הנקראות ביותר

דני דנקנר הולך לכלא: יו"ר בנק הפועלים לשעבר נשלח לשנת מאסר

‎‎דני דנקנר הורשע בהפרת אמונים בתאגיד, פגיעה בניהול התקין של תאגיד בנקאי וקבלת דבר בתחבולה ■ ישלם גם קנס של מיליון שקל ■ השופט: "דנקנר פעל כאילו הוא מנהל גוף פרטי ולא גוף ציבורי; הפרת האמונים שלו זועקת לשמיים"

‎‎דני דנקנר הולך לכלא. 3 ימים לאחר שבן-דודו נוחי דנקנר איבד את השליטה על קונצרן אי.די.בי, שלח היום (ה') בית המשפט המחוזי בתל-אביב מסר מרתיע לדירקטורים ולמנהלים בתאגידים הבנקאיים בישראל, בהטילו עונש חמור של שנת מאסר בפועל, שנת מאסר על-תנאי וקנס בסך מיליון שקל על דני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים לשעבר. זאת, בגין הרשעתו בעבירות הפליליות אותן ביצע בעת שכיהן כיו"ר דירקטוריון הבנק.

דנקנר הורשע לפני כחודשיים, על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של הפרת אמונים בתאגיד, פגיעה בניהול התקין של תאגיד בנקאי (בנק הפועלים), קבלת דבר בתחבולה מבנק‎ DHB ‎ההולנדי וקבלת הלוואה בתחבולה מבנק הפועלים‎.‎‏

בגזר דינו הדגיש השופט צבי גורפינקל את החומרה הרבה הגלומה במעשיו של דנקנר ואת האיום שצופנים מעשים כאלה של מנהל בנק למערכת הבנקאית כולה. "נכון שדנקנר לא פגע כלכלית בבנק, אך מעשיו נגועים בעירוב תחומים ובניגוד עניינים חריף בין תפקידו הציבורי לבין עסקיו הפרטיים. בנק אינו יכול לפעול ללא אמון הציבור. אם חלילה יאבד הבנק את אמון הציבור, הוא עלול להתמוטט", כתב השופט.

לדבריו, דנקנר פעל כאילו הוא מנהל גוף פרטי ולא גוף ציבורי. "הפרת האמונים של דנקנר זועקת לשמיים", קבע.

‏‎‎‏"חובה להוקיע את מעשיו"

השופט ציין כי התנהלותו של דנקנר היא "תהליך הידרדרות מתמשך במשטר התאגידי של בנק הפועלים. פעולתו בניגוד עניינים היא דוגמה לפגיעה מהותית באמון הציבור. הצטברות המעשים של הסתרת קשריו האישיים, הסתרת ההלוואה מהבנק ההולנדי וקבלת אשראי מהבנק שהוא עומד בראשו, תוך הסתרת עושרו, מעידים על מעשים חמורים ומחייבים מסר חד-משמעי, שמעשים כגון אלה לא יוכלו לעבור ללא ענישה מרתיעה".

השופט הגיב בגזר הדין לקולות שנשמעו באחרונה, בין היתר, בעקבות זיכויו של שר החוץ אביגדור ליברמן מהאישום במירמה והפרת אמונים נגדו בפרשת השגריר, הקוראים לביטולה של עבירת הפרת האמונים מספר החוקים.

"תפקיד בית המשפט להעביר מסרים, ערכים ונורמות. לאחרונה נשמעו קולות הקוראים למחוק מספר החוקים את עבירת הפרת האמונים. תיק זה מוכיח כי יש להשאיר את העבירה בספר החוקים", הדגיש גורפינקל.

‏עוד ציין השופט כי "בית המשפט איננו פובליציסט אלא גורם שלטוני, שתפקידו להעביר מסר באמצעות ענישה ולא באמצעות מלל. מעטים המקרים שבהם מובא לבית המשפט מקרה של הפרת אמונים של דירקטור בתאגיד, וודאי של יו"ר בנק. חובה להוקיע את מעשיו ולהעביר מסר שמעשים כגון אלה לא יוכלו לעבור ללא תגובה עונשית הולמת, שתחזיר את אמון הציבור במערכת הבנקאית שנפגע, ואשר יש צורך לשקמו".

‎‎פעולה בניגוד עניינים

הסדר הטיעון‎ ‎עם דנקנר גובש‎ ‎לאחר משא-ומתן אינטנסיבי בין המדינה לבין סנגוריו, עורכי הדין נבות תל-צור, יורם ראב"ד, יוסי בנקל וטל שפירא, ואושר בידי פרקליט המדינה היוצא, משה לדור‎.‎‏

במסגרת‎ ‎ההסדר הסירה הפרקליטות מכתב האישום את האישומים המקוריים נגד דנקנר, שכללו עבירות של הלבנת‎ ‎הון‎ ‎וקבלת דבר במירמה, והמירה אותן בעבירות פחותות. עם זאת, השדרה העובדתית של טענות הפרקליטות נגד דנקנר בכתב האישום נותרה על מקומה.‏‎

‎כתב האישום נגד דנקנר הוגש על-ידי המחלקה הכלכלית בפרקליטות. ‏

באישום הראשון, בפרשת רכישת בנק פוזיטיף, הודה דנקנר כי בעת ששימש יו"ר בנק הפועלים, הסתיר מדירקטוריון הבנק את קשריה העסקיים של חברת אלרן, המוחזקת על-ידו ובני משפחתו, עם רפי ברבר, הבעלים של קרן‎RP ‎‏. זאת, במקביל לכך שניהל מטעם בנק הפועלים את המשא-ומתן לקביעת גובה הפיצוי שיקבלו ברבר וקרן‎ RP ‎מבנק הפועלים, בגין ויתור על חלקה בעסקה עם הבנק לרכישה משותפת של בנק פוזיטיף הטורקי‏‎.‎‏

‏למעשה, דנקנר קבע את גובה הפיצוי לברבר וקרן‏RP ‎‏ בסך 25 מיליון דולר. בגין אירועים אלה הורשע דנקנר בעבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד ופגיעה בניהול התקין של בנק הפועלים‎.‎‏

הסתרת קבלת הלוואה

‏באישום השני דנקנר הודה כי הסתיר מדירקטוריון בנק הפועלים את העובדה שביקש וקיבל הלוואה בסך 5 מיליון אירו מבנק‎ DHB ‎ההולנדי, שבבעלות איש העסקים הטורקי הליט צ'ינגלולו, המחזיק גם בבנק פוזיטיף. זאת, בזמן שבתפקידו כיו"ר בנק הפועלים תמך דנקנר בשורת החלטות בדירקטוריון שנועדו לסייע ולהיטיב עם צ'ינגלולו‎.‎‏

‏בנוסף הודה דנקנר כי ניהל בשם הבנק פגישות עבודה שונות עם צ'ינגלולו, חלקן בארבע עיניים, כל זאת מבלי שדיווח לדירקטוריון הבנק על ההלוואה שביקש וקיבל ממנו. בגין אירועים אלה הורשע דנקנר בעבירות של מירמה והפרת אמונים בתאגיד ופגיעה בניהול התקין של בנק הפועלים‎.‎‏

‎‎מסירת הצהרת הון כוזבת

דנקנר אף הודה כי קיבל דבר בתחבולה מבנק‏‎ DHB ‎ההולנדי והורשע בעבירה של קבלת דבר בתחבולה. דנקנר נדרש במסגרת בקשת ההלוואה מבנק‏‎ DHB ‎למסור דיווח אודות שווי ההון העצמי שלו. דנקנר העביר לבנק‎ DHB ‎מסמך על גבי נייר המכתבים של בנק הפועלים, בו הוא מצהיר כי ההון העצמי שלו נטו הוא 50 מיליון אירו, זאת בעת שההון העצמי האמיתי שלו באותה תקופה היה נמוך באופן משמעותי‎.‎‏

קבלת אשראי בתחבולה

האישום השלישי בו הודה והורשע דנקנר נוגע לכך שבעת שכיהן כיו"ר בנק הפועלים, קיבל בתחבולה אשראי מהבנק. דנקנר ביקש אשראי בנקאי בסך כ-13 מיליון שקל, ולשם כך התבקש למסור הצהרת עושר לבנק‏‎.‎‏

‏דנקנר מסר הצהרת עושר לידיו של ציון קינן, שכיהן באותה תקופה בתפקיד מנהל החטיבה העסקית של הבנק. בהצהרת העושר כלל דנקנר את ההון של בני משפחתו המורחבת, אך הצהיר כי מדובר בעושר האישי שלו, שעה שהונו העצמי היה נמוך באופן משמעותי מההון עליו הצהיר‎.‎‏

כמו כן, דנקנר מסר לקינן כי מטרת האשראי המבוקש היא מימון השקעה לבניית נכס נדל"ן ברחוב יבנה בתל-אביב, בעוד שבפועל האשראי שימש לרכישת אג"ח של חברת אלרן.

‎‎דנקנר: "שנים של סיוט"

‏במסגרת ההסדר הסכימה המדינה לוותר על הרשעה באישום הרביעי שבכתב האישום המקורי, שעסק בכספים שהחזיק דנקנר בחשבון הבנק של מזכירתו, מבלי לדווח על כך כדין‎.‎‏ כמו כן, הוסכם בין הצדדים שעל דנקנר יוטל קנס בסך מיליון שקל בגין מעשיו.

הפרקליטות טענה כי יש להטיל על דנקנר בנוסף עונש מאסר משמעותי, ואילו סנגוריו ביקשו מבית המשפט להסתפק בקנס.

גם דנקנר עצמו ביקש את רחמי בית המשפט, באומרו בשלב הטיעונים לעונש, בין היתר, כי מאז פרוץ הפרשה מצבו הורע מאוד. "השנים האחרונות היו סיוט מתמשך עבורי, לא רק בהשפעה על ילדיי ועל אשתי. אין לי הכנסה אלא רק עבודות זמניות, ואני רק מנסה לטהר את שמי", אמר.

את המדינה ייצגו בתיק עורכי הדין ד"ר מאור אבן-חן, טל פרג'ון ומורן ברטפלד מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה‎.‎‏

יצוין כי דנקנר עומד לדין בימים אלה גם במשפט פרשת הולילנד. באחת מפרשיות המשנה של המשפט הוא מואשם כי נתן שוחד למנהל מינהל מקרקעי ישראל לשעבר, יעקב אפרתי, במטרה לקדם את הפשרת קרקעות חברת המלח, שהייתה בבעלות משפחתו‎.‎‏ ‏‎‎‏

‎‎‎‎סנגורי דנקנר: "גזר דין חמור ותקדימי, נשקול ערעור"

‏‎‎סנגורו של דני דנקנר, עו"ד נבות תל-צור, מסר בתגובה לעונש שהושת על מרשו כי "מדובר בגזר דין חמור ותקדימי. סברנו כי על רקע נטילת האחריות של דני דנקנר בתיק הזה, ולאחר שהושמטו מכתב האישום עבירות המירמה החמורות, הלבנת ההון ויתר העבירות החמורות בתיק הזה, הוא ראוי לעונש שונה".

לדברי תל-צור, "בית המשפט סבר אחרת, ומכאן הקריאה שלנו לבית המשפט לקבל פסק-זמן, על מנת לבחון היטב את גזר הדין והמשמעויות שלו, וכדי לבחון את האפשרויות המשפטיות הנוספות של דני בהמשך הדרך".

התובע: "תמרור אזהרה"

התובע, עו"ד ד"ר מאור אבן-חן מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, מסר בתגובה: "ההרשעה וגזר הדין מהווים תמרור אזהרה לכל מנהל ולכל נושא משרה בכיר בתאגיד במדינת ישראל. המעשים שבהם הורשע דנקנר הם ברף העליון של עבירת מירמה והפרת אמונים וקבלת דבר בתחבולה. בין היתר, לאור מעמדו הבכיר של דנקנר בבנק הפועלים והפגיעה שנגרמה באמון הציבור כתוצאה ממעשיו, קיבל בית המשפט את עמדתנו, ואנו סבורים כי העונש שנגזר עליו משקף את חומרת המעשים". ‏‎‎‏

רקע: סטנלי פישר יכול לסמן וי

דני דנקנר, יו"ר בנק הפועלים לשעבר, האיש שהיה חלק מדירקטוריון הבנק הגדול בישראל במשך 12 שנה, היה בעבר האיש החזק של משפחת דנקנר בבנק, ובהמשך האיש החזק בבנק.

דנקנר (54) נולד בחיפה, בנו של אברהם דנקנר, ממייסדי דנקנר השקעות. הוא החל את דרכו במפעלי תעשיות מלח של המשפחה. לאחר שסיים את לימודי התואר הראשון בארה"ב ושב לישראל, הוא השתלב בעסקי המשפחה.

את פריצת הדרך בעולם העסקים עשה דנקנר ב-1997, כאשר בנק הפועלים הופרט, ואת השליטה בבנק רכשו תד אריסון ומשפחת דנקנר. מי שהוביל את המהלך מצד משפחת דנקנר היה נוחי דנקנר, כאשר בן-דודו, דני, היה יד-ימינו, ומונה לדירקטור בבנק.

בהמשך מכר נוחי דנקנר את מניותיו בדנקנר השקעות ויצא לדרך חדשה, שהסתיימה השבוע, כאשר איבד את השליטה באי.די.בי.

עם יציאתו של נוחי דנקנר מהבנק, הפך דני דנקנר לנציג הבכיר של המשפחה בבנק. דני מונה לסגן יו"ר הבנק, וכיהן בתפקיד זה כסגן של שלמה נחמה.

ב-2004, התרחש העימות הראשון של דנקנר עם בנק ישראל, כשבבנק המרכזי לא חשבו שנכון שתהיה פונקציה של סגן יו"ר - תפקיד שלא היה קיים בבנקים אחרים. דנקנר נעתר לבקשה, ומונה במקום זאת לתפקיד יו"ר חברת כרטיסי האשראי של הבנק, ישראכרט.

ב-2006 בוצע שינוי בגרעין השליטה בבנק, כאשר שרי אריסון רכשה את מניות שותפיה בגרעין השליטה. לאחר שנוצר לאריסון רוב ברור, הוביל דנקנר את המגעים מולה לרכישת המניות של משפחתו בבנק על-ידיה.

כך הפך דנקנר מבעל מניות בבנק לשכיר. ואולם, דווקא כשנראה שלכאורה מעמדו בבנק נחלש, הפתיעה אריסון כשהחליטה למנותו ב-2007 ליו"ר במקום נחמה. מרגע זה הפך דנקנר לאיש החזק בבנק.

אלא שהשנתיים בהן כיהן כיו"ר, לא היו שקטות במיוחד ולוו במספר פרשות, ככששיאן בפרשת המחיקות של ההשקעות שביצע הבנק באג"ח מגובות משכנתאות בארה"ב. אג"ח אלה התרסקו בעקבות המשבר הפיננסי של 2008 וגרמו לבנק הפסד של מעל למיליארד דולר.

פחות משנתיים לאחר שדנקנר מונה ליו"ר, ובאקט חריג, ביקש נגיד בנק ישראל דאז, סטנלי פישר, כי דנקנר יעזוב את תפקידו, בשל "אובדן אמון", אלא שאריסון התנגדה לכך. כך נוצרה פרשה ציבורית מביכה של התכתשות בין בנק ישראל לאריסון ודנקנר.

לאחר כמה חודשים של מאבק פומבי, פישר, כצפוי, ניצח, ודנקנר סיים את תפקידו כיו"ר הבנק. אלא שאריסון לא נטשה את דנקנר ומינתה אותו למנכ"ל אריסון אחזקות, תפקיד אותו עזב אחרי כשנה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות