"בנו של ויקטור מדינה השתמש בשמו כדי שנשקיע בקרן הון סיכון"

משקיעים שתבעו את אלון מדינה, בנו של אחד מהמועמדים לנגיד בנק ישראל, זועמים ■ משקיע: "אנשים חשבו שאם ויקטור מדינה הגדול נותן אמון בחברה, אז כדאי גם להם להשקיע בה" ■ ויקטור מדינה: "אני לא קשור לקרן"

בשבוע שעבר נודע כי ויקטור מדינה (74) הוא אחד המתמודדים המובילים על תפקיד נגיד בנק ישראל במקומו של פרופ' סטנלי פישר. לבקשת ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיש מדינה, ששימש בעבר כמשנה לנגיד בנק ישראל, את טפסי המועמדות לוועדת טירקל, הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה, והוא אף נועד עם נתניהו ועם שר האוצר יאיר לפיד ודן עמם באפשרות שימונה לתפקיד.

מדינה הוא כלכלן מוערך שכיהן בעבר גם כמנכ"ל משרד האוצר וכמנכ"ל בנק מזרחי. מטבע הדברים, אנשים רבים ביקשו את קרבתו וניסו לאורך השנים לנצל את קשריהם עמו כדי לחזק את מעמדם בעולם העסקי. ל"גלובס" נודע כי אחד מאותם אנשים הוא לא אחר מאשר בנו של מדינה, איש העסקים אלון מדינה.

אלון מדינה הקים לפני מספר שנים ביחד עם שותפו, דרור חביון, חברת השקעות/קרן הון סיכון בשם אם.סי.גרופ (M.C Group). לפי עדויות שהגיעו לידי "גלובס", הוא עשה שימוש בשמו של אביו המפורסם כדי לשכנע משקיעים להשקיע בחברה, שנקלעה לקשיים והותירה מאחוריה משקיעים מאוכזבים.

"האמון של ויקטור הגדול"

אחד מהמשקיעים שהשקיע בקרן הון הסיכון של מדינה הוא איש העסקים טדי סובר מקיסריה, שהשקיע כספים רבים בחברה ובהמשך נקלע לסכסוך משפטי עם אלון מדינה ועם שותפו.

פסק דין שהתקבל לפני כ-3 חודשים על-ידי בית משפט השלום בתל-אביב מתאר את הסכסוך שבין מדינה לבין סובר, שהסתיים בכך שבית המשפט חייב את אם.סי.גרופ שבבעלות מדינה לשלם לסובר כ-585 אלף שקל בגין כספים שהלווה לחברה ולא הוחזרו.

היום (א') תיאר סובר בפני "גלובס" את האופן שבו שיכנע אותו אלון מדינה להשקיע בחברת הון הסיכון שבבעלותו.

"הכרתי את אלון מדינה דרך דרור חביון, שהיה חבר שלי, ולאורך כל המגעים עמו הוא 'ניפנף' בשם של אביו, ויקטור מדינה", אומר סובר.

לדבריו, "אלון אמר לי שאביו משקיע בחברה ומעורב בה. אנשים חשבו שאם ויקטור מדינה הגדול נותן אמון בחברה, אז כדאי גם להם להשקיע בה. הקשר המשפחתי היה כל הזמן באוויר. עם זאת, מעולם לא נפגשתי עם ויקטור מדינה ולא ראיתי אותו בשום מקום".

בין היתר, בזכות איזכור מעורבותו של ויקטור מדינה, השתכנע סובר להשקיע בקרן הון הסיכון, והוא סיכם עם אלון מדינה ושותפו כי ילווה להם 100 אלף דולר, ובתמורה יקבל 1% ממניות החברה, וכן זכות השתתפות לפי חלקו היחסי בפעילותם העתידית של מדינה וחביון בתחומי ההשקעה של החברה. עוד הוסכם בין סובר לבין השניים כי הם יחזירו לו את ההלוואה עד ל-21 באוגוסט 2009.

לפי פסק הדין, בפברואר 2008 אמרו מדינה וחביון לסובר כי הכספים נחוצים לאם.סי.גרופ באופן מיידי בשל רצונה להשקיעם בחברה אחרת בשם וויקספרס, שבעלי המניות הרשומים בה הם ויקטור ואלון מדינה. סובר השתכנע והעביר 418 אלף שקל לידי החברה של אלון מדינה ושותפו.

בהמשך, ורק לאחר התחמקויות של מדינה ושותפו מעיגון ההלוואה בהסכם כתוב, חתמו הצדדים על הסכם שבו התחייבו להחזיר לסובר את ההלוואה עד 30 ביוני 2008.

דרישה לחיוב אישי

בדצמבר 2010 הגיש סובר לבית משפט השלום בתל-אביב תביעה בסך כ-585 אלף שקל נגד אלון מדינה, חביון ואם.סי.גרופ, ובה הוא טען כי הנתבעים הפרו את ההסכם עמו ולא החזירו לו את רוב הכספים שהוא העביר לידיהם.

בנוסף טען סובר כי אלון מדינה ושותפו הציגו בפניו קודם להעברת הכספים "מצג שלפיו הכספים דרושים לאם.סי. גרופ על מנת להשקיעם בוויקספרס, אולם אם.סי.גרופ כלל אינה רשומה כבעלת מניות בחברה זו, אלא אלון וויקטור מדינה".

לטענת סובר, "אלון מדינה ודרור חביון רימו והטעו אותו והציגו לו מצג-שווא, שלפיו יהיה שותף מלא בפעילותה העתידית של אם.סי.גרופ, הכול על מנת לקבל את כספו, בעוד שבפועל הם לא נהגו לפי התחייבויותיהם".

במאי האחרון קיבל בית משפט השלום במלואה את תביעתו של סובר נגד אם.סי.גרופ וחייב את החברה לשלם לו 585 אלף שקל.

"אל מול ההוראות המפורשות בהסכם, ניתנו תשובות עמומות על-ידי אלון מדינה וחביון בנוגע למועד החזר הכספים, שלפיהן 'בעצם הוסכם אחרת', 'מדובר בתשלום 'בסביבות' חודש יוני' וכן הלאה. הסעיפים בהסכם ברורים ואין לייחס מהימנות לעדויות מדינה וחביון בדבר קיומו של הסכם מחייב אחר בעל-פה לאחר מועד כריתת ההסכם בכתב", פסק השופט.

עם זאת, בית משפט השלום קבע כי אין לחייב את מדינה וחביון באופן אישי להחזיר את סכומי ההלוואה, בין היתר בנימוק כי ההתקשרות הייתה בין סובר לבין החברה, וכי מדינה ושותפו סירבו לבקשת סובר לתת התחייבות אישית להבטחת החזר ההלוואה.

סובר לא השלים עם ההחלטה, ולפני כחודש הגיש ערעור למחוזי בתל-אביב, בטענה כי בית משפט השלום טעה כשלא חייב את מדינה וחביון באופן אישי.

בין היתר טוען סובר כי כאשר הגיע מועד פירעון רוב סכום ההלוואה שהוא העביר לאלון מדינה וחביון, "פעלו מדינה וחביון להביא לכך שההמחאה שנתנו לסובר בסך כ-411 אלף שקל לא תכובד על-ידי הבנק, בכך ששינו את זכויות החתימה בחברה, 5 ימים בלבד קודם למועד פירעון ההמחאה".

לדברי סובר, באמצעות עו"ד שי ורד, "שגה בית משפט השלום בקביעותיו כי אין די בעצם שינוי זכויות החתימה בסמוך למועד פירעון הצ'ק, כדי לבסס טענות של חוסר תום-לב, הפרת הסכם ותרמית מצד מדינה וחביון".

עוד טען סובר כי מדינה וחביון "פיברקו" מסמך, כדי לתרץ את שינויי זכויות החתימה בחברה.

עבודה ללא שכר

טדי סובר, מסתבר, אינו הנפגע היחידי מהתנהלותו של אלון מדינה בקרן הון הסיכון שהקים עם שותפו. גם מי שהייתה קרובה מאוד למדינה, העוזרת האישית שלו בחברה, יפעת זילבר, מצויה עמו בסכסוך קשה.

זילבר החלה לעבוד ב-אם.סי.גרופ בדצמבר 2006. בראיון הקבלה לעבודה הוצע לה להיות העוזרת האישית של אלון מדינה בחברה תמורת שכר התחלתי של 13 אלף שקל, והיא הסכימה לכך, למרות שלדבריה שכרה בעבודות קודמות היה גבוה בהרבה, ולמרות שלא נכרת עמה חוזה עבודה מסודר.

אחרי תחילת עבודתה נאמר לזילבר כי כרגע אין כסף בחברה, וייתכן שהיא תצטרך להמתין לקבלת שכרה. זילבר הסכימה לכך בתחילה, אך לאחר שהזמן חלף והיא לא קיבלה שכר עבור עבודתה, היא נאלצה להתפטר ב-7 בפברואר 2007. כאשר פנתה וביקשה לקבל את שכרה, נאמר לה על-ידי החברה כי לא מגיע לה כל שכר.

בשיחה עם "גלובס" היום הסבירה זילבר מדוע היא הסכימה לעבוד אצל אלון מדינה בלי חוזה עבודה מסודר. "כל מי שנכנס למשרדי החברה אלון מדינה התפאר בפניו בכך שהוא הבן של ויקטור מדינה, וככה הוא גם שיכנע אותי לעבוד בלי חוזה. אני זוכרת שבאחת הישיבות הוא אמר למשל 'אתם יודעים שגליה מאור צבטה לי את הלחי?'. אצל בן אדם זר מהרחוב לא הייתי עובדת בלי חוזה, אבל בזכות הייחוס המשפחתי שלו סמכתי עליו. הסתבר שעשיתי טעות".

בדומה לסובר, גם זילבר נאלצה לפנות לערכאות משפטיות, כדי לקבל את המגיע לה מהחברה שבבעלות אלון מדינה, והיא הגישה תביעה בסך כ-25 אלף שקל לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב נגד החברה נגד מדינה ונגד חביון.

בתביעתה טענה זילבר כי נאלצה להתפטר מעבודתה בנסיבות של הרעה בתנאי העבודה ובשל "יחס מחפיר לו זכתה מצד הנתבעים ובמיוחד מצד מדינה".

זילבר טענה כי בשל נסיבות סיום עבודתה היא זכאית לפיצויים בגין עוגמת-נפש. כמו כן, טענה כי במהלך כל תקופת עבודתה לא שולם לה שכר עבודה, וכן לא שולמו זכויותיה הסוציאליות.

חיוב נוסף בבית המשפט

מדינה, חביון והחברה הגישו כתב הגנה, במסגרתו טענו כי התביעה של זילבר צריכה להידחות, שכן בין הצדדים לא התקיימו מעולם יחסי עובד-מעביד. לטענתם, בהתקשרות בין החברה לזילבר, בחרה האחרונה להיות במעמד של "עצמאית", והוסכם כי תתוגמל "בהתאם לתרומתה" ו/או "כנגד הצלחה" בלבד.

שופטת בית הדין האזורי לעבודה, לאה גליקסמן, דחתה את טענותיהם של מדינה וסביון וקבעה כי זילבר הייתה עובדת של החברה שבבעלותם. השופטת חייבה את החברה לשלם לזילבר שכר עבודה בסך כ-21 אלף שקל ופיצויי הלנת שכר בסך 10 אלף שקל. כן חייבה את החברה לשלם לזילבר הוצאות נסיעה וכן פדיון חופשה בסך כ-1,800 שקל.

בדומה לתביעה שהגיש סובר, גם במקרה זה קבע בית הדין כי לאור ההפרדה המשפטית שבין החברה לבעליה, האחריות לנזקים שנגרמו לזילבר רובצת על חברת אם.סי.גרופ שבבעלות מדינה וחביון, אך פטרה את השניים מחיוב אישי לשלם לזילבר.

גם יפעת זילבר וגם טדי סובר לא ראו את הכסף שחויבה אם.סי.גרופ לשלם להם, עד היום.

"אלון מדינה: "ניסיון נואל לפגוע באבי דרכי על רקע מועמדותו"

אלון מדינה, בנו של ויקטור מדינה, דוחה את הטענות המועלות נגדו מכל וכל. לדבריו, התזמון שבו מועלות הטענות נגדו אינו מקרי, ו"מדובר בניסיון נואל של אנשים לפגוע באבא שלי דרכי על רקע המועמדות שלו לתפקיד נגיד בנק ישראל. אבי, ויקטור מדינה, לא קשור לעסקים שלי בשום צורה ואופן, והוא לא קשור אליי מעבר לזה שהוא אבא שלי. מדובר בניסיון לפגוע באדם צח כשלג".

ויקטור מדינה מסר ל"גלובס" בתגובה: "אני לא קשור בשום דרך שהיא לחברת אם.סי.גרופ".

לדברי אלון מדינה, "בניגוד למה שנטען על-ידי טדי סובר ויפעת זילבר, מעולם לא הזכרתי את שמו של אבי בקשר לעסקים שלי, ואבי גם כלל אינו יודע על הדברים הללו. אבא שלי הוא אדם ישר שכל השנים התנהג ביושרה ובהגינות. כואב לי מאוד שאנשים מנצלים את התקשורת ומנסים לפגוע בו דרכי.

"אבא שלי לא היה שם ולא יכול היה להיות שם. 'החומרה' שממנה עשוי אבא שלי לא יכולה לאפשר לו להיות במקום לא הגון. זה מאוד לא צודק לפגוע בו בצורה כזו. הטענות שהשתמשתי בשמו של אבי כדי לגייס משקיעים ועובדים הן פשוט לא נכונות. לא השתמשתי בשמו של אבי מעולם".

"לא הוטל בי דופי אישי"

אלון מדינה הכחיש את הטענות שהועלו נגדו גם לגופן. לגבי תביעתו של טדי סובר מסר: "סובר התחרט מהשקעה בחברה וביקש אותה בחזרה, אחרי שקיבל חלק מהכסף. הוא ביקש להמיר את ההשקעה בהלוואה. השותף שלי, שהכיר אותו מהאוניברסיטה, ניהל איתו את המגעים, ולא אני. נכון הוא שבית המשפט קיבל את הטענה שלו שהחזר ההלוואה לא תלוי בהגעתו של משקיע נוסף. חשוב להדגיש כי בית המשפט דחה על הסף את כל הטענות האישיות שסובר העלה נגדי. בית המשפט לא הטיל דופי אישי בי בשום שלב".

בנוגע לתביעתה של יפעת זילבר, מסר אלון מדינה בתגובה: "כשיפעת זילבר עזבה את חברת אם.סי.גרופ, היא טענה לשכר משולש מהשכר שלה, והסיבה היחידה שהיא זכתה בתביעה הייתה שאנחנו איחרנו להגיש תצהירי עדות ראשית, והשופטת לא הסכימה לנו להגיש אותם באיחור. וכך, הגרסה שלנו כלל לא עמדה בפני בית הדין לעבודה, ועל רקע זה היא זכתה בתביעה. אנחנו נערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה".

צרו איתנו קשר *5988