נתניהו קיבל חלושס

שרים שנפגשו באחרונה עם ראש הממשלה מספרים סיפור דומה. בנימין נתניהו עסוק בסוגיית הגיל. הוא נזכר בגעגועים באביו שחי עד גיל 102, בעוד הוא בקושי מרגיש בן 60. בהנחה שדם זה לא מים והגנים עוברים בתורשה, נתניהו שואף, כך התרשמו בני שיחו, להעביר חלק לא מבוטל מ-60 השנים הבאות באקווריום שבלשכת ראש הממשלה.

בליכוד ובקואליציה התחושה לגמרי הפוכה. שם סבורים שההפסד הצורב שספג השבוע נתניהו סביב בחירת חברי הוועדה למינוי שופטים הוא רק ההתחלה. מה שקרה השבוע מאחורי הפרגוד בכנסת היה לא פחות מהצבעת מחאה של כל אותם כוחות בליכוד שבחסות האפילה הבהירו לנתניהו מה הם חושבים.

הוועדה לבחירת שופטים היא מאחז שלטוני חשוב. היא השלטון, היא מגדירה את המושג לשלוט. אלא שבאחרונה גילו בליכוד שמי שצפוי לייצג אותם בוועדה הוא דווקא ח"כ דודו רותם מישראל ביתנו, המתמודד מול בוז'י הרצוג (עבודה) ואיציק כהן (ש"ס) על התפקיד.

בחירתו של הרצוג היתה מובטחת, ולא רק בגלל חביבותו והאהדה אליו. לניסיון הציבורי שלו, לוותק, לרקע המשפטי, וליחסים האמיצים שלו עם ראשי הקואליציה ועם חברי האופוזיציה היה משקל רב. על פניו, גם בחירתו של נציג הקואליציה רותם היתה אמורה להיות מובטחת, אלא שבערב התברר שהשותפות הקואליציוניות מעדיפות את כהן הרבה יותר.

את ההפסד של הקואליציה אפשר לזקוף להרבה גורמים: אפשר לומר שאין משמעת, שהיא מורכבת ממרכיבים שונים מדי, שהיהירות של רותם הביאה את זה עליו, שלדרעי יש כוח, אבל מי שבגד ברותם מאחורי הפרגוד היו חברי כנסת מהליכוד שיותר משהם מונעים משנאת רותם, זו דרכם להביע את מחאתם נגד האיחוד עם ישראל ביתנו. הם לא רוצים ליברמן קינג. ביבי קינג הספיק.

מבחינתם, רותם הוא לא הפנים של הליכוד. הם לא רואים בו מייצג. מדובר פה לא רק בעניין אידיאולוגי, אלא גם פוליטי. רבים מאלו שרואים עצמם המנהיגים הבאים של הליכוד ראו בבחירה של רותם צעד נוסף בדרך לאיחוד (שעדיין טעון אישור סופי של מרכז הליכוד) או איבוד המפלגה. יותר משזה מכה לקואליציה, מדובר בחבטה קשה לנתניהו שמקדם את האיחוד.

השבוע התברר להם שמנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר, משה לאון, עשוי לרוץ לראשות עיריית ירושלים מטעם הליכוד-ביתנו. לאון מקורב מאד לליברמן וסניף ירושלים הוא הגדול ביותר בתנועה. מי שמי שולט בו הוא כמעט בעל הבית בליכוד.

אבל לא כולם בליכוד מודאגים מההשתלטות של ישראל ביתנו על המפלגה. בכיר במפלגה סיכם זאת כך: הסיכוי שנתניהו יקיים את הבטחתו לאחד את הליכוד עם ישראל ביתנו שווה להבטחה שכחלון יהיה יו"ר המנהל.

כרטיס צהוב יהפוך לכרטיס אדום

הכרטיס הצהוב שקיבל נתניהו בכנסת עלול להפוך בסוף החודש לאדום בבחירות למוסדות המפלגה שכפה השבוע באופן חריג בית המשפט על ראש הממשלה. בתי משפט לא נוהגים להתערב בחיי מפלגה אבל נתניהו הזניח במשך שנים את המפלגה, זלזל במוסדות, ועכשיו, כשהם עדיין מתודלקים מתוצאות הבחירות, הצליחו בתנועה לכפות עליו לקיים בחירות פנימיות. אחר אין ספור שפנים שניסה לשלוף מהכובע בשנים האחרונות, גילה נתניהו שהוא לא קוסם, ועד סוף יוני יאלץ לכנס את הוועידה.

כאבי הבטן שיש לחברי הליכוד הדביקו את נתניהו. הם כועסים על מספר המנדטים העגום בבחירות, על שלא הופעלו, מאוכזבים מפעילות המטה, מהאיחוד עם ליברמן ומהניכור של נתניהו. והוא מפחד מהתוצאות הבחירות במרכז. המרמור והאכזבה כל כך חזקים בליכוד, שלנתניהו יש חלושס. הוא כל כך חלש שהוא לא מסוגל להעביר בליכוד קפה הפוך מצד אחד של השולחן לשני.

אפילו על ההתמודדות שלו מול ח"כ דני דנון על נשיאות הוועידה הוא כנראה יוותר, כי מה שמתחיל בראש תנועה שמפסיד לסגן שר עלול להיגמר באיבוד המפלגה. ליו"ר המזכירות צפוי להיבחר ישראל כץ, וליו"ר הלשכה זאב אלקין. זה לא מה שמפחיד אותו, איתם הוא יסתדר. הוא חושש מהיוזמה להחזיר את הכוח למרכז. בשיחות סגורות הוא אמר למקורביו שאם זה יקרה הוא יעזוב את הליכוד. פעיל בכיר אמר השבוע שהאיום הפך לבשורה.

תכנית ההתנתקות

את מה שנאמר בארבע עיניים בין כחלון לנתניהו ניתן רק לנחש. אפשר להעריך שכחלון, שהעז להתייצב באומץ מול חברות הסלולר, לא חשש לומר לראש הממשלה מה הוא בדיוק חושב עליו, על אי אמירת האמת, על הפרת ההבטחה.

כחלון הוא ג'נטלמן מהזן הישן. כשיצא מלשכתו של נתניהו הוא בלע את הרוק והצהיר שהוא מקבל בהבנה את המצב הפוליטי שאליו נקלע ראש הממשלה. זה הדבר היחיד שהסכים לומר, אבל לא צריך לראות 6/6 בשביל לזהות מרחוק שכחלון פתח בתהליך של התנתקות מנתניהו.

אחרי שוויתר על האפשרות להתמודד ברשימת הליכוד לכנסת, דחה הצעה להתמנות לשר אוצר, עכשיו הוא לא מסכים להיות אפילו יו"ר מרכז הליכוד. שבע שנים אחרי שעמד בראש המרכז והעביר לנתניהו כל החלטה שרצה, לוקח השר לשעבר צעד נוסף אחורה ומוותר על עוד נקודת אחיזה. עכשיו גם אין לו כל אינטרס לעזור לנתניהו במרכז. כשככה נראית הכרת התודה אחרי שנתן את הנשמה, מה הפלא שכחלון מעדיף לשמור מנתניהו נגיעה?

בכישרון רב הצליח נתניהו להקים עליו עוד אויב בעל כוח פוליטי משמעותי ויוקרה ציבורית. אחרי שלרובי ריבלין הוא הבטיח להיות יו"ר הכנסת, לגדעון סער את תיק החינוך, לגלעד ארדן קידום, הדיח את שטייניץ מהאוצר, ולסילבן הוציא את הנשמה עד שתיים לפנות בוקר בלי אוכל עד שנתן לו את התשתיות, עכשיו הגיע תורו של כחלון לשלם את מחיר הכחלוניזם. אצל נתניהו כל מספר בליכוד זוכה.

האמירה "תהיו כחלונים" קיבלה משמעות שונה לחלוטין מאז שנאמרה. למי שרוצה להיות כחלון עכשיו כבר ברור: הוא יצא בחוץ. נתניהו יבטיח הבטחות, ישתמש ויזרוק. זה לא שנתניהו מתנגד לרפורמות. הוא בעד, אבל הוא אוהב לנכס אותן לעצמו. רק אתמול בכנסת דיבר על המהלכים האחרונים של שר התחבורה ישראל כץ ברבים. עשינו את הרפורמה ברכב, אמר ראש הממשלה, ובאותה נשימה מבלי להתבלבל התגאה גם ש"עשינו" את רפורמת השמיים הפתוחים. במשרד התחבורה ובאוצר שפשפו אוזניהם ותהו האם זה לא אותו ראש הממשלה שנעמד על רגליו האחוריות ועיכב את הרפורמה יותר משנה.

ומה עם כחלון? תכנית ההתנתקות שלו יצאה לדרך. קודם כל הוא מתרחק מהרע, אח"כ יחזור לעשות טוב.