מחדל האנטנות - לטיפול ארדן

אין מקום לגלוש לאמירות הצפויות בסגנון "הם ידעו מראש שזה המצב ולכן שיתמודדו או שייקנסו". צריך להיות אטומים לחלוטין כדי לא להתחשב במצוקת החברות הסלולריות בכל מה שנוגע לבניית אנטנות סלולריות. אבל זה לא אומר שצריך לוותר מראש למי שהפר מחויבות להקמת רשת.

הפנייה של גולן טלקום לשר התקשורת היא מסוג הפניות שאנו רוצים לומר עליהן שהכתובת הייתה על הקיר. היה ברור מהיום הראשון שהסיכוי שגולן תשלים הקמת רשת מלאה שואף לאפס. למרות היתרון האדיר שיש להוט מובייל, גם הסיכוי שהיא תגיע לפריסה כלל ארצית שואף לאפס. פשוט כמעט אי אפשר להקים אנטנות סלולריות במדינת ישראל. את כל זה ידעו מראש כשהוציאו את המכרזים הסלולריים, אבל בהתרגשות ובשמחה שעוררה התחרות המבורכת, אף אחד לא עצר באמת וחשב רגע על כמה דברים: האם אנחנו רוצים שיהיו בישראל עוד אלפי אנטנות סלולריות?; האם אנחנו צריכים שיהיו כאן 5 רשתות בפריסה ארצית?; האם זה בכלל ריאלי לדרוש זאת מהחברות?; וכמובן השאלה הכי חשובה היא מה עושים הלאה לקראת הדור הרביעי, שדורש עוד אלפי אתרים קטנים כדי להתמודד עם הביקושים לאינטרנט סלולרי.

כל השאלות הללו היו מונחות לפתחו של משרד התקשורת והשר הקודם משה כחלון. כבר נכתב כאן בעבר, שאחרי החגיגות של כחלון, צריך לנקות אחריו. אז יפה שהביאו לנו תחרות והורדות מחירים, אבל מישהו צריך לדאוג שניתן יהיה לקיים את התחרות הזאת, ובניקיונות אף אחד לא רוצה להתעסק, רוצים רק לגזור סרטים.

גלעד ארדן נדרש לפיכך לקבל החלטות קשות באמת. גולן והוט מובייל לא יוכלו לעמוד במחויבות, והוא יצטרך להחליט באיזה מחיר והאם שווה למדינה לוותר להן. לדרוש מהן לעמוד במחויבות ולהשלים את הקמת הרשת זה ללכת עם הראש בקיר. תידרש כאן עסקת חבילה כלשהי.

התיק הזה נופל על ארדן וזה חתיכת תיק. מינהל תקין מחייב את המדינה לדאוג לתנאים שיאפשרו תחרות, לפני שמכניסים אותן. קוראים לזה תכנון. אבל אצלנו, קודם כול בונים בניין, ואחר כך סוללים אליו כביש.