פורטפוליו / ד"ר ערן הלפרן

גיל: 60 תפקיד: מנהל מרכז רפואי רבין (בתי החולים בילינסון והשרון)

אני: תזזיתי, קצר רוח לעיתים, אופטימי שמצבי משבר מאתגרים אותו, איש משפחה וסב גאה לנכד ראשון בן שבועיים.

משפחה: ההורים הכירו באונייה בדרך לארץ, לאחר שנמלטו מגרמניה ב-39'. הם הגיעו להכשרה ברעננה ומשם לקיבוץ אבן יצחק. הם עברו לגור באותו אוהל והתחתנו. אחרי 12 שנים התגלגלו לחיפה וילדו את שלושתנו. אבא היה מכונאי רכב ועם השנים רכש השכלה, עשה תואר שני בספרות אנגלית, היה מדריך למכונאות רכב והפך למנהל בית ספר מקצועי של עמל. אימא הייתה עקרת בית. גדלנו בבית צנוע. בשנות ה-50 היינו אוכלים בשר פעם בשבוע בשישי, ומתוך שלושת החדרים בבית, חדר אחד השכרנו לסטודנט בטכניון.

ילדות: שכונת הדר בחיפה. הרבה חבר'ה וטיולים בוואדיות.

בוסטון: נשלחתי לשם לחצי שנה מטעם בית הספר כשהייתי בן 16, ילד מיליטריסטי מישראל של אחרי ששת הימים, שנתקל באמריקה של ההיפים וההפגנות נגד המלחמה בווייטנאם.

עתודה: אבא מאוד רצה שאהיה רופא, כי לימודיו נקטעו כשהיה בן 18. למדתי בהדסה וכשאני שומע מה קורה שם נחמץ ליבי. עשיתי שם את הסטאז', אבל תוך כדי הבנתי שלא אחזור לשם כרופא, כי כבר אז הייתה גבהות לב לפרופסורים כלפי רופאים צעירים. המדינה צריכה לסייע לבית החולים, כי הדסה נתנה שירות לציבור בישראל במשך 60 שנה כמעט ללא עזרה ממשלתית ולכן אין בכלל התלבטות. הדיון הוא באלו תנאים.

קריירה: הייתי רופא גדודי בגולני והוצבתי בפורייה בזמן שביתת הרופאים הגדולה. עשיתי סטאז' ברפואה פנימית, כי יש לי אופי של כירורג אבל ידיים של פנימאי: כשאני קודח חור בקיר, בבית נכנסים לכוננות ספיגה. עברתי לבית חולים העמק בעפולה. כשנסעתי לבוסטון ללמוד תואר שני במנהל ציבורי בהרווארד, כבר הייתי נשוי.

מאיה: אשתי. תותחית-על. רופאת משפחה. הכרנו בלימודים וכששירתי בגולני עברנו צפונה לכפר תבור באופן זמני - ואנחנו גרים שם עד היום. היא עבדה בבית חולים העמק, ניהלה מרפאה בעפולה, מילאה תפקידים ניהוליים בשירותי בריאות כללית והיום היא יועצת רפואית בחברת ביומד של חיים הורביץ. יש לנו שלושה ילדים.

מרכז רפואי רבין: ניהלתי את מחוז חיפה והגליל המערבי של כללית, משם עברתי לנהל את בית חולים העמק. אחרי ארבע שנים הפכתי לסמנכ"ל בקופה וראש חטיבת בתי החולים, ובין היתר איחדנו את בילינסון והשרון. ב-2007 קיבלתי טלפון ממנהל מרכז רבין שהודיע לי שהוא פורש. קיבלתי בית חולים מצוין, שנמצא בתנופת פיתוח גדולה.

מכבי שירותי בריאות: היו אליי פניות להתמודד על ניהול הקופה, התמודדתי ונבחר מועמד אחר. בדיעבד אני שמח שנשארתי ברבין.

גירעון: קיימת מדיניות מכוונת של האוצר לתמחר נמוך את פעילות בתי החולים ומרוב קונצים ופטנטים, גם של קופות החולים, איבדנו שליטה.

שר"פ: אני מתנגד באופן חד וברור. חובת המדינה לקיים מערכת ציבורית ברמה גבוהה ושוויונית.

תיירות מרפא: בהיקף קטן, לפחות אצלנו, כשרוב הניתוחים מתבצעים אחר הצהריים והם מאוד רווחיים לבית החולים.

תל השומר: לאחרונה התגלו מספר מקרים שלא היו יכולים לקרות בבתי החולים של קופת חולים כללית, שאליה אנחנו שייכים. הממשלה צריכה לנהל את בתי החולים שלה ללא מורא, אבל חלק מהאשמה מוטל על משרד הבריאות והאוצר, שמאפשרים מנגנונים עוקפים כמו קרנות מחקר.

בייבי בום: זו הייתה ההחלטה שלי לעשות את תוכנית הריאליטי בערוץ 10. פחדתי שמישהו ינבל את הפה או יתפרע, אבל עם קצת ביטחון עצמי והבטחה מההפקה שהם מחפשים את הטוב, יצא שהסדרה חופפת את האיכויות שלנו.

ריצה: אחרי שנים של רכיבת שטח על אופניים ואחרי שריסקתי את הרגליים, עם ניתוחים וקביים, האורתופדים, שלמדתי מאוד להעריך, אישרו לי לרוץ. התחלתי לאט ובמרתון תל אביב האחרון עשיתי חצי מרתון.

תפיסת עתיד: אני עושה את התפקיד הכי יפה שאפשר, מלא סיפוק ומרגיש שנפלה בחלקי זכות גדולה.