לאתחל את העצמי

להמציא את עצמך מחדש זה להיות מוכן לאבד שליטה. זה לוותר על הישגים בשדה אחד, לטובת סימן שאלה גדול בשדה אחר. זה להסכים עם עצמך על תקופת דגירה, שבה אולי ייראה כאילו דבר לא קורה, אבל משם תנבוט התחלה חדשה. וזה אתגר אמיתי, במיוחד כשהכלכלה העולמית עוברת שינויים חסרי תקדים - חברות נכחדות, ענפים חדשים נולדים, ונדרשות תקופות הסתגלות שבהן נרשמים גלי פיטורים. אנשים מוצאים עצמם מחוץ למקום שהיווה את מקור הזהות שלהם במשך שנים, ונאלצים למצוא ולהמציא את עצמם מחדש.

בעידן שבו תוחלת החיים מתארכת, החלפת מסלול הקריירה עשויה להתרחש יותר מפעם אחת. זהו תהליך קשה ומסובך, שדורש הרבה אומץ, תעוזה ויצירתיות. משום כך, רבים מוותרים על האפשרות להתחיל מחדש, ומפספסים את הפריבילגיה שבדבר.

משתנים עם הזמן

במחקר ייחודי שנערך ב-2003 על ידי הפסיכולוג ד"ר סנג'יי סרויווסטאבה מאוניברסיטת קליפורניה, נבדקו 132 אלף מבוגרים בני 21 עד 60. המחקר בדק שתי תיאוריות רווחות: הראשונה, המחמירה יותר, קובעת שהאישיות שלנו נקבעת עד גיל 30 ולאחר מכן אין סיכוי לשנות או להמציא את עצמך מחדש, והשנייה, הרכה יותר, טוענת ששינויים הם תהליך שנמשך לאורך השנים, והאישיות משתנה בהתאם לסיטואציות.

החוקרים בדקו חמש תכונות אופי - מצפוניות, נעימות, נוירוטיות, פתיחות והחצנה - ומצאו כי התיאוריה השנייה נכונה יותר עבור רוב הנבדקים. הדבר נכון במיוחד אצל אנשים חרוצים, שמתאפיינים בהיותם מאורגנים, בעלי משמעת עצמית ומכווני מטרה.

היכולת להשתנות ולהפגין חריצות הייתה גבוהה במיוחד אצל בני ה-20, נתון שאינו מפתיע בהתחשב בסוג העבודות שהם נוטים לבחור, ובכך שהדרישות מהם בתחום המשפחתי נמוכות יותר. החוקרים מצאו גם שנשים נוירוטיות ומוחצנות יותר מגברים בשנות ה-20 לחייהן, אולם עם העלייה בגיל מצטמצם הפער, ואצל שני בני המינים עולה האכפתיות כלפי העבודה - מה שמשפיע על בחירות הקריירה שלהן.

מי השכן שלך?

שינויי קריירה כוללים פעמים רבות יציאה מתוך ארגונים לעבר עצמאות כלכלית. יזמות אישית היא חלומם של רבים, אך לרוב נחלתן של שתי קבוצות: צעירים שעוד לא נכנסו למסלול ארגוני מסודר, ומבוגרים שנפלטו משוק העבודה. בשני המקרים, היזמות נותנת תחושה של מסוגלות, ערך עצמי ויכולת לעקוף את המערכת. כאשר מדובר בקריירה שנייה או שלישית, תחושת הסיפוק גדולה יותר: אתה מגלה שאתה יכול לעשות את זה לבד, בלי ארגון חיצוני שיקבל אותך לשורותיו.

לאנשים שעבדו או חיו בקרבת יזמים אחרים יש נטייה גדולה יותר להפוך ליזמים בעצמם, כך עולה ממחקרו של פרופ' ג'ספר סורנסן מבית הספר למינהל עסקים של אוניברסיטת סטנפורד. על פי סורנסן, המנגנון הפסיכולוגי שפועל אצלם מבוסס על מוטיבציה: הם אומרים לעצמם 'אם זה אפשרי עבור אדם אחר, מדוע שאני לא אמציא את עצמי מחדש, במה הוא טוב יותר ממני?'. בנוסף, הרעיון להפוך ליזם נראה פחות 'משוגע' ולא הגיוני, נוכח הניסיון של הסובבים.

המחקר המקיף מאוד, שנערך ב-2009, התבסס על נתונים שנאספו בדנמרק, וכלל תצפיות שנערכו במשך כשמונה שנים על כ-275 אלף משתתפים בשוק העבודה בגילאי 16-40. מדובר בעובדים שנכנסו לשוק העבודה זמן קצר קודם לכן, כמועסקים ולא כיזמים, ושעבדו בחברות שאינן חדשות. כך ניתן היה לעקוב אחרי ההיסטוריה המקצועית ותנודות הקריירה שלהם.

הממצאים מעידים שלא מדובר רק בעניין גנטי או בהתנהגות משפחתית חוזרת, אלא שגם לאופי היזמי של הקולגות בסביבת העבודה יש השפעה. לכן לא כדאי להתמקד רק בסט התכונות הקבוע המאפיין יזם (למשל: נטייה לקחת סיכונים), אלא יש גם לסביבה החברתית השפעה חשובה על המוטיבציה שלו.

במחקר דומה שערכו פרופ' מריסונטה ג'יאנטי מסטוקהולם סקול אוף אקונומיקס וד"ר אנדרה סימונוב מאוניברסיטת מישיגן, נמצא כי בשכונות המתאפיינות בתושבים יזמים, קיים סיכוי גבוה יותר שאדם יהפוך ליזם וישקיע בעסק משלו. זאת, גם אם לכאורה הרווח הכספי מהיזמות אינו גבוה, והזדמנויות התעסוקה החלופיות הן אטרקטיביות יותר. כלומר, אנשים מוכנים להשקיע יותר ולהעז יותר. במידה מסוימת ניתן להסביר זאת בכך שהשכונות ה'יזמיות' מתאפיינות ברמה סוציו-אקונומית גבוהה יותר, וגם בכך שהן מאפשרות ליזם הטרי גישה נוחה יותר לתשתיות ולכוח עבודה מיומן.

הגן היזמי

אחת הגישות הרווחות בשנים האחרונות בחקר היזמות מתרכזת בזיהוי "הגן היזמי", ובודקת האם יש דרייברים פיזיולוגיים שדוחפים ליזמות. כמו בניהול מערכת יחסים חדשה, גם בתקופה שבה אתה ממציא את עצמך מחדש מתעוררים המוליכים העצביים סרוטונין ודופמין, שקשורים לתחושות ולרגשות ומשפיעים על מצב הרוח שלנו. המחקרים מראים שההתעוררות הזו מתרחשת בעיקר אצל אנשים בעלי גנים מסוימים, שדוחפים אותם לכיוון של חיפוש סנסציות ומהלכים יזמיים.

במחקר שנעשה ב-2011 באנגליה בקרב 1,335 משתתפים, נמצא קשר בין אחד מאותם הגנים, DRD3, שמוביל להפרעות קשב וריכוז, לבין נטייה גדולה יותר להרפתקנות, לחיפוש ריגושים ומכאן גם ליזמות. אחד החוקרים, פרופ' סקוט שיין מאוניברסיטת קייס ווסטרן ריוורס שבקליבלנד, מסביר כי מספר גנים, במיוחד אלו שמשפיעים על ייצור דופמין וסרוטונין, משפיעים על לקיחת סיכונים, אימפולסיביות, עמידה בלחצים, ונטייה לחידושים. יש מי שמתייחס לזה בחיוך, עם ההצעה שבעתיד במבחני הכניסה לבתי הספר למינהל עסקים יבקשו מהמועמדים לעבור גם בדיקה גנטית, או שיזמי הון סיכוי יבקשו מסטארט-אפיסטים לכלול במצגות גם את הרכב הד.נ.א שלהם.

אבל אם לחזור לכיוון המחקרי, שיין מסביר במחקרו שאצל אנשים מסוימים משתחרר יותר סרוטונין במוח כשהם לוקחים סיכונים. לכן הם נהנים לקבל החלטות שיש בהן סיכון, כמו לעזוב עבודה בלי שיש להם עבודה חדשה באופק, או לרכוש מניות תנודתיות במיוחד.

ללא הגבלת גיל

לצד הגישה המתרכזת בגן היזמי, ישנה גם גישה המתמקדת בהשפעת הסביבה ברמת המאקרו. הכוונה בעיקר לדור הבייבי-בום (ילידי 1945-1964), המהווה 26% מאוכלוסיית ארה"ב, והנחשב לדור הממציאים מחדש. אלה אנשים שכבני נוער ערערו על הסמכות, גדלו כמחדשים חברתיים ותרבותיים, וכעת הם משנים את פני החברה והכלכלה. היום הם בגיל שבו אם הם לא רוצים להעביר את חייהם בתיירות רפואית, הם הופכים ליזמים. יש להם את הניסיון, ומה שחסר להם - ישיגו בעזרת התחברות לצעירים.

במחקר של מכון המחקר האמריקאי יואינג מריון קאופמן, המתמקד בעידוד יזמות, נמצא כי המיתון הכלכלי שפקד את ארה"ב והמכות שהוא הנחית על שוק העבודה יצרו תנועה חדשה של יזמים. את המחקר ערך ד"ר דן סטנגלר, והוא מצא שבכל אחת מהשנים 1996-2007, שיעור היזמות בקרב אמריקאים בגילאי 55-64 היה גבוה יותר בשליש מאשר בקרב בני 20-34, אשר לכאורה נחשבים ליותר הרפתקנים וחובבי סיכונים, ולמרות פייסבוק, גוגל וטוויטר.

ההערכות הן שבשנת 2050 תוחלת החיים הממוצעת של האמריקאי תעלה ל-83, בהשוואה ל-78 כיום. לדברי סטרנגלר, הגידול במספר היזמים הוא לא למרות הנתון הזה, אלא דווקא בגללו: 'להמציא את עצמך מחדש' הופך לסטנדרט דורי. בני דור הבייבי-בום מקימים יותר חברות חדשות, ובנוסף, גם משמשים כמנטורים עבור יזמים צעירים. העובדה שהעולם עבר לעידן האינטרנט כבר אינה מהווה חסם כניסה עבורם.

נתונים מעניינים נוספים ממחקרי מרכז קאופמן האמריקני מראים שמתוך 5,000 חברות שנבדקו, שני שלישים נוסדו על ידי יזמים בני 34-54. כאשר נבדקו באופן ספציפי חברות טכנולוגיה בלבד, נמצא כי הגיל הממוצע של היזמים היה 39. שיעור היזמים בני ה-50 ומעלה היה גבוה פי 2 משיעור היזמים בני ה-25 ומטה. בהתבסס על כל זה, קובע סטרנגלר, ייתכן כי אנו בפתחו של תור הזהב של היזמות.

להמציא את עצמך מחדש הופך לסטנדרט דורי. בני דור הבייבי-בום מקימים יותר חברות חדשות, ובנוסף, גם משמשים כמנטורים עבור יזמים צעירים. העובדה שהעולם עבר לעידן האינטרנט כבר אינה מהווה חסם כניסה עבורם.

נתונים מעניינים נוספים ממחקרי מרכז קאופמן האמריקני מראים שמתוך 5,000 חברות שנבדקו, שני שלישים נוסדו על ידי יזמים בני 34-54. כאשר נבדקו באופן ספציפי חברות טכנולוגיה בלבד, נמצא כי הגיל הממוצע של היזמים היה 39. שיעור היזמים בני ה-50 ומעלה היה גבוה פי 2 משיעור היזמים בני 25 ומטה. בהתבסס על כל זה, קובע סטרנגלר, ייתכן כי אנו בפתחו של תור הזהב של היזמות.

לפסל את המוח

כדי להיות יזם ולהמריא מהמקום שבו אתה נמצא, אתה חייב לצאת מאזור הנוחות שלך. ביולוגית, המוח דוחף אותנו למקום הבטוח, ולהמציא את עצמך מחדש פירושו לצאת מאזורי הנוחות, לקחת סיכון ולהיכנס לטריטוריות חדשות. זו פעולה מפחידה, אבל כמו שאמר פעם נלסון מנדלה, זה תמיד נראה בלתי אפשרי עד שזה נעשה. אחרי שעושים ומתמידים, המוח מתאים את עצמו לאזור הבטוח החדש.

הנה תרגיל קצר: מה הדבר שהייתם רוצים לעשות, לו היו מבטיחים לכם שאין סיכוי שתיכשלו? ומהו הצעד הקטן ביותר שתהיו מוכנים לקחת כדי לקדם את הדבר הזה? ד"ר מריו אלונסו פואיג, מאוניברסיטת הרווארד, רופא מנתח ומומחה בתחום האינטליגנציה האנושית, מציע להתגבר על הפחדים ועל התסכולים, ופשוט לקפוץ. אחרי שתקפוץ, הוא אומר, תגלה שיש לך כנפיים. פעמים רבות הוא שומע את האמירה "אני אקפוץ כשאדע מה מחכה לי מהעבר השני", אבל זה בדיוק העניין: עד שלא תקפוץ, לא תדע מה מחכה לך.

פואיג טוען שהמחקרים מראים כי כאשר אנו חווים התרגשות לקראת יציאה מאזור הנוחות, מתרחשת זרימת דם מוגברת לעבר הקליפה הקדם חזיתית במוח שלנו. זה מאפשר לנו לנתח את המציאות בצורה טובה יותר, ללמוד מהר יותר, ולהיות יצירתיים יותר. הוא מצטט את זוכה פרס נובל לרפואה ב-1906, שאמר כי כל אדם יכול להיות הפסל של המוח שלו. הזוכה, פרופ' סנטיאגו רמון אי קחאל, מצא שכאשר אנחנו מתרגשים לקראת שינוי, עושים את הצעד ויוצאים מאזור הנוחות, הקשרים בין הנוירונים השונים במוח משתנים.

מחקר חדש בהרבה, של מכון סאלק בסן דייגו, מוכיח שכאשר יוצאים מאזור הנוחות תאי הגזע נודדים מחללי המוח להיפוקמפוס - שהוא לא רק אזור של למידה או של התגוננות מפני פחד, אלא גם האזור שמחווט מחדש את המוח ומאפשר לך ליצור לעצמך זהות חדשה ולהמציא את עצמך מחדש. אם תישאר בתחום הסביר, תשיג רק את הצפוי, ולא את האפשרי. תרשה לעצמך להיות לא הגיוני.

החוקרת ד"ר דניס פארק מאוניברסיטת דאלאס הציגה לאחרונה ממצאים המראים כי יציאה מאזורי הנוחות אף משפרת את תפקודי המוח. במשך שלושה חודשים היא 'הפעילה' 200 נבדקים בשתי קבוצות: קבוצה אחת ביצעה פעולות יומיומיות, ומשתתפי קבוצה שנייה התנסו בפעילויות שחדשות להם. התוצאות הראו שבעוד שאצל הקבוצה הראשונה לא חל שינוי מהותי, בקבוצה השנייה נרשם שיפור ברמת הזיכרון. "כשאתה בתוך אזור הנוחות שלך, אתה מחוץ לאזור השיפור שלך", היא אומרת.

לצאת מהקיבעון

ההחלטה הדרמטית להמציא את עצמך מחדש דומה להחלטה אחרת, דרמטית לא פחות: להירשם לחדר כושר. בשני המקרים, השלב הראשון הוא להפנים את הצורך בדבר. בשלב השני יש לעמוד נכוחה מול ההרגלים הרעים שעומדים בדרכנו אל השינוי. ולבסוף, יש לפתח דרכי חשיבה וצורות התנהלות שיעזרו לנו להפוך לאדם שאנחנו רוצים להיות, ולדבוק בהן.

"גם להמציא את עצמך וגם להתאמן דורשים התבוננות פנימית ומשמעת. בהתחלה זה קשה יותר כי אתה לא בכושר, אבל ככל שתתמיד יהיה לך קל יותר", אומרת ל"ליידי גלובס" הפסיכולוגית פרופ' קרול דווק מאוניברסיטת סטנפורד. דווק, חוקרת ומומחית בעלת שם עולמי בפסיכולוגיה של האישיות ובתחום המוטיבציה, מבחינה בין אנשים שפועלים לפי תבנית חשיבה מקובעת, לבין אלה שמפתחים תבנית חשיבה עצמאית. "אנשים מהסוג הראשון מאמינים שהכישורים והיכולות שלהם נתונים מראש, שמדובר ב'כמות' מוגבלת, ולכן הם לא רוצים לקחת על עצמם אתגרים, לעשות טעויות או לקבל פידבקים מאחרים.

"לעומת זאת, אנשים מהסוג השני מאמינים שהם יכולים לפתח יכולות, לא משנה מהי נקודת הפתיחה. לכן הם להוטים לאתגרים, מונעים מטעויות ורעב לפידבקים שיעזרו להם ללמוד ולהתפתח. מכיוון שיש להם יכולת התאוששות מהירה, הם משיגים יותר בטווח הארוך".

האם זה לא תלוי גיל? ההנחה הרווחת היא שקשה להשתנות אחרי גיל 30.

"אין שום הגבלת גיל. כולנו צריכים שיאתגרו אותנו לכל אורך החיים, ובניגוד למיתוס, אתה יכול ללמד כלב זקן טריקים חדשים. למעשה, רוב האנשים היצירתיים ביותר בכל התעשיות הם בשנות ה-40 לחייהם ואף מבוגרים יותר".

באיזה אופן משפיעה תבנית החשיבה?

"כאשר אנשים מאמינים שניתן לפתח אפילו את היכולות הבסיסיות ביותר, הם ילכו לקראת שינויים בחפץ לב. הם ינסו מטרות מאתגרות יותר, וידבקו בהן לאורך זמן. לעומתם, אלה שפועלים לפי תבנית חשיבה מקובעת חשים לחץ להוכיח מיד שהם אנשים מבריקים. המחקר שלי מראה שהם לא יעבדו טוב עם אחרים ולא ישתפו פעולה, אלא תמיד ירצו להיות ה'כוכבים'".

אני מניחה שאת מקבלת הרבה תגובות חשדניות, ושומעת אמירות כמו "קל להגיד". מה התשובה שלך לזה?

"ראשית, המחקרים, גם מתחום מדעי המוח, מראים שזה אכן אפשרי להשתנות ולשנות בכל נקודה בחיים, אם כי כתהליך שנמשך לאורך זמן. המוח שלנו גמיש מאוד בכל הנוגע ליכולת להשתנות מתוך למידה. כאשר אנחנו 'מותחים' את עצמנו ולומדים מידע חדש ומסובך, הנוירונים במוח משתנים ויוצרים קשרים חזקים יותר. במשך הזמן אנחנו יוצרים מסלולים חדשים במוח, שמשפרים את היכולות שלנו.

"חשוב גם לשמוע את הקולות בראשנו: הם בוודאי יאמרו לא להתמודד עם אתגרים, לפרוש אחרי שנעשו טעויות, לקנא ולהיות מאוים מהצלחות של אחרים. אבל האמת היא שאם לא תעשה טעויות לא תמתח את גבול היכולת שלך, ומאנשים שטובים יותר ממך אפשר רק ללמוד - פשוט לדבר איתם ולברר איך הם פיתחו את היכולות שלהם".

דוויק, מחברת הספר 'כוחה של נחישות', מצאה במחקריה כי התשובה לשאלה האם אדם יצליח להמציא את עצמו מחדש, תלויה ביכולת שלו להיות יעיל יותר, להתאושש מהר יותר, להיות מוחצן, לדעת לטפח את עצמו ולהיות סובלני. היא מצאה שכאשר אנשים נמצאים בסביבה שמעודדת שינויים, עולה מידת התחרותיות שלהם ומשתנה האופן שבו הם מתייחסים לעצמם. "בדרך כלל אנחנו לא מנסים להשתנות כי אנחנו חשים שזה חסר תועלת, אבל אני מצאתי שאפשר לשנות את רמת האומץ, היצירתיות והפתיחות. את אף פעם לא יכולה לדעת כמה רחוק את יכולה להגיע, עד שאת לא מנסה לאורך זמן. האם זה לא מרגש אותך לחשוב על הדברים הנפלאים שאת יכולה לעשות?".

יש מי שיתרגש, ויש מי שיפחד.

"בדרך כלל הפחד של אנשים קשור לילדות - כשהם היו ילדים שיבחו אותם על היותם מבריקים ומוכשרים, כדי לעודד אותם וכדי לטעת בהם ביטחון, אבל המחקר שלי מראה שזה עשה בדיוק את ההפך. זה גרם להם להתרחק מהתנסויות קשות, מתוך החשש שאולי לא ייראו כל כך מבריקים ומוכשרים. הם גם מפחדים לעבוד קשה, כי הרי אנשים מוכשרים לא צריכים להתאמץ, בניגוד לאנשים 'רגילים'. הם צריכים להבין שהמצליחנים הגדולים ביותר בכל תחום הם האנשים שעבדו הכי קשה בשביל זה".

ההתפתחות הכלכלית יצרה דור של "ממציאים עצמם מחדש". אנשים משנים את כיוון הקריירה ב-180 מעלות באמצע החיים.

"אנחנו חיים בתקופה של שינויים חסרי תקדים. תעשיות משנות את עצמן, ותעשיות אחרות, שלא דמיינו שיכולות להיות קיימות בכלל, נוצרות כל הזמן. כל אחד חייב להיות מוכן 'לשפץ' את הכישורים ולשנות את תבניות החשיבה שלו כדי לשמור על הקצב - זה הנורמלי החדש".

האם את מוצאת קשר בין היכולת להמציא את עצמך לבין אינטליגנציה?

"כן, פיתוח כישורים חדשים הופך אותך לחכם יותר".