אחרי ההדחה: מה יקרה אם לחיאני ייבחר שוב לראש העיר?

אין ככל הנראה דרך לוודא אם אמש (א') הגיע שלומי לחיאני ללשכתו בקומה השנייה בעיריית בת-ים, אסף את חפציו האישיים מלשכת ראש העיר, נפרד ממזכירותיו ועוזריו ויצא לעבר הלא נודע - או שמא המשיך להתנהל כהרגלו ב-10 השנים האחרונות וקיים פגישות בלשכה המרווחת.

ואולם, החל משעה 18:00 אמש, אז פירסם בג"ץ את פסק דינו בעתירה להדחתו של לחיאני נוכח כתב האישום החמור שהוגש נגדו בעבירות של לקיחת שוחד - לחיאני כבר איננו ראש העיר, לראשונה זה עשור. אם בדרכו לקומה השנייה נתן הנחיה או הוראה כלשהי למי מעובדי העירייה - ההנחיה הזו בטלה, חסרת תוקף.

פחות מ-10 שעות לקח לשופטי בג"ץ לתת את פסק דינם ולהורות על קבלת עתירתה של תנועת אומ"ץ כנגד לחיאני. הדיון המסכם בעתירה התקיים בשעה 9:00 בבוקר. פסק הדין ניתן בערבו של יום.

הסיבה לבהילות היא כמובן הבחירות לרשויות המקומיות שיתקיימו מחר (ג'). זאת, אף שפסק הדין עוסק אך ורק בשאלת הדחתו של לחיאני מהכהונה הנוכחית - ולא בשאלת מניעת התמודדותו בבחירות.

הדחה ל-3 שבועות

ביום חמישי האחרון, כשבג"ץ הוציא צו על-תנאי בעתירה, הוא עשה זאת לגבי כל הסעדים המבוקשים בה, לרבות שאלת מניעת ההתמודדות, מה שעשוי היה להוות פריצת-דרך משפטית נוספת, מעבר לאמור בנימוקי פסק הדין בעניינם של יצחק רוכברגר, ראש העיר רמת-השרון המודח, ושמעון גפסו, ראש העיר נצרת-עילית המודח.

ואולם, כבר בדיון אתמול בבוקר הודיעו השופטים כי הם זונחים את שאלת ההתמודדות ומתמקדים בסוגיית ההדחה. משמע, יישום פסק דין רוכברגר-גפסו ותו לא, ובוודאי לא צעידה משפטית נוספת קדימה.

אחד המוטיבים החוזרים בדיון שקיימה בשבוע שעבר מועצת העיר בת-ים, שבסופו החליטה שלא להעביר מכהונתו את ראש העיר, היה שממילא מדובר ב"הדחה ל-84 שעות", דהיינו ממועד הדיון בבג"ץ ועד למועד הבחירות, אז ישוב לחיאני רכוב על סוסו הלבן היישר ללשכה בקומה השנייה.

ובכן, מבהירים השופטים בפסק דינם, לא בדיוק. לפי החוק, כהונתו של ראש עיר נמשכת עד 21 ימים לאחר הבחירות המוניציפליות. פירוש הדבר שאם לחיאני לא היה מודח, ופשוט נמנע מלהתמודד בבחירות או מפסיד בהן - כהונתו הייתה נמשכת עוד 3 שבועות לאחר מועד הבחירות. כעת, משהועבר מכהונתו בצו בג"ץ - לא יוכל לשוב ללשכת ראש העיר, אפילו אם ייבחר מחר בשלישית, ב-3 השבועות הקרובים.

פסק הדין בעניין לחיאני מצטרף לפרשות צבי בר ורוכברגר-גפסו, ויוצר רצף פסיקתי בבג"ץ המלמד על התפתחות הלכתית מהירה, תיקון טעויות תוך כדי תנועה, וביטחון מוסדי להשתמש בעוצמה השיפוטית בלא חשש, אפילו בתקופת בחירות רוויית אינטרסים ומוטיבציות.

בעניין צבי בר סיימו השופטים את התיק בפשרה לקויה, שאיפשרה לנאשם בשחיתות חמורה להמשיך להחזיק במושכות עוד חודשים ארוכים - עניין המנוגד לרציונל שפורט בהרחבה בפסקי הדין הבאים. ואולם בהמשך, בנימוקים לפסק הדין רוכברגר-גפסו, פרשו השופטים את התשתית המשפטית לגישה המשפטית החדשה. במובן זה, פסק דין לחיאני מהווה יישום ההלכה החדשה, ותו לא.

ההלכה החדשה, שהפכה לדין, מחייבת כעת גם את מי שאינם מסכימים לה. למשל, את נשיא העליון אשר גרוניס. הוא אמנם איפשר למרים נאור לכתוב את פסק הדין העיקרי בעניין לחיאני, אך הוסיף משלו הערה המבהירה כי הוא מקבל שעמדת הרוב כפי שנפסקה (בניגוד לדעתו) היא הדין המחייב. "משמועצת העירייה נמנעה מליישם את שנפסק בבג"ץ רוכברגר וגפסו לגבי המקרה של לחיאני, יש לבטל את החלטתה ולהעבירו מתפקידו", כתב.

היועמ"ש, יהודה וינשטיין, מקבל גם הוא שזהו הדין הנוכחי, אך במקביל פועל לשינוי החקיקה, כך שראש עיר הנאשם באישום חמור יושעה מכהונתו ולא יודח. ועדת השרים לחקיקה החליטה אתמול לעכב ב-3 חודשים דיון בהצעת חוק פרטית בנושא, ולגבש עד אז הצעת חוק ממשלתית.

עד אז, אם לחיאני ייבחר שוב לראשות העיר, תתעורר שאלת הדחתו המחודשת בידי מועצת העיר או בידי בג"ץ. הצעת החוק הממשלתית אמורה להסדיר גם את הבעיה הזו.

נכון לעכשיו, אם לחיאני ייבחר - תחויב גם מועצת העיר החדשה שתיבחר להתכנס ולדון בהעברתו מכהונה. מערך השיקולים שלה יהיה שונה בשני עניינים מזה שהיה אמור להנחות אותה בדיון בשבוע שעבר (שבו, לדברי גרוניס, המועצה "עשתה צחוק" מפסק דין בג"ץ בעניין רוכברגר-גפסו): מצד אחד, היא תוכל לשקול את העובדה שהבוחר אמר את דברו, ובחר בלחיאני שוב, על אף כתב האישום העומד נגדו (שיקול לטובת לחיאני); מצד שני, היא תצטרך לקחת בחשבון את אופק הכהונה הארוך הצפוי לראש העיר הנאשם בפלילים, אם לא תדיח אותו (שיקול נגד לחיאני).