הנקראות ביותר

מסע אחר ההון השחור: 10 דרכים מתוחכמות להלבנת הון

ככל שהמאבק בהלבנת ההון (שהיקפה כ-50-20 מיליארד שקל בשנה), מחריף - כך משתכללות שיטות הכיבוס ■ הקמת תאגידים בינ"ל בעשרות תחומים, השקעות נדל"ן, רכישת יצירות אמנות ואפילו הקמת סטארט-אפים - ויש עוד

בשנים האחרונות הפשיעה החמורה והעבריינות המאורגנת בארץ הולכות ומשתכללות. ארגוני הפשיעה ומשפחות הפשע מתחום הפשיעה הפלילית הקלאסית, חדרו זה מכבר אל תוך גבולות עבירות הצווארון הלבן, ומבצעים עבירות מס, העלמת הכנסות, הנפקת חשבוניות פיקטיביות - ובעיקר הלבנות הון. הפעילויות האלה, המתווספות לפעילות הפלילית הקלאסית שלהם, מייצרת לגופי הפשיעה הון-עתק.

קרן המטבע הבינלאומית מעריכה את היקף ההון המופק מפשיעה חמורה ב-5%-3% מן התוצר הכלל-עולמי, ולפי הערכה זו, היקף הלבנת ההון בישראל מוערך ב-50-20 מיליארד שקל בשנה.

הלבנת הון היא טיהור, ניקוי או כיבוס, אם תרצו, של כספים, נכסים וכל רכוש שנצברו בפשיעה הקלאסית - סחר בסמים, סחיטה, רצח, ניהול וארגון הימורים בלתי חוקיים, מעילות וגניבות, שוחד, סחר בלתי חוקי בנשק וסחר בבני אדם.

כספים אלה נאגרים בתוך גבולות הכלכלה הלא לגיטימית, כלכלת הצללים, מוחבאים בערימות בכספות, תחת הבלטות ו"בסטיפות" בכיסים של עבריינים כבדים, כשהמטרה המרכזית שלהם היא להחדיר אותם אל תוך הכלכלה הלגיטימית. כלומר, להלבין את הכסף השחור.

השימוש בכסף בשוק הנורמטיבי עובר דרך 3 שלבים: החדרת הכסף שמקורו בפשיעה אל תוך המערכת הפיננסית; ביצוע פעולות לטשטוש מקור הכסף; והטמעת הכסף בכלכלה הלגיטימית - משיכתו בצורתו החדשה ה"מולבנת" כדי לשמש את העבריין לניהול אורח חייו "הנורמטיבי", כאשר הוא יכול להציג מקור לגיטימי לכאורה לכספים.

במהלך השנים פיתחו עבריינים שיטות שונות ומשונות להלבנת הכסף השחור, וככל שהמאבק בהון השחור מתרחב ומעמיק - כך השיטות שנוקטים העבריינים להלבנת ההון הולכות ומשתכללות.

לדברי רו"ח עופר אלקלעי, המתמחה בחקירה ובאיתור של עבירות צווארון לבן, "מהכנסת כספים לעסקי מזון, מלונות, עסקי חלפנות כספים והימורים חוקיים, עברו העבריינים להקמת תאגידים בינלאומיים העוסקים במגוון רחב של תחומים, בהם השקעות בנכסי נדל"ן, רכישת יצירות אמנות נדירות ואף מיזמים של סטארט-אפ. יש רק מספר מצומצם של ענפים פיננסיים שבהם לא ניסו העבריינים לעשות שימוש לצורכי הלבנה".

עו"ד יעל גרוסמן, מחברת הספר "איסור הלבנת הון להלכה ולמעשה" (עם עו"ד רוני בלקין), מוסיפה כי "מכיוון שנסגרות כל הזמן פרצות בתחום, העבריינים צריכים למצוא שיטות חדשות. מבחינת הגופים הפיננסיים, היום קשה הרבה יותר להלבין אצלם הון. רשויות האכיפה הרבה יותר מתוחכמות בחקירות, בבדיקות ובמעקבים, מה שמכריח את המעוניינים להלבין הון להיות מתוחכמים יותר ולפעול בדרך שלא תאפשר את הגילוי".

לדברי גרוסמן, "יש היום שימוש רב באמצעים טכנולוגיים חדשים לצורך הלבנת הון. יש כל מיני אפשרויות להעברת כספים דרך האינטרנט, בטלפונים סלולריים ניתן לבצע פעילות כספית מסוימת, יש פייפאל (PayPal) וכל מיני שיטות תשלום שמאפשרות שיטות יותר מתוחכמות להלבנת הון, תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים מתוחכמים".

שימוש בעסקים עתירי מזומנים

* כך עובדת השיטה: כל סרט מאפיה כמעט מציג חבורת מאפיונרים שאוכלים דרך קבע במסעדה שבבעלותם. בדרך-כלל אין שם לקוחות נוספים מלבדם, והמסר ברור: המסעדה היא "עסק צדדי" שהוקם במיוחד לצורך הלבנת הכספים שהושגו מהפעילות העבריינית. השיטה עובדת באותו אופן גם במציאות. עבריינים ומשפחות פשע מקימים עסקים לגיטימיים לכאורה, שעובדים בעיקר עם מזומנים - חניונים, קיוסקים, מסעדות, חנויות מכולת, מגרשי רכב ועוד - המשמשים מכבסות של כסף. מדובר בשיטה ישנה שעובדת עד היום, גם בעולם החדש "הטכנולוגי".

לדברי רו"ח אלקלעי, מחבר הספר "המדריך השלם לביקורת חקירתית", העוסק בין היתר באיתור ובזיהוי הלבנות הון, "העובדה שעסקים בתחומי המזון, ההימורים, החלפנות והבילוי מגלגלים כספים רבים במזומן, מאפשרת להכניס כספים שמקורם אינו חוקי לתוך המערכת הלגיטימית של העסק. ככל ששיעור הרווחיות והמחזורים של העסק גדולים יותר, כך הוא מתאים יותר לשמש כבסיס להלבנת הון. כשאתה מקים או משתמש בעסק שגורף הרבה מזומנים, אתה יכול לבוא לבנק עם ערימות של כסף ולהגיד ש'זה מהעסק'. זה מאפשר לך כיסוי טוב לערימות המזומנים".

הגדלת המחזורים של העסק, החושפת את הכסף השחור לשוק הלבן, גורמת מטבע הדברים לחשיפה של הסכום המוגדל שנכנס למערכת לתשלום מס. ואז מגיע שלב הקטנת המס, שכולל את הגדלת ההוצאות המוכרות והיקפי הקניות של העסק, לעתים באמצעות שימוש בחשבוניות פיקטיביות (שיטת העלמת מס נפוצה שאותה סקרנו בהרחבה בחלק הראשון של הפרויקט), יצירת ספקולציות שונות ברישום המלאי בעסק, ו/או שימוש בתכנוני מס שונים.

יועץ ראש לשכת עוה"ד לאיסור הלבנת הון וחבר ועדת איסור הלבנת הון בלשכה, עו"ד שריג דמארי, אומר כי "זה נראה מוזר שאנשים מצהירים על הכנסות יותר ממה שיש להם באמת. כי עבריינים רגילים הם בדרך-כלל גם עברייני מס, אז מה פתאום בא להם לשלם מס? ובכן, הם מעדיפים לשלם את המס, כי אחרת אין להם דרך להשתמש בכספים ששוכבים להם בערימות בכספת במזומן. עדיף להם לשלם מסים ושיידעו שיש להם כסף במערכת, מאשר שהכסף ישכב בלי שיוכלו להשתמש בו".

לדברי דמארי, "לא מדובר בהלבנת כספים חד-פעמית, אלא לאורך זמן. הפעלת מסעדה, קיוסק, חניון וכל עסק הלבנה אחר - היא שיטת הלבנה עם מנגנון שעובד לטווח ארוך, כשהעסק צריך להיראות לגיטימי לגמרי. מספיק שכמה חוקרים מגיעים למסעדה ורואים שאין שם אוכל או מצרכים, והם יעלו על התרמית. בדיקות סמויות לעסקים הללו יכולות לחשוף בקלות את התרמית".

* רמת קושי: אחת הדרכים הפשוטות ביותר להלבנת הון, אבל גם מסוכנת, שכן במקרים רבים ביקורת פשוטה בעסק עלולה לחשוף את התרמית.

עמותות וארגוני צדקה

* כך עובדת השיטה: עבריינים מקימים או משתמשים בעמותות צדקה קיימות בדרך דומה לשימוש בעסקים עתירי מזומן - מכניסים לשם כספים כתרומות, ומנגד מייצרים לעמותה הוצאות פיקטיביות שיטשטשו את העובדה שהכסף חוזר לעבריינים עצמם, לבן ונקי יותר.

עו"ד דמארי: "בעמותות צדקה עובר הרבה כסף במזומן, לרבות כספי תרומות אנונימיים, כך שאם מישהו רוצה לנצל את העמותה לצורכי הלבנה הוא יכול לעשות זאת בקלות. מדובר לא בארגונים שמלבינים אלף שקל בחודש, אלא בארגונים שמלבינים מיליונים. אז מי שרוצה לחסוך את המסים על הכסף הזה, צריך להראות הוצאות. וכך הוא מוציא את הכסף החוצה בתור נניח משכורות. לוקח 300 איש - לרוב מובטלים - שנרשמים כשומרים, עובדי ניקיון וכיו"ב, שמקבלים משכורות; ואז יש לך כאילו הוצאה. כך אפשר לגלגל מחזור עסקי בלי לשלם את כל המס".

* רמת קושי: שיטת הלבנה פשוטה, אבל מסוכנת. ככל שהפיקציה יותר רחבה, קל יותר לתפוס את התרמית.

הלוואות בדויות

* כך עובדת השיטה: דרך נוספת להלבנת הון היא באמצעות קבלת הלוואות והעמדת ערבויות מולן. לשיטה זו שתי דרכי יישום. בדרך הראשונה, עבריין המעוניין להלבין כספים נוטל הלוואה גדולה מבנק בארץ או בחו"ל, וכביטחון להלוואה משעבד נכסים לגיטימיים השייכים לו. לאחר קבלת ההלוואה, מפסיק הלווה לשלם את החזר ההלוואה, והבנק מתחיל לפעול למימוש השעבוד באמצעות עורכי דינו. בשלב זה, מעביר המלבין כסף שחור לעורכי הדין, שאינם חייבים לפי הדין היום בחובת דיווח (הרשות לאיסור הלבנת הון מקדמת עתה הצעת חוק שתחייב עורכי דין ורואי-חשבון לדווח על כספים החשודים בהלבנה), והם מעבירים אותו לבנק. כך עוקפים העבריינים את חובת הדיווח, הבנק מקבל כסף "שחור" בלי להיות מודע לכך ובלי לדווח, ואילו כסף "לבן" נשאר בארגון המלבין.

דרך נוספת להלבין הון בשיטה זו: ארגון המעוניין להלבין הון מקבל הלוואה גדולה מהבנק, וכביטחון להלוואה משעבד לבנק כספים שמקורם בפעילות עבריינית ונמצאים במקלטי-מס. לאחר קבלת ההלוואה, מפסיק הארגון הלווה את החזר ההלוואה, והבנק מחלט את הכספים ששימשו לה כביטחון. בדרך זו מקבל הבנק כסף "שחור", ואילו כסף "לבן" נשאר בארגון המלבין.

לדברי רו"ח אלקלעי, "זה מעלים את עקבות הכסף. כשבאים ושואלים את העבריין מה המקורות הכספיים, הוא אומר 'קיבלתי הלוואה מהבנק'. בסופו של דבר, הוא לא משלם את החזר ההלוואה ונשאר עם הכסף".

* רמת קושי: שיטת הלבנה ברמת קושי בינונית; כדי לעלות על התרמית יש צורך בהצלבות מידע.

עשיית עסקאות שקשה למדוד אותן

* כך עובדת השיטה: המעוניין להלבין הון רוכש נכסים יקרי-ערך אשר קיים קושי להעריך את שוויים האמיתי, בהם יהלומים, חפצי אמנות ונדל"ן, ומוכר אותם ברווח גדול לחברות-קש בעלות הון "שחור".

השיטה משגשגת בתחומי הסחר בחפצי אמנות (רשות המסים חשפה לאחרונה רשת להלבנת הון באמצעות רכישות חפצי אמנות); פעילות בנדל"ן, שם יכול עבריין לטעון כי רכש נכס בזול אך הצליח להשביחו ולמכור אותו ביוקר; ובסחר ביהלומים, מגזר סגור שמהווה קרקע פורייה לעבריינות, כפי שהתברר גם מחשיפת פרשת "הבנק המחתרתי" בבורסה ליהלומים.

פן נוסף של שיטה זו הוא ניפוח עלויות, לרבות בעסקאות יבוא ויצוא שבהן ניתן לנפח עסקאות בין חברות. רו"ח אלקלעי: "בדרך זו, ארגון בבעלות מלבין הון מתקשר עם חברת-קש הרשומה במקלט-מס, שברשותה כספים המיועדים להלבנה.

חברת-הקש משלמת לארגון המבצע מחיר מנופח בעשרות מונים מהעלות האמיתית של העבודה או הטובין. במקרים רבים נעשית העבודה בפועל באמצעות קבלני-משנה. בדרך זו יכול הארגון להציג מקור לגיטימי לכספיו".

עו"ד דמארי מוסיף, כי "קיים קושי להעריך חפצי אמנות למשל, ולא חריג לראות שאדם מוכן לשלם מיליון דולר על ציור שנרכש באלפי דולרים בודדים. אז העבריינים מנצלים זאת. לוקחים יצירת אמנות, משלמים עליה במזומן, ומכרים בפי 4 מהשווי המקורי".

לדבריו, השיטות הופכות עם הזמן למתוחכמות יותר ויותר. "בשיטה רגילה לוקחים יצירות אמנות, מזרימים כסף מאיזשהו קונה עלום, או מנפחים שווי, ואחר-כך מוכרים את היצירה ביוקר, ואז הלבנת את כל ההון שהוזרם פנימה. השיטה המשודרגת היא להשתמש בבתי מכירות פומביות. יוזמים מכירה פומבית, ובמכירה אדם זר ותמים רוכש את היצירה, ומשלם עבורה במכירה, ואז הכסף שמתקבל נראה לגמרי לבן וכשר".

לנדס מציין, כי "שימוש ביהלומים, גלם או מלוטשים, לצורכי הלבנה מאוד נפוץ. יש 28 בורסות יהלומים בעולם, אחת המרכזיות מהן נמצאת בארץ. המאפיין של יהלומים זה שאפשר לשחק מאוד עם הערך שלהם, להעריך אותם בצורה שונה. שני יהלומנים מקצועיים יכולים להעריך יהלום בהפרשים של מאות מיליוני דולרים. עד כדי כך".

* רמת קושי: שיטת הלבנה מורכבת, כי העבריין צריך להכיר את השוק שבו הוא פועל, שוק האמנות, היהלומים והנדל"ן, וכן צריך קשרים במגזרים סגורים, ולהכיר את האנשים "הנכונים" שיסייעו לו בעסקאות.

שימוש בצ'יינג'ים

* כך עובדת השיטה: אחת השיטות הקלות והזמינות להלבנת הון היא שימוש בחלפני מטבע, תוך החלפת כספים מתחת לסכום שחלה עליו חובת הדיווח בחוק, פיצול החלפות למספר עסקאות ועוד. האפשרות להשתמש בשיטה זו הולכת ומצטמצמת נוכח חקיקה שעוברת במסגרת חוק ההסדרים המחייבת את נותני שירותי מטבע (הצ'יינג'ים) לדווח לרשות המסים על כל פעולה כספית מעל 50,000 שקל.

אולם, לדברי עו"ד יעל גרוסמן, "התוצאה של החקיקה לא תהיה הפסקת ההלבנות דרך צ'יינג'ים. מי שמתכוון באמת להעלים מס משמעותי לא יעשה זאת מעתה ואילך באמצעות נש"מ רשוי (נותני-שירותי-מטבע), אלא בדרך אחרת. יש הרבה נשמ"ים לא רשויים, שלא מעבירים דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון ולא יעבירו דיווח גם למס הכנסה - וזה יחזק את כוחם".

רו"ח אלקלעי: "היום זה פשוט כי יש צ'יינג' בכל פינת רחוב. חלק מהצ'יינג'ים מנוהלים על-ידי גורמים עברייניים או נשלטים על-ידם, וזה מפעל להלבנת הון. כיום יש לצ'יינג'ים חובת דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון על כל עסקה מעל 50 אלף שקל במזומן, או 500 אלף שקל בצ'ק. יש כמה שיטות להימנע מדיווח. בין היתר על-ידי פיצול ההפקדות למספר אנשים או פיצול העסקאות - במקום להפקיד 80 אלף שקל בבת-אחת, מפקידים 40 אלף שקל ביומיים. יש גם מצבים שבעל הצ'יינג' לוקח סיכון ולא מדווח לרשויות".

בישראל רשומים 2,100 נותני-שירותי-מטבע, ב-2,200 סניפים, כאשר התנאים ו"עלויות" הכניסה לשוק הזה נמוכים (מצריכים רישום, דיווח, ועבר לא פלילי). בנוסף, בשוק פועלים הרבה מאוד נותני-שירותי-מטבע שאינם רשומים. מנתונים שאספו הרשויות - ובהן הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, עולה, כי המחזור הכספי השנתי של נותני-שירותי-מטבע הרשומים בארץ הוא 100 מיליארד שקל! (כ-14% מהתמ"ג וכ-20%-25% מהמחזור של המערכת הבנקאית).

ב-3.5 השנים האחרונות, נפתחו 320 תיקי חקירה ברשות המסים, שבהם הפשיעה הכלכלית בוצעה באמצעות צ'יינג'. הפעילות הכלכלית שנחקרה בתיקים אלה היא בסך 7 מיליארד שקל, שמהם נגזרת חבות מס של כ-2-3 מיליארד שקל.

לדברי ראש הרשות לאיסור הלבנה, לנדס, "אנחנו לא רוצים להוציא שם רע לכל הצ'יינג'ים, אך כיום, זאת עובדה, לכל ארגון פשיעה יש ציי'נג' שהוא מחובר אליו. כשיש ארגון פשיעה יש ציי'נג', ולעיתים יותר מאחד. הציי'נג'ים האלה מחוברים זה לזה כמו מעין 'בנק מרכזי', עם בנקים קטנים שמחוברים אליו. אם העבריין צריך כסף הוא פונה לציי'נג', שדואג לו לכסף במזומן, או שהוא מעביר את הכסף לארגון בתאריך עתידי, או שלפי בקשת הגורם העברייני הצ'יינג' מוציא צ'ק שלו לפקודת צד ג'.

"דבר נוסף שהצ'יינג'ים עושים, זה משהו שנקרא בעגה המקצועית 'הוואלה' HAWALLA)) - העברת ערך בלי העברת הכסף עצמו. לדוגמה: ארגון פשיעה רוצה להעביר סכום כסף לגורם בהונג-קונג. הארגון יבוא לצ'יינג' בארץ שעובד עם צ'יינג' הונג-קונגי, ייתן לו 2 מיליון דולר, והגורם בהונג-קונג יכול לבוא לצ'יינג' בהונג-קונג ולקבל ממנו את הכסף באמצעות קוד מוסכם. בין הצ'יינג' בישראל לצ'יינג' בהונג-קונג לא עבר כסף, כי את אותו שירות שהצ'יינג' בהונג-קונג נותן לצ'יינג' בישראל, הצ'יינג' בישראל נותן לצ'יינג' בהונג-קונג. זאת שיטה נפוצה להעברת כספים".

* רמת קושי: קל מאוד, כי הצ'יינג'ים זמינים, ולרשויות אין כלים לבצע בדיקות ואכיפה בכולם.

ה"דארקנט" - DARKNET

* כך עובדת השיטה: אם לא שמעתם עד עתה על "דארקנט" (DARKNET) כנראה, אינכם עבריינים. ה"דארקנט" נחשב לגן השעשועים של עבריינים מכל המינים והסוגים, אזור דמדומים אינטרנטי שבו העבריינות משגשגת, והשימוש בו הופך לקרקע פורייה יותר ויותר לצורכי הלבנת הון.

ההלבנה עצמה נעשית באמצעות המטבע הווירטואלי ה"ביטקוין" (Bitcoin), מטבע וירטואלי שנוצר בשנת 2009 על-ידי סאטושי נאקאמוטו, האקר מיפן שנעלמו עקבותיו (כנראה שם בדוי) משנת 2010. הביטקוין נוצר כמטבע שנועד לשבור את התלות במטבעות ה"רגילים" שמנפיקות הממשלות, והוא ניתן להחלפה עם מטבעות העיקריים בעולם.

לנדס: "הדארקנט היא רשת שנמצאת מאחורי הקלעים של האינטרנט, שגם לא מוצאים אותה בגוגל. לא כל אחד יכול להיכנס אליה. מדובר במערכת מוצפנת שבנויה בצורת בצל, שאם אתה מקלף ומנסה להגיע ל-IP, אתה מגיע ל-IP אחר וכן הלאה, ולעולם לא תוכל להגיע לשרת עצמו - זה שהוא סופרמרקט של פעילות ושל מוצרים בלתי חוקיים. זה כמו 'טויס-אר-אס' לעבריינים. כשעבריין נכנס פנימה הוא לא יודע את נפשו מהמגוון העצום שיש שם. אם מישהו רוצה לקנות סמים, מוצרי פדופיליה, שירותים של רוצח שכיר - הוא נכנס ל'דארקנט'.

"התשלום שם נעשה באמצעות מטבע הביטקוין. יש פירצה אדירה של החוקים בעולם, כי מדובר בשילוב של טכנולוגיה של רשת האינטרנט, מוצרים פליליים במגוון רחב, וגם מטבע שהוא לא של מדינה. מטבע שאפשר לרכוש בצ'יינג'ים, וזה מחזיר אותנו לבעייתיות שלגופים העברייניים. אין עקבות לרכישה ולמכירה של ביטקוין, הדברים לא מדווחים, וקשה לעלות עליהם".

* רמת קושי: שיטת הלבנה מתוחכמת מאוד. מצריכה ידע במחשבים; קשה מאוד לעלות ולעקוב אחר העבריינים המשתמשים בה.

גלגול כספים בין מדינות ובין חשבונות רבים

* כך עובדת השיטה: הגורמים המעוניינים להלבין הון מקימים חברות אוף-שור בחו"ל, רצוי במדינות שאין בהם חוקים לאיסור הלבנת הון, המכונות גם "מקלטי-מס", ומעבירים כספים לחברות אלה.

עו"ד גרוסמן: "מקימים חברה במדינות שאין בהן משטר של איסור הלבנת הון, ומציגים כאילו החברה סוחרת במוצר לגיטימי. זה יכול להיות מתכות, צעצועים מהמזרח הרחוק, וכל מסחר קמעונאי - יש המון דוגמאות, ואפשר לזייף חשבוניות, לזייף חוזים, להציג בעלים פיקטיביים לחברות האלה ועוד. החברות האלה פותחות חשבונות בכמה מדינות, מפצלות העברות כספים בין החשבונות האלה, ומציגות הכול כפעילות כספית לגיטימית.

"את החשבונות אפשר לפתוח תוך שימוש בשמות פיקטיביים, והכספים עוברים מחשבון לחשבון. ככל שיותר מדינות מעורבות בהעברות הכספיות האלה, הדבר מקשה על רשויות החקירה לעלות על התרמית, כי אין דרך להצליב את המידע שמצטבר בכל המדינות. חקירות בינלאומיות מסוג זה לוקחות הרבה מאוד זמן, והרבה פעמים עקבות הכסף הולכים לאיבוד בדרך".

לנדס מוסיף, כי "שימוש באנשי-קש, חברות-קש, פלטפורמות של נאמנות ובחשבונות בנק, הוא מאוד קל היום. אפשר להיכנס לאינטרנט, לקנות חברה בכל מקום בעולם, כשבעלי המניות והדירקטורים הם אנשים טבעיים שנמצאים בחו"ל, ובאופן הזה לנתק למעשה מגע בין הגורם העברייני לבין החברה. עבריינים פותחים חברות באיי הבתולה הבריטיים, בלומור, במונקו, איי קיימן ועוד".

מדינות רבות בעולם - בעיקר מדינות-אי - מוכרות כ"מקלטי-מס" או כבעלות מדיניות הלבנות הון מקילה. בהן איי הבתולה, פנמה, קפריסין, איי הבהאמס, איי סיישל, איי קיימן, פנמה, בליז, הונג-קונג, סינגפור, ליכטנשטיין ועוד.

בניגוד ללנדס, גרוסמן מאמינה כי "היום זה יותר ויותר קשה לפתוח חברות להלבנת הון. הפעילות הזאת הולכת ונעשית יותר קשה ככל שמשטרי איסור הלבנת הון במדינות הולכים ונהיים הדוקים יותר".

עוד פן של שיטה זו הוא "ניפוח עלויות". בדרך זו, ארגון בבעלות מלבין הון מתקשר עם חברת-קש הרשומה במקלט-מס, שברשותה כספים המיועדים להלבנה. חברת-הקש משלמת לארגון המבצע מחיר מנופח עשרות מונים מהעלות האמיתית של העבודה או הטובין. במקרים רבים, נעשית העבודה בפועל באמצעות קבלני-משנה. בדרך זו יכול הארגון להציג מקור לגיטימי לכספיו.

* רמת קושי: שיטת הלבנה בינונית במורכבותה. כיום ניתן להקים חברות אוף-שור בקלות יחסית, אך עם זאת נדרשות מיומנויות פיננסיות מסוימות, והבנת חוקי המס והלבנת ההון במדינות שונות.

הקמת אתרי הימורים ושימוש באמצעי תשלום דיגיטליים

* כך עובדת השיטה: הימורים באינטרנט הם פעילות חובקת עולם הכרוכה בממדים כספיים אדירים. בישראל, ניהול הימורים (לא מורשים), לרבות הימורים באינטרנט, הם עבירה פלילית שדינה מאסר 3 שנים או קנס, אך קיימות מדינות בעולם שבהן הימורים הם חוקיים, בהן גיברלטר, מלטה, קנדה ועוד. מדינות אלה מהוות אכסניה לאתרי הימורים המאפשרים הימורים במדינות אחרות בעולם, שבהן פעילות זו אסורה, לרבות בישראל.

ברשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור הבחינו בשנים האחרונות בתופעה הולכת וגוברת של אתרי הימורים הפונים לקהל הישראלי, בהם אתרים שמפעילים עבריינים. בדוח שערכה הרשות בנושא צוין, כי הרווחיות הגבוהה וקלות ההפעלה הן רק חלק מהסיבות העיקריות לכך שגורמים פליליים, לרבות ארגוני פשיעה, נכנסו לתחום והקימו אתרים הימורים בלתי חוקיים באינטרנט.

על-פי נתוני משטרת ישראל, פעילות זו מהווה מחולל פשיעה משמעותי, וגוררת עמה עבירות נוספות, לרבות של הלבנות הון. הכספים המתקבלים מההימורים המבוצעים באתרים אלו על-ידי ישראלים מהווים "רכוש אסור" כהגדרתו בחוק לאיסור הלבנת הון, והם מולבנים בדרכים שונות, הן ברשת האינטרנט והן באמצעים שונים במערכת הפיננסית ומחוצה לה.

ככלל, כיוון שההימורים מבוצעים באמצעי תשלום שונים, המתקבלים גם מחוץ לרשת האינטרנט, מגוון שיטות ההלבנה של פירות העבירה הוא רב ואינו בהכרח ייחודי לעבירות הימורים.

דרך הלבנה זו משולבת עם מגוון אמצעי תשלום, שבחלקם ניתן אף להחדיר כספים שמקורם אסור לאתרי ההימורים (placement).

בין אמצעי התשלום נמצאים כרטיסי-חיוב משולמים מראש, prepaid, וארנקים אלקטרוניים, וכן אמצעים "קלאסיים" יותר כמו צ'קים ומזומנים. בסוף הליך ההלבנה, הכספים יוצגו כזכיות לכאורה שנתקבלו מאתר ההימורים או כהכנסות לגיטימיות לכאורה הנובעות מהפעלת אתר הימורים חוקי, או הכנסות מפעילות אינטרנטית אחרת.

לנדס: "עם ההתפתחויות הטכנולוגיות והגברת השימוש באינטרנט גדל גם השימוש בפלטפורמות להעברות כספים שאינן מפוקחות על-ידי הרשויות. השימוש באמצעי תשלום אלטרנטיביים, כדוגמת פייפאל, ווב-מאני והשימוש באמצעי תשלום לא דרך הבנקאות המסורתית לצורך הלבנה, מאוד קל. יש היום אמצעי העברת כספים לא דרך הבנקאות המסורתית, לא דרך הבנקים ולא דרך חברות כרטיסי-אשראי, שקשה מאוד להתחקות אחרי הכסף שעובר בהם".

* רמת קושי: שיטת הלבנה בינונית עד מורכבת ברמת הקושי שלה. דורשת מערך משומן של אתר הימורים; עם זאת, קשה לרשויות לתפוס את העבריינים המשתמשים בדרך זו.

הפקדות כספים מתחת לתקרת הדיווח

* כך עובדת השיטה: בשיטה זו, המבקש להלבין הון מבצע הפקדות בחשבונות בנק, בקופות-גמל ובקרנות השתלמות בסכומים שהם מתחת לרף הדיווח הקבוע בחוק.

רו"ח אלקלעי: "זה מבוצע תוך שימוש באנשים שונים, שהמלבין מפקיד אצלם כספים בקופות, במזומן, וכך עובר מתחת לרף. בדרך-כלל מפצלים את הסכומים בין הרבה אנשים שהם בשליטתי כעבריין. הכסף נמצא שם, ואז בשלב מסוים באים ומושכים את כל הכסף. מדובר בהפקדה בחשבונות לגיטימיים".

אלקלעי מבהיר, עם זאת, כי יש להיזהר מיצירת דפוסי הפקדה, כי המערכות הפיננסיות אמורות לעלות על דפוסים ומגמות חשודים. "אמור להיות פיקוח על זה. לא ניתן להפקיד כל יום 40 אלף שקל, כי אז מערכות הבנק צריכות לעלות עליי, ולדווח עליי לרשות לאיסור הלבנת הון".

* רמת קושי: שיטה בינונית עד מורכבת. יש ליצור מאגר של אנשים שאצלם ניתן להפקיד את הכספים, ובמקביל להיזהר מיצירת דפוסים שייקלטו במערכות של הבנקים.

רכישת כרטיסי זכייה

* כך עובדת השיטה: זוהי שיטה ותיקה ומושרשת להלבנת הון, הנעשית באמצעות קניית כרטיסים זוכים של לוטו, טוטו והגרלות נוספות מהזוכים, על-ידי תשלום "פרמיה" או "בונוס" לאדם שמוכן למכור את הכרטיס הזוכה. הכסף השחור ששולם לזוכה המקורי הופך ללגיטימי כשהוא מתקבל ממפעל הפיס או מהמועצה להימורים. הפקדת זכיות אלו בחשבונות הבנק, מאפשרת לבעל החשבון להציג מקור לגיטימי לכספים.

רו"ח אלקלעי: "ארגוני פשיעה מאתרים מהמרים כבדים, שקונים כרטיסי הגרלה בסכומים כבדים מאוד. יש תעשייה שלמה של אנשים שמשקיעים הרבה כסף בהימורים האלה. כשהם זוכים בסכום כסף גדול, ה'מלבינים' מציעים לזוכה עוד 50 אלף שקל על הכרטיס".

ראש הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, פול לנדס, מבהיר, כי הנזק מהלבנה זו הוא אדיר. "עשרות מיליוני שקלים מדי שנה".

* רמת קושי: שיטה מורכבת יחסית. יש לאתר את הזכיות של המהמרים הכבדים, ולקבל שיתוף-פעולה מצד הזוכה.

ראש הרשות לאיסור הלבנת הון: "מדובר בעשרות מיליארדי שקלים שנגרעים מקופת המדינה"

הסכנות מהתעצמות התופעה הבעייתית של הלבנות הון בישראל, נבדקות ועולות על סדר היום כל העת על-ידי הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, בראשות פול לנדס. לדבריו, "מדובר בעשרות מיליארדי שקלים שנגרעים מקופת המדינה, כספים שהיו יכולים לחסוך גזירות כלכליות. בנוסף, ככל שיש יותר הלבנות וקל יותר לעשות זאת, זה נותן תמריץ יותר גדול לעבור את 'עבירות המקור'. העבריין חושב בינו לבינו, אם בישראל קל להלבין כסף אז למה לא לעסוק בסחר בסמים, בנשים וכדומה. הרי אוכל להשתמש בכסף שאשיג מהעבירות האלה לכל דבר ועניין".

לנדס מבהיר כי מדובר במעגל קסמים - עוברים עבירה, נעשית הלבנה, יש לעבריין יותר כסף זמין, זה מוביל להתגברות העבריינות וכן הלאה. "כשעבריין מרגיש שקל לו להשתמש בכסף, ולהכניס אותו למערכת הפיננסית הלגיטימית, הוא חש שהוא יכול להעצים את הפעילות העבריינית. הוא חושב 'אני אוכל להשתמש בכסף לרווחתי, להעצים את הארגון, להמשיך בפעילות העבריינית ולהרוויח עוד כסף', וזה תמריץ לעבור עבירות שפוגעות בחברה".

לדברי לנדס, הנזק הנגרם מהלבנות ההון, הוא דרמטי. "ההלבנה גורמת למדינה להיות הרבה פחות אטרקטיבית להשקעות זרות לגיטימיות. משקיעים נמשכים למקומות יציבים, חוקיים, למדינות מתוקנות. אתה לא תשקיע במדינה שבה יש רמת פשיעה גבוהה, ושאפשר להלבין בה הון. הלבנות פוגעות במוניטין של המדינה. כשישראל הייתה ב'רשימה השחורה', ב-2000-2002 , המוניטין שלה נפגע קשות. זה גורם לנזק חמור, גם פיננסי וגם תדמיתי.

"גם המדינה, כשהיא רוצה להשקיע בחו"ל וגם לגופים פיננסיים ישראליים שרוצים להשקיע בחו"ל, אפילו בפתיחת חשבון קורספונדנט או השקעה של חברת ביטוח שרוצה להשקיע את הכספים של מבוטחיה בהשקעה כדאית בחו"ל - אם חברת הביטוח הזאת מגיעה ממדינה שסומנה כמדינה שקל להלבין בה הון, מדינה בסיכון, יהיה לה קשה מאוד עד בלתי אפשרי להשקיע במקומות מתוקנים בחו"ל".

ובכלל, מי רוצה לחיות במדינה שבה הפשיעה גואה. לנדס: "מדובר בפגיעה בכל אזרח ואזרח, במאקרו ובמיקרו".

עם זאת, מסכם לנדס, בנימה חיובית: מדוחות ביקורת שערכו בשנים האחרונות ארגונים בינלאומיים על ישראל, ניתן להיווכח כי מצבנו בתחום האכיפה נגד הלבנת הון הוא טוב מאוד. ידוע לנו על ביקורת נוספת שנערכה ב-2013, ויש אינדיקציות ראשונות שהביקורת הייתה חיובית בכל הקשור להתקדמות של המדינה, בעיקר בתחום האכיפה של עבירות של הלבנת הון ועבירות מקור. זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בעלייה משמעותית בהיקפי התפיסה והחילוטים הגבוהים לעומת העבר, וגם בשיתוף-הפעולה בין גופי האכיפה השונים כדי למגר את התופעה".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות