סדר בתעשיית הסדרי החוב

שתי בעיות בסאגת אי.די.בי, שנוגעות גם להסדרים בהיקף קטן יותר

הפריחה המואצת של "תעשיית" הסדרי החוב שהתפתחה בשוק המקומי בשנים האחרונות, גורמת לחברות הייעוץ הכלכלי, כמו גם עורכי דין והנאמנים המעורבים בהסדר, להיתפס לא פעם כמי ש'חגים כנשרים' מעל חברות הנקלעות להסדר חוב גורלי.

השגשוג של תעשיית המומחים הזו, שגובה סכומים ניכרים מהחברות שבהסדר, פוגע בראש ובראשונה בציבור הנושים. זאת, מאחר שמומחים אלה גובים את שכרם מקופת המזומנים של אותה חברה, אשר עתידה ביום החתימה לשמש כרכיב מזומן בהסדר החוב.

שתי הבעיות העיקריות בסאגה הנוכחית באי.די.בי, כמו גם בהסדרי חוב אחרים קטנים יותר בהיקפם, הן מריחת הזמן עד להגעה להסדר, כאשר לא ניתן להתעלם מניגוד העניינים האינהרנטי בו נמצא כל אחד מהמומחים הכלכליים, ששכרו נגזר משעת עבודה; וכן חוסר השקיפות, כאשר לציבור מחזיקי האג"ח אין באמת מושג על מה יוצא הכסף מקופת המזומנים המצטמקת של החברה.

בעוד שהרגולטורים בשוק ההון נמנעו עד היום מלטפל בתפוח האדמה הלוהט של הסדרי חוב, הודיע לאחרונה שר האוצר, יאיר לפיד, על הקמת ועדה לטיפול בנושא.

טוב תעשה ועדה זו אם תדרוש אחת ולתמיד תחימה בזמן של הסדרי חוב, ותאפשר לחברות לפרסם באופן פומבי את ההוצאות בגין הסדרים אלה. אחרת, היא עשויה להיות עוד אחת מני ועדות פופוליסטיות שהוקמו פה ונעלמו בתהום הנשייה של שוק ההון.