המהמורות שבדרך

תקוות רבות נתלו ב-IBC, מיזם הסיבים האופטיים של ויה אירופה וחברת חשמל. ככל שחולף הזמן, נדמה יותר ויותר שהעננים סביב המיזם רק הולכים ומתרבים. נכון לעכשיו, אין סיבה לחשוש מסכנה למיזם. ואולם התמורות שחלות בשוק התקשורת ויחסי העבודה בחברת החשמל עשויים להשפיע עליו בצורה מסוכנת, וזה עשוי להתרחש מהר יותר ממה שנדמה אם משרד התקשורת לא יגיד את דברו, כפי שנסביר בהמשך.

1. עובדי חברת חשמל: החשש הגדול ביותר של בעלי המניות במיזם הוא עובדי חברת חשמל. המפתחות להצלחת הפרויקט נמצאים בידיהם. הם דורשים לקבל אופציות שהנהלת החברה הסכימה לתת, אבל רשות החברות מתנגדת בכל תוקף. בשבועות האחרונים נעשים מאמצים למצוא נוסחאות כאלו ואחרות, שיאפשרו לעובדים לקבל משהו, ואולם רשות החברות לא מוכנה לשמוע על כך, משום שאז עשוי להיווצר תקדים שישפיע על כל החברות הממשלתיות שעובדיהן ידרשו אופציות בגין כל יוזמה חדשה.

לדברי בעלי מניות במיזם, הוויכוח בין הצדדים לא נוגע אליהם, והוא עניין פנימי בין חברת חשמל, עובדיה ורשות החברות; ואולם בשיחות שלא לציטוט הם אומרים דברים אחרים לגמרי. אחדים אומרים שלפתע הם מבינים עד כמה כל המיזם הזה תלוי בידיהם של העובדים מבלי שההנהלה יכולה לעשות משהו. גם אם הנהלת החברה התחייבה לבצע עבודה ואפילו שהיא מסתכנת בקנס במקרה שלא תעמוד במחויבותה, בסופו של דבר את העובדים זה לא מעניין. ההערכה היא שמיקו צרפתי, יו"ר הועד, מחזיק את המיזם כבן ערובה.

2. המודל הכלכלי: IBC אמורה להוות חלופה תשתיתית לבזק ולהוט. המטרה היא לחבר בתים ועסקים בסיבים אופטיים, אבל IBC לא נותנת שירות ללקוח, אלא מוכרת את התשתית שלה לספקיות האינטרנט שמוכרות את השירותים ללקוחות. אלא שהמודל העסקי מורכב ומסובך, ובשיחה עם "גלובס" אומרים בכירים בפרטנר ובסלקום שהם פשוט לא מבינים מה IBC רוצה מהם, ושהמודל שלה אינו ריאלי.

הסעיף הבעייתי מבחינתן הוא רצונה של IBC לחבר בין הלקוח לבין נתוני השירותים דרך פורטל ייעודי, שאליו הלקוח נכנס ובוחר את הספק שממנו הוא רוצה לרכוש שירותים. ספקיות האינטרנט חוששות שעניין זה יאפשר ללקוחות להחליף ספק אחת לשבוע. בעידן שבו אין התחייבות ואין קנסות יציאה, החיבור דרך הפורטל קטלני מבחינת נותני השירותים, ולכן אם נניח שבזק בינלאומי לא תשתתף במיזם לעת עתה, נשארו רק שתי ספקיות אינטרנט גדולות: פרטנר (012) וסלקום (נטוויז'ן). זאת אומרת שאם שתיהן לא חוברות למיזם אם הוא לא משנה את המודל הכלכלי שלו, פשוט אין לו לקוחות.

3. השוק הסיטונאי: אם מישהו מ-IBC יאמר לכם שמחירי השוק הסיטונאי שמשרד התקשורת עומד לקבוע אינם מפחידים אותו, מומלץ שתפקפקו בכך. IBC פוחדת מאוד, בלשון המעטה, מרמת המחירים שייקבעו לשוק הסיטונאי. הבעיה היא שלמשרד התקשורת אין מדיניות ברורה בסוגיה. אם מחירי השימוש בתשתיות בזק והוט יהיו ברמה של 50-60 שקל בחודש, הסיכוי שפרטנר וסלקום ירכשו ממנה תשתיות שהיא מתכוונת למכור ב-100 שקל לחודש פשוט אפסי. אחד מבעלי המניות אמר ל"גלובס" שאם אלו יהיו המחירים בשוק הסיטונאי, IBC תצטרך לחשוב על אפשרות של חיבור לקוחות עסקיים בלבד.

4. הטכנולוגיה: כידוע, סיסקו היא המממנת הראשית של המיזם. למעשה היא זו שנותנת לו אשראי ספקים כדי שירכוש ממנה את פתרונות התקשורת שיאפשרו לו לפעול. יש כמה טכנולוגיות להפעלת סיבים אופטיים, והמרכזיות שבהן הן peer-to-peer) P2P) ו-GPON. בלי להיכנס להסברים טכנולוגיים מורכבים, P2P מחייבת ציוד אקטיבי בכל בניין שאותו רוצים לחבר. זה אומר מרכזת בכל בניין, שצורכת חשמל ויש האומרים גם מיזוג אוויר. מן הסתם, טכנולוגיה זו יקרה יותר מהטכנולוגיה החלופית, שאותה סיסקו כלל לא מספקת. האם היא יותר טובה? לא ברור, וכמו תמיד - תלוי את מי שואלים. מה שבטוח הוא שהתנגדויות ל-P2P צפויות להיות הרבה יותר מוחשיות מאשר לשימוש בטכנולוגיה החלופית, שבה קופסת התקשורת (מפצל) פסיבית ולא צורכת חשמל, ולכן גם מפחידה פחות את הדיירים.

5. משרד התקשורת: קשה שלא להשתחרר מהרושם ש-IBC לא ממש מעניינת את משרד התקשורת. ייתכן שבמשרד הגיעו למסקנה שלא ניתן לבנות על המיזם בשנים הקרובות, ולכן הם לא יכולים לעכב את התפתחות התחרות בשוק. עדיין, אי אפשר להתעלם מהשינויים ומהשפעתם על המיזם. זה פרויקט יותר מדי חשוב למדינה כדי שייקבר.