והצרכנים משלמים

תאגידי המים העירוניים מפגינים והתנהלות כושלת, ואתם משלמים

השחיתות שהתגלתה לכאורה בתאגיד המים של עיריית תל-אביב, "מי אביבים", לא מצביעה על כך שלהבות השחיתות עלו והיתמרו מכמה וכמה רשויות מקומיות ואחזו גם בשולי גלימתם של התאגידים העירוניים.

ככל שהתגלתה שחיתות באותו תאגיד מים, היא מצביעה על כך שהניסיון הפתטי להרמת המסך בין הרשות המקומית לתאגידי המים לא צלח. העובדה שמשק המים מנוהל באמצעות תאגיד עירוני או תאגיד אחר איננה מונעת שחיתות או מביאה להתייעלות. נראה כי תפוחים רקובים נמצאים בכל ארגז, אף שאלה אינם מעידים על רמת התפוחים כולם.

מטרת החקיקה הממשלתית המוצהרת הייתה ועודנה התייעלות בניהול משק המים. לא ברור כיצד מטרה זו מתיישבת עם הפעולות שבהן נוקטת המדינה בהובלת משרד האוצר. מאז שנת 2001 ועד היום השקיעה הממשלה 2.6 מיליארד שקל (!) בתהליך הפרטת משק המים. סכומי כסף עצומים הועברו לרשויות המקומיות, שהסכימו לתהליך ההפרטה ולתאגידי מים שנקלעו לבקשיים.

נשאלת השאלה, כיצד יוכל משרד האוצר להסביר התייעלות כזו לאחר השקעה של 2.6 מיליארד שקל במשק המים לצרכים ביורוקרטיים בלבד - לא לצורכי שיפור תשתיות. כך למשל, בשנת 2003 הציע מהנדס במינהל המים להקציב 680 מיליון שקל ב-10 שנים לחלוקת "חסכמים".

החסכמים הם רכיבים שמורכבים על ברזים לצריכה ביתית ותעשייתית, ומביאים לחיסכון של 30%-70% בצריכת המים. משרד האוצר הסכים לתקצב את הפרויקט בסך של 60 מיליון שקל, ובכך קיבע את עמדתו שיש לבצע הפרטה.

לו יצא המיזם לפועל, ההשקעה כבר הייתה מחזירה את עצמה מזמן, אבל העובדות לא מפריעות למשרד האוצר בדרכו להפרטה, והוא העדיף להשקיע מיליארדים במינהלות על פני השקעה בחיסכון עצמו.

זאת ועוד, בעת שהרשויות המקומיות ניהלו את משק המים נשחק הפער בין מחיר קניית המים ממקורות לבין המחיר שאושר לרשויות המקומיות לגבות מהצרכנים. אבל עם העברת ניהול משק המים לתאגידים העירוניים, וההחלטה האסטרטגית להעמיס את כל עלויות הפקת המים והטיפול בהם על הצרכנים - פער הרווח עולה, והצרכנים משלמים על כך מיד.

אי-אפשר להתעלם מכך שהחצר האחורית של הרשויות המקומיות (תאגידי המים העירוניים) מפגינה הזנחה והתנהלות כושלת:

הדוחות הכספיים של תאגידי המים לשנת 2011 מצביעים: 28 תאגידים מתוך 53 תאגידי מים שדיווחו סיימו בהפסדים - יותר מ-50%. בכל הדוחות הכספיים שפורסמו נרשמה עלייה משמעותית בהוצאות הנהלה וכלליות. זהו נתון שמצביע על ירידה בהתייעלות.

ייתכן כי ההזנחה בחצר האחורית של הרשויות המקומיות נובעת מכפייתו של תהליך ההפרטה על השלטון המקומי; ובכל מקרה מתברר, כי המהלך לא הביא להתייעלות במשק המים - נהפוך הוא. השורה התחתונה היא שחובה לקחת צעד לאחור ולהחזיר את ניהול משק המים לרשויות המקומיות. כך העלויות ייחתכו, והיעילות לא תפחת.

* הכותב הוא יו"ר איגוד המזכירים והמנכ"לים ברשויות המקומיות.