מה הייתם עושים עם פחות שעות מסחר ויותר שעות מחקר?

הארכת יום המסחר בבורסה בת"א אולי עשויה לסייע לבעיית הסחירות, אך לא בטוח שהיא מיטיבה עם המשקיע הפרטי, שכעת נוספה לו שעה של ספקולציות, שעה נוספת להתלבט האם למכור או לקנות, במקום לפנות זמן לקריאת דוחות כספיים ואנליזה.

מחקרים הוכיחו, כי הציבור נוטה להרוויח בנכסים לא סחירים כמו נדל"ן, ולהפסיד לאורך זמן במסחר בבורסה. הטיות פסיכולוגיות יומיומיות גוררות החלטות לא רציונליות. תחשבו מה היה קורה לו ניתן היה לסחור בנכס נדל"ן באופן רציף כל יום במשך 9 שעות.

איך הייתם מגיבים לכותרות הבאות: "שווי הדירה ברחוב דרך הים 71 בחיפה עלה מתחילת השנה ב-24%"; "לאור עבודות בכביש שווי הנכס יורד ב-12%"; "מתווכים מעריכים, כי בהיות הנכס צופה אל הים, שהוא משאב טבע, יש חשש למיסוי נוף של העירייה, וערך הנכס צפוי לרדת בכ-50%"; "עקב הרחבת תקנות תמ"א 38 א' שווי הנכסים באזור חיפה עולה ב-22%". כיצד אפשר לנהל כך השקעות?

כעת דמיינו תיבת השקעות, שאליה מכניסים פוזיציית השקעה ונועלים אותה ל-7 שנים - טווח השקעה בינוני ולא ממש ארוך. בעצם סגירת התיבה אנו נאלצים להשקיע הרבה יותר זמן ומחשבה בבחירת הנכס הנכון ביותר, וכמובן שומרים על עצמנו מעצמנו, ודואגים ששום הטיה פסיכולוגית לא תגרור אותנו למסחר מיותר.

נציג כעת הצעות לנכסים שכדאי להכניסם לתיבה ולנעול חזק מאוד. האסטרטגיה כוללת מכירה בחסר של אג"ח הנחשבות לא מסוכנות לטווחים ארוכים (למעשה לקיחת הלוואה); ומנגד, רכישת המניות של אותן חברות ממש, אשר לאו דווקא זכו לעדנה מיוחדת בשנים האחרונות. באסטרטגיה זו יש משום הגנה מסוימת על ההשקעה, במקרה שתהיה הידרדרות עסקית באותן חברות.

תיבת ההפתעות 1

מכירה בחסר לשטרי הון של הבנקים לטווחים ארוכים, ורכישה כנגד ובאותה פרופורציה של מניות הבנקים.

למשל, מכירת לאומי ש"ה 200, פירעון 2021, תשואה 2.2%, וכנגד רכישת מניות בנק לאומי.

אפשרות נוספת: מכירת דיסקונט מנפיקים ש"ה 1, פירעון 2020, תשואה 2.05%, וכנגד רכישת מניות דיסקונט.

למעשה זוהי פוזיציית לונג על ההון הראשוני של הבנק ושורט על ההון המשני העליון שלו. שטרי הון הם מכשיר חוב לכל דבר - בדומה לאג"ח קונצרניות. אך בתסריט של הידרדרות במצב הבנק, הם אמורים להיהפך למניות רגילות, ולהפסיק לשלם ריבית.

הבנקים בישראל נסחרים היום בכ-30% מתחת להונם העצמי. בהנחה שלא יחול שום שיפור בתשואה על ההון הממוצעת של הבנקים, שעמדה בשנת 2012 על שפל של 7.7% (זו הנחה מחמירה מאוד), התשואה על ההשקעה שייצרו הבנקים בשנים הקרובות היא כ-11% ריאלית.

בטווח ארוך האסטרטגיה הזו צפויה לייצר תשואה חיובית נאה, במיוחד אם מוסיפים לכך את המינוף על ידי מכירה בחסר של אג"ח הבנקים, הנסחרות בתשואה של כ-2.5% ריאלי לטווח של 7 שנים. עסקת הגידור מקנה סוג מסוים וחלקי של הגנה למקרה קיצון של ירידות בבנקים, עד כדי הידרדרות המערכת הפיננסית.

תיבת ההפתעות 2

לונג על חברות נדל"ן מניב, ושורט על האג"ח שלהן.

אפשרות אחת היא מכירת אמות אג"ח 2, לפירעון בשנים 2020-2022 ובתשואה של 3.05%, כנגד רכישת מניות אמות.

אפשרות נוספת: מכירת מליסרון אג"ח 7, במועד פירעון בשנת 2020 ותשואה של 2.27%, כנגד רכישת מניות מליסרון.

חברות הנדל"ן המניב המובילות בשוק מציגות לאורך זמן יכולת מוכחת של שיעורי תפוסה גבוהים (מעל 90%), עם תשואה על הנכסים שעומדת היום סביב 7% ותשואה על ההון של כ-10%.

אמות ומליסרון הן דוגמה לחברות מהסוג הזה. האג"ח שלהן נסחרות בתשואה נמוכה מאוד, המשקפת את ביטחון המשקיעים בחברות, אך מניותיהן משקפות הזדמנות השקעה לטווח הארוך בהשוואה לאג"ח.

בראייה ארוכת טווח, ובהנחת משק יציב בישראל, החזקת מניות חברות הנדל"ן עדיפה בהרבה מחשיפה לחוב של אותן החברות ממש.

הרעיון מאחורי האסטרטגיות הללו הוא ניצול העובדה, כי התשואות ופרמיות הסיכון נמצאות היום בשפל היסטורי, יחד עם שוק מניות המתומחר סביב השווי ההוגן שלו, ולא נמצא במחירים בועתיים בהשוואה לאותן אג"ח.

לסיכום נאמר, כי עולם ההשקעות הוא הרבה יותר פשוט ממה שלעתים נדמה. ישנם עוד רעיונות השקעה רבים לטווח ארוך - עם או בלי מינוף. חשוב לבחור נכסים טובים, במחירים עם הגיון כלכלי, ולא הרבה מעבר לזה. יש להתעלם מרעשי רקע, ולתת לשוק לעשות את שלו כאילו מדובר בנכסים לא סחירים.

*** הכותב הוא מנהל השקעות באימפקט בית השקעות מקבוצת בנק אגוד. הגורמים בכתבה עשויים להשקיע בניירות ערך ו/או מכשירים, לרבות אלו שהוזכרו בה. האמור אינו מהווה ייעוץ או שיווק השקעות, המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם