מי שיתבונן בגרף המניה של מצלאוי חברה לבנייה יתקשה להאמין כי החברה ששיווקה למשקיעים בהנפקתה חלומות גדולים, הפכה להיות מבחינתם חלום בלהות לא קטן. מאז הונפקה באוגוסט 2007 ובעוד שוק המניות רושם שיאים חדשים, איבדה מניית מצלאוי לא פחות מ-59% והיא נסחרת כיום לפי שווי שוק של 65 מיליון שקל - פחות ממחצית הונה העצמי החשבונאי.
על פניו נראה כי מדובר בחברה בעלת פעילות טובה, שמתגאה במומחיות שרכשה בתחום של פינוי- בינוי, ושבונה מאות יח"ד במרכז הארץ. בחברת דירוג האשראי מידרוג אף נכתב כי "למצלאוי ניסיון ויכולות תכנון ובנייה גבוהות, התומכים ביכולתה להוציא לפועל פרויקטים מורכבים ולייצר רווח מפרויקטים שבהם ההשקעה בהון עצמי נמוכה יחסית".
גם את איגרות החוב שהנפיקה (התחייבות של יותר מ-250 מיליון שקל) הצליחה החברה לפרוע בזמן עד כה, ולכן השאלה המתבקשת היא מדוע חברה שעוסקת בתחום המשגשג של ייזום ובנייה של נדל"ן למגורים תניב למשקיעיה ביצועים כה מאכזבים?
כשהמוסדיים אישרו את השכר
הסבר שכזה מספקים תשלומי העתק לבעלי עניין בחברה. מאז שנת ההנפקה (כולל) משכו בני משפחת מצלאוי ומקורביהם דמי ניהול ושכר בהיקף מצטבר של כ-36 מיליון שקל. אם נוסיף לכך את שכרו של המנכ"ל יהושוע דוידוביץ' נגיע לסכום אסטרונומי של 50 מיליון שקל.
מדובר בסכום נעדר כל פרופורציה ביחס לביצועיה העסקיים של מצלאוי, שהרוויחה מתחילת 2007 ועד ספטמבר 2013 כ-15 מיליון שקל בלבד במצטבר. במילים אחרות: בעלי השליטה במצלאוי לקחו לכיסם את החלק הארי מעוגת הרווחים, והשאירו לבעלי המניות מהציבור את כבשת הרש.
מייסד ויו"ר הדירקטוריון של מצלאוי חברה לבנייה הוא אבי המשפחה, סמיר מצלאוי, שמחזיק ב-77% ממניות החברה. קצת לפני הנפקת החברה לפני כ-6 שנים, קיבל סמיר מהחברה "דמי פרישה" מיוחדים בסך 9.8 מיליון שקל. מיד לאחר "פרישתו", החל להעניק לחברה שירותי ניהול תמורת רבע מיליון שקל בחודש ותנאים נלווים (עלות שנתית של יותר מ-3 מיליון שקל), ללא תלות בביצועים הכספיים.
במאי 2012, חודשים אחדים לפני שתיקון 20 לחוק החברות (חוק שכר הבכירים) נכנס לתוקף, הוזמנו בעלי המניות בחברה לאשר הסכם ניהול חדש לסמיר מצלאוי. ההסכם החדש עודכן כלפי מטה, לשכר של 220 אלף שקל בחודש (רטרואקטיבית מנובמבר 2011), אך מנגד התווסף בונוס תלוי ביצועים שיכול להגיע עד 1.5 מיליון שקל בשנה.
ההסכם עלה להצבעת בעלי המניות ב-9 ביולי אשתקד, לאחר שתוצאות הרבעון הראשון של 2012 כבר פורסמו, ובהם הציגה מצלאוי רווח נכבד של 11 מיליון שקל. הגופים המוסדיים של מנורה, מיטב והראל התרשמו ככל הנראה מהדוח הכספי החזק, והביאו לאישור הסכם הניהול החדש. למרבה האירוניה, האישור ניתן ממש רגע לפני שהחברה התדרדרה להפסד של 16.7 מיליון שקל בשלושת הרבעונים הבאים, מה שהפך את שכר החודשי החדש של מצלאוי למנופח וחסר פרופורציה אף יותר מבעבר. למעשה, מהרגע שבו אישרו המוסדיים את חבילת השכר של סמיר ובמהלך ששת הרבעונים שדווחו מאז, הפסידה מצלאוי כ-35 מיליון שקל.
זהו המקום לצטט את נימוקי הדירקטוריון, שהמליץ לבעלי המניות לאשר את תנאי ההעסקה: "היקף דמי הניהול אינו מהותי ביחס לתוצאותיה הכספיות של החברה ורווחיותה המשמעותית בשנים שחלפו ממועד הנפקתה לציבור". לקרוא ולא להאמין.
חילקה דיבידנד פעם אחת
לצדו של סמיר ובתפקיד גזברית החברה נמצאת אשתו, קלרה מצלאוי. קלרה מחזיקה ב-8% ממניות מצלאוי, משתכרת 41 אלף שקל בחודש ובמשך שנים עשתה דרכה לעבודה ברכב יוקרה מקבוצת רישוי 7 (לאחרונה ירדה לרכב מקבוצת רישוי 4), בדומה לבעלה. לצידה ניתן למצוא את הבת מירב דבש בתפקיד האחראית על הגבייה, ואת שלומי בעלה בתפקיד "מתאם פרויקטי פינוי-בינוי". גם הבן הצעיר, אביב מצלאוי, לא קופח וקיבל תפקיד של "מתאם ציוד וחומרים".
על אף הצביון המשפחתי שהמינויים האלה הקנו לחברה הציבורית, הכול אושר כדת וכדין בוועדת הביקורת, בדירקטוריון החברה ובאסיפת בעלי המניות. חבילת התגמול המפנקת של המצלאוים החלישה את ביצועי המניה, הקטינה מאוד את רווחי החברה ופגעה בציבור שמחזיק ב-14.5% ממניותיה.
במשפחת מצלאוי היו יכולים להימנע מלקיחת תגמול מוגזם לעצמם, ולשתף את הציבור בעוגת הרווחים "פארי פאסו" ובאופן שוויוני באמצעות חלוקת דיבידנד. אך מאז הפכה מצלאוי לחברה ציבורית, היא חילקה דיבידנד רק פעם אחת באוגוסט 2012, ובהיקף סמלי של 3.6 מיליון שקל, על אף שבמאזן הופיעה בספטמבר השנה יתרת רווחים לחלוקה של כ-90 מיליון שקל.
לבעלי המניות מהציבור אין סיבה לפתח ציפיות באשר לחלוקת דיבידנדים משמעותיים בעתיד הנראה לעין. מצלאוי התחייבה למחזיקי האג"ח (שאותן הנפיקה בחודש שעבר) שלא יחולק דיבידנד אם שיעור ההון העצמי מסך המאזן הוא נמוך מ-27%, וכיום הוא עומד על 20% בלבד.
ב-8 בינואר 2014 צפויה להתכנס אסיפת בעלי המניות של מצלאוי, כדי לדון במדיניות התגמול של החברה, על פי תיקון 20 לחוק החברות. על רקע ההפסדים הגדולים שרשמה מצלאוי בתקופה האחרונה ודמי ניהול של קרוב ל-6 מיליון שקל ששולמו לסמיר בשנתיים האחרונות, מתעתד האחרון לשמש מנכ"ל במקום יו"ר הדירקטוריון, כפי שהיה עד כה.
סמיר מבקש את אישור בעלי המניות לדמי ניהול מופחתים של 2.2 מיליון שקל בשנה ובונוס מותנה ביצועים. כמו כן, הוא יחליף בתפקיד את המנכ"ל הפורש דוידוביץ', ובמקומו ייכנס לתפקיד מי ששימש בעבר יו"ר הבנק לפיתוח התעשייה, הח"כ לשעבר רענן כהן.
צריך אולי להזכיר כי תופעת עושק המיעוט בחברות ציבוריות "משפחתיות" אינה ייחודית למצלאוי, ושותפות לה חברות ציבוריות נוספות. בשנים האחרונות עלו לכותרות מקרים דומים בחברת הסחר בגרעינים חממה ובחברת הנדל"ן ב. יאיר. מעבר לחוסר ההוגנת הקיימת בתופעה זו, יש לזכור כי אי שיתוף הציבור בעוגת הרווחים התאגידית של חברה ציבורית יוצר תהליך של התנוונות. שווי השוק ומחזורי המסחר מתכווצים, ולבסוף, כפי שראינו במקרים אחרים, נמחקת החברה מהבורסה במסגרת הצעת רכש, אחרי שהציבור איבד בה עניין.
בני משפחת מצלאוי
הרווח הנקי של חברת מצלאוי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
