הנקראות ביותר

הצצה לעולם המופלא של אלפי שעות כוננות ברשות השידור

תביעה של מנהלת בדרג הביניים ברשות השידור חושפת סיאוב כפי שרק הניזונים מכספי משלמי המסים יודעים לייצר ■ ביה"ד לעבודה: "תמונה מטרידה ועגומה" ■ התקש"יר מגביל עובד ברשות השידור למקסימום 6 כוננויות בחודש

אחד מסימני ההיכר הבולטים של גופים מסואבים הוא עולם פנימי עשיר בחוקים, תקנות, היגיון, מסור ואתיקה הנהירים כמעט אך ורק לשותפים לסיאוב מבפנים. אלא שלפעמים פרט אחד באותו עולם מסואב מרגיש כה נפגע, כה מופלה לרעה - עד שהוא מתפתה לצאת החוצה וחושף אגב כך את חוקי "הצדק הפנימי" באותו עולם המעוות.

מנהלת מט"ח? ברשות השידור?

אתי ברדוגו, מנהלת מחלקת מטבע חוץ ברשות השידור, פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בביטחון מוחלט כי נעשה לה עוול גדול. ברדוגו מקבלת שתי שעות כוננות יומיות מדי יום עבודה, מה שמוסיף לה, בחודשים בהם אין חגים והיא לא נעדרת מעבודה, לא פחות מ-52 שעות לתלוש. זאת בנוסף ל-90 שעות נוספות שהיא מקבלת מדי חודש.

על מה ולמה צריכה מנהלת מחלקת מט"ח ברשות השידור להיות בכוננות, מדי יום ביומו?! גם אלוהים כנראה לא יודע, אבל בתביעה מוסבר איכשהו שעובדי הרשות השוהים בחו"ל נזקקים לפעמים לעזרה וכולי. הרשות, מותר לנחש, מעסיקה כיום מעט עובדים בחו"ל, מה גם שבעולם שאחרי הרפורמה במט"ח העברת הכספים לשם ומשם קלה מאי פעם, ומבוצעת בלחיצת עכבר און-ליין. ניחא.

העניין הוא אחר: ברדוגו מקבלת שתי שעות כוננות ביום, אבל סבורה כי מגיעות לה שלוש. למה? כי זה מה שמקבלים מנהלי מחלקות המקבילים אליה, לטענתה, ברשות השידור.

תביעתה של ברדוגו פותחת צוהר לעולם המופלא של שעות הכוננות ברשות השידור. מתברר כי גוף השידור הזה נמצא בכוננות-על של משחתת טילים גרעיניים, בכל רגע נתון: סמנכ"לים ברשות מקבלים 5 שעות (!) כוננות מדי יום, מנהלי חטיבות 4 שעות ביום, ומנהלי מחלקות, כאמור - 3.

התקשי"ר מתיר רק 6 כוננויות בחודש

הממונה על השכר באוצר מודע כבר זמן רב לעניין הכוננויות ברשות השידור ואף הגדיר אותן כחריגות שכר, "לאור העובדה שהדבר נעשה במנותק מדרישות התפקיד ספציפי, ולאור העובדה שמדובר בתשלום שעות כוננות באופן גלובלי, כאשר תשלום על שעות כוננות אמור להיות בדיווח על ביצוע בפועל".

עם זאת, הממונה הסכים להשהות את הטיפול בנגע, כדי להניח לרשות לבער אותו בעצמה, במסגרת הרפורמה, שבינתיים הוקפאה עד הודעה חדשה ולמעשה בוטלה.

התקש"יר מגביל עובד ברשות השידור למקסימום 6 כוננויות בחודש, עם 8 שעות לכוננות אחת לכל היותר. זאת כמובן כנגד דיווח ורישום השעות. בפועל, שעות הכוננות ברשות השידור ניתנות ברמה יומית, ללא כל דיווח או התחייבות העובדים לסייע מהבית ובפרישה רוחבית - כלומר, ללא קשר לתפקיד ולצורך בכוננות. או כהגדרת הממונה על השכר: "רכיב שעות הכוננות ברשות השידור מהווה רכיב שכר פיקטיבי, המשולם באופן גלובלי".

לפי עמדה שהציג הממונה בתביעתה של ברדוגו, "רשות השידור ממומנת מכספי הציבור, ולכן אין אפשרות להיעתר לדרישת התובעת ולשלם גם לה רכיבים שאין להם אחיזה בדין רק מפני שאחרים זוכים לה".

"תמונה מטרידה ועגומה"

השופטת רחל בר"ג-הירשברג מציינת, כבר בפתיחת הכרעת הדין, כי "התמונה שנפרשה בפנינו בכל הנוגע לניהול מערך הכוננויות במטה רשות השידור מטרידה ועגומה, בפרט משאמונה היא על כספי ציבור וצריכה לעשות בהם לטובתו".

מיד אחר-כך קובעת השופטת: "רשות השידור לא השכילה להציג בפנינו קריטריונים ברורים, לא כל שכן כתובים, לאופן חלוקת הכוננויות בין עובדיה ובפרט במטה רשות השידור, על אף טענתה כי אלה קיימים 'למיטב הזיכרון'... לא ברור כיצד דרות החלטות אלה בכפיפה אחת עם טענות רשות השידור על מצבה הכלכלי הקשה".

השופטת מציינת כי סמנכ"ל הכספים של רשות השידור הודה בעדותו כי "אני לא משוכנע שמנהלת מחלקת שכר נדרשת לעבוד יותר מהבית מאשר התובעת"... ובשורה התחתונה: "הכול לפי החלטת מנכ"ל". כלומר, ברצונו מחלק מנכ"ל רשות השידור שעות כוננות, וברצותו - לא מחלק.

בבירור התביעה התברר כי אחת ממנהלות הביניים ברשות קיבלה שעת כוננות יומית נוספת "מטעמים סוציאליים" - החלטה שעליה אומר בית המשפט כי "לא רק שהיא נעדרת כל קשר לתכליתה של כוננות, אלא שעומדת היא בניגוד ברור לה".

וזה הולך ונעשה מופרך אף יותר: מנהל החשבונות הראשי ברשות השידור זכה בשעת כוננות נוספת על שום "קרבתו לגיל הפנסיה" ו"העובדה שהסמכתו כרב לא אושרה כשקולה לתואר ראשון". מנהלת מחלקת השכר ברשות קיבלה שעת כוננות יומית נוספת בשל "הלחצים הגדולים שבהם הייתה נתונה עם כניסתה לתפקיד" - אולם הוכח כי כלל לא היה בביתה חיבור לנתוני מחלקת השכר...

עוד מציינת כאמור השופטת בהכרעתה כי לתובעת, גברת ברדוגו, משולמות מדי חודש כ-90 שעות נוספות - עוד לפני שעות הכוננות. ומאחר ששבוע העבודה ברשות השידור הינו של 5 ימים, הרי שברדוגו עובדת לכאורה כ-4 שעות נוספות (!) מדי יום. מה שאמור להשאיר אותה במשרדי הרשות עד שעת ערב מאוחרת מאוד מדי יום, אולי אפילו "עד השעות המאוחרות של הלילה".

וכאן קובעת השופטת: "בהינתן שרק בשובה לביתה 'מופעלות' שתי שעות הכוננות היומית, קרוב לוודאי ששעת הכוננות השלישית תבוא לאחר השעה 24:00". כל זאת בניגוד להוראות התקש"יר (וההיגיון הבריא ועוד ועוד).

למה? כי זו הקופה הציבורית

תביעתה של ברדוגו לתוספת שעת כוננות יומית נדחתה, כצפוי. אלא שעל אף התמונה הנפרשת שגם בית המשפט מכנה אותה "עגומה", עובדי רשות השידור שנהנים ממאות שעות כוננות פיקטיביות ימשיכו ליהנות מהן, על חשבון משלמי האגרה. למה? כי אפשר. למה? כי זו הקופה הציבורית, וכל אחד נוגס ממנה כמה שבא לו.

בית המשפט אמנם נושא קינה יפה על הסיאוב ואובדן הדרך, אבל בת'כלס לא עושה הרבה יותר מבלימה חלקית של תאוות שעות הכוננות של הגברת ברדוגו. וזה ממש לא מספק וגם לא מספיק.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נתח שוק וצרכנות?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של השבוע
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות