עו"ד טלי ירון-אלדר: "הייתי שמחה לייצג את אל קפונה"

האישה היחידה שכיהנה אי-פעם בתפקיד נציבת מס הכנסה גאה בכך שהביאה להטלת מס על השקעות בבורסה ולהפחתת המס על עבודה ■ "אנשים חושבים שמסים זה משהו משעמם ואפור, אבל זה תחום מאוד דינמי ומאתגר"

משפט

- מתי ידעת לראשונה שתהיי עורכת דין?

"לקראת השחרור מהצבא התלבטתי מה ללמוד. אני באה מרקע מאוד ריאלי, כאלה שקיבלו 100 בפיזיקה, וכולם הסתכלו עליהם בהשתאות. היה טריוויאלי שאלך ללמוד מתמטיקה, פיזיקה, מחשבים. ואז אמרתי לעצמי: אלוהים, אני צריכה להיות עם המעבדות והמכשירים האלה כל החיים? אני צריכה למצוא משהו אנושי. ואז בחרתי ללמוד משפטים, שנראה לי כמקצוע שיכול לפתוח הרבה אפשרויות. וזה הוכיח את עצמו, כי בחרתי בנישה. זה קרה לקראת סיום הלימודים, כשהבנתי שהתחום הכי קרוב לדרך המחשבה הריאלית בעולם המשפטי זה עולם המסים".

- מי היה בעל ההשפעה המעצבת ביותר על אישיותך כעורכת דין?

"הכי למדתי מד"ר אבי אלתר ז"ל, היועץ המשפטי של מס הכנסה, שקיבל אותי ב-88' לעבודה. עורך דין מאוד-מאוד יצירתי. בעולם המסים זו לא חוכמה לדעת רק את החוק ומה שכתוב בספרים, החוכמה היא להיות יצירתי ולחבר את התיאוריה עם החיים".

- מהי העצה הכי טובה שקיבלת בקריירה?

"הייתי בת 18. והטרידה אותי מאוד השאלה איך אפשר לקיים חיי משפחה וגם לעשות קריירה. כבר אז ידעתי שאני רוצה קריירה וגם משפחה. אבי, פרופ' מיכאל ירון, הוא רופא, שעבד אז באיכילוב. הייתה לו שם עמיתה, פרופ' נעמי קפלינסקי ז"ל, מנהלת מחלקה פנימית, שיש לה 5 ילדים והיא הייתה תמיד נחמדה. אז ביקשתי מאבי לסדר לי פגישה איתה. הלכתי לנעמי לשאול איך אפשר להסתדר עם הכול, והיא נתנה לי עצה מאוד חשובה לחיים. היא אמרה: 'לא תמיד צריך לשאול את כל השאלות, צריך לדעת להבדיל בין עיקר לטפל. תפתחי את כל המגירות בעיקר, ולא בטפל'. זה נותן יותר זמן, מיקוד, יכולת להתמודד. זה בעיניי מפתח להרבה מאוד דברים".

- מהו הרגע המאכזב ביותר בקריירה שלך?

"רציתי להיות היועצת המשפטית של אגף מס הכנסה, ובחרו במישהו אחר במקומי. הייתי מאוכזבת מאוד. אבל כעבור תקופה הציעו לי להיות היועצת המשפטית של אגף המכס והמע"מ, ואחר-כך מוניתי לנציבת מס הכנסה. זה מראה שגם אכזבות יכולות להוביל לתוצאות טובות שלא צפית אותן. המסקנה לחיים: כשסוגרים דלת אחת, צריך לחפש תמיד דלת אחרת או חלון".

- והרגע המאושר בקריירה?

"כשהתמניתי לנציבת מס הכנסה. זה היה מינוי שלא בא מהפוליטיקה אלא מהעולם המקצועי; והייתה לי תחושה מאוד טובה של הצלחה. הייתי אישה וגם צעירה, בת 38. זה היה יוצא דופן. שר האוצר סילבן שלום לקח צ'אנס. בכל זאת, הייתי ילדה.

"ועוד רגע מאושר, שכנציבת המס העברתי רפורמה מאוד גדולה בעניין הרחבת בסיס המס. הטלנו מסים על רווחים שקודם לא היו חייבים במס, כמו הבורסה, והפחתנו שיעורי מס על עבודה. אני זוכרת את היום האחרון כשגמרנו להעביר את הכול בכנסת. ב-1 בינואר 2003 זה התחיל לעבוד, והרגשתי סיפוק גדול".

- עם מי היית רוצה לעבוד?

"במובן מסוים, כבר בחרתי: אני עובדת היום עם בעלי, רועי פלר, שגם הוא מתמחה במסים. חיברנו את המשרד שלו בחיפה למשרד שלי בתל-אביב".

- לו היית שופטת, למי היית רוצה להידמות?

"היה שופט בתל-אביב בשם אמנון הומינר, שהתעסק בעיקר במיסוי מקרקעין. מאוד אהבתי אצלו את החיבור בין התיאוריה לפרקטיקה. פסקי הדין שלו היו גם נכונים משפטית וגם מעשיים".

- את מי היית שוכרת לייצג אותך?

"יש לי הערכה רבה לשותף שלי לשעבר, דודי תדמור. הוא עורך דין מעולה".

- מהו פסק הדין המשמעותי ביותר עבורך?

"לדעתי, פסק הדין הכי משמעותי בעולם שלנו הוא פסק דין חצור (קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות) של השופט אהרן ברק, שבו השתמשו גם מחוץ לעולם המסים. המוטיב המרכזי בו הוא, שיש לפרש את חקיקת המס בפרשנות בעלת משמעות כלכלית התואמת את כוונת המחוקק. לפי פסק הדין הזה, הראייה של חקיקת מס צריכה להיות יותר רחבה מאשר המילה הכתובה בלבד".

- יש לקוח שלא היית מייצגת?

"בחרתי לא לייצג לקוח שחשבתי שניצל את תמימותם של אנשים. הוא הציג את עצמו כעמותה וגזל מהם כספים. היה לו דיון מול מס הכנסה ולא הסכמתי לייצג אותו. בעולם המסים אני מייצגת לעיתים אנשים שהואשמו בהעלמות מס מסוגים שונים, אבל לא ראיתי מקום לייצג את מי שגנב מאחרים".

- מה הדבר הכי מפחיד בלהיות עורך דין?

"לעשות טעות שתגרום לזה שמישהו ייכלא לתקופה. זה הפחד הכי גדול שלי. לכן, אעשה הכול שזה לא יקרה. אני דואגת להיות הכי מקצועית. אבל היה לי לקוח, שאף שעשינו הכי טוב שיכולנו, בית המשפט גזר עליו מאסר, והוא התאבד לפני שנכנס לכלא. היה לי קשה".

- מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לך בבית המשפט?

"שאגיע בשעה הלא נכונה. או ביום הלא נכון".

- קרה לך?

"כן".

- מה הדבר המטופש ביותר שעשית?

"אני מצטערת על משהו שלא עשיתי: לא נתתי לעצמי תקופת מנוחה ועברתי ישר מהצבא ללימודים ולעבודה. בין הצבא ללימודים היה לי חודש. לא דיברנו אז בכלל על לקחת חופשות, הפסקות. ילדים טובים. דור אחר".

- לו היית יכולה לנוע בזמן, באיזו תקופה של המשפט הישראלי היית בוחרת לפעול?

"בתקופת קום המדינה. היכולת לעצב את התחום שאני נמצאת בו הייתה הרבה יותר גדולה. גם כך הייתה לי הזדמנות, אבל אז יכולנו לעצב את זה אחרת. הבחירה הייתה במשפט האנגלי, גם בענייני מסים. בתחום הזה היה נכון יותר לקחת יותר השפעות קונטיננטליות. אם הייתי שם, הייתי יכולה להשפיע מההתחלה ולא לעשות שינוי בדיעבד".

- איזו דמות היסטורית היית רוצה לייצג?

"נראה לי שאת אל קפונה. כי עצם המחשבה שאדם כזה נתפס בגלל עבירות מס, היא בעיניי לטפל בטפל ולא בעיקר. אם הוא באמת עשה את מה שמיוחס לו - ולא משנה אם זה סיפור או החיים - היו צריכים לתפוס אותו על זה ולא על עבירות מס".

- לו היית פורשת כיום מהמקצוע, מה היית עושה במקום?

"הייתי הולכת להיות רופאה. זה מקצוע מדהים. כנראה פספסתי את ההזדמנות".

אנושיות

- מה מצחיק אותך?

"הילדים שלי, במיוחד הקטנים. הם מצחיקים".

- מה מעציב אותך?

"מעציב אותי שגורמים עוול לאנשים, שפוגעים בחלשים. התנדבתי בארגון שנקרא 'חצר נשית'. פגשתי שם בחורה שמכרה דירה. עורך הדין שטיפל במכירת הדירה פשוט ניצל את תמימותה, לא אגיד שגנב ממנה כסף, אבל היה רשלן ברמה גבוהה. מאוד מעציב אותי לראות התנהגות כזאת של מישהו.

"וגם מעציב אותי שנפטרה אשתו של חיים כצמן (איש נדל"ן), שולה כצמן, חברה שלי מהתיכון".

- מה מרגש אותך?

"חד-משמעית, הצלחות של הילדים שלי. התרגשתי כשבתי התחילה את שנת השירות, כשהבנים שלי סיימו קורס קצינים. כשהם מצליחים, זה מרגש".

- מה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?

"שהעמדתי לעצמי מטרה והשגתי אותה".

- מה מכעיס אותך?

"קודם כול, קשה להכעיס אותי. אני לא כועסת הרבה. אבל מקומם אותי עוול שנגרם לאנשים".

- על מה את מתחרטת?

"כשעבדתי במכס הייתה לי הזדמנות לחיות ולעבוד בחו"ל, ואני מתחרטת שלא עשיתי את זה, חטאתי לעצמי וגם לילדים. זו הייתה הזדמנות טובה עבורם לראות עולמות אחרים".

- על מה לא תסלחי?

"לאנשים רעים, שהמניע שלהם זה רוע".

- מהי החולשה הכי גדולה שלך?

"שאני תמיד עונה לכולם, וזה לוקח זמן מהחיים שלי, וזה בא הרבה פעמים על-חשבון הילדים. כשהייתי הולכת איתם לסופר, תמיד עצרו אותי, שאלו שאלות; עד שהילדים אמרו שהם לא מוכנים ללכת איתי יותר. זה השתפר בשנים האחרונות".

- מה עשוי לשבור את רוחך?

"גם את רוחי קשה לשבור, אני אופטימית ביחס שלי לחיים. אני חושבת שמחלה של מישהו קרוב, כי אין לי שליטה על זה".

- מתי בכית בפעם האחרונה?

"בהלוויה של שולה כצמן, לפני שבוע".

- מתי צחקת בפעם האחרונה?

"הבוקר, כשעומר הבן הקטן שלי התעורר. מרגע שהוא פוקח עיניים, הוא לא סותם את הפה. גם כשאין לו מה להגיד".

- למה את מתגעגעת?

"לפני חצי שנה, בפסח, בעלי, אני וזוג חברים עשינו טרק בנפאל. חופשה בלי טלפונים, בלי ילדים ובנופים מדהימים. 12 יום. אני עוד אעשה דברים כאלה".

אנשים

- מיהו גיבור ילדותך?

"כשהייתי ילדה, נערה, וגם היום, עסקתי הרבה בספורט. שיחקתי כדורעף בליגה באליצור תל-אביב; והיום אני עוסקת בטניס ובסקווש. אפילו שיחקתי במכבייה הקודמת. אז גיבורי הילדות שלי הם מעולם הספורט. ביניהם הטניסאי שלמה גליקשטיין, שהגיע למקום גבוה בדירוג העולמי".

- את מי את מעריצה?

"אני לא מעריצה אף אחד, אבל מעריכה את ההורים שלי, אילנה ומיכאל, כל אחד בתחומו. אמי הייתה כל השנים ביולוגית, וכשפרשה חזרה לכישורים האמיתיים שלה: היא ציירת. מציגה בתערוכות. יש לה רגישות המדהימה. אבי מאוד מוכשר, את הכישורים הריאליים ירשתי ממנו. למרות היכולות שלו, הוא מעולם לא שכח את בני האדם. כשהייתי באה לבקר אותו במחלקה, השומר בכניסה תמיד היה מספר לי כמה אבא שלי דואג לכולם".

- למי היית רוצה להידמות?

"להוריי, כל אחד ותכונותיו הטובות".

- באיזו תקופה היסטורית היית רוצה לחיות? או לבקר?

"בעתיד. הייתי רוצה לראות, בעוד 100 שנה, את תוצאות ההתנהלות שלנו היום. הייתי רוצה לראות לאן אנחנו מובילים את המדינה, את העולם, מה שאנחנו עושים על הכדור הזה, האם הצלחנו או לא".

- אם היית קוראת מחשבות, את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא?

"הייתי רוצה לקרוא את מחשבותיו של מי שעומד בדיון מולי. לנסות להבין את קו המחשבה. זה היה עוזר לי בהרבה דיונים".

החיים

- מה מניע אותך לקום בבוקר?

"אני אוהבת את מה שאני עושה. תחום העיסוק שלי יצירתי. אנשים חושבים שמסים זה משהו משעמם ואפור, אבל זה תחום מאוד דינמי ומאתגר שלא קופאים בו על השמרים. זה אולי התחום המשפטי שיש בו הכי הרבה שינויים".

- מהו הריח האהוב עלייך?

"ריח של חוץ, טבע".

- מהו המאכל האהוב עלייך?

"לחם. כל מה שקשור בלחמים או קרוב לזה - פיצות, פיתות".

- מהו הצליל האהוב עלייך?

"אוהבת ציוצי ציפורים, נחל שזורם, שקט של המדבר. דברים שקשורים בטבע, בחוץ. אני יכולה לישון באוהל בלי שום בעיה".

- מהי הקללה האהובה עלייך?

"אני לא יודעת לקלל. גרנו כמה שנים בארה"ב, אבא עשה שם התמחות, וחזרתי לכיתה ו'. סגנון הדיבור בארץ שונה מזה של ארה"ב, ולא יכולתי להבין איך מדברים לא יפה, לא יכולתי להסתגל לזה. אז גם קשה להרגיז אותי ואני גם לא מקללת. אפילו לא בפקק".

- איזה משפט שינה את חייך?

"צריך להתעסק בעיקר ולוותר על הטפל".

- בעבור מה תסכני את חייך?

"הילדים".

- מה חסר לך בחיים?

"לא חסר לי דבר. אבל אם יש משהו שאני לא רוצה שייפגע זו הבריאות".

- כיצד היית רוצה למות?

"כשאני עושה משהו שאני אוהבת".

רזומה

עו"ד טל ירון-אלדר. בת 50. נולדה וגרה בתל-אביב. נשואה (בשנית) לעו"ד רועי פלר 5 (3 ילדים מנישואיה הראשונים: עידן, 23, קצין מודיעין; איתי, 21, קצין מודיעין, ושחר, 18, בשנת שירות; ותאומים בני 3.5, בן ובת, עומר ודניאל, מנישואיה השניים). בעלת תואר במשפטים ותואר שני במינהל עסקים מאוניברסיטת תל-אביב. מומחית למיסוי.

האישה היחידה שכיהנה כנציבת מס הכנסה. ב-2012 נגזרו עליה בהסדר טיעון עבודות שירות על אי-קיום תקופת הצינון בסיום תפקידה בשירות המדינה. בינואר השנה הקימה עם בעלה את משרד עורכי הדין ירון-אלדר-פלר-שורץ.