המקלט על קרקע של האחר יישאר לעד

לעולם אין להתאפק בענייני מקרקעין ולכשפלישה או פגיעה מתגלים יש לפעול בדרך משפטית של תביעה וזאת לאחר זמן קצר שהפוגע לא נענה לדרישת הנפגע

לעיתים הפגיעה במקרקעין אינה דבר שהבעלים נוהג להגיש בגינה תביעה מבעוד מועד.

ולעיתים הבעלים נוטה להסתיר את תחושותיו מפלישה של שכן ובניה על החלקה שלו, דבר שיכול לגרום לכך שהבניה תכה שורשים במציאות ואז יהיה קשה לבעלים להוכיח את טענתו כי הבניה נעשתה בניגוד לרצונו ולזכויותיו. ועוד יותר קשה יהיה לבעלים לטעון לירידת ערך במקרקעין שלו בגין הפלישה ו/או הבניה של האחר.

מסתבר שלעולם אין להתאפק בענייני מקרקעין ולכשפלישה או פגיעה מתגלים יש לפעול בדרך משפטית של תביעה וזאת לאחר זמן קצר שהפוגע לא נענה לדרישת הנפגע. ויש להדגיש כי בענין זה סתם מו"מ או משלוח מכתבים לא עוצר את המועדים להתיישנות או שיהוי אלא רק תביעה משפטית בבית המשפט.

לאחרונה בית המשפט השלום בנתניה דן בתביעה של בעל נחלה במושב כפר הרוא"ה בפני כב' השופטת חנה קיציס.

בענין כפר הרוא"ה, שפילברג היו בעלי נחלה שירשו אותה מההורים. שפילברג מכרו את הנחלה לרפפורט אך המכר לא כלל זכות לפיצויים ששפילברג שמרו לעצמם בגין מקלט שנבנה ע"י האגודה השיתופית כפר הרוא"ה על חלק מנחלת הוריהם. בגין כך שפילברג גם מכרו בפחות כסף את הנחלה כי בקשו וקיוו לקבל כסף בעד הבניה של המקלט על חלק מהנחלה לפני כ-47 שנים.

ואכן שפילברג הגישו תביעה לסילוק יד של המושב מהמקלט וכן פיצויים על ירידת ערך שהם נאלצו לספוג בעת מכירת הנחלה.

השופטת חנה קיציס, דחתה את תביעת שפילברג על מרבית מרכיביה. בית המשפט קבע כי ראשית כל לא הוכחה טענת תרמית או מצג שווא שנטענה כלפי המושב. לא הוכחה הטענה שהורי שפילברג הוטעו בענין הצורך בהקמת המקלט ושבטעות סברו לתומם שהמדובר בהפקעה בשעה שהמקלט הוקם בשל סיבות אחרות.

כמו כן הוכח כי ההורים קבלו הנחה מהיטלי פתוח בשעתו, בין היתר בשל העובדה כי המקלט נבנה על חלק מהנחלה, כשיתר חברי המושב לא קיבלו הנחה כזו.

השופטת קיציס קבעה כי הוכח כאן כי הרשות שניתנה לכפר להקים את המקלט הינה רשות בלתי הדירה. המקלט הוקם במאמצים כספיים גדולים ומקלט נבנה לתמיד לצורך שמוש רב שנים ועל כן, הרשות שניתנה לכפר להקים את המקלט הינו רשות בלתי הדירה ולא ניתן לבטלה.

בפי שפילברג היתה טענה נוספת והיא שלמעשה ההורים לא יכלו להרשות את בנית המקלט כי "הרשאה" כזו כרוכה באישור של מינהל מקרקעי ישראל כבעלים ולא הוכח כי אישור כזה ניתן.

בית משפט קבע שאכן ייתכן והרשאה כזו כרוכה באישור של מנהל מקרקעי ישראל אך אי קיום של אשור כזה או אי מתן אשור כזה לא פוגע ביחסים החוזיים והמחייבים שנרקמו בין המושב כפר הרוא"ה לבין ההורים בשעתו. במישור היחסים בין ההורים לבין המושב יש הסכם הרשאה בלתי הדירה שכל עוד המינהל לא בקש לבטלה אין דרך למנוע את השימוש.

עילה נוספת ששפילברג תבעו בגינה היתה ירידת ערך. בענין זה בית המשפט קבע כי עילת התביעה הזו נולדו עת הסתיים בניית המקלט., לפני למעלה מ- 40 שנים.

אשר על כן התביעה לירידת ערך בהיותה תביעה כספית, שמתיישנת כעבור שבע שנים דינה להידחות כי עברו מאז סיום הבניה יותר משבע שנים.

בית המשפט לא היה מוכן לקבל את טענת שפילברג כי מאחר והמדבור בקרקע מוסדרת, אשר על כן התביעה לא מתיישנת באשר לדעתם זו תובענה במקרקעין לצורך חוק ההתיישנות. השופטת קיציס קובעת כי תביעה מסוג ירידת ערך אינה תובענה במקרקעין באשר לא נועדה להכריע בזכות במקרקעין. ועל פי חוק ההתיישנות מקרקעין משמע כל סוג של זכות או הנאה הטעונים רישום בספרי האחוזה (ראה ע"א 9382/02 בולוס ובניו נ' בנק דיסקונט).

בית המשפט היה מוכן לקבל רק רכיב אחד מרכיבי התביעה והוא סוג השמוש שעשו לאחרונה במקלט כמועדון לנוער כי בית המשפט קובע כי המקלט הוקם מכח חוק ההתגוננות האזרחית וככזה היעוד שלו הינו מקלט ותו לא. לכן ככל שנעשה שמוש במקום לתנועת נוער על זה יש לפצות את שפילברג באשר הנכס שימש למטרה שלא יועדה מראש.

הכותב עו"ד, מומחה לדיני מקרקעין ותכנון ובניה.

ת"א (נתניה) 4462/07 שפילברג ואח' נ' כפר הרא"ה מושב עובדים.

האמור בחיבור זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי בנושא.

צרו איתנו קשר *5988