חולון - עיר האפשרויות הבלתי מוגבלות

במבט ראשון, הכול נראה נכון: ברחובות העיר אפשר לראות שבילים שמתאימים לאנשים עם מוגבלות פיזית; רמזורים עם הנגשה מיוחדת לכבדי ראייה; מעליות במבנים ציבוריים שמתאימות לכבדי שמיעה. אבל זו רק חלק מהתמונה - חלק הארי שלה הוא הדברים שכלל האוכלוסייה לא שמה אליהם לב.

למשל, האם כאשר הוצאתם כסף בכספומט יצא לכם לחשוב איך עיוור יוכל לבצע משימה טריוויאלית זו? האם בבית הקולנוע חשבתם פעם כיצד מי שיושב בכיסא גלגלים יוכל להתגלגל עד לשורה העליונה? כיצד אדם לקוי ראייה ימצא את האוטובוס המתאים בתחנה מרכזית שאינה נגישה לצרכיו? ואלו רק המחסומים הפיזיים - המחסומים החברתיים מודגשים הרבה יותר.

המודעות הציבורית לזכויות ולצרכים של אנשים בעלי מוגבלויות עולה ככל שנוקף הזמן. אך גם אם הכוונות טובות, לפעמים הביצוע לוקה בחסר. הנה דוגמה פשוטה שתשקף את העניין: בעיריית חיפה רגישים לצורכי כבדי הראייה, אבל כאשר בחורה מלווה בכלב נחייה הגיעה לבניין, כניסתה נמנעה. אין כניסה לכלבים, גם כלבי נחייה.

יותר ויותר ארגונים מציבים לעצמם מטרה לשפר את איכות חייהם ואת יכולת השתלבות בעלי המוגבלות הפיזית בחברה. במסגרת זו, מספר ארגונים העוסקים באופן שוטף בנושאים אלו, חברו כדי לבדוק בפעם הראשונה בישראל באמצעות מחקר מקיף - עד כמה הערים השונות נגישות לבעלי מוגבלויות החיים בהן, במטרה לתת ביטוי לאופן שבו ניתן להקל על הקשיים של אוכלוסייה זו.

הגופים, המשלבים ידיים לראשונה כדי להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי וברשויות המקומיות, הם הקרן המשפחתית על שם תד אריסון; קבוצת פישמן; קרן משפחת רודרמן; הארגון הבינלאומי JFN (Jewish Funders Network), ששימש כגורם המתאם והמקשר; ועמותת "בזכות", המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות. את המחקר, שתוצאותיו מובאות בעמודים הבאים, ערכו ד"ר אבי גריפל, מנהל מכון המחקר דאס והנא זועבי, מרכזת מחקרים בחברה (ראו מסגרת).

המחקר כולל, לראשונה, בדיקה השוואתית של נגישות, השתתפות ומעורבות חברתית ושביעות רצון כללית של אנשים עם מוגבלות ב-20 רשויות מקומיות: תל-אביב, ירושלים, חיפה, ראשון לציון, שוהם, נתניה, הרצליה, הוד השרון, כרמיאל, באר-שבע, אשקלון, אשדוד, רמת-גן, בני ברק, נצרת, רחובות, חולון, פתח תקווה, חדרה וטבריה (ראו מתודולוגיה בעמ' 7).

חולון - הנגישה ביותר בשטח

אם כך, מי העיר הנגישה והמכלילה ביותר בישראל? את המדד מובילה העיר חולון עם תוצאה כוללת של 7.6 (מתוך 10), וסוגרת אותו נצרת עם תוצאה כוללת של 3.4. את הדירוגים המלאים תוכלו לראות בטבלאות המצורפות.

הבדיקה התבססה על ראיונות טלפונים אישיים, סיורי נגישות בשטח ובדיקת נגישות באמצעות האינטרנט והטלפון לשירותים שונים בכל רשות.

כדי לבדוק, בבדיקה השוואתית, את הנגישות לאנשים עם מוגבלות בערי ישראל, בוצעה בדיקה בשטח של "סיירת נגישות" ובה חברים עם מוגבלויות שמיעה, ראייה, ותנועה (אדם המתנייד בעזרת כיסא גלגלים), וכן מרכז צוות "בזכות". הצוות התבקש לבצע מספר מטלות ולדרג אותן. המטלות היו: ביקור במתנ"ס או בבית עם שבו נערכות הופעות; ביקור בבניין עירייה לבירור בנושאי ארנונה ומים; נסיעה באוטובוס למרכז העיר; הגעה לתחנת אוטובוסים מרכזית בעיר; וביקור בגן ציבורי מרכזי.

עבור כל מטלה בדק הצוות אם יש חניה מותאמת לנכים, נגישות לאדם בכיסא גלגלים (כולל כניסה, שירותים, מעלית), שלטי הכוונה מותאמים למוגבלים בראיה כולל שילוט והכוונה קוליים, סימונים מישושיים היכן שמתאים (במעלית, מעבר חציה, במתקני משחקים ועוד), מודיעין המסייע לקבלת שירות, דלפק קבלה מונמך המתאים לאנשים עם מוגבלות, אפשרות קבלת שירות באינטרנט או בטלפון, התאמות נדרשות בתחבורה ציבורית (אוטובוס ותחנות), תיחום שטח לטובת מוגבלים בראייה (בגינה ציבורית), התאמת מתקנים בגינה ציבורית לילדים עם מוגבלות ופרמטרים נוספים.

בדירוג הנגישות בפועל של הסיירת הובילה חולון עם ציון של 3.7 מתוך 4, וסיימה את הדירוג נצרת עם ציון של 1.9. שוהם קיבלה ציון גבוה יחסית בנגישות בפועל, 3.2, אך עורכי המדד מציינים כי בעיר אין תחבורה ציבורית פנימית, דבר הפוגע בנגישות העיר באופן כללי.

רמפה תלולה

הסיורים בערים השונות מדגישים באופן בולט את הקשיים שעמם מתמודדים בעלי מוגבלויות בפעילויות יומיומיות. הנה מספר דוגמאות, שימחישו את העניין: בתחנה המרכזית בתל-אביב, אין סימון חושי לכבדי ראייה ברציפים, מה שמקשה על התמצאותם. הכניסה לתוך התחנה לאנשים עם כיסא גלגלים נוחה מכיוון שהיא בירידה, אבל העלייה בעייתית ומצריכה שימוש בכוח פיזי. בנוסף, עמדת המודיעין גבוהה מדי לאנשים בכיסא גלגלים ומשום כך האדם הנמצא בעמדה אינו יכול לראות אותם.

בכניסה לבניין העירייה בהרצליה נתקל הצוות ברמפה תלולה ובדלת שאדם בכיסא גלגלים לא יוכל לפתוח לבדו. בנוסף, היציאה ללשכת המנכ"ל מהמעלית קרובה מאוד למדרגות, מה שעלול להיות מסוכן לאדם בכיסא גלגלים. במחלקת הארנונה בעירייה נתקל הצוות בנכונות רבה לעזור - השומר ראה את חברת הצוות עם כלב הנחייה וניגש מיד לעזרתה, הוא אף קרא לפקידה המתאימה וזו יצאה מהעמדה שלה ובאה לדבר איתה.

אין כניסה לכלבי נחייה

מעיין לוי, עובדת סוציאלית הגרה בירושלים, כבדת ראייה, מהמשתתפות בסיירת הנגישות, אומרת: "יש לנו מישהו מהצוות על כיסא גלגלים שלא הגיע באותו היום לביקור שביצענו בנצרת ובירכתי על כך. אם היה מגיע, הוא היה נאלץ להתגלגל על הכביש. גובה המדרכה הוא יותר מ-15 סנטימטר - גבוה לאדם רגיל, קל וחומר לאדם בכיסא גלגלים. בנוסף - לא נתקלנו ברמפות".

גם את היכל התרבות בנצרת היא לא זוכרת לטובה. "לא הרשו לי להיכנס, אפילו לא למשרד - בגלל הכלב. זאת, למרות שיש חובה על-פי החוק להכניס אנשים המלווים בכלבי נחייה לכל מקום. זו הרגשה מזעזעת שלצערי חוויתי אותה בעוד מקומות, כמו בכניסה לעיריית חיפה, שם צעק עליי השומר שלא מכניסים כלבים. הסברנו שמדובר בכלב נחייה וזה לא עזר, ובסוף התערבה אחת הפקידות ונכנסנו.

"גם כרמיאל הפתיעה אותי לרעה. נכנסנו להיכל התרבות שעשה רושם מאוד נגיש, כולל שילוט עם חיצים ומערכת שמע, אבל גם שם מיד הודיעו לי שלא מכניסים כלב נחייה. בסופו של דבר העניינים הסתדרו ונכנסתי, אבל נותרתי עם תחושה מאוד לא נעימה".

מערכת השמע לא עובדת. למה? סתם

אלה שפירא כהנא, כבדת שמיעה שהשתתפה בצוות, הנדסאית ארכיטקטורה המתגוררת בצפת, נזכרת בחוויה שלילית מתחנת הרכבת בתל-אביב: "פניתי לקופאית ושאלתי אם מערכת השמע שמותקנת אצלם עובדת. הקופאית ענתה שלא, אבל אף-אחד לא ידע להסביר מדוע. הגדילה לעשות אחת הקופאיות שאמרה לי ש'היא שומעת אותי, זה בסדר'. בעיה זו קיימת גם בקופות בתחנות המרכזיות אחרות. בנוסף, כמעט בכל אולמות התרבות שביקרנו בהם, לא הייתה מערכת שמע".

שפירא כהנא מוסיפה עוד, כי למרות שהחירשות היא לא מום שנראה לעין, חשוב להקדיש לו תשומת לב. "הייתי רוצה שעובדי ציבור, כולל נהגים בתחבורה הציבורית, יפנו את ראשם אל השואל - הם לעולם אינם יכולים לדעת אם הוא שומע אם לא. הייתי רוצה שבכל אולם מופעים תהייה מערכת שמע, כדי שאוכל לרכוש כרטיס להצגה מתוך ידיעה ברורה שיש מערכת כזו, והיא מתוחזקת כראוי ותמיד מופעלת. הייתי רוצה שבכל מרפאה בקופ"ח או במרפאות חוץ בבתי חולים תהיה מערכת ויזואלית, שבה יוצג שם הרופא שאליו עליי לפנות, מספר החדר ומספר התור שלי. הייתי רוצה שאם אני מגיעה עם מלווה, שיפנו אליי ולא אליו".

- ומה עם התנסויות חיוביות?

לוי: "וודאי שיש כאלה. בחולון, למשל, יש גן משחקים מאוד נגיש. הוא מתוחם בצורה שאנשים עם מוגבלות ראייה יוכלו לראות זאת, ובנוסף יש סימון מישושי לעיוורים. אפילו המדרגות בכניסה לפארק היו מסומנות. גם בראשון לציון יש מתקנים המיועדים לאנשים עם מוגבלות פיזית. בנתניה ובבאר שבע האוטובוסים היו מאוד נגישים, וכך גם היכל התרבות של אשדוד. היו שם חניות נכים בשפע, והאנשים הראו נכונות לשמוע מה צריך לשפר, ואיך לעשות זאת".

איך להצטרף לחוג במתנ"ס?

נדבך נוסף של המחקר היה בדיקת נגישות מהבית לשירותי הרשות לאנשים עם מוגבלות בשמיעה, באמצעות האינטרנט והסמס. הבדיקה נעשתה על-ידי נכים של משרד הביטחון. הבודקים היו אמורים לבצע את המטלות הבאות בכל רשות: בירור ארנונה והנחה בעירייה או ברשות; בירור מחירי מים במחלקת המים; בירור כיצד ניתן להצטרף לחוג במתנ"ס או במרכז הקהילתי; בירור לגבי רישום ילד לגן ילדים או בית ספר ובירור כיצד מנפיקים זכות חניה לקרוב משפחה שהוא מוגבל תנועה. בבדיקה זו קיבלה עיריית פתח תקווה את הציון הגבוה ביותר - 3.4 נקודות מתוך 4 - ועיריית רחובות קיבלה את הציון הנמוך ביותר, 1.9 (ראו כתבה נפרדת על אתרי האינטרנט, עמ' 10).

חלק נוסף של המדד בדק את המעורבות וההשתתפות בקהילה של אנשים עם מוגבלות. הבדיקה נעשתה באמצעות שאלונים שחולקו ל-40 אנשים בעלי מוגבלות בכל עירייה שנבדקה. השאלונים התבססו על מחקר שהתחיל ב-2005 ונמשך ב-2011, ונערך על-ידי פרופ' אריק רימרמן מאוניברסיטת חיפה (במימון המוסד לביטוח לאומי).

למרואיינים הוצגה רשימה של פעילויות חברתיות וקהילתיות נפוצות (ביקור במוסדות תרבות, ביקור חברים ובני משפחה, יציאה למקומות בילוי, השתתפות בחוגים שונים וכדומה); פעולות למען הציבור (פעילות התנדבותית, השתתפות בוועדים, בהפגנות, בפוליטיקה מקומית) והשתתפות בפעילות דתית. הם התבקשו לדרג באיזו תדירות הם נוטלים חלק בכל אחת מהפעילויות. כמו-כן, המרואיינים התבקשו לדווח על מספר השעות שבילו מחוץ לביתם ביום שקדם ליום הריאיון.

מדד קשרים עם שכנים וחברים קרובים התבסס על שני משתנים: מספר שכנים וחברים קרובים שמבקרים, ותדירות מפגשים וקשר עם חברים ומכרים. המרואיינים התבקשו לדווח כמה משפחות הם מכירים בשכנותם, ברמה כזו שהם מבקרים איש את רעהו בבית, וכן כמה חברים קרובים, כולל קרובי משפחה, יש להם שאיתם הם חשים בנוח ויכולים לדבר עימם על הנושאים המעסיקים אותם.

בנוסף, המרואיינים נתבקשו לדווח באיזה תדירות הם נפגשו עם חברים או קרובי משפחה לפעילויות משותפות כמו בילויים או ביקור בבית אחד של השני וזאת בהתייחס לשנה האחרונה, ולחודש האחרון. הם גם נשאלו באיזו תדירות שוחחו בטלפון בחודש האחרון עם חברים או קרובי משפחה. בנוסף, נבדקה תחושת הבדידות של הנשאלים והם התבקשו לציין עד כמה הם מרגישים חברים מעורבים ומוערכים בקהילה ועד כמה הם מרגישים מבודדים. במדד זה קיבלה שוהם את הציון הגבוה ביותר, 8.5 (מתוך 10) ורמת גן את הציון הנמוך ביותר - 4.7.

הרשויות דורגו גם לפי שביעות רצון מהחיים של אנשים עם מוגבלות. נבחנה המידה שבה המרואיין שבע רצון מחייו, בסולם של 1 עד 5. במדד זה קיבלה נצרת את הציון הגבוה ביותר, 4, ואשקלון את הנמוך ביותר - 2.8.

לדברי ד"ר גריפל, מהמדד עולה כי נצרת וחדרה מדורגות נמוך מאוד בצורה מובהקת בנגישות, אך ממוצבות יחסית גבוה בהשתתפות חברתית. "ברמת גן ובהוד השרון זה הפוך: יש נגישות גבוהה, אבל השתתפות חברתית נמוכה", הוא מציין.

- כיצד זה מוסבר?

"באוכלוסיות מסורתיות יותר רואים מעורבות חברתית גבוהה יותר. דווקא בערים ברמה סוציו-אקונומית גבוהה, ההשתתפות החברתית של בעלי מוגבלויות נמוכה יותר. זה גם מסביר את הממצאים על בדידות. אנשים בעלי מוגבלויות בערים חולון, הרצליה והוד השרון דיווחו על תחושת בדידות חזקה יחסית, לעומת תחושת בדידות נמוכה יותר בבני ברק ובנצרת. ייתכן שזו הסיבה לכך ששביעות הרצון הכוללת מהחיים בנצרת גבוהה, למרות הדרוג הנמוך".

ולוי מסכמת: "נגישות היא לא רק פיזית - זה קודם כל להרגיש שווה. צריך להנגיש את הסביבה לאדם מוגבל ראייה מבחינה טכנית, אבל מבחינה קוגניטיבית - אין בינו לבין אחרים הבדל. אני, למשל, סיימתי לימודים אקדמאים בהצטיינות, אבל נתקלת בבעיה בשילוב בעבודה. כשחברה נגישה באמת, היא לא סוגרת בפניך דלתות בגלל מוגבלות".

מתודולוגיה: כך גובש המדד

הבדיקה ליצירת מדד הגישה החיובית התבססה על ראיונות טלפונים אישיים עם מדגם של 40 אנשים עם מוגבלות בגילאי 65-18 בכל רשות; סיורי נגישות בשטח בסיוע צוות שגויס ורוכז על-ידי ארגון "בזכות"; נדבך נוסף של המחקר היה בדיקת נגישות מהבית לשירותי הרשות לאנשים עם מוגבלות בשמיעה, באמצעות האינטרנט והסמס. הבדיקה נעשתה על-ידי נכים של משרד הביטחון. הבדיקה נערכה בחודשים נובמבר 2012 עד מארס 2013. בדיקת המעורבות וההשתתפות של אנשים עם מוגבלות בקהילה התבססה על חישוב של שלושה מדדים עיקריים: מעורבות והשתתפות חברתיות; קשרים עם שכנים וחברים קרובים; ותחושת בדידות ואי-שיתוף.

הערים נבחרו באופן שייצגו מגוון רחב, ונלקחו בחשבון הגורמים הבאים: גודל העיר (נלקחו 4 הערים גדולות), ייצוג לאזורים (צפון, מרכז, דרום), ייצוג למגזר הערבי (נצרת), למגזר החרדי (בני ברק וירושלים), וכן ייצוג למנעד של שכבות סוציו-אקונומיות: משוהם והרצליה ועד טבריה, צפת ואשקלון.

גורם נוסף שהשפיע היה הרצון להשוות לשנים קודמות - ב-2011 בוצע חלק השאלונים במחקר של אוניברסיטת חיפה עבור המוסד לביטוח לאומי על-ידי פרופ' אריק רימרמן, והחוקרים העדיפו ערים שהיה להם ייצוג נאות במדגם. המדגם במחקר היה אקראי, והדבר הבטיח ייצוג הולם יותר משום שלערים עם הרבה תושבים היה סיכוי רב יותר להיכלל במדגם. הנתונים במדד הגישה החיובית מהווים אינדיקציה לנגישות, אך המחקר אינו מדעי.

הגופים שמאחורי מדד הגישה החיובית

הקרן המשפחתית על שם תד אריסון

קרן ברשות היו"ר ג'ייסון אריסון, המנהל את הזרוע הפילנתרופית בקבוצת אריסון. פועלת לעשייה חיובית בקהילה ולעידוד השקעות חברתיות, במטרה להביא לשינוי חיובי מהותי. הקרן פועלת במסגרת סטנדרטים עסקיים ומדי שנה תורמת לפרויקטים שונים, עמותות וארגונים, בתחומים שונים: בריאות, חינוך, ילדים ונוער, תרבות, אמנות וספורט, אוכלוסיות במצוקה ונכויות.

קבוצת פישמן

קבוצת השקעות פרטית עם אחזקות בישראל ובחו"ל. בבעלותה חברות בתחומי הנדל"ן, מסחר, אנרגיה חלופית, תעשייה, מדיה, תקשורת ופיננסים. הקבוצה מאמינה בהשקעה חברתית המושתתת על עשייה עסקית. מאז 2000 ממוקדת ההשקעה החברתית של הקבוצה באנשים עם מוגבלויות בישראל לאור היקפו הגדול, ולנוכח הפערים המשמעותיים בנושא במודעות, פתיחות, נגישות, שירות, והשתלבות בתעסוקה.

קרן משפחת רודרמן

קרן פילנתרופית פרטית הפועלת לשילוב בעלי מוגבלויות בחברה בישראל ובארה"ב באמצעות יוזמות ושיתופי פעולה אסטרטגיים מגוונים, ביניהם פרויקט "מסד נכויות" בשיתוף עם ארגון הג'וינט וממשלת ישראל. מדי שנה מוענק "פרס רודרמן למוגבלויות" הבינלאומי בסך 250 אלף דולר לארגונים יהודיים אשר פיתחו תוכניות ומיזמים שמאפשרים שילוב בעלי מוגבלויות. בנוסף, פועלת הקרן לחיזוק הקשר בין ישראל ליהדות ארה"ב בקרב חברי כנסת. הקרן מנוהלת על-ידי ג*יי ושירה רודרמן.

Jewish Funders Network

JFN הוא ארגון בינלאומי שהוקם בשנת 1988 בארה"ב ע"י קבוצת פילנתרופים יהודים שרצו ליצור פלטפורמה של שיתוף, עשייה ולמידה ושינוי דפוסי החשיבה והפעולה של הפילנתרופיה היהודית. כיום מונה הארגון כ-1,000 גופים עצמאיים, מנהלי ונאמני קרנות ברחבי העולם. JFN ישראל הוקם במטרה לאפשר לתורמים ובעלי הון ישראלים להחליף רעיונות בנוגע למעורבות הפילנתרופית שלהם ולהרחיב את מעגלי הנתינה שבהם הם נמצאים.

בזכות

עמותה שמטרתה קידום זכויות אנשים עם כל סוגי המוגבלות: גופנית, שכלית, נפשית וחושית, בכל תחומי החיים, ולהביא לשילוב המבוסס על שוויון והשתתפות מלאה של אנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית. העמותה חוגגת השנה 20 שנים להיווסדה.

לפניות: Inclusionindex@jfunders.org. איש העסקים אליעזר פישמן הוא בעל השליטה ב"גלובס"

 מדד הגישה החיובית

 שביעות רצון מהחיים