דוח אמון
2019
הנקראות ביותר

ד"ר פייפר

למארק צוקרברג ממש לא אכפת אם תשתמשו באפליקציה הזו

כדי לנתח בצורה הגיונית את אפליקציית Paper החדשה, שהשיקה פייסבוק בסוף ינואר 2014 ושמעסיקה את הקהילה הטכנולוגית ואת עולם הפרסום, צריכים לחזור כמעט שנה לאחור, לראיון שהעניק מארק צוקרברג למגזין "wired" באפריל 2013.

הימים היו ימי השקת אפליקציית home, ובאמצעות שיתוף-פעולה שרקמה אז פייסבוק עם חברת HTC, צוקרברג תכנן, שלא לומר זמם, לנסות לעקוף את חברת אפל ולשווק סמארטפון מבוסס פייסבוק.

באותו ראיון אמר צוקרברג כי "לפייסבוק ולאפל יש שיתוף-פעולה חזק, אבל הם (אפל) רוצים לשלוט בחוויית המשתמש באייפון". ובכן, הניתוח של צוקרברג הצליח, אבל החולה מת, וכעבור זמן לא רב התקיימה הלווייתה של אפליקציית home ז"ל, לקול צחוקם של אנשי אפל.

אלא שצוקרברג, שבאותו ראיון הצהיר כי פייסבוק מתכננת להוסיף "רק" עוד 3-5 מיליארד משתמשים במהלך 27 השנים הבאות (בהצלחה עם זה), הבין כי כדי לממש את תוכניתו להשתלט על העולם הוא ייאלץ לא רק לשתף פעולה עם אפל, אלא לתת לה להוביל אותו ליעד על גבי המכשירים שלה, ושעם כל הכבוד לדברים שאמר באותו ראיון, הוא נאלץ לבצע שורה של פעולות שהפוכות בדיוק לדברים שאמר.

הרכישה של אינסטגרם אי-שם באפריל 2012 הייתה רק סנונית ראשונה (ומוצלחת), וכעת מגיע צעד נוסף ושמו אפליקציית Paper.

כמה מילים על Paper: היא דומה לפליפבורד, היא נשמעת כמו פליפבורד ומתנהגת כמו ברווז. היא יפה, מזכירה את home ועושה כבוד עצום לתוכן, אלא שהיא נראית ומתנהגת פחות ופחות כמו רשת חברתית וגורמת למשתמשיה לצרוך הרבה יותר תוכן ופחות ליצור אותו בעצמה.

חוויית מעורבות הגולשים נראית בה לפחות בשלב זה נמוכה מאוד, והיא בעיקר מעודדת פעולות פסיביות מצד הגולש הממוצע ובטח לא מעודדת, נניח, לבצע קניות אונליין בשום צורה, אלא נראית כמו מגזין קפה יוקרתי, כזה שמוצאים בחדר המתנה של מנתח פלסטי בלוס אנג'לס.

נכון לרגע כתיבת טקסט זה, האפליקציה זמינה בארה"ב בלבד ובמכשירי אפל בלבד.

רוב האתרים הטכנולוגיים אוהבים את Paper בשבוע הראשון לצאתה, חלקם מפספסים (עדיין) את החלק המהותי שהיא טומנת בחובה: היא ממש לא נועדה להחליף את אפליקציית פייסבוק. היא נועדה לתת מענה לקהל שגדל והולך ושפחות מעניין אותו נושא המעורבות, ורוצה לצרוך תכנים בשקט בלי כל הרעש וההתלהמות של הניוזפיד, כאמור, יותר פליפבורד, פינטרסט, פידלי.

לכל המכורים לסטטוסים מצייצים ולסטטוסים של נפתלי בנט ויאיר לפיד, ושאוהבים לשלשל סטטוסים כחול אשר על שפת הים - אפליקציית פייסבוק היא עדיין הזירה המידית עבורכם.

האם נכון להיום אני רואה את מסעודה משדרות או אפילו את חיים מחדרה מורידים את Paper? ממש לא, ולדעתי, אם תשאלו את צוקרברג ואת פייסבוק, הם בסדר גמור עם זה.

החזון של פייסבוק הוא שלכל אחד יהיה את הפייסבוק שלו, ושבסופו של דבר כל אחד מאיתנו ישתמש באפליקציה אחרת שנוחה לו ומתאימה לו, אבל כולן מבית פייסבוק, נשלטות על-ידה וצוברות מידע וידע עלינו שייעשה בו שימוש עבורנו בשלב הפרסומות.

לפני שאתם ממהרים לשים את הז'יטונים שלכם ולהמר על מידת ההצלחה או גודל הכישלון של Paper, אני רוצה להחזיר אתכם פעם אחרונה לציטוט מתוך הריאיון שהעניק צוקרברג באפריל 2013: "לפעמים נעשה דברים שיעוררו סערה, וגם נעשה טעויות. אנחנו צריכים להיות מסוגלים ליטול סיכונים". פייר? צודק.

הכותב הוא בעל חברת הסושיאל מדיה Double spread

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
הסיפורים הגדולים של היום
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות