קשר השתיקה נסדק: בעקבות הסימום בספורט העולמי

הטיעון הראשון של הפילוסוף ג'וליאן סאבולסקו, מנהל המרכז לאתיקה פרקטית באוניברסיטת אוקספורד, נגד האיסור על שימוש בסמים משפרי ביצועים בספורט, הוא שהאיסור "הורס את האווירה ואת רוח המשחק. קשה ליהנות מכל נרטיב ספורטיבי אם אנחנו לא יודעים מי נקי ומי לא נקי". ערב אליפות העולם באתלטיקה, שתיפתח בשבת במוסקבה, הטיעון הזה נשמע רלבנטי מתמיד.

האליפות במוסקבה תיערך בעיקר תחת הרושם שהשאירו פרשות הסמים האחרונות בספורט בכלל ובאתלטיקה בפרט. ורוניקה קמפבל-בראון מג'מייקה, פעמיים אלופה אולימפית במאתיים מטרים, התחילה את הרשימה של האתלטיקה עם בדיקת סמים חיובית באמצע יוני. לפני שלושה שבועות, באותו יום (15 ביולי), התברר שעוד שלושה ספרינטרים נכשלו בבדיקות סמים: טייסון גיי מארצות הברית, אלוף העולם במאה ובמאתיים מטרים ב-2007 והאיש השני הכי מהיר אי-פעם במאה (9.69 שניות, יחד עם יוהאן בלייק מג'מייקה); אספה פאוול מג'מייקה, האיש האחרון שהחזיק בשיא העולם במאה מטרים לפני יוסיין בולט; ושרון סימפסון מג'מייקה, שזכתה במדליית כסף במאה מטרים במשחקים האולימפיים בבייג'ין 2008.

למרבה הצער, אבל כצפוי, הקומבינציה של ארבעה אתלטים כל-כך בכירים שנכשלים בבדיקות סמים לא השאירה הרבה גם מחזקת החפות של בולט, לפחות ברמה התקשורתית. רק תשעה אנשים בהיסטוריה, כולל בולט, ירדו מ-9.8 שניות במאה מטרים. נכון להיום, שבעה מהם נכשלו בבדיקות סמים.

מוריס גרין, האלוף האולימפי במאה מטרים באולימפיאדת סידני 2000 (שיא אישי של 9.79 שניות), אמנם מעולם לא נכשל בבדיקת סמים, אבל הודה שהוא שילם לאנחל גיירמו הרדיה, זורק דיסקוס ממקסיקו, עשרת אלפים דולרים שלפי גרסתו של הרדיה היו תמורת סמים משפרי ביצועים, ולפי גרסת גרין היו בשביל "דברים" לקבוצת האימון שלו. נגד בולט לא עומדת אפילו האשמה אחת על שימוש בסמים, וכמובן לא בדיקה חיובית, אבל הוא חי במציאות שבה אין לו דרך להוכיח שהוא זכאי.

כריס פרום הבריטי, אלוף הטור דה פראנס הטרי, מכיר את המציאות הזאת מצוין. החשדות נגד פרום התחילו כבר באמצע הטור, אחרי שהוא ניצח בקטע הררי בדומיננטיות שהזכירה להרבה אנשים את לאנס ארמסטרונג, שבעצמו מעולם לא נכשל בבדיקת סמים. גם בסוף הטור, אפילו שפרום יצא נקי מכל הבדיקות, הצל של ארמסטרונג המשיך לכסות אותו, ובמובנים מסוימים אפשר להגיד שהוא מכסה את כל עולם הספורט.

הצל הזה כמובן גדל בכל פעם שסימום בספורט עולה לכותרות, ובתקופה האחרונה לא חסרות כותרות כאלה. סבב הטניס, שמדיניות הסמים שלו רכה יחסית, השעה את ויקטור טרויצקי מסרביה, המדורג 53 בעולם, ל-18 חודשים, אחרי שהוא סירב לעבור בדיקת דם; ובקרוב כנראה יידרש למקרה של מרין צ'יליץ', המדורג 15 בעולם, שלפי דיווחים נכשל בבדיקת סמים. ובבייסבול, ספורט שעלה על גדותיו מסמים בשנות ה-90 ובתחילת האלפיים, 13 שחקנים הושעו השבוע לפחות ל-50 משחקים, על היותם לקוחות קבועים של קליניקה במיאמי שסיפקה להם חומרים אסורים; כולל כוכב הניו יורק יאנקיז אלכס רודריגז, הספורטאי עם השכר הגבוה בעולם (חוזה של 275 מיליון דולרים לעשר שנים), שהושעה ל-211 משחקים.

לכן אולי המסקנה הכי אמיצה מגל פרשות הסמים הנוכחי בספורט - שאפשר לסמן את ההתחלה שלו בסוף של פרשת ארמסטרונג, כלומר בינואר השנה - הייתה של דאג לוגן, לשעבר מנכ"ל התאחדות האתלטיקה של ארצות הברית. "אם לא נבחן את כל העניין הזה מחדש", הוא אמר, "ימשיכו להיות לנו ימים עצובים. אני חושב שהגיע הזמן לעשות שינויים ולמצוא פתרונות שונים. חוקים שבלתי אפשרי לאכוף לא צריכים להיות בספרים".

קשר השתיקה נשבר

מעבר לבעיית האכיפה, החוקים נגד סימום ניצבים מול בעיה הרבה יותר מהותית: בני אדם פשוט אוהבים להתנסות בחומרים משפרי ביצועים בספורט. השימוש במשפרי ביצועים הולך אחורה עד המשחקים האולימפיים העתיקים, שהתקיימו בין 776 ל-393 לפני הספירה. מקור המילה האנגלית Doping (סימום) הוא במילה ההולנדית Doop, שמשמעותה מיץ אופיום צמיגי, הסם הפופולרי בקרב הספורטאים האולימפיים ביוון העתיקה. היוונים התנסו גם בעשבי מרפא, בשיקויי יין ובסמי הזיות. היורשים שלהם, הגלדיאטורים שכיכבו בתרבות הרומאית העתיקה ב-110 לפני הספירה, העדיפו לעומת זאת סטריכנין (יכול לשמש כמשכך כאבים, מוכר היום בתור "רעל עכברים") ובסמי הזיה.

השימוש המודרני בסמים בספורט התחיל בסוף המאה ה-19, כשקהילת רוכבי האופניים גילו משקה בשם Vin Mariani, תערובת של עלי קוקה ויין, שנודעה בתור היין של הספורטאים. גם למשחקים האולימפיים, שהתחדשו ב-1896, הסמים הגיעו מהר מאוד; המנצח בריצת המרתון במשחקי סנט לואיס 1904, תומאס היקס האמריקאי, קיבל מהמאמן שלו ברנדי וסטריכנין תוך כדי המירוץ, וכמעט מת אחרי שחצה את קו הסיום.

פרנץ בקנבאואר, מגדולי השחקנים בכל הזמנים, סיפר ב-1977 למגזין הגרמני שטרן על שיטה מיוחדת להישאר ברמה הכי גבוהה: עירוי דם. "כמה פעמים בחודש", אמר בקנבאואר, "חבר מוציא דם מהזרוע שלי, ומזריק אותו חזרה לישבן שלי" (תהליך שמכונה blood doping, ונועד לשיפור הסיבולת באמצעות ייצור תאי דם אדומים. בשנות ה-70 הוא עדיין היה חוקי). עשור אחר כך פול ברייטנר, עוד אחד מהכוכבים הגדולים של הכדורגל הגרמני, אמר שסימום "הוא חלק מהנורמה בכדורגל, בדיוק כמו בענפים אחרים".

גם בריאל ובבארסה?

כדי להבין את הנורמה בכדורגל, מספיק לחזור לסיפור של הרופא הספרדי אופמיאנו פואנטס. פואנטס עמד במרכז רשת סמים גדולה, שנחשפה ב-2006 וכללה בעיקר רוכבי אופניים. ברשימות שלו היו גם עשרות כדורגלנים, אבל הכיוון הזה מעולם לא נחקר. "עבדתי עם מועדונים ספרדיים מהליגה הראשונה והשנייה", אמר פואנטס, "לפעמים ישירות עם הכדורגלנים עצמם, לפעמים שיתפתי את הרופאים של הקבוצות בידע שלי. אני לא יכול להגיד אילו מועדונים, קיבלתי איומי מוות. יש ענפי ספורט שאתה לא יכול לצאת נגדם".

לפי העיתון הצרפתי "לה מונד", ריאל מדריד וברצלונה היו ברשימת המועדונים שפואנטס עבד איתם. אבל גם אילו הקשר בין פואנטס לבין הכדורגלנים והמועדונים היה נחקר, ספק גדול אם השחקנים היו נכשלים בבדיקות סמים. הסיבה היא שעד ליורו 2012 בכלל לא היו בכדורגל בדיקות דם, שהן הכרחיות בשביל הסיכוי לגלות הורמוני גדילה ו-EPO (סם המשפר סיבולת ומקצר טווחי התאוששות באמצעות ייצור תאי דם אדומים).

ב-NFL, המקבילה של הכדורגל בארצות הברית מבחינת רמת הפופולריות, מדיניות הסמים אפילו יותר נעימה למשתמש: עד היום אין בדיקות דם (הנושא במשא ומתן בין הליגה לאיגוד השחקנים), ובמקרה שסמים נמצאו בשתן של הספורטאי, יש דרכים לטפל גם בזה. אחת הדרכים, כותב העיתונאי מייק פרימן בספרו "בלאדי סאנדיי", נחשפה בפגישה של איגוד השחקנים בהוואי ב-1999, שבה אחד מהנציגים הנבחרים סיפר שלא מעט שחקנים נכשלו בבדיקת סמים, אבל הם לא יוענשו בגלל "סיכום סודי" בין הליגה והאיגוד.

אפילו פרסומים בזמן אמת לא מאוד משפיעים על ה-NFL. ב-2008 העיתון "סן דייגו יוניון-טריביון" פרסם דוח, שגילה כי 185 שחקני NFL השתמשו בסמים משפרי ביצועים, ושהמשקל הממוצע של השחקנים בליגה עלה ביותר מ-23 קילוגרמים בשני העשורים האחרונים. אף שחקן לא הושעה בפרשה.

ב-NBA, עוד ליגה שלא מבצעת בדיקות דם, רק שמונה שחקנים הושעו עד היום בגלל שימוש במשפרי ביצועים - והעונש המקסימלי היה עשרים משחקים בחוץ (בקושי רבע עונה).

בטניס בוצעו 2,185 בדיקות בשנת 2012, אבל רק 63 בדיקות דם מחוץ לטורנירים, בזמנים שאליהם הטניסאים לא יכולים להיערך. בקיצור, לא צריך להיות חובב של תיאוריות הקונספירציה כדי להסיק שהמאבק בסמים משפרי ביצועים לא באמת עומד בראש סדר העדיפויות של רוב הגופים שמנהלים את ענפי הספורט, בוודאי בענפים הכי פופולריים.

למה לא בעצם?

מה שלכאורה אמור לשנות את המאבק נגד סמים משפרי ביצועים בספורט, לפי הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט (WADA), הוא הדרכון הביולוגי. מדובר, למעשה, בתיק רפואי אלקטרוני, שמפקח על משתנים ביולוגיים נבחרים אצל הספורטאי - המטוקריט (מדד לנפח תאי הדם האדומים ביחס לנפח כלל דגימת דם), כמות וממוצע של ההמוגלובין (מדד לנשיאת חמצן אל תאי הגוף במערכת הדם), כמות וממוצע של תאי הדם האדומים, שיעור וכמות הרטיקולוציטים (תאי דם אדומים צעירים) ועוד - על בסיס בדיקות דם שנאספות בעקביות לאורך שנים. הרעיון הוא לאתר שימוש בסמים לפי סטיות במדדים של המשתנים, במקום לנסות למצוא את הסם עצמו בבדיקת סמים ישירה.

גרסאות מוקדמות של הדרכון הביולוגי, בשמות אחרים, קיימות כבר מאז שנות ה-80. הגרסה הנוכחית נכנסה לשימוש ב-2008, על-ידי איגוד האופניים. בהמשך איגוד האתלטיקה אימץ אותה, ובקרוב גם בכדורגל (כרגע רק ברמת הנבחרות) ובטניס יתחילו לבנות בסיס נתונים לדרכונים. היתרונות של הדרכון הביולוגי הם שהוא מבטל את המרדף חסר הטעם אחרי סמים חדשים, כי לא הסם הספציפי חשוב אלא האינדיקציה במדדים על שימוש בחומר מסוים, ושיותר קשה לרמות אותו. כך, בנוסף להקפדה על דם נקי מסמים, הספורטאים צריכים גם למצוא דרך לשמור את המדדים שלהם יציבים.

ועכשיו רצים

בולט, קירני ג'יימס ובונדרנקו. אליפות העולם יוצאת לדרך

אליפות העולם באתלטיקה אמנם נפגעה קשות מפרשות הסמים האחרונות, ומהיעדרויות של כוכבים נוספים בגלל פציעות (דייוויד רודישה מקניה, יוהאן בלייק מג'מייקה ובלאנקה ולאסיץ' מקרואטיה), אבל לפחות את הנכס העיקרי שלה היא לא איבדה: יוסיין בולט, שיתחרה במוסקבה בעיקר נגד השעון.

חוץ מבולט, שהוא חוויית צפייה בפני עצמה, שווה להתמקד בעוד כמה כוכבים במוסקבה. אחד מהם הוא קירני ג'יימס בן ה-20 מהאי גרנאדה, אלוף העולם והאלוף האולימפי ב-400 מטר, 1.91 מטר על 80 ק"ג של שרירים, שינסה לאיים על שיא העולם המיתולוגי של מייקל ג'ונסון (43.18 שניות).

גם בודאן בונדרנקו מאוקראינה ינסה לאיים על שיא עולם מיתולוגי: ה-2.45 מטר של חאבייר סוטומאיור הקובני בקפיצה לגובה, שיא שנקבע לפני עשרים שנה. בונדרנקו עבר השנה 2.41 מטר בתחרות בלוזאן, שוויץ - התוצאה החמישית בטיבה בכל הזמנים, והטובה ביותר מאז 1994, וכבר אותת על הכוונות שלו כשניסה לעבור 2.47 מטר.

בתחרויות הנשים רוב תשומת הלב תופנה לעבר ילנה איסינבייבה המקומית, מהאתלטיות הגדולות בכל הזמנים, שתפרוש מיד אחרי האליפות בגיל 31. איסינבייבה, פעמיים אלופה אולימפית, קבעה בקריירה שלה 30 שיאי העולם (את השיא הנוכחי, 5.06 מטר, היא קבעה ב-2009), אבל סיימה רק שלישית במשחקי לונדון, ותצטרך להתעלות במוסקבה כדי לנצח את הדור החדש של הקופצות, בראשות יריסליי סילבה בת ה-26 מקובה.

אבל המאבק המסקרן ביותר בתחרויות הנשים יתרחש בריצות ל-5,000 ול-10,000 מטרים, בין טירונש דיבאבה למסרט דפאר מאתיופיה. השתיים, ששולטות בריצות הארוכות, התחרו זו בזו רק ארבע פעמים במהלך הקריירה - הפעם האחרונה הייתה ב-5,000 מטר בלונדון, שם דפאר מנעה מדיבאבה להשלים את הדאבל היוקרתי בשני משחקים אולימפיים רצופים.

הכתבה המלאה - במגזין G