מה אין בפייסבוק של לפיד

לפיד מלבה שנאת החרדים, פישר מוסיף קיסם למדורת הנדל"ן

1. סיכום השבוע:

שר האוצר יאיר לפיד מעביר תקציב עם פגיעה קשה לא רק במעמד הביניים, אלא גם, ובעיקר, בשכבות החלשות. הגזירות נקבעו בחלקן מחוסר ברירה, אבל בחלקן הן נובעות משרירות ומרוע לב של פקידים שאינם מוכנים לזוז מילימטר מהאג'נדות שלהם (לא למע"מ דיפרנציאלי, לא למיסוי נורמלי על משכירי דירות, לא לטיפול כירורגי במעלימי המס ובתכנוני המס במפלצת של הכלכלה השחורה בישראל).

"שר האוצר הפופוליסטי של ישראל", כפי שהעיתון "פייננשל טיימס" מכנה אותו, קם בערב חג השבועות, קרא את הכותרת של "ידיעות אחרונות" על התקפלותו לכאורה בנושא הקיצוץ לחרדים ומיד טס לפייסבוק כדי להתקוטט עם אריה דרעי. זה מה שחשוב? מכל התקציב, זה מה שחשוב, לעזאזל, עוד הפעם חרדים?

מכתב מקורא חרדי: "אתם מכניסים אותנו לגיטאות"

נגיד בנק ישראל מוריד ברבע אחוז נוסף את ריבית בנק ישראל ומוסיף קיסם למדורה, עוד דלק לבועת הנכסים, בין אם במניות ובין אם בנדל"ן, כי ריבית ברצפה תמיד הייתה העורק הראשי וסם החיים של לבלוב חסר פרופורציות במחירי הנכסים. פישר יעלה בקרוב על המטוס וישאיר אותנו עם בועת הנדל"ן הגדולה ביותר בהיסטוריה של ישראל, ורק ההיסטוריה תשפוט מה היה תפקידו ביצירת הבועה הזאת ומה היו ההשלכות הקשות של פיצוצה. וזה יגיע, זה תמיד מגיע - פיצוץ קטן, פיצוץ גדול, זה יגיע.

שוקי המניות בוול-סטריט ובאירופה שברו השבוע שיאים נוספים, למרות נתונים כלכליים די פושרים. גם לא מפליא שלמרות הדיבורים המאיימים על בורות, גירעונות וחורים איומים ונוראיים בתקציב שצריך לסתום מיד, שוקי המניות ובמיוחד שוק איגרות החוב בישראל שומרים על איפוק ומשייטים ברמות גבוהות. כסף בזיל הזול כבר אמרנו? הכסף הזה בזיל הזול, וההיסטוריה הפיננסית מוכיחה זאת שוב ושוב, הוא חומר הבעירה של שוק הנדל"ן ושוק המניות, חומר הבעירה שמעוות את מחירי הנכסים, את מחירי המניות ואת מחירי הדירות.

בעלי הנכסים, כלומר בעלי הדירות והמניות, יכולים לכאורה להיות מרוצים השבוע: סביר להניח שהריביות הנמוכות ימשיכו לדרבן את מחירי המניות והדירות כלפי מעלה, או לפחות ישאירו אותם אי שם ברמתם הגבוהה. אבל ייתכן שזאת אשליה, לפחות מבחינת חלק גדול של בעלי הדירות ונוטלי המשכנתאות. שימו לב לגרף המצורף על היקף שוק המשכנתאות: 75 מיליארד שקל - זה הגידול בסך המשכנתאות בארץ בתוך ארבע שנים. מכ-150 מיליארד שקל ליותר מ-220 מיליארד שקל, זינוק של יותר מ-50%.

נוטלי המשכנתאות ניצלו את הריביות האפסיות ונטלו משכנתאות בריבית משתנה (משכנתאות פריים וצמודות בריבית משתנה) ונהנים כעת מהאשליה הגדולה, כלומר: גם אם מחירי הדירות ממריאים, התשלומים החודשיים סבירים יחסית הודות לריביות הרצפה. למרבה הצער, הם אינם מודעים או אינם מבינים שהם חושפים את עצמם לסיכונים של עלייה עתידית בריבית, שתגרור עלייה, לעתים חדה, בהחזרים החודשיים (תלוי בשיעור הריבית). מתי תתהפך מגמת הריבית? אלוהים גדול, אבל היא תתהפך, הרי לא לעולם חוסן.

כך התנפח שוק המשכנתאות
 כך התנפח שוק המשכנתאות

2. "שר האוצר הפופוליסטי של ישראל", כתבנו את זה כבר, קיבל החלטה פופוליסטית בנוגע לעסקת פוטאש-כיל. גיבור גדול, לפיד - הוא לא יעביר את מחצבי ישראל לידיים זרות! ביג דיל! אפשר לחשוב שידיו של עידן עופר שונות מידיו של ביל דויל, מנכ"ל פוטאש. תנוח דעתכם, אלה אותן ידיים. מחצבי כיל כבר מזמן אינם בידי ישראל. המדינה כבר טעתה בעבר כאשר הפריטה את החברה, ואין טעם כרגע לגרור טעות אחר טעות. צריך לדאוג לעובדים, צריך לדאוג לתמלוגים, צריך לדאוג שהטבות המס לא יימשכו, צריך להציב לפוטאש תנאים נוספים, אבל צריך לבצע את העסקה, כי שום דבר כבר לא יחזיר את ים המלח למדינת ישראל, זולת הלאמה.

אחד מקוראינו, כרמון חיים-נתן, הסב את תשומת לבנו למחיר הכבד של ההחלטה הפופוליסטית הזאת. ובכן, החברה לישראל מחזיקה בכ-52% מכיל, ועלות ההשקעה נאמדת (באופן גס מאוד), בכ-6.5 מיליארד שקל. שווי חלקה של החברה לישראל בכיל, לפי מחירה של האחרונה בשוק, מוערך בכ-27 מיליארד שקל (וזה עוד אחרי ירידה של כ-9% מתחילת השנה, בעיקר בגלל ביטול העסקה). המשמעות היא שבעקבות העסקה, אם אכן תתבצע, תרשום החברה לישראל רווח הון אדיר של כ-20 מיליארד שקל, שעשוי להגיע לכ-30 מיליארד שקל, בהנחה סבירה למדי שפוטאש תשלם פרמיה נדיבה על כיל.

וכאן מגיעים לעניין הכי חשוב: מס רווח הון בשיעור של 25% על רווח הון של כ-30 מיליארד שקל זה מס בסך 7.5 מיליארד שקל! מובן שזה בתיאוריה. הסכומים תלויים באופן העסקה - אם במזומן (המס מוטל מיד) ואם במניות (המס יידחה עד מימוש מניות פוטאש) - וכמובן גם בעתודות ההפסדים של החברה לישראל ובתכנון המס שלה (ויהיה גם יהיה תכנון מס).

השורה התחתונה: שר האוצר הפופוליסטי של מדינת ישראל ויתר, בשם הפופוליזם, על הכנסות מס של מיליארדי שקלים. אה, והוא עשה את זה, כמובן, לטובת האדם העובד. אולי שיסביר את זה בפייסבוק לאדם העובד, שחטף על הראש עוד מסים?

3. לא מעט אנשים, בעיקר במשרד האוצר ובקרב דובריהם הנאמנים, נזכרים בערגה בחשיפת המשק לייבוא טקסטיל שהתרחשה בתחילת שנות ה-90'. הנה, הם מטיפים בלהט, תראו מה עשתה החשיפה, התחרות, החדשנות והיעילות: הצרכן נהנה משפע של מוצרים ובמחירים זולים. הם צודקים, אבל רק בצד אחד של המשוואה. את צדה האחר הם נוטים לשכוח.

מי שקרא את הכתבה על בנגלדש, שפורסמה ב"גלובס", כבר מבין מהו הצד השני של המשוואה, ומי שלא הספיק, הנה תמצית הדברים: לפחות 1,000 עובדי טקסטיל נקברו תחת הריסותיו של בניין שקרס כמו מגדל קלפים. העולם הכלכלי הגיב די באדישות למחדל הבטיחות בבניין, שעובדיו שירתו, בין היתר, חברות כמו וול-מארט באמצעות טייקונים מקומיים. השירות של העובדים עלה למעסיקים 18 סנט בשעה (!) בשכר מינימום, משהו כמו שלושים ומשהו דולרים בחודש, וזה עוד אחרי העלאה של עשרות אחוזים.

תעשיית הטקסטיל בבנגלדש היא הזולה בעולם - זולה מקמבודיה, זולה מסין, שהפכה לאופציה יקרה. אחד המרואיינים, נציג של החברות הגדולות, תיאר זאת באופן מדויק: "זו בעיקר האשמה של המותגים ושל המעסיקים שחותכים זה לזה את המחירים. אם אנשים חותכים זה לזה את המחירים, אנחנו מנצלים זאת לטובתנו, כמובן, ולכן המחירים יורדים ויורדים" (לא מחירי המוצרים, מחיר השירותים שמספקים המפעלים בבנגלדש).

את התופעה המכוערת הזאת מעדיפים כל המטיפים לתחרות, ליעילות, לחדשנות ולפריון לטשטש ולהדחיק. אבל האמת ברורה כשמש: תחרות, יעילות, חדשנות ופריון גבוה הם מנוע נפלא להוזלת מחירים לצרכן, ובמקביל הם מנוע להגברת חוסר השוויון והפערים החברתיים - אם המנוע הזה עובד באופן קיצוני, כפי שהתרחש בתעשיית הטקסטיל.

חברות נדרשות לעבור שוב ושוב דיאטות, להתייעל שוב ושוב, לא רק כדי להביא מוצרים חדשניים לשוק, אלא גם כדי לספק את תחזיות הרווח של שוקי ההון. זה לא צריך להפליא איש שחמש חברות ענק, כמו אפל, סיסקו, גוגל, מיקרוסופט ופייזר, מחזיקות יחדיו כ-350 מיליארד דולר במזומן. חברות הענק מתפוצצות ממזומנים, אף שהתנאים הכלכליים פושרים, רוב המדינות תקועות עם גירעונות כבדים וברוב המקרים גם שכר העובדים תקוע. אכן, בלי הכוח של רווחי החברות, לא יהיו מוצרים חדשים וזולים ואי אפשר יהיה לשלם לעובדים, אבל, מצד אחר, בלי הכוח של רווחי העובדים (שכרם), לא יהיה מי שיניע את גלגלי הצריכה, המניעים בתורם את הכלכלה.

נדמה לנו שהאיזון הזה, בין שני הכוחות המשמעותיים לכל כלכלה, מתערער והולך בשנים האחרונות.

eli@globes.co.il

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988