בין כתבי הפלילים לדוברות המשטרה יש נוהג: כאשר יש התפתחות בחקירה, או כשהיא מסתיימת, הדוברות מוציאה הודעה לקונית. במקרה של פרשת המכתב המזויף שהופץ נגד השר גדעון סער, הייתה חריגה קלה מהנוהג הזה: מי שהודיע על ממצאי החקירה היה המפכ"ל יוחנן דנינו בכבודו ובעצמו - לא בהודעה לכתבים, אלא בפרלמנט החודשי שארגן ועד מחוז תל-אביב והמרכז בלשכת עורכי הדין.
לא קשה לנחש שדנינו יעדיף להתבטא על תקן אורח הכבוד מול מראיין נינוח, מאשר להתמודד מול שאלות של כתבים. מספיק לבחון התבטאויות קודמות שלו, כמו זו שהתייחסה לתיק ליברמן באירוע שבתרבות בבאר-שבע, כדי להבין שדנינו בוחר בקפידה את הפורומים שבהם הוא יוצא באמירות משמעותיות.
בעניין המכתב נגד סער, מי שהציג את השאלה לדנינו היה מנחה הפרלמנט, עו"ד דב ויסגלס. "בדיקת המשטרה העלתה שהמסמך מזויף בוודאות", השיב המפכ"ל. מאוחר יותר טען כי לא היה לו מושג שיישאל לגבי סער, וכי ויסגלס פשוט הפתיע אותו.
אלא שסקירה חטופה של מערכת היחסים בין השניים מעוררת תהיות ביחס ל"אמבוש". בכל זאת, השניים מכירים למעלה מעשור, עוד מהימים שבהם דנינו שימש כראש המטה המבצעי במשרד לביטחון פנים, וויסלגס שימש כראש לשכתו של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון.
ויסגלס מגחך כשאני מחמיאה לו על יכולותיו העיתונאיות בחילוץ כותרות מהמפכ"ל: "תפקידי כמנחה היה לעורר עניין", הוא מצטנע.
- סיכמת איתו מראש שתשאל שאלה כזאת? יו"ר הוועד אפי נווה אמר בדברי הפתיחה של הכנס שדנינו יתבקש להתייחס לבדיקה בעניין סער.
"לא שאלתי את דנינו קודם אם ירצה להתייחס לזה. איני יודע להסביר למה בחר להתייחס לנושא בכנס של הלשכה, ולא מוקדם או מאוחר יותר. רק שבחים יש לי עליו. הוא קצין אינטליגנטי מאוד ונעים הליכות".
דנינו אכן יודע להרשים, וגם להסביר פנים. לפני כשנה וחצי אירח בלשכתו שבמטה הארצי את ויסלגס ואת מנכ"ל הוצאת ידיעות אחרונות דב אייכנוולד, לרגל הוצאת ספרו של ויסגלס, "אריק שרון ראש ממשלה". העיתונאי גידי וייץ, שסיפר על האירוע בעיתון הארץ, הזכיר כי שרון נחשד בקבלת שוחד של מיליוני דולרים בטרם שקע בתרדמת, וכי יש טעם לפגם בחגיגת ספר על-שמו דווקא במטה הארצי. בחירתו של דנינו להצטלם עם הספר עבור יחסי הציבור של ההוצאה, כשויסגלס מחבק בחום את כתפו ואייכנוולד מחייך מעברו השני, ודאי לא מוסיפה למדיניות שצריכה להפגין המשטרה במקרה הזה.
ויסגלס זועם כשאני מזכירה את המקרה. "את מתחילה לעצבן אותי", הוא מתרעם, "באתי לתת ליוחנן את הספר שלי. את כותבת כל יום, אני כותב פעם בחיים. אילו הייתי מפרסם ספר על גרמניה הנאצית, לניצול שואה או לפרטיזן אסור היה לקבל אותו? אז מה אם שרון נחקר במשטרה? במצבו, בזמן פרסום הספר, זה לא היה רלבנטי".
גם דנינו לא אהב את הביקורת, ובמשטרה זוכרים היטב את תגובתו: "הכרתי את שרון כשהיה ראש ממשלה וכשאני שימשתי כראש המטה של צחי הנגבי במשרד לביטחון פנים", נשמע אומר בסביבתו לאחר הפרסום. "הכרתי את כל הצוות שלו, וכמובן את ויסלגס, שמתאר בספר את אותה התקופה. הוא בסך-הכול הגיע אליי ללשכה כדי לתת לי עותק, ומאחר שאני מצטלם עם כל מי שמבקש, הצטלמתי גם איתו והצלם שבא מטעם ההוצאה הפיץ את זה. מה הבעיה בזה? שרון הורשע אי-פעם? הוגש נגדו כתב אישום? אריק שרון נתן את חייו למדינה. שיקראו כולם בספר קצת היסטוריה על האיש, וכמה אנחנו חייבים לו".
לאור היחס החם שמפגין דנינו כלפי שרון, מעניין לעקוב אחר התייחסותו לפוליטיקאים בכלל. בכל זאת, כמפכ"ל המשטרה וכמי ששירת לפני כן בתפקידים רגישים כמו ראש אגף חקירות ומודיעין (אח"ם) ומפקד היאחב"ל (היחידה הארצית לחקירות בינלאומיות), למדיניות שהוא מפגין כלפי הדרג הפוליטי יש משקל בחקירות שעוסקות בשחיתות ציבורית. התמונה שמצטיירת היא מורכבת.
"לא לאבד את אמון הציבור"
דנינו החל את הרומן שלו עם חקירות פוליטיקאים בסגירת תיק: כמפקד היאחב"ל הוא המליץ לסגור את התיק נגד שרון ונגד בנו גלעד בפרשת האי היווני. העובדה שפרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, דווקא תמכה בהעמדה לדין, ואפילו הכינה טיוטת כתב אישום, הציבה אותו - לפחות בעיני הציבור - בעמדה "חלבית". ודאי בהשוואה לציפייה מראש אגף חקירות להיות לוחמני ולהשאיר לפרקליטות את ההתלבטות אם התיק יחזיק בבית המשפט. אמנם היועץ המשפטי דאז, מני מזוז, החליט בסופו של דבר לסגור את התיק - לכאורה חיזוק לעמדתו של דנינו - אבל העין הציבורית ראתה בכך בעיקר הססנות של יועץ חדש. עתירה לבג"ץ בדרישה לחייב את מזוז להעמיד את השניים לדין נדחתה. בג"ץ ציין כי מזוז הקל עם שרון מעבר לנהוג, אך שאין בכך כדי לשנות את ההחלטה.
דנינו לא אהב את הביקורת סביב המלצתו המקילה: "הדבר האחרון שאפשר להגיד עליי הוא שאני סלחן לפוליטיקאים", אמר בעבר בפורום סגור במשטרה. "ברור שהייתי מקבל הרבה יותר מחיאות כפיים אם הייתי אומר שיש ראיות נגד אריאל שרון, אבל אחרי שחקרתי אישית את שרון במשך 7 שעות, יצאתי מהחקירה בהרגשה שאין כאן עבירות פליליות אלא התנהלות לא תקינה ברמה המוסרית".
נראה שבעידן שרון חיו בנחת עם האבחנה המוסרית הזו: חודש אחרי סגירת התיק מונה דנינו לעמוד בראש המטה המבצעי של המשרד לביטחון פנים והועלה לדרגת ניצב. על המינוי היה חתום השר לביטחון פנים דאז, מקורבו של שרון, צחי הנגבי. שנתיים לאחר מכן, תפקידו הבא של דנינו יהיה ראש אח"ם, מהיוקרתיים שבתפקידי הניצב במשטרה, ודאי הרגיש שבהם בכל הנוגע לממשק עם פוליטיקאים.
כשנשאל דנינו לאחרונה אם בדיעבד היה נוהג אחרת לגבי האי היווני, אמר: "אני גאה בזה שאמרתי שאין ראיות. כמעט שלא טעיתי בהערכות ובהמלצות שלי בתיקים. אולי זה בגלל הידע המשפטי שלי (דנינו הוא עורך דין בהכשרתו ושימש בתחילת הדרך כתובע משטרתי, ח' ש') ואולי זה בגלל הניסיון המצטבר. ובכל מקרה, כשאני מסתכל לאחור, אני יכול לומר שאני גאה בתרומתי למלחמה בשחיתות".
במסמך קורות החיים של דנינו, שהגיע לידי G, הוא מתגאה כי בתקופת כהונתו כראש אח"ם פיקח על החקירות נגד נשיא המדינה משה קצב, נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט ונגד השרים אברהם הירשזון וחיים רמון - שורת מקרים שהסתיימו בהרשעות, למעט אולמרט, שזוכה ממרבית העבירות. דנינו גם המליץ על העמדתו לדין של אביגדור ליברמן בתיק חברות הקש, אבל ההמלצה הזאת נעדרת מקורות החיים שלו. אולי כי התיק נסגר לאחרונה, ואולי כדי לא להרגיז את השר הממונה יצחק אהרונוביץ' מישראל ביתנו, מפלגתו של ליברמן.
כך או כך, חבריו של דנינו במטה הארצי משוכנעים כי עשה דרך ארוכה מאז האי היווני, וכי הטענות נגדו על יחס מפויס לפוליטיקאים הן בעיקר פופוליסטיות. "כשמינו את דנינו לראש אגף חקירות, הוא סיפר לי שקרא בעיתונים איך יסגור תיקים לפוליטיקאים", אומר קצין שמכיר אותו היטב. "הוא אמר לי אז שהוא לא מחפש לחרוט חריצים על הקת, כי הוא מודע לכובד האחריות. הוא אמר שאנשים משתמשים בנו כדי שנפתח בחקירה, שעצם קיומה תספק להם כותרות נגד יריבים פוליטיים. הדלפה אחת קטנה על פתיחת חקירה נגד איש ציבור יכולה להרוג אותו, ולכן הוא היה זהיר".
- הוא זהיר כשנוח לו. בשבתרבות בבאר-שבע הוא אמר שאין אפקטיביות בהעמדה לדין לאחר עשור, בעיקר בתחום השחיתות הציבורית והנורמות ההתנהגותיות. מה זה אם לא התערבות בוטה, 3 שבועות לפני שהיועץ המשפטי הודיע על סגירת תיק ליברמן?
"אבל דנינו המליץ להעמיד את ליברמן לדין! איזו סיבה יש לו לטרפד את המהלך? הוא גם סייג את דבריו ואמר במפורש שהוא לא מתייחס לתיק ליברמן אלא למקרה העקרוני".
- זה כמו לבקש מהקהל לא לחשוב על פיל לבן.
"הוא נשאל וענה את האני מאמין שלו, שצריך לקבוע זמן לניהול חקירה כדי לא לאבד את אמון הציבור בגלל התמשכות ההליכים".
- הביקורת שמושמעת על זהירותו מתייחסת גם לתקופתו כמפכ"ל. נדמה כאילו השחיתות הציבורית נעלמה, אין חקירות נגד פוליטיקאים, כולם חזרו להיות ישרי דרך.
"לטעון כלפיו כאלה דברים זה פשוט בושה וחרפה. שואלים אותו איך זה שהוא סוגר כמעט שנתיים בתפקיד ולא נחקר אף שר. מה, הוא אמור לספק לתקשורת חקירה של שר בשנה וחקירות של שני חברי כנסת בכל חצי שנה? מה, הוא חייב לחקור שר באזהרה רק כי הוא שנתיים בתפקיד?".
- או-קיי. קח את עניין סער. נראה שאילולא הביקורת הציבורית על כך שהבדיקה לא התייחסה לתוכן המכתב, אלא הסתפקה בשאלה אם המכתב מזויף, המשטרה לא הייתה ממשיכה לעסוק בנושא.
"ההחלטה שלא לפתוח בחקירה פלילית בעניין סער, אלא להסתפק בבדיקה, הייתה של היועץ המשפטי לממשלה. בשלב הזה הבדיקה העלתה שהמסמך מזויף. דנינו לא אמר באותו כנס של לשכת עורכי הדין מה המשטרה עומדת לעשות בהמשך. הוא לא מבין איך הגיעו בתקשורת למסקנה שסוגרים ומטייחים. אחרי שהושמעו הטענות האלה הוא ממש התרגז ואמר לי, 'אף אחד לא יטיף לי מוסר לגבי המלחמה בשחיתות, ואני לא מוכן לבוא ולהצטדק בכל תיק מחדש. אז יהיו פרשנים שיישארו לא מרוצים, זה לא מעניין אותי'".
תמונות ממלכתיות
קצת קשה להשתכנע באדישות שמפגין דנינו כלפי התקשורת. כתבי פלילים שעובדים מולו מתארים מפכ"ל שממעט להתראיין מצד אחד, אבל מצד שני עובד קשה כדי להשיג סיקור חיובי ומפיץ באמצעות הדוברת שלו תמונות ממלכתיות שלו. דנינו מעדיף, לדבריהם, לשוחח עם פרשנים פוליטיים ועם מובילי דעת קהל על-פני כתבי משטרה, מתוך מחשבה שיחסים טובים עם כותבי טורים יקדמו אותו יותר.
לאחרונה עלה הסכסוך עם הכתבים מדרגה, כאשר בכנס סיכום השנה, שהתקיים במחוז תל-אביב, עזבו חלק מהכתבים בהפגנתיות את המקום כשדנינו עלה לנאום. המחאה העיקרית שלהם מתייחסת להימנעותה של המשטרה מלעדכן את כתבי הפלילים לגבי חקירות, גם בשלב שבו הן הופכות לגלויות.
אחד הכתבים, שלא היה שותף לחרם, טוען כי דנינו דווקא נגיש לעיתונאים, וזה כולל את הריפורטרים. הכעס עליו, אומר הכתב, נובע יותר בגלל מדיניותו של ראש אגף חקירות יואב סגלוביץ' "להשאיר את התקשורת בחושך", ממש עד לסוף החקירה.
"הכתבים חושבים שחרם על דנינו ישחרר חומרים מחדרי החקירות בעוד שדנינו דווקא פתוח יחסית, וסגלוביץ' הוא זה שהודף את התקשורת, אבל גם את הלחצים הפוליטיים", הוא מסביר. "אם להיות כנים, העובדה שדנינו נותן לו גב למהלכים האלה עדיפה על מצב הפוך שבו המפכ"ל מתערב בצורה בוטה באגף החקירות".
החשאיות שסובבת חלק מהחקירות שמתנהלות עכשיו מהווה כר נרחב לקונספירציות. כך למשל, לשלל תיאוריות הקשר שטווה אלדד יניב במסגרת תעמולת הבחירות שלו הצטרפו גם הטענה שדנינו מעדיף לסגור תיקים וגם רמיזה לאפשרות שהגישה הזאת תשרת אותו כשיפשוט מדים.
דנינו, מעידים חבריו, ראה את הסרטון והחליט שהתייחסות אליו רק תעצים את יניב. "ההתייחסות אל יניב היא כמו לטוקבקיסטים", אומר גורם במשטרה. "יש הרבה התלהמות בדבריו ואי-אפשר להתייחס לכל מה שהוא אומר ברצינות. אחרי הכול, זו הייתה תעמולת בחירות".
לאפשרות שדנינו עצמו ישתלב בפוליטיקה לאחר תקופת הצינון מתייחסים בסביבתו בביטול, אבל הכחשה גורפת לא יצאה מפיו.
הצעת החוק שמיהר להגיש חבר הכנסת הטרי אלעזר שטרן (התנועה) לקיצור תקופת הצינון מ-3 שנים לשנה וחצי, עשויה בהחלט לשרת את דנינו, שאוהב לצטט את דוד בן-גוריון בכל הזדמנות. במשטרה אוהבים להיזכר בפעם שבה דנינו מצא ספר על בן-גוריון זרוק על המדרכה בשוק הפשפשים ומיהר לקנות אותו, כדי להציל את כבודו. מבחינתם, זו ראיה נוספת לכך שהאיש מבקש לבנות את עצמו כפוליטיקאי בעל חזון.
עד כמה הוא באמת יהווה נכס אלקטורלי? מוקדם לדעת. במאי ימלאו שנתיים לכהונתו, וקשה לומר שהיא נתפסת כזוהרת במיוחד. הוא מקדיש מאמצים רבים להחזרת אמון הציבור במשטרה, ומוביל שורת צעדים שתייעל את השירות שמקבלים האזרחים במשטרה, כמו שירות 100, הזמנת תור להגשת תלונה באמצעות האינטרנט, וביטול חלק מהמקרים שבהם נרשמו בעבר דוחות תנועה.
אלא שהם מחווירים מול ההד הציבורי שקיבלה הנהיגה הבעייתית של הנהג האישי שלו, מה שהציג את המשטרה כמי שמציבה עצמה מעל החוק. בפברואר חצה נהגו של דנינו את הכביש באור אדום, בצומת רחובות תל-אביבי, ופגע ברוכב קטנוע. דנינו, שישב במושב האחורי, סיפר מאוחר יותר לאנשיו במשטרה כי היה שקוע בעבודה עם האייפד, כשלפתע כוס הקפה שלצדו עפה, בזמן שהנהג שבר חזק שמאלה, כדי להימנע מהתנגשות.
תיעוד מצולם של התאונה, שפורסם בערוץ 2, אילץ את דנינו להודיע על השעייתו המיידית של הנהג ועל ציפייתו שישלם על העבירה שעשה. אבל גם כיום, בשיחות סגורות במשטרה, הוא ממשיך לגונן עליו: "לנהג שלי יש רישיון משנת 1996'", אמר דנינו באותן שיחות, "והלוואי על כל הנהגים כזה רקורד של נהיגה". כשהזכירו לו שהנהג כבר תועד ביוני 2011 כשהוא דוהר במהירות 160 קמ"ש, השיב שבבדיקה מאוחרת ובלתי תלויה שערכה הפרקליטות התברר שהנהג נסע במהירות של כ-120 קמ"ש ולא כפי שפורסם. מאחר שהמהירות המותרת באותו הכביש היא ממילא 110 קמ"ש, הוחלט אז שאין טעם לרשום לו דוח.
"אני עומד בפקקים כמו כולם", הצהיר דנינו בפני חבריו לאחר האירוע האחרון, "לא מבקש שיעצרו בשבילי את התנועה וילוו אותי עם קטנועים, כמו שיכולתי לדרוש. פעם אפילו קיבלתי סמס מעיתונאי, על כך שאזרח דיווח לו שראה אותי יושב לידו בפקק ולא האמין".
כשנשאל מדוע נשאר ברכב, במקום לגשת לרוכב הקטנוע ולהתעניין בשלומו, השיב באותה שיחה: "הרכב כמעט לא נגע בקטנוע. הרוכב קם ונעמד מיד לאחר הנפילה, ובשלב מסוים הוא הסתכל על הרכב שלנו ונשכב חזרה על הכביש. שומר הראש שלי ביקש שלא אצא מהרכב. הסכמתי איתו, כי הערכתי שיציאה שלי רק תעורר בלגן, והמטרה היא לא לעשות שואו אוף, אלא לטפל ברוכב. ביקשתי ממנו ומהנהג שיצאו לבדוק אם הרוכב בסדר ושישאלו אם הוא רוצה שנזמין לו אמבולנס. אני כמפכ"ל הייתי דוגמה ומופת באירוע הזה. לא ביקרתי אצלו בבית החולים, כי הוא נעלם משם. לא ניסיתי בשום דרך להתנער מהמקרה".
תהיה שנה רביעית?
דנינו מצליח בינתיים לשמור על דימוי טפלוני למדי. אבל מה שבאמת יסייע לו לזכות בשנה רביעית הוא שיקום יחסיו עם יצחק אהרונוביץ', שממשיך לכהן כשר לביטחון פנים גם בממשלה הנוכחית. היחסים בין השניים אינם נחשבים לטובים במיוחד. כתב המשטרה של ערוץ 2 משה נוסבאום, הידוע ביחסיו הטובים עם המשטרה, פרסם לאחרונה טור דעה שבו הוא מבקש מהשר להעניק לדנינו את השנה הרביעית, בשם הניסיון והמנהיגות שרכש, והאפשרות להשלים תהליכים שהחל בהם. יותר מזה דנינו לא יכול היה לבקש.
הוא עצמו פוסח על שתי הסעיפים כשהוא מתבקש להתייחס לנושא. מובן שלתקשורת הוא לעולם לא יגיד מילה לגבי רצונותיו, אבל בשיחות פרטיות הוא הצטייר כמי שלא יתנגד להמשיך בתפקיד, אף שאת תוכניות העבודה שלו כמפכ"ל הוא קצב בג'נטלמניות ל-3 שנים בלבד.
"בהתחלה דנינו אמר, מי רוצה בכלל שנה רביעית", מספר מי ששוחח איתו בנושא, "ובאותה נשימה הוא אמר שאין לו במה להתבייש אם יגיד שהוא רוצה עוד שנה, ושאפילו מפאת כבוד התפקיד, לא ישמעו ממנו שאינו מעוניין. נראה שהוא מנסה לצאת בכבוד מכל התרחישים. הוא גם מצהיר, לפחות כלפי חוץ, שהשר יהיה מעוניין בזה, לאור ההישגים שהשיגו יחד".
למשמע הגרסה הזאת מגחכים לא מעט אנשים. היחסים בין דנינו ואהרונוביץ' אמנם מוגדרים כעת כסבירים, אבל קשה למצוא שם הרמוניה גדולה, וההערכה הרווחת בקרב בקיאים בפוליטיקה המשטרתית היא שאהרונוביץ' ישאף למנות, בתום 3 השנים, מפכ"ל אחר.
כלפי חוץ מנסים השניים להישאר מחויכים, אבל איכשהו זה נשמע מאולץ. בכנס שהתקיים בשבוע שעבר במחוז מרכז, אמר אהרונוביץ' לדנינו, "אל תיתן לאנשים לסכסך בינינו, אנחנו ביחסים טובים".
גם דנינו מקפיד להרגיע את הרוחות ולטעון כי היחסים טובים, ואי-הסכמות עולות מדי פעם בכל מקום עבודה, ולא צריך לעשות מהן עניין גדול. יועץ התקשורת של השר, ירון זמיר, היה פחות מחויך כשנשאל על-ידי G לגבי טיב היחסים בין השניים. "היחסים טובים", הוא ענה ביובש, "המפכ"ל מיישם את מדיניות השר".
- איזו מדיניות של השר הוא מיישם?
"תקראי באתר האינטרנט שלנו מהי מדיניות השר. אני לא מתכוון לפרט יותר".
אולי המדיניות הבולטת ביותר שמיושמת על-ידי דנינו קשורה למינויים בסגל הפיקוד הבכיר. בתקופת אהרונוביץ', למשל, מונה יוסי פריינטי, מזכירו הביטחוני של השר, למפקד מחוז ירושלים; ואילו לפיקוד המחוז הדרומי מונה יורם הלוי, לשעבר מפקד משמר הגבול, שעליו פיקד גם אהרונוביץ' בעבר. יש במשטרה מי שאומר כי שני המינויים הללו מוכיחים שדנינו לא נלחם מספיק על מינויים משלו, ומיישר קו, בסופו של דבר, עם "רוח המפקד" של השר.
על הרקע הזה כדאי לשים לב למה שיקרה באגף החקירות עם פרישתו של סגלוביץ' באוגוסט הקרוב. סגלוביץ' נחשב לראש אח"ם מוערך מאוד - אחד שלא מוותר ושהולך עד הסוף, כפי שנלחם על העמדתו לדין של אביגדור ליברמן, יו"ר המפלגה שבה חבר אהרונוביץ'. האם יפעל השר למינוי קצין נוח יותר, אולי "חלבי" יותר מסגלוביץ'? הזמן יגיד.
דנינו וסגלוביץ' הכירו כשלמדו יחד משפטים, ונחשבים עד היום לחברים טובים. היד החופשית שדנינו העניק לחברו בשנים האחרונות היא כמובן מתבקשת, אבל גם ראויה לציון. השאלה אם לקראת הדיונים בהארכת כהונתו יהיה דנינו חזק מספיק כדי לדאוג לכך שגם ראש אגף החקירות הבא ימשיך את אותה מגמה בלתי מתפשרת. אם יצליח, אפשר יהיה לראות בכך את אחד המבחנים המשמעותיים שלו מול המערכת הפוליטית.
כתבות
ני"ע
