מאחורי עסקת ערוץ 10

ספק אם ג. יפית תצליח היכן שבעלי כיסים עמוקים יותר נכשלו

25 שקל - זה התעריף לשעת חניה בתל-אביב וגם שוויו של ערוץ 10 על-פי העסקה המתרקמת בין המיליונר היהודי-אמריקאי רון לאודר לפרסומאית הישראלית יפית גרינברג (ג. יפית).

לאודר מתעתד למכור לגרינברג 30% ממניות ערוץ 10 תמורת שני דולרים. אם מביאים בחשבון ש"ישראל 10" של יוסי מימן שילמה בשנת 2001 10 מיליון (!) שקל כ-bid עבור ערוץ 10, המסקנה היא שבתוך 12 שנה ירד שוויו של מותג שמדורג שני (אחרי ערוץ 2) בטבלת הרייטינג פי 400 אלף. שיא עולמי.

לירידה הזו שאיפסה את שוויו של ערוץ ברודקאסט, על אף שהיו לו במהלך השנים כמה וכמה להיטים ("הישרדות", "היפה והחנון", "לרדת בגדול"), ישנן כמה סיבות, ביניהן: חילופי מנהלים תכופים, שכר גבוה לטאלנטים (ארז טל קיבל בשעתו מיליון שקל רק כדי לשבת בבית שנה ולא לשדר בערוצים מתחרים), הימור על תוכניות שלא הביאו רייטינג גבוה ("הכפר", "הרווק", "פיק-אפ"), מעבר של תקציבי פרסום מהטלוויזיה לאינטרנט ותחרות עיקשת מערוץ 2.

ביחס לכל אלה ניתן להאשים את בעלי המניות - יוסי מימן, לאודר וארנון מילצ'ן - שלא קראו נכון את המפה.

אבל ישנה סיבה נוספת לכישלון ערוץ 10, שבה אשמה המדינה: הערוץ נדרש להשקיע מדי שנה כמעט 100 מיליון שקל בהפקות מקור. רוב הכסף חייב ללכת לדרמות ולסרטים תיעודיים שזוכים לכינוי היוקרתי "סוגה עילית", אבל מושכים רק מחצית ממספר הצופים בריאליטי.

אפשר לנהל דיון אם הדרמות והסרטים התיעודיים הללו תורמים לתרבות הישראלית או לכיסם של היוצרים, אבל א- אפשר להתעלם מכך שהסרטים והסדרות הללו יוצרים חור ענק בתקציב של ערוץ 10. 1.5 מיליארד שקל הפסיד הערוץ ב-12 שנות קיומו. ברור שאם לא היה לבעליו אינטרס פוליטי להמשיך להחזיקו בחיים, הוא היה מת מזמן. היום הגענו למצב שאפילו מיליארדר כמו לאודר אינו יכול עוד.

אם העסקה תצא לפועל - מה שעדיין לא ברור - ספק אם גרינברג תצליח היכן שבעלי כיסים עמוקים ממנה נכשלו. סביר להניח שהיא קונה את ערוץ 10 מתוך מחשבה על המעבר הצפוי מזיכיון לרישיון בשנת 2015, שאמור להפחית את סכומי הכסף שהערוץ נדרש להשקיע בסוגה עילית. אולם אם מסתמכים על כוחו של לובי היוצרים, שנהנה מתמיכה פוליטית גבוהה, סביר להניח שגם בעידן הרישיון יחגגו כל הדרך אל הבנק יוצרי סרטי "עילית", שלא מכניסים את היד לכיס של עצמם.

בין אלה לבין אלה נשכח הציבור הרחב. במקום לקבל תוכניות קלילות מבדרות ואהודות ניאלץ, במקרה הטוב, להמשיך להסתפק בלא מעט יצירות יומרניות ומשעממות; ובמקרה הרע - נקבל מסך שחור; כי לצד ערוץ 10 הכושל, גם ערוץ 2 המצליח יחסית מתקרב לנקודה שבה גם מתאבדים פיננסיים מתרחקים מהשקעה.

* הכותב הוא פרופסור לתקשורת באוניברסיטת אריאל.