-52% מ-61%, לפי נתוני בלומברג.

האוליגרכים הרוסים מהדור הראשון מוכרים החזקות סחורות בשעה שהבעלות הממשלתית על עסקים בעלייה. ניהול חברות חומרי הגלם הגדולות ביותר ברוסיה מחייב את התמיכה הפוליטית שאפשרה לאוליגרכים להשיג את הנכסים הללו מלכתחילה. חברות אנרגיה לא ממשלתיות גילו שקשה להתמודד עם חברות ענק ממשלתיות כמו גזפרום ורוסנפט בשוק הרוסי, מפני שלחברות הללו יש יותר זכויות למחצבים חדשים.

"אנחנו רואים את השלב השני של חלוקת נכסים מחדש ברוסיה. אוליגרכים מתקופת ילצין מוכרים החזקות לאנשי עסקים שיש להם יחסים חמים יותר עם הקרמלין", אומרת יוליה בושייבה, מנהלת השקעות בחברת ארבט קפיטל במוסקבה.

המיליארדר סולימן קארימוב, שהשתלט על תעשיית האשלג ברוסיה עם שותפיו אחרי קניית נכסים מאוליגרכים אחרים ב-2010, הוא אחד המקורבים הללו לקרמלין, אומרת בושייבה.

אוליגרך נוסף שנחשב מקורב לקרמלין, רומן אברמוביץ, נכנס לנורילסק ניקל במסגרת הניסיון של הממשלה לסיים יותר מארבע שנות סכסוך על חברה זו בין ולדימיר פוטנין ואולג דריפסקה, שהוא גם מנכ"ל רוסאל. אברמוביץ, המחזיק ב-5.9% מהמניות הרגילות בנורילסק, יחזיק גם ב-20% מזכויות ההצבעה במפיקת הניקל והפלדיום הגדולה בעולם.