מחדלים הגורמים לקבלת השומה

עמידת המנהל נבחנה במסגרת הזמנים למתן ההחלטה בהשגה העומדת על שנה אחת ■ מדריך ומחשבון מס שבח

ביום 24/2/2014 נתנה ועדת הערר בבית המשפט המחוזי פסק דין במסגרת ערעור על שומת מס שבח, ו"ע 25331-03-13 עזבון אליהו מירון ואח' נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב. פסק הדין דן בבקשת העוררים לקבל את הערר על הסף מחמת התיישנות לאור איחור המנהל, לטענתם, בהוצאת שומות המס ובמתן החלטתו בהשגה. בנוסף, דנה הועדה בסמכות המנהל לתקן את השומה לפי סעיף 85 לחוק.

באותו מקרה דובר בארבעה מנהלים שמונו לפירוק שיתוף במקרקעין בגוש הגדול בת"א ובית המשפט פסק להם חלק מהקרקע כשכר טרחה.

ביום 17/2/2011 דיווחו העוררים, במסגרת הצהרה ושומה עצמית, על מכירה ביום 31/12/2010 של חלק מהקרקע. השומה כללה ארבעה נישומים, ביניהם העיזבון, ואליה צורפה בקשה להנפקת שוברי תשלום מס בהתאם.

ביום 2/3/2011, כתבה מתמחה ממשרד ב"כ העוררים מכתב לפיו התבקש המנהל להנפיק שוברי תשלום בחלוקה שונה, ולמעשה, לייחס את חלקו של העיזבון בשומה לשלושת הנישומים הנותרים, שהיו יורשיו. לטענת העוררים, מסמך זה הועבר לבקשת נציג המנהל.

ביום 8/8/2011 הוציא המנהל מסמך נימוקים לקביעת שומה, בו צויין כי לא נמצאה התאמה של יום ושווי הרכישה שצוינו בשומה העצמית לנתונים הקיימים אצלו. העוררים נקראו לפגישה עמו שהתקיימה ביום 31/8/2011, ובה הוצגו לראשונה תחשיבי השומה. לטענת העוררים, במועד זה על המנהל לקבל את שומותיהם שכן איחר בהוצאת שומותיו מעבר ל- 6 החודשים הקבועים בסעיף 78(ד) (עובר לתיקון 70 לחוק).

ביום 5/12/2011 קיבל ב"כ העוררים הודעה על תיקון שומת מס שבח לפי סעיף 85 לחוק. באותו מועד, התקבלה לראשונה, הודעות שומה לעוררים ע"ג טופס ייעודי, ושוברי תשלום תואמים.

בימים 1/1/2012 ו-4/1/2012 הגישו העוררים השגות על השומות, בהן נטען, בין היתר, לאיחור המנהל בהוצאת השומות ונתבקש ליתן לשומות העצמיות תוקף של סופיות.

ביום 31/12/2012, שידר המנהל את החלטתו בהשגות, וכן שלח אותה לב"כ העוררים בפקס, כאשר בראש המסמך הופיע המילה "-טיוטא-".

ביום 10/1/2013 הוזמנו העוררים לדיון, והמנהל שלח את ההחלטתו (שהייתה זהה בתוכנה לזו שנשלחה בפקס) גם בדואר, וזו התקבלה אצל העוררים ביום 14/1/2013, בחלוף שנה ממועד הגשת ההשגות. גם כאן, טענו העוררים כי ההחלטה בהשגות לא ניתנה במועד.

הוועדה בחנה את עמידת המנהל במסגרת הזמנים הקבועה בחוק הן לעניין השומות והן לעניין ההחלטה בהשגות וכן בחן את סמכות המנהל לתיקון השומות לפי סעיף 85 לחוק.

לעניין הזמנים ותכליתם השוותה הועדה את חוק מיסוי מקרקעין לפקודת מס הכנסה וקבע שתכליתה של מסגרת הזמנים היא הצורך לתחום את פרק הזמן העומד לרשות המנהלית להפעלת שיקול דעתה וכן את תקופת אי הוודאות אצל הנישום.

הועדה קבעה, כי המנהל לא עמד במסגרת הזמנים לעריכת השומה ולכן השומות העצמיות הפכו לשומות סופיות. כן נקבע, כי מכתבה של המתמחה אינו עולה כדי תיקון השומות העצמיות ולכן המועד האחרון להוצאת שומות המנהל היה ביום 17/8/2011. ביום 8/8/2011 הייתה בידי הנישומים הנמקת שומה בלבד והם אף התבקשו להגיע לדיון, ולכן לוקה ההנמקה באי גמירות דעת המנהל הנדרשת למעמד שומה סופית. בנוסף, התחשיבים שהוצגו בדיון שנערך ביום 31/8/2011 אינם בגדר שומות כדין, וממילא הוצאו לאחר מועד התיישנות השומות העצמיות.

הועדה המשיכה לדון בתיקון השומות על ידי המנהל מכוח סעיף 85 לחוק. לטענת המנהל, בדיונים שהתקיימו עם העוררים נתגלו בפניו מסמכים ועובדות חדשות, ובנוסף טען כי נפלו טעויות בשומות. הועדה בחנה את נוסח סעיף 85 לחוק עובר לתיקון 70 בראי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה, המקביל לו. לפי הפקודה, פתיחת שומה שהתיישנה תתאפשר רק אם פקיד השומה נקט בהליך אקטיבי כלשהו לגבי השומה העצמית. כך גם לעניין החוק ולפי קביעת המשפט, לפי המצב החוקי לאחר תיקון 70, אם לא פעל המנהל באופן אקטיבי להוצאת שומה סופית מכח אחת האפשרויות שבסעיף 78(ב) לחוק, הרי שהשומה העצמית תתיישן ולא תותר פתיחתה מכח סעיף 85 לחוק.

ברם, מאחר והמקרה הנדון הנו עובר לתיקון 70, יש למנהל סמכות לתיקון השומות, ומשכך, בחנה הועדה התקיימות חלופות סעיף 85 לחוק.

לבסוף נבחנה עמידת המנהל במסגרת הזמנים למתן ההחלטה בהשגה העומדת על שנה אחת. הועדה בחנה שליחת ההחלטה בפקס וכן את הנפקות לציון המילה "טיוטא". הגם ששליחת פקס אינה "המצאה" לפי החוק, בחנה הועדה את הוראות סדר הדין בנושא. התברר, ששליחת הפקס לא ענתה על דרישות סדר הדין שכן לא צורף דף משלוח, לא וודאה קבלה ולא בוצעה תרשומת לגבי השליחה. לעניין ה"טיוטא" טענו העוררים כי גם לאחר שליחתה, בדיון מיום 10/1/2013, טען מפקח מטעם המנהל שהשומות ממתינות לביקורת ולאישור. הועדה ביקרה התנהלות המנהל וקבעה כי היה עליו לנקוט במשנה זהירות לעניין מתן החלטתו בהשגות, בפרט לאחר שימושו השנוי במחלוקת בסעיף 85 לחוק.

הועדה קבעה בדעת רוב, כנגד דעתו החולקת של השופט מגן, שמדובר במחדלים מצטברים והחליטה לקבל הערר.