עו"ד ששי גז: "לנו, הפליליסטים, אין זמן להתעסק באכזבות"

משפט

- מתי ידעת לראשונה שתהיה משפטן?

"מאז שנולדתי. ממש מגיל צעיר. כיתה א'. גדלתי בשכונה די פראית, פרדס-כץ. היו מכות, ולא ידעתי ללכת מכות. למדתי לדבר במהירות גדולה ולשכנע למה לא צריך ללכת מכות. וככה התפתח בי הרעיון להסביר, להגן על עצמי במילים. קראו לי 'עורך דין' עוד כשהייתי ילד קטן. אחר-כך רציתי להיות לוחם זכויות אדם. אין היום לוחמים, אבירים, דון-קישוטים. מה שהחליף את הכידון והחרב זו הלשון, ובמקום אביר על סוס זה אביר עם גלימה ועט. מלוחם למען עצמי הפכתי ללוחם למען אחרים".

- מי היה בעל ההשפעה המעצבת ביותר על אישיותך כעורך דין?

"ההורים. בשביל אבי, נסים ז"ל, ידע היה הדבר הכי חשוב. הוא היה נגר, פוליטורצ'יק, שציטט פילוסופים יהודים, ערבים, יוונים. אהב את החוכמה. לימד אותנו שלא החומר חשוב אלא הרוח. היה שואל אותי, למשל, איך בפריז'ידר החשמל דולק ונהיה פתאום קור. אמי, אינס תבדל"א, פיתחה בכולנו, אנחנו 7 אחים, את הסקרנות, את הצימאון לידע, את הלימוד. זה היה בית כזה. גם במשפחה שלי יש צמא לידע וסקרנות. נתתי את זה לשתי בנותיי, שלומדות כעת משפטים".

- מה העצה הכי טובה שקיבלת בקריירה?

"לעצה הכי טובה לא הקשבתי. עו"ד שמואל תמיר ז"ל אמר לי בזמנו שהמקצוע הוא כמו ריצת מרתון וצריך לווסת כוחות. לפעמים אני קצת מצטער, מנסה להזכיר לעצמי לא לעבוד בשבתות. אני לוקח על עצמי עומסים מוגזמים, היו תקופות שעבדתי 20 שעות ביום. היו לילות לבנים שגמרתי להכין תיק והלכתי לבית המשפט".

- מה הרגע המאכזב ביותר בקריירה שלך?

"ברור שלעורך דין פלילי, במדינה שיש בה 2% זיכויים, צפויים רגעים רבים של אכזבה. אני זוכר אכזבה גדולה בתיק שניהלתי תקופה ארוכה; הייתי בטוח בזיכויו של אדם, והשופט אמנם זיכה אותו מרוב האישומים, אבל הרשיע בעבירה אחת, טכנית, ונתן לו עונש כבד של מאסר. תקופה קצרה לא האמנתי במערכת, אבל לשמחתי זה תוקן בעליון. לנו, הפליליסטים, אין זמן להתעסק באכזבות, כי מיד מגיע התיק הבא. אבל בתיק ההוא, התוצאה כל כך אכזבה אותי שהוא נשאר אצלי שבועות בתודעה".

- והרגע המאושר בקריירה?

"המקצוע הזה הוא מאניה-דפרסיה. הפיקים גדולים, 0 או 10, ואתה צריך מבנה נפשי מאוד חזק. אני זוכר את הזיכוי של צבי פישבך, תיק על גניבה וזיוף צ'קים עם 4 עדי מדינה. ב'הארץ' קראו לזה 'הזיכוי הבלתי אפשרי'. ניהלתי את התיק שנה ומשהו. כל אחד מעדי המדינה, שלא היה ביניהם קשר, קשר אותו מזווית אחרת לחשד בגניבה של 2 מיליון דולר. המדינה, באופן נדיר, הגישה ערעור על מהימנות העדים, שנדחה בעליון".

- באיזה משפט שלא השתתפת בו היית רוצה להשתתף?

"משפט דרייפוס. לייצג יהודי בתקופה שבה סבלנו רדיפות. היו בו כל האלמנטים שסנגור חולם עליהם: להוציא את הצדק לאור ברמה בינלאומית, שיקולים היסטוריים, גזעניים, עונש חמור. זה חלום".

- עם מי היית רוצה לעבוד?

"שלמה תוסיה-כהן. איש שגילם את הסנגור הטוב, ששילב בין הסנגור לאדם. פשוט בהליכותיו, רמפול כזה. ראיתי אותו מספר פעמים, הייתה לו הנגיעה הנכונה במשפט, ידע לחקור היטב, ספונטני, מהירות חשיבה גבוהה, והכיר את נפש האדם, שזה העיקר בתחום הפלילי".

- לו היית שופט, למי היית רוצה להידמות?

"למאיר שמגר. היו לו את האיכויות של שופט עליון: אצילות, אנושיות, הבנת המשפט, האדם, והכי חשוב - להחזיק את האמון של הציבור בשופט. הוא ידע למתוח את אוהל המשפט עד לגבולות המתאימים. אם הייתי שופט הייתי רוצה להיות שמגר, אבל אף פעם לא רציתי להיות שופט. כי לשופט אסור לטעות, מקצוע אלוהי כזה, ולנו מותר".

- את מי היית שוכר לייצג אותך?

"יש משפט שלעורך דין אסור לייצג את עצמו, כי אז הוא חוטא פעמים: א. עורך דין גרוע; ו-ב. לקוח גרוע. אבל אני, למרות מה שאמרתי, הייתי חוטא בכל זאת ומייצג את עצמי. זה שחצני, אבל זו האמת".

- מהו פסק הדין המשמעותי ביותר עבורך?

"דווקא התיקים הלא מפורסמים יותר משמעותיים. לאחרונה סגרתי מספר תיקים בשימוע, כולל אונס של שתי בחורות. כתוב 'המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא', ואני כל יום עושה את המצווה הזאת".

- האם נאלצת אי-פעם לשקר לבית המשפט?

"אנחנו, עורכי דין פליליים, לא משקרים - אנחנו לא מדווחים על הכול. כשלקוח פונה אליי ומספר לי גרסה, אני לא משקר בשמו אלא מציג את הגרסה שלו. אני מתורגמן. ואם הגרסה שלו שקרית, אז הוא שיקר, לא אני. אתה יכול להאשים מתורגמן בשקר?".

- איזה חטא היית מבצע לו היית יודע שלעולם לא תיתפס ולא תשלם כל מחיר?

"להיות רובין הוד. לקחת מהעשירים ולתת לעניים".

- יש לקוח שלא היית מייצג?

"הרבה לא ייצגתי. יגאל עמיר. אלי פימשטיין שרצח את בתו הודיה קדם. עורך דין זה אזרח ששם עליו גלימה ומתחפש ומרגיש כמו סופרמן. ואם אני שם גלימה ועדיין כועס על הלקוח, על המקרה, על האישיות, דבר נדיר אצלי, לא אקח אותו. זה יכול לקרות בדרך-כלל בפשעים נגד ילדים קטנים, רוצחי ילדים שלהם. אבל אני שמח שיש להם עורכי דין אחרים, זו הדמוקרטיה בהתגלמותה, העיקרון שלכל פושע בישראל חייב להיות סנגור".

- מה הדבר הכי מפחיד בלהיות עורך דין?

"שאדם חף מפשע הורשע על לא עוול בכפו, ויילך למאסר. זה דבר שאני רועד ממנו, כל יום נכנס לחרדה מזה. וטוב שיש את החרדה כמניע לעבוד יותר קשה. היא נמצאת אצל כל עורך דין פלילי, גם אחרי 31 שנות קריירה. לא נהיים חסינים לזה".

- מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך בבית המשפט?

"שהנאשם שלי מעיד. באותו רגע אני חסר שליטה. למרות שהכנתי אותו, ישבתי איתו הרבה זמן, חקרתי אותו - גם אם יהיה הנאשם הכי מוצלח, הוא יאכזב במשהו. ואם יישאל שאלה אחת שלא הכנתי אותו עליה לפני שהתובעת שאלה אותו, ארגיש כישלון. אבל סנגור שיותר מדי מתערב בחקירת נאשם זה גם נראה לא טוב, השופט קולט שאתה עוזר לו. אם משפט הוא קרב איגרוף, אני על תקן זה שמקבל ולא יכול להחזיר".

- האם יש לך טקס הכנה קבוע לפני הופעה בדיון חשוב?

"לא. עורכי דין מפתחים כל מיני דברים, כמו להיכנס ברגל ימין לבית המשפט. אני מאמין בהכנה טובה של תיק, להתכונן נכון ולבוא מוכן".

- איזו דמות היסטורית היית רוצה לייצג?

"שאול המלך. התיאור הכי יפה של דמות בתנ"ך, לעניות דעתי, זו דמותו של שאול. החטא הגדול שלו, שלא הרג את עמלק. הייתי מוכן לייצג אותו ולשאול, האם זה חטא גדול לא להרוג את האויב".

- לו היית פורש כיום מהמקצוע, מה היית עושה במקום?

"כשהייתי ילד חלמתי להיות מדען במכון ויצמן שממציא תרופה להארכת חיים. הרבה דברים מעניינים אותי: אמנות, היסטוריה, ארכיאולוגיה, פילוסופיה יהודית. הייתי יושב ולומד עולם. אבל מי חושב על פרישה?".

- ספר בדיחה על עורכי דין שמצחיקה אותך.

"שני שופטים הולכים ברחוב. פונה לאחד מהם אישה ואומרת: 'הכלב שלך נשך אותי. תן לי 10,000 שקל, או שאני תובעת אותך בבית משפט'. השופט מוציא פנקס צ'קים, רושם 10,000 שקל ונותן לה. חברו אומר לו: 'השתגעת? הרי אין לך בכלל כלב'. עונה לו השופט: 'מה אני יודע אצל איזה שופט אני אפול?'".

אנושיות

- מה מצחיק אותך?

"הומור אנגלי בסדרות ישנות, 'מישהו מטפל בך', 'מה יגידו השכנים'. האחים מרקס. צ'רלי צ'פלין. הומור חכם שלא בנוי על נפילה על בננה".

- מה מעציב אותך?

"דמעות של ילדים, של אלמנות. שכול. איבוד קרובים. הזמן שחולף. העובדה שאני מגיע לגיל 59. החיים כל-כך קצרים ואתה שואל את עצמך למה הם כל-כך קצרים וכל-כך מהר עוברים".

- מה מרגש אותך?

"דברים קטנים. ציונים טובים של הבנות שלי יכולים לרגש אותי מאוד. המקצוע עצמו יצרי ורגשי. הצלחה במשפט, בהחלטה. ביום שלא אתרגש אעזוב את המקצוע".

- מה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?

"חילקתי את החיים לרגעים קטנים של 'מרוצה': עבודה טובה, הבנות גמרו משפטים, ביקרתי את אמא, קראתי ספר טוב, ראיתי הצגה טובה. כשיש יותר פלוסים של מרוצה, אתה כנראה אדם יותר מאושר מהרגיל".

- מה מכעיס אותך?

"אי-צדק. מאז שאני ילד. לא אוהב שהגדול מנצח את הקטן, העני מקופח, מישהו חומס את השני, זכויותיו של מיעוט נרמסו. לא אוהב עושק, ניצול".

- על מה אתה מתחרט?

"שיש לי רק שתי בנות. שתיהן עזבו את הבית, ואשתי ואני נשארנו לבד. באתי מבית של 7 ילדים, ועכשיו יש לנו יותר מדי שקט. אני מתחרט שאין לי עוד ילדים ומצטער שלא הייתי איתן מספיק. הייתי יותר מדי עסוק, ואי-אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. אשתי הייתה בכל אירוע, שותפה לכל סוד שלהן, לכל החלטה, יודעת כל דבר קטן, כל פרט. אני קצת מקנא בה".

- על מה לא תסלח?

"חוסר נאמנות. אם חבר טוב אמר דברים מיותרים, או התנהג בצורה לא נאותה, אין לי מה להישאר איתו בקשר. הזמן הפנוי שלי כל-כך מצומצם, שלא אשאר בקשר עם חבר-לא-חבר. אני יכול לסלוח אם טעה, גם טעות גדולה שנעשתה בתום-לב, אבל אם זה בכוונה, לא אסלח".

- מהי החולשה הכי גדולה שלך?

"יש הרבה, למה להגיד אותן בעיתון? התכונה הכי גרועה שלי שאני לא יודע להפסיד במקצוע של 2% זיכויים, תכונה שגורמת לי להיות אף פעם לא מרוצה. גם רגישות-יתר היא תכונה די רעה במקצוע הזה".

- מה עשוי לשבור את רוחך?

"בעיות בריאות, חס וחלילה, של הבנות, האישה, האימא, האחים. כל דבר שלא ניתן לפתרון, שאין לי שליטה עליו".

- מתי בכית בפעם האחרונה?

"במות אבי, לפני 32 שנה. הוא נפטר צעיר, בן 57, שנה לפני שנהייתי עורך דין. עד היום, כשאני נזכר בו, זה גורם לי להתרגשות, לגעגוע".

- מתי צחקת בפעם האחרונה?

"לפני רבע שעה, כשסיפרתי לך את הבדיחה וצחקנו יחד. יש לי שני חברים שהתפקיד שלהם לספר לי שתי בדיחות ביום. אני מאמין בצחוק משוחרר, בריא. גם בבית המשפט משתמש בבדיחה טובה אם רואה שופט מנומנם או משתעמם".

- למה אתה מתגעגע?

"לאבא שלי. לילדות. לבית-הספר היסודי. לחבריי. גם לאנשים שאינם. אבל אין לי זמן להתגעגע, אני מאוד עסוק".

- מהו האירוע שהשפיע עליך יותר מכול?

"השמח - לידת הבנות, והעצוב - מות אבי".

אנשים

- מיהו גיבור ילדותך?

"שמשון הגיבור ודוד המלך, אני מבית דתי. וכשגדלתי, הרמב"ם - יהודי חכם, רופא, מקובל על נוצרים ומוסלמים, כתב הרבה דברי חוכמה".

- את מי אתה מעריץ?

"אין לי נטייה להעריץ. נותן אותו יחס לאיש בחניון ולשופט. כל אדם נברא בצלם".

- למי היית רוצה להידמות?

"אני זה אני. הייתי רוצה לשפר אצלי דברים, אבל התרגלתי לעצמי".

- לו היית יכול להיוולד מחדש, מי היית רוצה להיוולד?

"איינשטיין, גדול החוכמה, או שייקספיר, גדול המחזאים".

- ולו היית יכול להיוולד מחדש כאל מן המיתולוגיה?

"זאוס. אם כבר להיות אל, אז מלך האלים. אם הייתי אישה, הייתי בוחר באתנה, מלכת החוכמה".

- באיזו תקופה היסטורית היית רוצה לחיות? או לבקר?

"הרנסנס. אחרי ימי-הביניים. תקופה נאיבית, תחילת הציור, הכול היה קטן יותר ואישי".

- אם היית קורא מחשבות, את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא?

"של ראש הממשלה שלנו, ביבי נתניהו. אני חושב שאני, בלי להשתחצן, קורא מחשבות, של העדים שאני חוקר, של השופט. לא על-ידי קסם אלא לפי הביטוי, התנועות, הסבלנות, הידיים, כדי לדעת איזה טיעון מוצא חן בעיניו. זה ההבדל בין משפטן שיודע רק חוק לעורך דין שקורא אנשים ביומיום".

החיים

- מה מניע אותך לקום בבוקר?

"העיסוק הנפלא שלי. אלוהים חנן אותי באהבת המקצוע. אני ישן 4 שעות בלילה, מספיק לי. ובוכה על כך שהיום הוא רק 24 שעות. קם כל בוקר עם חדוות חיים ושיר בלב. אף פעם לא הבנתי למה אנשים לא רוצים לקום בבוקר".

- מהו הריח האהוב עליך?

"ריח של תינוקות - למה לא מוציאים אפטר-שייב כזה? דשא קצוץ. חרא של פרות. וברור שעצי הדר".

- והשנוא?

"דלק. עשן של היומיום".

- מהו המאכל האהוב עליך?

"אוהב את כל הבישולים של העדה שלנו, הלובית. את תבשיל החריימה שלנו. אני בכלל אכלן. אוהב בשר, סטייקים טובים, סלט טוב".

- והשנוא?

"רגל קרושה. פעם אחת אמרתי, אטעם את הדבר הזה, ואז הבנתי את העניין של הרגל".

- מהו הצליל האהוב עליך?

"צחוק. כל סוגי הצחוקים האמיתיים, שיוצאים מהלב. צחוק של תינוקות".

- מהי הקללה האהובה עליך?

"לא אוהב שום דבר שקשור בקללות".

- בעבור מה תסכן את חייך?

"הצלת בנותיי, אשתי, אמי, האחים. הייתי מסתכן ואומר, אפילו חברים".

- מה חסר לך בחיים?

"זמן. הייתי רוצה יותר לקרוא".

- כיצד היית רוצה למות?

"אני מאלה שחושבים שכל עוד אדם לא זקוק לאחרים, חייו שווים. רוצה מוות מהיר, בלי מחלות, עומד על הרגליים, חושב ואומר את המילה 'לדעתי'. מות נשיקה".

רזומה

עו"ד ששי גז. בן 59. נשוי לדניאלה ואב לשירי ולהילי ("אי-אפשר להיות אבא טוב באמת ועורך דין טוב"). גר בתל-אביב ברמת-אביב. מהפליליסטים הבכירים בארץ. שירת בצבא בקריה כמש"ק משמעת

בין מיוצגיו: ראשי משפחות הפשע יעקב אלפרון, יצחק אברג'יל וריקו שירזי; מרגלית צנעני, ריקי גל, חנה לסלאו ואחרים

כונה "ששי זיכויים" לאחר 12 כאלה ברצף. מחבר הספר "המשפט הפלילי" (עם משה רונן). אמר ל"גלובס" ב-2008: "טבעתי את הביטוי 'המצפון שלי נקי כי אני לא משתמש בו'. אף פעם לא השתמשתי במצפון"