לפתוח את הלב: טעימה מהיינות האוסטרליים של צ'רקי

על אף הסתייגויותיי המוקדמות מיינות אוסטרליים אדומים, היינות של צ'רקי גרמו לי לפתוח מחדש את הראש, את הפה ואת הלב

"הרבה אנשים אומרים, 'אני לא יודע הרבה על יין, אבל אני יודע מה אני אוהב'. אולי אתה לא יודע מה אתה אוהב, מכיוון שאתה פשוט ממשיך לשתות אותו סגנון. עולם היין הוא רחב ומגוון, וזאת לא חתונה. אתה לא חייב להיות נאמן לסגנון אחד. אז אל תכפה את ניסיונך המוגבל יחסית על כל יין שאתה נתקל בו. נסה להבין סגנונות יין שאינך מורגל בהם".

(קרמיט לינץ', סוחר וסופר יין מיתולוגי, בראיון לניו יורק טיימס, 18.10.2013)

ערן פיק, היינן של יקב צרעה שכבר הוזכר לא פעם במדור הזה, העלה לאחרונה את הראיון הזה עם לינץ' לדף הפייסבוק שלו. אני מניח שכוונותיו של פיק היו לשכנע את המשוכנעים, כמוהו וכמוני, בדבר חשיבותה של גישת הטרואר שבה דוגל לינץ' אל מול פני עולם היין המשתנה, שהולך ומאמץ אל חיקו את הגישה הנגדית, זו של רוברט פרקר, מבקר היין החשוב בעולם.

לפי תפיסתו של פרקר (שאגב מכחיש שיש לו בכלל תפיסה כזו או סגנון יין מועדף), יינות באמת טובים (כאלה שמקבלים אצלו ציון מעל תשעים נקודות) חייבים להיות יינות בומבסטיים, עתירי כוח, עץ ופרי. לינץ' מייצג כמובן את הקוטב הנגדי, זה החביב על חסידי היינות האירופיים, או לפחות היינות האירופיים הקלאסיים שהתנהגו כך עד לא מזמן, קרי עד בואו של פרקר. הגישה הטרואריסטית, שבה האדמה והאזור הם אלה שצריכים להתבטא ולאו דווקא היינן, מציעה יינות רגועים יותר, אלגנטיים, רזים יותר, או בקיצור - יינות שאפשר לשתות, לא רק לטעום.

בתור חסיד גדול של השיטה והגישה האלה, ניגשתי בחשש רב אל חלקה השני של משימת היינות האוסטרליים שהצבתי לעצמי לפני כמה חודשים. על חוויותיי המתקנות, ברובן יש לומר, בגזרת היינות הלבנים, כבר סיפרתי לכם לפני כמה חודשים. הפחד אל מול היינות האדומים היה גדול הרבה יותר. כל מי שהתנסה ולו רק פעמים ספורות ביינות אוסטרליים אדומים, יודע שמדובר במפלצות של ממש. יינות מפוצצים באלכוהול, בפרי ובעץ. התוויות שעל יינותיו של דמיאן צ'רקי (Damien Tscharke) לא הבטיחו שום דבר אחר. 16% אלכוהול ביין אדום יבש, שאינו אמרונה איטלקי, אינם כוס התה או היין שלי. למען האמת, גם באמרונה הכה נחשק, זה די עולה לי על העצבים לפעמים.

קשה לי לומר שמה שקרה כשפתחתי את הבקבוקים היה שונה בהרבה מהפחדים שלי. יינותיו של צ'רקי מגיעים רובם ככולם מכרמים מבוגרים למדי (חלקם בני לא פחות מ-130 שנה!), הנטועים מסביב לעיירה מרננגה Marananga)) בעמק ברוסה בדרום אוסטרליה. עמק ברוסה נמצא שישים קילומטרים מאדלייד, מכה של לימודי ייצור היין בעידן המודרני (יחד עם אוניברסיטת דיוויס בקליפורניה, כמובן), ונחשב לאזור היין החשוב ביותר באוסטרליה. כרמי מרננגה עצמה מספקים ענבים לכמה יינות אוסטרליים אייקוניים של יצרנים מהוללים, כמו פנפולד'ס ואחרים. כשמדובר בענבי שיראז, אבל גם בגראנש ובמורבדר, זהו אחד האזורים הנחשקים ביותר.

השאלה היא כמובן על איזה סוג של חשק אנחנו מדברים. אם אתם מדמיינים יינות מורכבים ומתוחכמים כמו אלה המיוצרים מאותם ענבים בעמק הרון הצרפתי, ובכן... תשכחו מזה. את זה כבר הבנתם מן הסתם. אלא שכאן נכנס לתמונה הציטוט מתחילת הכתבה. זה המדבר על האפשרות לפתוח את הראש. ואת הפה. ואת הלב.

היינות של צ'רקי היו בדיוק מה שציפיתי מהם. אבל זה לא היה נורא כל-כך. להפך. אחרי שקראתי את מה שכתב לינץ', ניסיתי לנהוג בהתאם. ולתדהמתי גם הצלחתי. נסו גם אתם.

את היינות של צ'רקי, וגם רבים אחרים, תוכלו להשיג אצל יבואנית יקבי הבוטיק האוסטרליים מרש ( www.mersch.co.il ). זו שבמו ידיה שינתה את דעתי על יינות של יבשת שלמה. כה לחי.

טעימה

היינות של צ'רקי

Barossa Gold Marananga Barossa Valley Shiraz 2011. זן השיראז, או סירה כפי שהוא נקרא בצרפת, הוא ספינת הדגל של יינות אוסטרליה. לטוב, ולעתים כה רבות, לרע. השיראז של צ'רקי הוא אמנם שיראז אוסטרלי גדול ממדים קלאסי, עם כל המשתמע מכך, אבל הוא מצליח בכל זאת לקחת צעד קטן אחורה, ולהציג בין טעמיו עמוסי הפרי האדום, העשן והעץ גם קצת פלפל שחור אופייני לזן ואפילו בת טעם ירקרקה. 107 שקלים

Barossa Gold Marananga Barossa Valley GSM 2011. שלושת הזנים הקלאסיים של עמק הרון - גראנש, סירה ומורבדר - זכו באוסטרליה לראשי תיבות, להלן GSM. בבלנד שלפנינו ישנם 60% ענבי גראנש, 30% שיראז ו-10% מורבדר. גם כאן, ביין מאותם כרמים שמהם מגיע השיראז הזני, יש לא מעט כוח, עשן, ואפילו זפת בניחוח, אבל שוב, זה לא רק על גבול הנסבל הפרטי שלי, זה גם בטעם. 107 שקלים

Landrace Glaymond Shiraz Mataro 2008. יין עצום ממדים, בצבעי שחור-סגול אטומים כמעט, מלא מעצמו ומיכולותיו האין-סופיות להרשים, ועדיין, כבמטה קסמים, זה מצליח לעבוד. זה לא מרשים אותי, אמנם, אבל אני פשוט מסתדר עם זה היטב. במיוחד כשיש סטייק טוב בסביבה. מאטרו, אגב, הוא שמו הנוסף של זן המורבדר, לפחות כשהוא מבקר באוסטרליה. 100 שקלים

Marananga Grenache Gandenfrei Vineyard 2010. הגראנש הזה לא קיבל שום סטייק לידו. אחי, הטבעוני החדש (עוד אחד מאלה, וכן, גם לי יש אחד כזה) הציב מולו סלט עדשים וחומוס. וזה הספיק. הגראנש הזה לא הצליח לשכוח את טעמיו הירוקים משהו גם אל מול 16% האלכוהול שהועמסו עליו, והיה לא רק עוצמתי אלא גם מאוד-מאוד מעניין ומיוחד. 200 שקלים

יומן קורונה:
ניוזלטר יומי על כל מה שצריך לדעת
הרשמה
הרישום נכשל
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988