הישראלית שכותבת את הנאומים לבכירים בישראל

עובדה שכל בוגר בבית ספר למינהל עסקים יודע: רטוריקה טובה היא הדלק לכל טיל שתשגר. על כישרון אפשר להתפשר, אבל לא על היכולת להעביר נכון רעיון. יעל וויסנר-לוי הבינה את זה בקיץ 2006. היא סיימה לימודי תואר ראשון במדעי המדינה ונסעה לוושינגטון לעבוד כמתמחה אצל סטיב יזראלי, חבר קונגרס דמוקרט ממדינת ניו יורק.

- המסלול של מוניקה לווינסקי.

"לא ממש. בעיקר פתחתי דואר, עניתי לטלפונים. הייתי חלק מקבוצה גדולה של מתמחים. אבל אז התחילה מלחמת לבנון השנייה ואני התחרפנתי. הייתי צמודה לחדשות, לאינטרנט, ולא הבנתי איך חבר הקונגרס, יהודי אוהב ישראל, לא עושה כלום. יום אחד תפסתי אומץ ונכנסתי למשרד שלו. סיפרתי לו מה קורה בארץ, על התקפות הטילים, על הלך הרוח. הוא התלהב מהחוצפה הישראלית, וביקש ממני בריף יומי על מה שקורה בארץ. זה היה הרגע שבו הבנתי את החשיבות של המבט האחר".

- זה משהו שהוא לא יכול היה ללמוד ממאמרים ב"ניו יורק טיימס" או מהחדשות?

"נתתי לו זווית של צעירה ישראלית, והוא הקשיב. לא חשבתי במקומו, אלא הבאתי לו את התובנות שלי. בקיץ 2007 הוא הציע לי להיות יועצת התקשורת שלו בוושינגטון, ואז התחלתי לכתוב לו נאומים. ידעתי, למשל, שהוא צריך לגנות את ירי הרקטות על שדרות, כי בישראל חשוב לשמוע את זה".

- ומעבר לזה, את חייבת להיות בקיאה בפוליטיקה האמריקאית.

"זאת לא הייתה בעיה. אני אוכלת מידע כל היום. קוראת הכול, עיתונים, אתרים. מהר מאוד גיליתי שלכל אחד מ-400 חברי הקונגרס יש כותב נאומים, וזו עובדה ידועה ומכובדת. פוליטיקאים מבינים שזה הנשק החזק שלהם - המילה הנשמעת זה כל מה שיש להם".

מילים מדליקות תבערה

וויסנר-לוי חזרה לישראל, השתלבה בדסק החוץ של ערוץ 10, וכבר דגדג לה לעשות תואר שני. "התלבטתי בין ארה"ב ללונדון. נולדתי בניו יורק, הכרתי את הזירה האמריקאית, אבל בסוף הלכתי דווקא על הפחות מוכר. גם כי השארתי חבר בארץ ורציתי להיות קרובה יותר, וגם כדי להכיר יותר טוב את אירופה. נרשמתי ליחסים בינלאומיים בלונדון סקול אוף אקונומיקס, ובמקביל הייתי שליחה של ערוץ 10 בבריטניה. שם התחולל אצלי השינוי הגדול. הגעתי לשפיץ של הדמוקרטיה".

יותר מוושינגטון?

"יותר. כל יום רביעי יש שם PMQ - prime ministers questions. כל חברי הפרלמנט שואלים את ראש הממשלה שאלות, והוא משיב עליהן בלייב. זו מלאכת מחשבת של ניסוחים. יש לו ארסנל של הצהרות, הוא יודע בדיוק באילו מילים להשתמש ואילו מילים יכולות להדליק תבערה. הדימוי שתמיד קופץ לי לראש זה של מישהו שמתחמק מכדורים. הוא מותקף, זה סוג של נשק".

- זה הלחם וחחמאה של כל פוליטיקאי.

"כשלמדתי בלונדון נסעתי לשמוע את דני איילון באוקספורד. איש משרד החוץ מגיע לבמה שהיא לא בהכרח אוהדת לישראלים. היו שם קבוצות שקראו לחרם על ישראל, לצד פלסטינים ועוד גופים שעושים דה-לגיטימציה לישראל. ואיילון עולה על הבמה ומתחיל בטיעון הכי נפיץ: 'אנחנו היינו שם קודם'. היה ברור שסדר הדברים יכול להיות אחר. אתה חייב להתאים את הנאום למי שיושב מולך, ללמוד מה הערכים של הקהל שמולו אתה מדבר, מאיפה הם באים".

- נאום נועד להעביר את הרעיונות שלך, את המסר שלך.

"גם, אבל לא רק. אתה רוצה גם לשכנע. להעביר את הטיעונים שלך ולגרום לקהל להסכים איתך. זה הכלי הכי חשוב למנהיג, מהנאומים של סיסרו בכיכר המרכזית ברומא ועד היום. כל הקומוניקציה השתנתה חוץ מהמצב שבו אדם עומד מול קהל".

- אילו נאומים הם כאלה שעושים היסטוריה?

"עם פאנץ'. משפטים כמו של אברהם לינקולן מהנאום ההיסטורי בגטיסברג: 'ממשלה של העם, על ידי העם, למען העם'. 300 מילה שנאמרו בפחות משתי דקות (ב-19 בנובמבר 1863, בטקס חניכת בית הקברות הלאומי לחיילים) ונחשבות לנאום הגדול בהיסטוריה. כל תלמיד בארה"ב לומד אותו בעל פה. או הנאום של רייגן שקרא לגורבצ'וב להפיל את חומת ברלין".

- יש נוסחה לנאום מוצלח? להתחיל בבדיחה, להשחיל אנקדוטה אישית?

"בטח. זו אמנות ותשוקה, ויש אנשים שיש להם אותה באופן טבעי. לנאום יש מבנה שכולל ציטוטים ואנקדוטות. ביטוי רפטטיבי תמיד עובד טוב, למשל "Yes we can" של אובמה. חייבים להיות מודעים לסינקים, לדעת מראש אילו משפטים יצוטטו על ידי התקשורת. האישי תמיד מוכר. תראי את מישל אובמה, היא לא מדברת כרעיית הנשיא, אלא כאמא שחורה בארה"ב".

- ועוד לא דיברנו על "שלום, חבר".

"אין לי ספק שנעשה שם מחקר. קלינטון רצה להישמע אותנטי, והצליח לגעת בכולנו".

- איך נראה בעינייך הנאום המושלם?

"תלוי בנואם. האמריקאים אוהבים מותגים. הם מאוד אהבו את קנדי, והיום הטון ששולט הוא התוצאה של הנאומים שלו: קצב נכון, מבנה מדויק ומשפטים זכירים. בוש התייצב שבועיים אחרי ה-11 בספטמבר, עמד מול העם האמריקאי וטבע את הצירוף 'ציר הרשע', מושג שמשתמשים בו עד היום. אפילו ללוקיישן יש משמעות. ברק אובמה נתן את אחד הנאומים החשובים שלו בקהיר. בנימין נתניהו עשה את זה בבר אילן".

- צריך להיות טיפה פופוליסטי, לא?

"צריך לגעת בכמה שיותר אנשים. לקלינטון היה את זה. הוא הצליח לייצר דימוי של אמינות, למרות שנכשל בדיוק במקום הזה. גם לנאומים של אובמה יש חלק גדול בבחירה שלו. הוא הצליח להגיע למיעוטים שאף פעם לא לקחו חלק במשחק הפוליטי. בוש נהנה מפופולריות דווקא בגלל הטעויות שהוא עשה: טעויות בדיקציה, לא ביטא דברים נכון, והאמריקאים אהבו את השטותניקיות הזאת. ראו בה משהו אנושי".

- אדם נטול כריזמה יכול להיות נואם טוב?

"לא. מנהיג טוב חייב לדעת לתקשר טוב. הוא יכול להיות מאופק, אבל הוא חייב לדעת להעביר את המסר".

*** הכתבה המלאה - כולל טיפים נבחרים לנאום מושלם - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר גם ברשת סטימצקי