"לפיד לא בא מתחום הכלכלה, אבל הוא מאוד חד. אני? לומדת מהר; חובתנו להקל על מעמד הביניים"

רותם רולף לא חשבה פעמיים לפני שקיבלה את ההצעה של שר האוצר יאיר לפיד לשמש כיועצת הכלכלית שלו. נכון, הטוקבקיסטים חזרו שוב ושוב אל גילה הצעיר, 31, והציניקנים שבהם גם דיברו על כך שלפיד נוטה להקיף את עצמו בנשים; אבל בקרב הגורמים המקצועיים שמכירים אותה מקרוב אין אחד שסבור שהמינוי שלה היה בחסד ולא בזכות. כשאני שואלת אותה, בראיון ראשון מאז המינוי, אם היא עצמה הופתעה כשהוצע לה התפקיד, האישה הצעירה והביישנית עונה בענייניות קרת רוח: "הבנתי שיאיר מחפש יועץ כלכלי שמכיר גם את המגזר הציבורי ואת האופן שבו הוא עובד, וגם את עבודת הממשלה ואת עבודת משרד האוצר, והבנתי שהמליצו עליי. נפגשתי איתו ועם ראש המטה שלו, דני וסלי, וזה פשוט קרה".

- לא היו התלבטויות? בכל זאת, תפקיד כזה מחסל חיים פרטיים.

"מהבחינה הזו, בואי נגיד ככה, ידעתי למה אני נכנסת. לפעמים אתה צריך להחליט וללכת עם ההחלטה שלך. זה מה שלמדתי מאבא שלי: הוא אמר לי, אם את עושה משהו, תעשי אותו עם חיוך ותעשי אותו עד הסוף".

- ההורים בוודאי התרגשו מאוד לשמוע על המינוי.

"בהחלט".

- הם הצביעו ללפיד?

"אני לא חושבת שהם היו רוצים שאתייחס לזה. זה אישי".

- ובן הזוג?

"מאוד פרגן. הוא חשש יותר ממני מהקטע הזה של החיים האישיים. הוא ידע שיצטרך לוותר על חלק מהזמן שלו איתי, אבל כדי לפתור את זה הוא הלך לעבוד בעבודה שמעסיקה אותו לא פחות".

בן הזוג, אגב, הוא גילי מאי, עד לא מזמן עוזרו של מנכ"ל משרד התמ"ת שרון קדמי, והיום ראש לשכת מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר. הם נפגשו במסדרונות משרד התמ"ת וזה כשנה הם יחד, מתגוררים בתל אביב, ליד הירקון. שניהם מגיעים הביתה בשעות מאוחרות, אבל משתדלים לעשות לפחות דבר אחד יחד בסוף היום: "ללכת לאכול משהו, לקרוא פרק בספר - כל אחד בספר שלו, כמובן - משהו שינקה את הראש מיום העבודה. אנחנו גם מנסים להקדיש את סופי השבוע כמה שיותר זה לזה: להיפגש עם חברים, ללכת לסרט, לקרוא בפארק ביחד".

מערכת היחסים הנוכחית נבנתה לאחר טרגדיה אישית שחוותה רולף: בן זוגה הקודם נהרג לפני שלוש שנים בתאונת סקי בצפון איטליה, ערב חתונתם. בן הזוג, בן 34 במותו, נעדר במשך שבוע עד שאותרה גופתו. רולף, מסיבות מובנות, מעדיפה שלא להרחיב בנושא. "במקרים כאלה המילים פשוט לא מספיקות", היא מסבירה. "אני כן יכולה לספר לך שקצת אחרי שהכול קרה, נחשפתי לסופר רומן גארי. הספר הראשון שלו שקראתי, 'כל החיים לפניו', שהוא כתב תחת השם אמיל אז'אר, מסתיים בזה שהגיבור מאבד מישהי שהייתה כמו אימא בשבילו, ואז הוא אומר את המשפט הבא: 'אני חושב שאדון חמיל צדק, כשהראש שלו עדיין פעל בסדר, ושאי-אפשר לחיות בלי לאהוב מישהו, אבל איני מבטיח לכם שום דבר, נחיה ונראה'. מובן שלקחתי את הדברים למקום האישי שלי, ואת בטח יכולה לתאר לעצמך שכאשר סיימתי את הספר הייתי בטוחה שהוא טעה ושלא יכול להיות שאתאהב אי-פעם במישהו אחר. אבל מהמקום שבו אני נמצאת היום, ברור לי שהמשפט הזה מאוד נכון".

 רותם רולף / צילום: יונתן בלום

היא נולדה בנהריה, בת בכורה לשני אחים. אביה אגרונום ואמה עובדת בתחום המחשבים ברפאל. מגיל צעיר נמשכה לתחום הריאלי, אך בתיכון למדה דווקא במגמת קולנוע וטלוויזיה, ובצבא הייתה משקית ת"ש: "כיוון שידעתי שלא אעסוק בתחומים האלה בחיים הבוגרים, רציתי לנצל את התקופה המוקדמת לעסוק בהם", היא מסבירה את הגישה המחושבת, כמו שרק מי שמתכנן שלושים שנה קדימה נוהג לעשות. "ידעתי שאני רוצה לעבוד בעבודה שהיא ערכית, גם אם היא תבוא על חשבון הזמן הפנוי שלי. ידעתי שאעבוד במשהו שיהיה מעבר לעבודה רגילה".

לאגף התקציבים באוצר הגיעה די במקרה. בדיוק סיימה תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת חיפה והתכוונה להמשיך לתואר שני באקטואריה, "אבל אז מישהו סיפר לי שמחפשים אנשים באגף התקציבים. אמרתי: טוב, נשמע מעניין. הלכתי לראיונות והתקבלתי. זה לא מקום שאפשר להגיד לו 'לא'".

היא התחילה את עבודתה באגף בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה: "נכנסתי ישר לתוך כל הבלגן", היא נזכרת, "לתוך כל הניסיון למצוא מקורות תקציביים שנדרשו למלחמה. זו הייתה תקופה שבה משרד האוצר היה במרכז העניינים. בהיבט החברתי זו הייתה תקופה לא קלה, ומעבר לזה ההורים שלי היו בנהריה, שהייתה בקו האש - אבא שלי היה במילואים ואימא שלי הייתה חייבת לעבוד, כי רפאל זה מקום שעובד בשעת חירום".

בתחילת דרכה היא הייתה רפרנטית בצוות מאקרו שבראשו עמד אייל אפשטיין, שבתפקידו האחרון היה סגן מאקרו באגף ושעזב לפני כחצי שנה. צוות המאקרו, במילים פשוטות, הוא בעצם זה שבונה את תקציב המדינה.

"זה היה מאוד כיף ומלמד לעבוד בסביבה שיש בה הרבה אנשים טובים שאפשר ללמוד מהם", היא נזכרת בימיה הראשונים באוצר. "זה היה גם מקום שאפשר מאוד להתפתח בו ברמה האישית. היה מלהיב להבין איך הכול עובד, כי כשאתה לומד מאקרו באוניברסיטה זה נשמע רחוק וגדול, ופתאום אתה בלב העניינים. אתה מבין איזו משמעות יש לניהול של בסיס הנתונים הזה שאתה שותף לו".

- טעות אחת שלך, ומשם והלאה זה כדור שלג.

היא מאשרת בהנהון מחויך: "זה בסיס הנתונים שלפיו מתקבלות ההחלטות".

כעבור שנתיים וחצי התקדמה לתפקיד רכזת בנושא הגנת הסביבה, ובתום שנתיים בתפקיד מונתה לרכזת תעסוקה. בתפקיד זה היא הייתה שותפה בגיבוש מדיניות הממשלה להגדלת שיעור ההשתתפות בשוק העבודה. היה זה בשלהי 2011, כשברקע המלצות ועדת טרכטנברג, ביניהן הסיוע במעונות יום - מה שנועד לאפשר הרחבת התעסוקה, בין היתר בקרב חרדים ונשים ערביות. "זה נושא שקריטי לטפל בו", אומרת רולף. "לא יכול להיות שעכשיו רק קצת יותר מרבע מהנשים הערביות עובדות. זה המפתח לשילוב של האוכלוסייה הערבית בחברה ובכלכלה".

- יש גם אפליית שכר.

"שזו בעיה שנייה, מלבד האפליה בקבלה לעבודה. האחריות פה היא של כולם: של הממשלה, של המעסיקים ושל החברה עצמה. ובסוף, אם אני מתחברת לוויז'ן של שר האוצר הנוכחי בנושא מעמד הביניים, ככל שיותר אנשים יעבדו וישלמו מסים והמדינה תצטרך לשלם פחות קצבאות הבטחת הכנסה, היא תוכל לתת שירותים טובים יותר לכל האזרחים. זה תהליך חברתי שחייב לקרות".

- איך את מסתדרת עם זה שלפיד היה הקול של מעמד הביניים ובינתיים הוא לא ממש מקל עליו?

"בניגוד למה שהוא היה רוצה ובניגוד למה שאולי נראה מבחוץ, להשיט את הספינה של כלכלת ישראל זה לא דבר של זבנג וגמרנו. יש תהליך, יש דברים שצריך לעשות. יש גירעון ענק שלא ציפית לו. מעמד הביניים לא היה נהנה עכשיו מכל מיני הטבות אילו היה גירעון ענק שצריך לשלם עליו תשלומי עתק של ריבית. מה עדיף? שיהיה טוב למשך תקופה קצרה, או להצטמצם קצת כדי שיהיה אפשר לעשות טוב ולייצר צמיחה בת קיימה, לייצר מדיניות נכונה יותר ובסיס לטווח ארוך?".

- לפי ההיגיון הזה, אולי לא היה נכון הצעד האחרון של לפיד לבטל את העלאת המסים?

"מדובר בשינוי אחראי ועקבי עם המדיניות הכלכלית ששר האוצר מעוניין להתוות. ההחלטה התקבלה לאחר דיונים עם בכירי האוצר, ואני סבורה שהיכולת לבצע חשיבה מחודשת ולהתאים את התקציב ואת המסים בהתאם להערכת המצב הכלכלית המעודכנת - היא קריטית. זו חובתנו להקל על אנשי מעמד הביניים כשאפשר, כי הם אלה שמאפשרים את הצמיחה במשק".

- המורה ליוגה, המייסד של ווייז

אחת הביקורות המובהקות סביב מינויו של לפיד לשר האוצר הייתה חוסר הניסיון שלו גם בפוליטיקה, אבל בעיקר בכלכלה. רולף, במסגרת תפקידה, נמצאת שם כדי לגשר על פערים ולסייע לשר לקבל החלטות על בסיס כמה שיותר מידע מדויק: היא בודקת את ההשלכות השונות של ההחלטות ומה האלטרנטיבות ליישומן, ומפשטת עבורו את הנושאים שהוא מתבקש לקדם אחרי שלמדה וחקרה אותם בעצמה.

"בסוף הרי יש המון מידע ויש המון גורמים עם אינטרסים שונים", היא מסבירה. "יש גורמים שונים במשק ויש משרד האוצר, והמגזר השלישי והמגזר העסקי, ויועץ כלכלי טוב, לדעתי, צריך לדעת ללמוד מאוד מהר איך כל אחד רואה את הדברים שאותם הוא רוצה לקדם, וגם לדעת איך בסוף לקחת מהדברים האלה את העיקר ולהעביר את זה הלאה בצורה תמציתית ובהירה".

- תני דוגמה להחלטה כזו.

"מאוד הופתעתי, למשל, שעניין המיסוי לא גובש על-ידי הגורמים המקצועיים לפני שהתקבלה החלטה על יצוא הגז הטבעי. יש בנושא הזה פערים שעלולים ליצור אינטרס חזק להעביר הכנסות ליצוא בשביל לשלם פחות מסים, וזה משהו שצריך להסדיר. הופתעתי שזה לא הוסדר, והיה לי חשוב שזה ייכנס להחלטה על היצוא. זה לא שקמתי בבוקר כשמעולם לא התעסקתי עם הנושא הזה בעבר, אבל אתה הולך ומדבר עם אנשים שונים וצריך לדעת לברור בין העצות הטובות לרעות, לראות מי מקדם את המטרות ולמי יש עצות שמשרתות את האינטרסים השונים.

"אני שמה את זה על השולחן: אני לא יודעת הכול, אבל אני יודעת ללמוד מהר. מה שחשוב פה הוא היכולת ללמוד באופן ביקורתי, מכמה שיותר גורמים, ולדעת לברור את מה שחשוב ואת העיקר מהטפל. זה הדבר שאני הכי אוהבת בעבודה - להיכנס לנושאים חדשים וללמוד נושאים חדשים ולהסביר אותם בצורה פשוטה.

"זה, אגב, משהו שפחות שמתי לב אליו כשעבדתי באגף תקציבים. שם אתה עובד מול אנשים שמכירים את התחום. לעומת זאת, כשעברתי להיות יועצת של השר, זה בא הרבה יותר לידי ביטוי. זה היה אתגר גדול. אתה יכול לתמצת דברים שיכוונו ל-א' ויכוונו ל-ב'. אני משתדלת תמיד להביא את הדברים בצורה אובייקטיבית".

- את מרגישה שיש לך יותר אפקטיביות כי השר שלך לא בא מהתחום?

"אפילו שהוא לא מתחום הכלכלה, הוא מאוד חד, הוא סופג מהמון גורמים בתחומים שונים במשק, ובסוף אני חושבת שיש ערך לעבודה שלי בגלל איך שאני עושה אותה, בגלל הדגשים שאני מביאה".

- קורה לך שאת לא מצליחה להירדם בגלל מה שמונח על כתפייך? בכל זאת, חתיכת אחריות.

"קרה לי שניסיתי יום שלם לנתח נושא מסוים, ואז אני מגיעה הביתה מאוחר בלילה וממשיכה לחשוב על זה, ואז אני נכנסת לישון ופתאום נופל האסימון. לפעמים התנתקות מהנושא מביאה לך את הפתרון".

- איפה את רואה את עצמך בעתיד?

"אני באופי שלי מתעסקת יותר בהווה ובמה אפשר לעשות הכי טוב עכשיו. אני פחות חושבת על מה אני אעשה, נאמר, בעוד ארבע שנים".

- אבל יש כיוון? מגזר ציבורי? פרטי?

"בסוף גם האנשים הטובים במגזר הציבורי צריכים לצאת החוצה ולראות אותו מהזווית האחרת. אני לא שוללת שום דבר, פשוט קמה בבוקר וחושבת מה אני יכולה לעשות היום טוב ומה מבחינת סדר העדיפויות הכי נכון שאטפל בו היום.

"מצד שני, אני לא שוכחת שהאויב של הטוב הוא הטוב ביותר. אני מנסה לעשות כל דבר הכי טוב, אבל כן לעמוד בזמנים ולהשלים את המשימה, ולפעמים הכי טוב שאת יכולה זה לא הדבר המושלם, בהיעדר אמצעים, או בגלל כל מיני מגבלות ואילוצים של גורמים אחרים. אני תמיד בסוג של תחרות עם עצמי ופחות בתחרות עם אחרים. זה משהו שלמדתי בעבודה עם אייל (אפשטיין, ה' מ'): אתה צריך להקיף את עצמך באנשים טובים ובאנשים איכותיים ובכאלה שחזקים במקומות שאתה חלש בהם, וככה אתה תהיה יותר טוב. באופן כללי, חשוב שתנסה להיות הכי טוב, אבל יחד עם זאת - שתנסה לפרגן לסביבה שלך, שלא תדרוס אנשים כדי להגיע למטרה וכדי להתבלט".

- מה נותן לך השראה?

"אנשים שבנו משהו מאפס. אבל אם אני אהיה יותר נקודתית - המורה שלי ליוגה".

- מה? הסבירי.

"זה אדם שמצליח, בכיתה של עשרים-שלושים אנשים להביא לשיפור אצל כל אחד ואחד, ואין לי מושג איך הוא עושה את זה. אבל אני גם מוצאת השראה באנשים כמו אהוד שבתאי, מהמייסדים של ווייז, שקם בבוקר ונתקל בבעיה והקים את ווייז. ואני לא מדברת על ההיבט של האקזיט, אני מדברת על זה שאף על פי שכל חברות הענק לא שיתפו איתו פעולה בנושא המפות, הוא מצא את הדרך ובסופו של דבר הוא חוסך לאנשים - ולי במיוחד - המון זמן בדרכים. זה מדהים בעיניי".

 רותם רולף / צילום: יונתן בלום