"חילונים לא צריכים דירה בגיל 25; חרדים יקבלו"

עו"ד שרית דנה, לשעבר המשנה ליועמ"ש והאישה החזקה בתחום התכנון והבנייה בישראל, בראיון פרישה ל"גלובס" ■ על הרפורמה שיזמה ונדחתה: "כשפרצה פרשת הולילנד נתניהו היה נורא לחוץ ואמר 'אני מקפיא הכול'"

"כשקוראים את חוק התכנון והבנייה הנוכחי", אומרת עו"ד שרית דנה, עד לאחרונה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים אזרחיים, "מגלים חוק מאוד חכם. אם הוא היה מיושם, לא היינו צריכים לשנות בו כלום. יש בו כמה עקרונות: האחד - עיקרון של סמכות ואחריות; השני - מוסד תכנון הוא גוף קולגיאלי מחליט, יושבים מסביב לשולחן, מדברים, רבים, ובסוף מצביעים ומחליטים; והשלישי - לתהליך יש לוחות זמנים.

"אבל מה קרה לנו? איבדנו את הקשר בין הסמכות והאחריות, המערכת התכנונית יצרה, מתוך כוונות טובות, לולאות כאלה, שתוכנית שצריכה להיות בסמכות מחוזית צריכה למשל לקבל אישור מ-4 ועדות משנה של מועצה ארצית, מהוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ומהוועדה לשמירה על חופי הים".

למרות הדברים, קשה לקרוא לדנה גדולת המעריצים של החקיקה הנוכחית בתחום התכנון והבנייה. את השירות הציבורי היא עוזבת ברגשות מעורבים: אחרי שכתבה בתמיכת ראש הממשלה בנימין נתניהו, למעשה בהזמנתו, חוק חדש ומקיף להליכי התכנון והבנייה שכלל 600 סעיפים, ובו העברת סמכויות מבוקרת לוועדות המקומיות, נתקע הליך החקיקה בכנסת ולמעשה ירד מהפרק.

במקום החוק הגדול של דנה - "רפורמת המרפסות" וה"סופרטאנקר של ענף הנדל"ן" כפי שכינה אותו נתניהו - מקודם עכשיו תהליך של תיקונים נקודתיים, שאותו מובילה ראשת מינהל התכנון במשרד הפנים, בינת שורץ. דנה, אגב, אומרת כי היא מסיימת "בלי שום תסכול ועם תחושת סיפוק אדירה".

אבל למרות אקורד הסיום, דנה, בת 51, נחשבת למי שהשפיעה בעשור האחרון יותר מכל אחד אחר על הליכי התכנון והבנייה, ביוזמות תכנון, בפרשנות ובגיבוש עמדת המדינה במחלוקות ובהליכים משפטיים בתחום הנדל"ן.

אחרי 24 שנים בשירות הציבורי, דנה, לדעת תומכיה וגם מתנגדיה, מומחית מאין כמוה בתחומה, מייצגת כמיטב הבנתה את האינטרס הציבורי, דעתנית, חריפה, יצירתית במציאת פתרונות, ומעל הכול - אינה חוששת מקבלת החלטות.

- אולי את מחוץ למערכת בגלל שיש גורמים שיש להם משהו נגד האג'נדה שלך?

"אתם צריכים לשאול אותם. אני לא יודעת אם יש להם משהו נגד אג'נדה. ההחלטה התקבלה על-ידי מנכ"ל ראש הממשלה, הראל לוקר, מתוך מחשבה שיהיה קל יותר לקדם רפורמה אחרת בהיעדרי. זה לחלוטין לגיטימי. אני לא חושבת שיש כאן עניין של שחיתות, אלא רק החלטה שגויה.

"אגב, בין לוקר וביני הייתה מערכת יחסי עבודה מצוינת, לכל אורך התקופה. אני חושבת שהוא מאוד מעריך אותי מבחינה מקצועית. אני חושבת שהוא יודע שאני אחד מהאנשים שיודע הכי טוב לתת פתרונות לבעיות".

- אז מה קרה?

"יש מחלוקת עניינית בין העמדה שלי, שהיא עמדת משרד המשפטים, אגב. לא נכון לחשוב שזאת עמדה אישית שלי, הרי בסוף מאחורי יש יועץ המשפטי, מתחתי יש עובדים. לחשוב שהעמדות שאנחנו מציגים הן עמדות על דעתי הפרטית, זה חוסר הבנה של המערכת הממשלתית".

- נתניהו הכריז בקולו כי שר שלא יתמוך ברפורמה ובחוק שאת כתבת - יפוטר. זאת הייתה הכרזה שלו.

"אני שמעתי אותו אומר בממשלה, יותר מפעם אחת, שהרפורמה הזאת היא עילה לפירוק ממשלה. נורא קל לי להגיד שזה ממקום אישי, אבל זה לא הסיפור. יש תפיסת עולם, ויש מחלוקת בין שתי אסכולות. בוודאי אף אחד לא היה עושה פעולה להדיח אותי משום סיבה אחרת, זה ברור.

"כשחזרתי בחודשיים האחרונים, מה שהיה מכוער בתקופה הזאת זה לא הסירוב, אלא המסע התקשורתי הבלתי נסבל של הכפשה אישית. המחשבה שכאילו יש פה משהו ברמה האישית שמפריע - זה מצחיק".

"הרישוי לא נוגע ביוקר הדיור"

אחת המהפכות שנכללו בהצעת החוק של דנה נגע לפרק הרישוי. "אמרנו שחייבים להשתדל לעשות את נושא הרישוי one stop shop. היום זה טופס טיולים, שיכול לקחת שנתיים. הקונספט היה להקים מכוני רישוי פרטיים, ולעגן בהם את רוב סמכויות הבדיקה. היו הרבה ויכוחים במשרדי הממשלה, אף אחד לא רוצה להתפרק מסמכויותיו.

"הרעיון היה שאם ועדה מקומית לא מסיימת את התהליך בפרק זמן מסוים, ועדת הערר של משרד הפנים תוציא את ההיתרים. זה מה שיפה, אתה לא באמת מניח שוועדת ערר תוציא היתרים, אלא שהרשויות המקומיות יתכנסו לתהליך עבודה שעומד בלוחות הזמנים".

בסופו של דבר התקיימה אצל נתניהו ישיבה בנושא הפרדת פרק הרישוי מהרפורמה הכללית. "לא שלא צריך לשפר את תהליך הרישוי, אבל אמרתי לנתניהו שיוקר הדיור הוא לא מזה שלוקח שנה להוציא היתרי בנייה, אלא בגלל שאין היצע תכנוני. בפרק הרישוי אתה לא פותר את בעיית ההיצע, אלא בפרק התכנון. אם אין עתודות קרקעות מתוכננות, פרק הרישוי לא הועיל בכלום. ולכן לדחות את פרק התכנון אומר שאתה לא עושה שום דבר".

- ומה לדעתך בסופו של דבר הכשיל את הרפורמה?

"עשינו הרבה טעויות. בתהליך כמובן, לא בתוכן. הממשלה אישרה חקיקה יוצאת דופן באיכויות שלה, אבל עשינו טעויות בעיקר בתחום השיתוף וההסברה. לא השקענו בזה את המאמץ הדרוש, בעיקר מהעדר זמן.

"אבל למשל, חוק הווד"לים (ועדות הדיור המיוחדות) הוא העתקה מוחלטת של מה שעשינו. התנגדתי מאוד לווד"לים, כי ידעתי שזה יעכב את הרפורמה, אבל ברגע שהלכנו עם זה, פשוט העתיקו את מה שעשינו".

דיור בר-השגה: "מושג אמורפי ושאלה של מדיניות"

הפעילים החברתיים בנושא דיור בר-השגה אינם סולחים לדנה על המגבלה שהנחיתה על התחום. כאשר התחילו ערב המחאה החברתית יוזמות עירוניות, בעיקר של ראש עיריית תל-אביב רון חולדאי, להקדים את הממשלה ולהקים פרויקטים של דיור בר-השגה - דנה בלמה את היוזמה, בנימוק שלוועדות התכנון אין סמכות לעסוק בתנאים של תוכניות לדיור בר-השגה על קרקע פרטית, בגלל הפגיעה בקניין ובגלל אי-הבהירות והמחלוקת על הקריטריונים לזכאות.

- למה את נחשבת לאויב העם בענייני דיור בר-השגה?

"למה אני נחשבת לאויבת אין לי מושג. זה לא חשוב. דיור בר-השגה, כמו כל נושא, הוא שאלה של מדיניות. מי שצריך להחליט אם הוא רוצה להיות בר-השגה או לא, זאת הממשלה. הממשלה לא קידמה את הנושא בשום שלב. לא חקיקה ואפילו לא תקנות".

"דיור בר-השגה", מוסיפה דנה, "הוא מושג אמורפי שנע בין דיור במכר במחיר מופחת, שזה המחיר למשתכן, עבור דרך שכירות חופשית, עבור דרך מחיר מפוקח. האם על-פי המצב החוקי היום אתה יכול להכתיב לאדם בכמה ימכור את הנכס שלו? אני לא מוצאת שאפשר במסגרת חוק תכנון הבנייה לומר שהמדינה יכולה להגיד לאדם בכמה כסף ימכור את הנכס שלו. גם השאלה של שכירות מול מכר, של ייעוד קרקע, היא לא שאלה נקייה מספקות".

ברפורמה הגדולה שגיבשה דנה בחוק התכנון והבנייה, נכללו הוראות רבות בנושא דיור בר-השגה, שהושמטו מההצעה הנוכחית הנמצאת על השולחן. "יש מוצר חקיקתי גמור, סדור, שלם", היא אומרת, "שאם מחוקקים אותו מחר בבוקר אפשר לעסוק בתוכניות דיור בר-השגה. הנחנו את החקיקה על השולחן, צריך רק לחוקק אותה".

- ומה עמדתך בנושא הקריטריון של מיצוי כושר השתכרות?

"שאלת מיצוי כושר ההשתכרות היא ב-150% שאלה של מדיניות. אני חושבת שמותר למדינת ישראל לומר שהיא רוצה להשתמש במשאב שיש לה בשביל לעודד אנשים לצאת לעבודה ורוצה לתת תמיכה גדולה יותר למי שעובד. אבל מצד שני, זה בוודאי לא קריטריון מחויב משפטית. לא מקובל עליי לומר שזה בלתי סביר לא לדרוש מיצוי כושר השתכרות. זה לא חייב להיות בהכרח תנאי סף".

- מה בדבר הקריטריון של ותק שנות נישואים, העומד במרכז המחלוקת עם החרדים?

"גם זה קריטריון שאינו בלתי סביר. טוענים שהקריטריון הזה מפלה ומעדיף חרדים, כי הם מתחתנים יותר צעירים. אבל זה לא מעניין. קבוצת השוויון היא אנשים שזקוקים לדירה. אם אתה מקבל שכשיש למדינה משאב מוגבל יותר, אז צודק שתיתן דירה לזוג נשוי עם ילד מאשר לזוג נשוי בלי ילד. אנשים בני 25 חילונים לא זקוקים לדירה.

"לכן זה לא נכון שוותק שנות נישואים מפלה חרדים. זה מפלה חרדים במובן זה שהם יקבלו את זה יותר צעירים. אבל הם יקבלו את זה בדיוק באותו שלב בחיים כמוני. עד שהבת שלי תתחתן, נשמתי תפרח".

*** הידיעה המלאה - במוסף הנדל"ן שיחולק הערב למנויים.

צרו איתנו קשר *5988