1. האירוע
מבקר המדינה, יוסף שפירא, מעמיק את השתלבותו במרחב החברתי. לקראת יום האישה הבינלאומי חושף היום (ג') המבקר דוח ביקורת מיוחד וקשה: "ייצוג נשים בתפקידים בכירים בשירות הציבורי", כולל 5.5 עמודים אישיים.
2. הציטוט
"ביום שבו נשים בעלות כישורים ממוצעים ומטה ימונו למשרות בכירות - אדע שהגענו לשוויון בין המינים". לא סתם מוצא המבקר לנכון לצטט את האבחנה הזו מפי העיתונאית הפוליטיקאית הצרפתייה פרנסואז ז'ירו. עם זאת, אפילו הוא שהוציא את הדוח האמיץ הזה, כמו שרי ממשלה, נציב שירות המדינה, היועץ המשפטי, מנכל"ים ובכירי המדינה הממומנים בכספי הציבור, כלומר כל חבורות הגברים האוחזים בעמודי היסוד של "תקרת הזכוכית" - לא מעז ללכת עד הסוף ומיד מחזיר עצמו לשמרנות המגדרית המקובלת באומרו: "איני בטוח שזה הוא המדד הנכון או היחיד.. אולם אני בטוח כי לשוויון בין המינים עדיין לא הגענו...".
3. המציאות
"ממצאי הדוח מלמדים כי הלכה למעשה השירות הציבורי במדינת ישראל והעומדים בראשו, שרובם ככולם גברים, נכשלו ביישום עיקרון השוויון המהותי בין המינים, ובמבחן התוצאה - שהוא החשוב - יש אפליה מגדרית בשירות הציבורי במדינת ישראל".
4. ההוכחה
בשירות המדינה, מסתבר, נכון לדצמבר 2012, שאת העבודה עושות נשים - את הקופונים גוזרים גברים. 64% מהמועסקים בשירות המדינה הן נשים; בדרגות הניהול הבכיר (בנטרול הדירוג המשפטי) - 11%-13%. בתמצית המבקר: "ככל שהדרג בכיר יותר, שיעור הנשים בו קטן יותר".
המנכ"לים
ב-2001-2007 שימשו 34 מנכ"לים בשירות המדינה - רק אישה אחת ביניהם. נחמת עניים: באוקטובר 2013 היו 30 מנכ"לים - מתוכם 6 נשים.
בתי החולים הממשלתיים
1,600 רופאים ו-1,500 רופאות. אין אף אישה מנהלת בית חולים. מתוך 21 סגני מנהלי בתי חולים - 5 נשים. מתוך הסגל הרפואי הבכיר, מנהלי מחלקות, יחידות - 9% נשים בלבד.
האוניברסיטאות
"ככל שהדרגה האקדמית עולה כך יורד שיעורן של הנשים". 45 דיקנים - 9 דיקניות; 24 משנים וסגנים - 11 נשים; 3 רקטורים - 1 רקטורית; 4 נשיאים - 1 נשיאה. בוועדות האקדמיות "הגמוניה גברית כמעט מוחלטת".
האקדמיה הלאומית למדעים
בכירי המדענים בישראל מציגים: "הרכב מגדרי... בלתי-שוויוני באופן קיצוני". בשנת 2012 מנתה האקדמיה 97 חברים - מהם 8 נשים. באותה שנה צירפה האקדמיה לשורותיה 9 חברים - כולם גברים. מאז הקמתה כיהנו בה 8 נשיאים - ורק נשיאה אחת - הנוכחית פרופ' רות ארנון, שנכנסה בספטמבר 2010, ומאז נראה רק העמיקה הדרת הנשים.
משטרה
סך-הכול 27,500 משרתים בתפקידי השטח והמטה; 23% מהם נשים. "ממצאי הביקורת מעלים חשש כי בצמרת הארגון ודורותיה שוררת תרבות מושרשת של אפליית נשים, ולכן היא עיוורת לקיומם של חסמים מהותיים...".
חברות ממשלתיות
"נפקדות מוחלטת כמעט של נשים מתפקידי הניהול הבכירים בחברות הממשלתיות". מבין 59 יושבי הראש רק 10 נשים; מבין 22 החברות הממשלתיות הגדולות העסקיות - 2 יושבות ראש נשים; מנכ"לים: 68 גברים. נשים - 0.
הדירקטורים ממונים על-ידי השרים: רק ב-76 מ-113 הדירקטוריונים התקיים "ייצוג הולם". "היעדר הייצוג ההולם בולט במיוחד בחברות ממשלתיות 'משמעותיות' - רק ב-16 מתוך 28 החברות הללו היה ייצוג הולם".
חברת החשמל
13,000 עובדים מהם 2,500 נשים; 43% מהנשים אקדמאיות, 26% מהגברים אקדמאיים. מעולם לא כיהנה אישה כמנכ"ל. מבין 29 חברי הנהלה - אישה אחת בלבד. בדרג ניהול שני - אף אישה. דרג ניהול שלישי ורביעי: 95 בכירים מתוכם 9 בכירות. בשנים 2010-2011 קודמו 18 גברים לתפקידים בכירים - אפילו לא אישה אחת.
תעשייה אווירית
16,000 עובדים, מהם 16%, כ-2,500 נשים. כל דרגות הניהול - על טהרת הגברים; דרג ניהול שני - גברי טהור; דרג 3-4 - סך-הכול 379 עובדים מתוכם 23 נשים. בשנים 2009-2011 קודמו 11 עובדים לתפקידים בכירים - כולם גברים.
עמידר
59% נשים. 24 חברי הנהלה - 2 נשים.
מפעל הפיס
52% מהעובדים הן נשים. מ-8 חברי הנהלה רק 3 נשים. בדירקטוריון 13 חברים - אף אישה.
מד"א
כל ההנהלה - כרומוזום Y. מבין 43 חברי מועצת מד"א - 5 נשים.
תאגידים
11 תאגידים סטטוטוריים כמו רשות המקרקעין, רשות שדות התעופה, רשות השידור, מועצת רואי חשבון, רשות ניירות ערך, הביטוח הלאומי... יושבי הראש - כולם גברים. 10 מנכ"לים, 1 מנכ"לית.
במועצות: רוב ברור לגברים, מלבד רשות השידור שם נמצאות יותר חברות מועצה מחברי מועצה. במועצת מקרקעי ישראל, מועצת רואי החשבון ומליאת רשות ניירות ערך - שיעור הנשים נמוך במיוחד.
5. ההכחשה
"אשר למנכ"לים, מנהלי בתי החולים, נשיאי האוניברסיטאות ומפכ"ל המשטרה - על אף הייצוג הנמוך של הנשים בתפקידים בכירים בארגוניהם רובם המכריע של המנהלים מתכחש לקיומם של חסמים המחוללים את תת-הייצוג".
ועדות איתור
נוהל ועדות האיתור קובע כי על הוועדה לתת דעתה לחובת הייצוג ההולם ובכלל זה להעדפה מתקנת. בשנים 2009-2011 פעלו 40 ועדות איתור, 909 בני אדם הגישו מועמדות, בהם 211 נשים בלבד. רק 4 ועדות איתור המליצו על נשים. 3 ועדות המליצו על שני מועמדים, גבר ואישה. 33 ועדות המליצו אך ורק על גברים.
נציבות שירות המדינה - מחדל
בשנים 1985-2002 התקבלו החלטות שמטרתן להביא לייצוג הולם. הממשלה הטילה על נציבות שירות המדינה, נש"ם, ליישם את ההחלטות. "בבדיקה עלה כי נש"ם קיימה את החלטות הממשלה באופן חלקי בלבד, לכאורה כדי לצאת ידי חובה. היא ביצעה פעולות מועטות וסמליות, טכניות במהותן" (מ-1996 ועד 2011 שימש שמואל הולנדר נציב שירות המדינה. במאי 2011 נכנס הנציב הנוכחי משה דיין).
העדפה מתקנת - ריקה מתוכן
המחוקק הכיר בהעדפה מתקנת כאמצעי להגשמת עיקרון השוויון - תפקיד הנציבות ליישם את החלטות תיקון האפליה בעיקר באמצעות המכרזים המתקיימים לתפקידי ניהול בכירים בממשלה. למרות ההנחיות שקבעו כי בהרכב ועדות הבוחנים במכרזים חייב להיות ייצוג לנשים - בפועל במרבית הוועדות כיהנה אישה אחת בלבד, שזה המינימום ההכרחי.
נבדקו פרוטוקולים של 37 ועדות בוחנים במכרזי ניהול בכירים ונמצא כי אלו נוהלו באופן לקוי, הנימוקים להחלטות הובאו בקצרה ובלקוניות ולא ניתן ללמוד מהם במה עדיף הזוכה, הגבר, על פני האחרים. ב-33 מתוך 37 המכרזים התמודדו נשים, אבל אף ועדת בוחנים לא דנה בצורך בהעדפה מתקנת.
ונש"ם - זו לא קיימה פיקוח ובקרה על עבודת ועדות הבוחנים ולא העירה להן על אי-קיום ההוראות המחייבות ."יש לראות בכך מחדל של נש"ם התורם להנצחת תת-הייצוג של נשים במשרות הבכירות בשירות המדינה".
הממונה על מעמד האישה - עלה תאנה
החוק מחייב למנות בכל משרד ויחידת סמך ממונה על מעמד האישה. אלא, שנציבות שירות המדינה לא פירטה את תפקידי הממונה, לא את סמכויותיה ולא את הכלים שעומדים לרשותה. "עולה מכך שמינוי הממונות הוא בגדר 'עלה תאנה' הן לנש"ם והן למשרדים שנועד לאפשר להם לצאת ידי חובת קיום הוראות חוק שווי זכויות ... בלי להביא לשינוי מהותי בנושא".
ומה עיקר עבודתן של הממונות? "הפעילויות שבהן השתתפו רוב העובדות התמקדו באירועי בילוי ובידור, לדוגמה שיעורי התעמלות, השתתפות בצעדות, הוצאת עלון לעובדות הכולל מתכונים לבישול ואפייה, הדרכה בנושאי 'קוד לבוש', אמנות, עיסוי תינוקות, מיניות האישה בעת ההיריון ואחרי הלידה".
ומה מוקד הפעילות המרכזי של הממונות על מעמד האישה בשירות המדינה? ארגון "ימי האישה", כולל בידור, אופנה, סדנאות שוקולד, ספא, נומרולוגיה.
המבקר מודיע לממונות ולנש"ם שהן בסמכותו כי "פעילויות אלה של בילוי ובידור... אינן עולות בקנה אחד עם ייעודן של הממונות... ואף להפך... יש בהן כדי לבסס סטריאוטיפים נשיים שדווקא על הממונה (אישה) כסוכנת השינוי להילחם בהם ולשרשם". בתשובתה למשרד מבקר המדינה ציינה נש"ם כי "יש קשר בין חלק מהפעילויות האמורות למעמד האישה".
היועץ המשפטי לממשלה - מפריע
תפקידה של 'נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה' שבמשרד הכלכלה הוא, בין היתר, לשמש זרוע ביצועית לאכיפת שוויון הזדמנויות בין גברים לנשים בעולם העבודה במישור האזרחי. החוק נתן לנציבות סמכות להגיש תביעות משפטיות בנושא לבתי הדין לעבודה, הן בשם מתלוננים ומתלוננות והן בשם הנציבות עצמה, וזאת גם נגד רשויות המדינה.
אבל, "בניגוד להוראת החוק", כותב המבקר, קבע היועץ המשפטי לממשלה בהנחיותיו הוראה כללית לפיה מחלוקת משפטית בין נציבות השוויון לרשויות המדינה, תאגידים ציבוריים וחברות ממשלתיות תוכרע בידי היועץ המשפטי לממשלה. כלומר: היועץ אוסר על נציבות השוויון להביא מחלוקת להכרעת בית המשפט, ובכך "מותיר את העובדים במגזר הציבורי ללא גוף שיש לו סמכות ויכולת לתת מענה בכל הנוגע לאכיפת הוראות החוק". המבקר ממליץ ליועץ "לשוב ולשקול את הנחייתו".
הרשות לקידום מעמד האישה. מי מכיר מי יודע?
החוק להקמת הרשות בתוך משרד ראש הממשלה וכיועצת מיוחדת לראש הממשלה התקבל ב-1998. החוק מחייב את הרשות להביא לממשלה לאישור מדיניות קידום מעמד האישה, קידום השוויון בין המינים וביעור האפליה נגד נשים, כאשר מדיניותה, בחסות ראש הממשלה, תחייב את משרדי הממשלה. בפועל: הבדיקה העלתה כי עד היום לא גיבשה הרשות מדיניות ולא קבעה תוכנית פעולה.
6. הסיבות - התירוצים
המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס מישאל חשין מצוטט כמי שכתב: "כנראה ענייננו בצופן הגנטי של החברה, צופן גנטי המורה אותנו כי אישה נחותה מגבר. ואם זה הוא אמנם הצופן הגנטי של החברה...".
עמדת המבקר שפירא
"חשוב להדגיש - אין מדובר באפליה מכוונת, אלא בהרגלים חברתיים אשר נשתרשו והניזונים מקיומה של מעין הסכמה כללית לא מודעת, הרווחת גם בקרב הנשים עצמן וההופכת את האפליה למציאות חברתית נמשכת".
הנשים הממונות על מעמד האישה בשירות המדינה מדברות על "חסמים משמעותיים" שמקורם בהנהלות הארגונים, בתרבות הארגונית וברצון לשמור על שליטה גברית בצמרתו. בעובדה שרוב חברי הנהלת הארגון הם גברים והם נוטים לקדם גברים לתפקידים בכירים ובמסורת הארגונית שתומכת בזה. עוד חסם: "דעות סטריאוטיפיות ותפיסה שלפיה 'מקומה' של האישה עם המשפחה ושתנאי העבודה מתאימים לגברים בלבד".
מנהלים - אווילים או שקרנים?
41 מנהלים נדרשו לענות לשאלוני המבקר, רק אחדים מהם הכירו בקיום חסמים בארגונם. "רוב המנהלים שוללים את קיומן של תרבות ארגונית מפלה ושל דעות סטריאוטיפיות", ולדעתם בארגוניהם "פתוחה הדלת בפני נשים להתמודד על תפקידים בכירים ולהתמנות להם".
עליהם כותב המבקר כך: "רוב המנהלים שוללים את קיומה של תרבות ארגונית מפלה ושל דעות סטריאוטיפיות המונעות שילוב נשים בתפקידים בכירים בארגון, ולדעתם אין בארגוניהם חסמים כאלה ולכאורה פתוחה הדלת בפני נשים להתמודד על תפקידים אלה ולהתמנות להם... מנהלים אלה מתעלמים מההגמוניה הגברית בהיררכיה הניהולית של ארגוניהם - שהם חלק ממנה - ומאפליה שיטתית ומתמשכת של הנשים כקבוצת עובדים 'מוחלשת' אל מול קבוצת הגברים 'השולטת' שהחברים בה מקבלים את ההחלטות בנושא של מינויים וקידום עובדים".
7. המסקנה
שפירא: "לא די בהצהרות חגיגיות ובמילים יפות. יש לעשות מעשים. על הבכירים בשירות הציבורי לפעול מדי יום ביומו למען השגת השוויון בין המינים בבחינת 'בקש שוויון ורדפהו'".
אבל איך יכולים "הבכירים", הגברים בשירות הציבורי, לפעול למען שוויון כל עוד נוח להם, בטוח ונעים להם בחיק גברים שכמותם?
משרדי ממשלה
כתבות
ני"ע
