"גברים נסחטים ע"י נשים יפות שרוצות לעשות כסף קל"

פרולוג | "הכסף הוא לא העיקר"

הדבר הראשון שקפץ לי לראש כשנכנסתי לפנטהאוז של איל וולדמן ברמת-אביב היה: וואו, זו בהחלט דירה ששווה לריב עליה. הסלון המעוצב משקיף לים, בחוץ פינת ישיבה ופינת מנגל, על הקיר תמונות מונומנטליות, המטבח מאובזר וגדול. בקיצור, אם את חושבת שבאמת מגיע לך חצי מדירה כזו, לא תוותרי בקלות. כך, כנראה, חושבת גם שלומית פן, בת זוגו לשעבר של וולדמן, שתובעת מחצית מהדירה וכן מחצית מההכנסות של וולדמן בחברות שלו, לרבות מלאנוקס, בחלק מהתקופה שהיו יחד, בין השנים 2005 ל-2009.

את הדרישות מבססת פן על פתק (שהוגש לבית המשפט), שעליו חתומים וולדמן והיא, ובו הוא מבטיח לה כי הדירה תירשם על שם שניהם וכי כל ההכנסות "בחברות השונות", החל מינואר 2008, יעברו לחזקה משותפת. בפתק כתוב שהוא גם מבטיח לרכוש עבור פן דירה בשווי 350 אלף דולר. בסיום הפתק נכתב: "מסמך זה יועבר לעיבוד על-ידי עורך דין". כלומר: אלה העקרונות, ומזה יש לנסח חוזה.

פן מחזיקה בעוד עשרות תכתובות, אחת מהן מופיעה במייל שבו וולדמן מבקש ממנה את מספר תעודת הזהות שלה כדי לכלול אותה בצוואתו. במקביל וולדמן הגיש תביעה נגד פן, בטענה כי נטלה חפצים מדירתו שהיו שייכים לו, בשווי מוערך של 800 אלף שקל.

לכך קדמו קובלנה פלילית פרטית שהגישה פן נגד וולדמן, בגין פגיעה בפרטיות (ועל כך בהמשך) ותלונה במשטרה לפיה נהג כלפיה באלימות. התיק במשטרה נסגר בהיעדר אשמה; ההליכים בקובלנה עוכבו בידי היועץ המשפטי לממשלה.

אני שואלת את וולדמן אם לא עדיף לו פשוט לשלם ולגמור עם זה, למה הוא צריך את זה. "לאורך כל הדרך מציעים לי שאתפשר, אבל זה לא נכון להתפשר", הוא משיב בנחישות. "הכסף הוא לא העיקר, יש פה נושא עקרוני. אני רואה שיש שיטה: אישה נמצאת עם גבר די אמיד ואחר כך מאשימה אותו באלימות. יש סחיטה של גברים על-ידי נשים שרוצות לעשות כסף קל: הן מאוד אטרקטיביות, מאוד יפות ויש להן דרך פשוטה - להאשים באלימות. שמעתי על גברים ששילמו הרבה מאוד כסף. אני לא מוכן להיכנע לסיפור הזה. פתאום יש גבר שלא מוכן להתפשר. אני לא מוכן לשלם, שהיא תפרסם מה שהיא רוצה ובסוף האמת תצא לאור. אני לא אכנע, אני מאמין בבית המשפט".

שלומית פן

הזוגיות | "לראות איך זה עובד"

הם הכירו ב-2005. "היא התחילה איתי", טוען וולדמן ומספר כי היחסים ביניהם היו "און אנד אוף" - מתאפיינים בפרידות ארוכות, כששניהם מקיימים שורה של קשרים עם אחרים. רק בשבעת החודשים האחרונים ליחסים, טוען וולדמן, עברו לגור יחד בפנטהאוז ברמת-אביב. "רצינו לראות איך זה עובד", הוא אומר. באפריל 2009 הם נפרדו.

לפי גרסתה של פן, הם החלו לקיים מערכת יחסים זוגית בספטמבר 2005, ובאוגוסט 2007 עברו להתגורר יחד, אחרי שהתגוררו קודם לכן לסירוגין בדירתה בהרצליה ובביתו בטבעון. את הדירה ברמת-אביב רכש וולדמן בתקופה שהיו יחד. יותר מזה: פן טוענת כי היא זו שפיקחה על שיפוץ הדירה, שעלותו נאמדת בכמיליון דולר, ושהם אף ערכו שתי חנוכות בית מפוארות - אחת באוגוסט 2007 והשנייה באוקטובר 2008.

במסגרת התכתובות שמציגה פן ישנה אחת מחבר שביקש להתעדכן בשלומו של וולדמן והתעניין למה לא שומעים ממנו יותר, וקיבל בתשובה מייל שבו וולדמן מספר כי הוא ופן נמצאים הרבה בנסיעות. "שלומית בעיקר באירופה, ואני בעיקר בארצות-הברית", כותב וולדמן במייל, "בנוסף לזה, אנו משפצים את הדירה שקנינו בתל-אביב".

פן גם לא חוסכת פירוט בנוגע לנסיעות של השניים בעולם: בתביעתה היא מספרת על סקי בצרפת, על טיול הפתעה במקסיקו במטוס פרטי לאתר נופש מהיוקרתיים בעולם (46 אלף דולר רק ללינה), על נסיעה לדאבוס (כשבדרך חזרה הטיס וולדמן את בת משפחתה של פן לאמסטרדם), נסיעה לקרנבל בברזיל, שכללה לינה במלונות פאר, מדריכה פרטית והשתתפות בנשף עם ראש העירייה של ריו דה-ז'נרו - והרשימה עוד ארוכה. בישראל בילו במצפה הימים, במלון מונטיפיורי בתל-אביב, באילת ובים המלח. גם להוריה דאג והטיס אותם לספרד.

בדיעבד, הוא אומר, פן דאגה לאסוף "ראיות" שנועדו להעיד על חיים משותפים - למשל, פתק מעוזרת הבית שבו העוזרת מתייחסת להוראות שקיבלה ממנה או הזמנות לאירועים שקיבלו מחברים הממוענות אל שני בני הזוג.

"מי שומר פתק מהעוזרת לפני כמה שנים?! בכלל, היו כל מיני דברים קטנים, שטויות קטנות. למשל, בחשבון הגז היא רשמה את השם שלה. החברים שלי הראו לי כל מיני דברים, אבל אני כל הזמן הגנתי עליה, ניסיתי להראות שהיא לא כמו שהם חושבים עליה".

- לא חשבת לעשות הסכם ממון?

"מאשתי לשעבר נפרדתי לאחר יותר מ-20 שנות זוגיות, בהסכמה ללא עורכי דין. עם כל החברות הקודמות שלי תמיד הפרידה הייתה בהבנה והייתי מוכן לעזור כלכלית. אין לי בעיה עם זה, אני לא קשור לכסף שלי. אני גם תורם הרבה. אמרתי לשלומית כמה פעמים שאנחנו לא צריכים להיות בבית משפט".

התקרית | "את יוצאת מפה"

על-פי העולה מתביעתו של וולדמן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (באמצעות עורכי הדין ישראל ולנרמן ועידו דיבון), היחסים הגיעו לסיומם באפריל 2009, ערב יום הזיכרון. מבחינתה של פן, כפי שהיא מתארת בתביעתה שלה (באמצעות עורכי הדין גיא נוף, רונן בר-און, לורי גייזלר ותום שפלר), התקרית שאירעה ביניהם באותו ערב הייתה עליית מדרגה רצינית בסכסוך, לאחר שעוד קודם לכן כבר הבחינה, לטענתה, כי וולדמן הוא שתלטן, קנאי ואובססיבי. לא אחת, היא טוענת, במהלך התקפי קנאה, הוא פגע בה, נתקף זעם בלתי נשלט, בעט בחפצים, הטיח דברים, צעק ואיים. באחת הפעמים, היא טוענת, הטיח בה את מזוודת הטרולי שלה בשדה התעופה באטלנטה.

באותו ערב באפריל, פן חזרה הביתה מחברה, ולדבריה וולדמן חיכה לה זועף וכועס. הוא ביקש שתביא לו את מפתחות מכוניתו, אבל היא אמרה שהם לא אצלה. לטענתה, בנקודה הזו וולדמן חטף ממנה את הסלולרי והורה לה לחפש את המפתחות תוך שהוא דוחף אותה בחוזקה כלפי השידה. לאחר מכן הלך למרפסת הדירה ואמר לה כי השליך את הטלפון הסלולרי שלה וכי היא הבאה בתור.

וולדמן הודה כי ביקש ממנה את מפתחות הרכב, וכי לקח מידיה את הצרור שלה והפריד ממנו את מפתחות רכבו, אבל כפר בטענותיה כי דחף אותה, התנפל עליה, קרע את התיק מעליה, ואיים עליה. הוא טוען כי ביקש את מפתחות רכבו השני ומשהיא התחילה לשחק עם מחשב כף היד שלה, לקח אותו מידיה וגם את הטלפון הסלולרי, ויצא עם שני המכשירים למרפסת, תוך שהוא אומר לה כי יזרוק אותם החוצה. כאשר חזר לחדר השינה, הוא טוען, שפך את תוכן התיק שלה על המיטה, ומשלא נמצאו המפתחות אסף חלק מהחפצים חזרה לתיק.

"עברתי שבוע-שבועיים שלא ידעתי אם אוכל להוכיח", הוא אומר. "הייתי בחשש אדיר. זו הרגשה נוראה: לא עשית כלום, מאשימים אותך במשהו שלכאורה עשית ואתה לא יודע איך להגן על עצמך. אמרתי לעורך הדין שיש מצלמות אבטחה שאולי עובדות ושאולי זה יוכל להוכיח. יש גם מלל. שומעים את כל הוויכוח בינינו. כפי שטענתי, המצלמה הוכיחה שלא נגעתי בה".

- ובכל זאת, התנצלת בפניה, הודית שלא התנהגת כראוי.

"טוב, כל הוויכוח היה אירוע לא נעים. זה היה ויכוח בין בני זוג, רגיל לחלוטין, אבל לא הייתה אלימות מכל סוג שהוא".

פן חזרה על גרסתה גם כשעורך דינו של וולדמן חקר אותה, ורק אז הוא שלף שפן מהכובע: "עכשיו, בואו נראה את הסרט".

הדבר עורר מהומה לא קטנה, שנגעה פחות למה שהציג וולדמן בסרט, ויותר לעובדה שבכלל היה סרט - כלומר: שהיו מצלמות בבית שפן כלל לא הייתה מודעת להן. מבחינתו של וולדמן המצלמות האלה הצילו אותו, מפני שבסופו של דבר, הן מראות כי לא פעל באלימות כלפי פן. למשל, הוא נראה אומר לפן: "אני לא מוכן שתישארי פה, נקודה". ופן משיבה: "איל, תפסיק עם זה. אתה רוצה אולי לזרוק אותי דרך החלון?". וולדמן בתשובה: "לא".

זה מראה, טוען וולדמן בתביעתו, שפן ניסתה למשוך אותו בלשונו ושברגע שכשלה המשיכה להעליל עליו כאילו איים לזרוק אותה מהחלון.

גם לטענתה של פן כאילו ניסה למנוע את פנייתה למשטרה, מצרף וולדמן את המלל הבא:

וולדמן: "את יוצאת מפה, שלומית".

פן: "אני לא יוצאת מפה".

וולדמן: "את יוצאת".

פן: "ואני מתקשרת למשטרה אם אתה לא מפסיק עם זה".

וולדמן: "בבקשה, תתקשרי למשטרה".

פן: "מספיק עם זה".

וולדמן: "בבקשה, תתקשרי למשטרה".

פן: "תפסיק".

וולדמן: "תתקשרי למשטרה".

פן, בסופו של דבר, אכן התקשרה למשטרה. השוטרים הגיעו, הוגשה תלונה (התיק נסגר לאחר מכן, כאמור, מחוסר אשמה), ועל וולדמן הוטל צו הרחקה לשבוע ימים, שמאוחר יותר הורחב ל-3 חודשים. "הרחיקו אותי לפני שהספקתי להראות את ההקלטה במצלמות", מסביר וולדמן.

המצלמות | "יש דברים סודיים"

נוכחותן של המצלמות הנסתרות, חמש במספר, עוררה סערה רבתי. מה שהפריע במיוחד לפן ולעורכי דינה היה גם קיומה של מצלמה בחדר שבו נהגה לשהות בתה בת ה-16, נכון לאותו זמן.

- באילו אזורים היו המצלמות?

"בחדר שלי, פה בחדר הפתוח (מצביע על הסלון), בחדר ספורט ובמסדרון של הילדים. לא הייתה שום מצלמה בחדר ילדים".

- למה אתה צריך מצלמה בחדר השינה?

"יש שם דברים סודיים. אני לוקח הביתה מסמכים כדי לקרוא חומר. יש חשיבות לאבטחה של החומרים, שאסור שיגיעו לידיים לא נכונות. אני עובד גם מהבית ולכן מביא חומר חסוי הביתה".

- בחדר השינה?

"יש לי שתי שידות. המצלמה נועדה לכסות את חדר השינה כולל את השידות, שם בדרך כלל מונחים המסמכים. גם בבית החדש שלי (במגדל מאייר) אני אתקין מצלמות. ברוב הבתים החכמים יש מצלמות. זה סטנדרטי. אני צריך מצלמות מטעמי אבטחה כי יש בבית חומרים רגישים".

וולדמן טוען כי בעת שהיה נגדו צו הרחקה, פן ניתקה את המצלמות. לעומת זאת, פן טוענת כי במהלך צו ההרחקה הוא הגיע יום אחד לבית באמתלה שהוא זקוק לדברים, וכשנתנה לו להיכנס, נעל את עצמו בחדר השינה ואז סילק את המצלמות.

דוח מומחה שהזמינה פן גילה כי בארון החשמל במסדרון נמצאו כבלים המעידים על כך שהיה מחובר אליהם מכשיר הקלטת תמונה וקול, וכן חיבור רשת. נמצאו גם חיבורים למצלמה בתוך קיר חדר הארונות שצפה על חדר השינה וכן מיקרופון, מצלמה הצופה לסלון, אחת שצופה על המטבח ואחת בתוך קיר חדר הכושר. המצלמות והמיקרופונים, קבע המומחה, נותקו והוצאו ממקומם. וולדמן טוען מנגד כי לא הייתה לו גישה למערכת.

פן אף טוענת שהסרט ערוך, ובכתב התביעה שלה היא מצטטת את דברי השופטת ורדה פלאוט, שאף היא לא התייחסה לעניין כאל דבר של מה בכך: "פעלו בדירה חמש מצלמות נסתרות", כתבה השופטת, "אחת מהן מותקנת בחדר השינה של הצדדים וכל זאת ללא ידיעת המבקשת. אין מחלוקת כי המצלמות הותקנו על-ידי המשיב, הוא זה ששלט על מועד הפעלתן והכול מבלי שהמבקשת תהא מודעת לכך.... אינני סבורה כי עליי להיכנס ולדון בשאלה איזו אלימות חמורה יותר: פיזית, מילולית, או מעין זו שבה מצולם אדם ללא ידיעתו בכל רגע נתון ולמעשה, במשך שנים ניטלת ממנו הזכות לפרטיות".

הרכוש | "באה לפה משאית"

וולדמן טוען שלא רק המצלמות נותקו במהלך התקופה שבה הורחק מהדירה, אלא שפן גם נטלה עמה חפצים שונים שהיו שייכים לו: ריהוט, כלי מטבח, ריהוט מרפסת, את המיטות, את המצעים, טלוויזיות ומנורות. "באה לפה משאית ופירקה את כל הבית", הוא אומר. "היא לקחה דברים שקיבלתי: מתנות אישיות, אימא שלי קנתה לי שידה מדהימה, אחת החברות קנתה לי ספר אמנות. את הכול היא לקחה. אלה דברים שלי. היה פה ריהוט שלי. היא לקחה בגדים שלי, אפילו תרמילי גב".

בתביעה שהגיש וולדמן לבית המשפט הוא טוען כי שווי החפצים נאמד ב-800 אלף שקל. בתביעתו הוא גם דורש ממנה פיצוי על הוצאת לשון הרע, בשל תלונת השווא שהגישה נגדו על אלימות.

הקובלנה הפלילית (שבינתיים, כאמור, הוקפאה) שהגישה פן נגדו בנושא המצלמות, הייתה השיא מבחינתו של וולדמן: "אני לא מחפש עימותים, ארבע שנים ישבנו בשקט. אבל אחרי שהקובלנה הפרטית פורסמה בעיתונות, אמרנו: נגיש גם אנחנו תביעת נזיקין לבית המשפט המחוזי".

פן לא רק תובעת רכוש. היא שימשה בתפקידים שונים בחברות היי-טק שונות, ובתפקידה האחרון שימשה מנהלת מכירות באמדוקס, והיא טוענת כי כתוצאה מהתיאורים הכוזבים, לשיטתה, שהפיץ וולדמן בתקשורת, נגרם לה נזק רב בתחום ההיי-טק ובסמוך לכך היא החלה לחוש שהזדמנויות, קשרים עסקיים ומכרים "הלכו והתפוגגו להם מבלי הסבר מניח את הדעת".

"בשלהי שנת 2012", כותב וולדמן בתביעה שהגיש לאחרונה, "התחוור לנתבעת כי ה'כיסים העמוקים' שתפרה לעצמה ייוותרו ככל הנראה ריקים, שכן ככל שהעמיק הבירור העובדתי בהליך, הלך מצבה של הנתבעת והורע".

בשלב זה, טוען וולדמן בתביעתו, היא יזמה פגישה בינו לבין בא כוחה, שאליה הוא התבקש להגיע ללא עורכי דינו - ובה עמדה על דרישותיה. לאחר שסורבה, טוען וולדמן בתביעתו, שלחה פן מכתב למלאנוקס ובו הציגה את וולדמן כמי שאינו מקיים את התחייבויותיו. משלא קיבלה מענה גם אז, הוא טוען, איימה בנקיטת הליכים.

"היא ידעה היטב", כותב וולדמן בתביעתו, "כי פנייה כזו, הכוללת אף איום בנקיטה בהליכים, תחייב את העברת המכתב ותוכנו לידי אנשי ההנהלה של מלאנוקס באופן שיעמיק את הוצאת הדיבה נגדו".

אפילוג | "אתה יודע מי אתה"

"בסך הכול", מסכם וולדמן, "אני מקבל המון תמיכה ואהדה מחברים. מי שמכיר אותי באמת, יודע מי אני. אחרי שזה פורסם, גם אשתי לשעבר התקשרה - אנחנו ביחסים מצוינים - ואמרה לי: אם אתה רוצה, אני תמיד פה. הכנתי את הילדים שלי לפני כן. אמרתי להם שלא יתרגשו, והם בסדר עם העניין הזה. זה לא נעים, אבל אתה מסתכל ואתה יודע מי אתה. בסך הכול בנינו חברה טובה שמעסיקה 1,570 עובדים, מכרה מעל 1.1 מיליארד דולר, קנינו 3 חברות, ואני מקווה ש-2014 תהיה עוד יותר טובה. אתה יודע שזה לא הדבר המרכזי. זה לא נעים והייתי שמח שזה לא היה".

- פיתחת תובנות?

"נשארו לי צלקות מהסיפור הזה, אבל אני ממשיך להאמין בבני אדם. אני חושב שהרוב המכריע הם אמינים. נתקלתי במשהו שהוא תופעה, אבל זה מאחוריי. כרגע זה ברמת בתי משפט, וזה יימשך, אבל זה מאחוריי. אין לי שום טענה כלפי המשטרה, אני לא חושב שהיו צריכים לנהוג אחרת, אבל עם כל זאת, אסור לאפשר לנשים לסחוט מגברים בצורה כזו. אני שומע על יותר ויותר מקרים כאלה, וזה חבל".

תגובת שלומית פן: "הסברים מביכים להתנהלותו החמורה"

מעורכי דינה של שלומית פן - גיא נוף, רונן בר-און, לורי גייזלר ותום שפלר - נמסרה התגובה הבאה: "הופתענו מריצתו של מר וולדמן להעניק מיוזמתו ראיון עיתונאי פעם נוספת. מי שביסס את תביעתו על הטענה כאילו שמו נפגע מפרסומים, חוזר ומשמיט את הקרקע תחת טענתו זו ופועל במרץ בעצמו לפרסם ולהתפרסם. הגברת פן בוודאי שלא תשתתף בחגיגה זו והיא מצרה על התנהגותו זו.

"הופתענו גם מהתעוזה של מר וולדמן, שמספק הסברים מביכים להתנהלותו החמורה שעניינה התקנת לא פחות מחמש מצלמות חרש ועיכוב מוסתרות ומוסוות, וכן מיקרופונים סמויים מוגברים לציתות בדירת המגורים המשותפת שלו ושל הגברת פן, בלי שהגברת פן יודעת על קיומם - אותה דירה שהוא התחייב לרשום במשותף גם על שמה ושאותה השניים שיפצו יחד לקראת כניסתם המשותפת אליה.

"ובכלל, התירוצים של מר וולדמן, לרבות הטענה כי הוא עומד להמשיך ולעשות זאת בעתיד, דומים, להבדיל וכדוגמא בלבד, לסוג התירוצים הניתנים על-ידי עבריין שנתפס כשעל גופו סכין קומנדו עמה ביצע עבירה, והוא מסביר שזוהי בסך הכול סכין לחיתוך תפוח. אפילו היה טוען שבכוונתו להמשיך ללכת עם הסכין כדי לחתוך תפוחים - לא היה בכך כדי לספק הסבר לעבירה שביצע. גם לא היה בכך כדי להקהות או כדי להקל בדבר חומרת המעשה לכאורה. מדובר בסך הכול ברמה של תירוצים מביכים העולים בפיו של מי שנתפס לכאורה במעשיו החמורים.

"כמו בנקודה ספציפית זו, עליה כבר נתנה את דעתה כבוד השופטת פלאוט, שהשתמשה במילים חמורות לתיאור מעשיו אלה של מר וולדמן, כך סבורה הגברת פן כי תופרכנה טענותיו אחת לאחת בבית המשפט. יש שופטים בישראל והגברת פן מאמינה שהצדק ייצא לאור, וכשיקרה הדבר, ייווכח כל אדם מה שווים הדברים שפורסמו על-ידי מר וולדמן בכתבה זו. הגברת פן תשים מבטחה במערכת בתי המשפט ורשויות האכיפה ותיתן להם להגיד את דברם והיא לא תעשה כן מעל דפי העיתון".