ילדה מפונקת או נערה נזקקת

משפט המתנהל בניו ג'רזי בימים אלה זכה לתשומת לב תקשורתית כלל עולמית, מאחר שמאחוריו עומדת מלחמת דורות חוצת יבשות: האם צעירים התובעים את הוריהם לתמיכה כלכלית הם אכן קטינים חסרי ישע התובעים זכות לגיטימית, או פשוט ילדים מפונקים, שצריכים לצאת לעבוד ולהתחיל לדאוג לעצמם.

מדובר בתביעה שהגישה תלמידת יב', הלומדת בבית ספר פרטי, כנגד הוריה, לאחר שעזבה את הבית עקב סכסוך קשה שנוצר בינהם. בתביעתה עותרת הנערה, רייצ'ל קנינג, לחייב את הוריה לשלם את שכר הלימוד עבור התיכון בו היא לומדת, וכן עבור הקולג' בו היא עתידה ללמוד בשנים הבאות. בנוסף תבעה הנערה את מימון מחייתה כדמי מזונות בגובה 654 דולר לשבוע.

בין הצדדים אין מחלוקת כי הנערה עזבה את הבית, ועברה לגור בבית חברתה הטובה, מאחר שאינה מוכנה לחיות על פי החוקים הנוקשים שהציבו הוריה.

ההורים, אשר שלחו את הילדה ללמוד בבית ספר קתולי, דרשו בין היתר שהיא תחזור הביתה מבילויים עד השעה 11 בלילה, וכן שתיפרד מהנער עימו היא יוצאת, בטענה שהוא מהווה השפעה רעה עליה. ההורים קוראים לזה חינוך, ואילו הנערה טוענת שזאת התעללות נפשית.

בשלב זה, בדיון המקדמי בבקשתה של הנערה למזונות זמניים, היא נחלה מפלה קשה, כאשר השופט הביע את זעזועו מיחסה של הנערה להוריה, והקריא מסרונים מלווים בקללות קשות ששלחה אליהם. השופט אמר כי מעולם לא נתקל ביחס כה מזלזל וחסר כבוד של ילד להוריו, ואף הזהיר מפתיחת דלתות בתי המשפט ל"מדרון חלקלק", במסגרתו ילד בן 12 יוכל לתבוע את הוריו לרכוש לו XBOX וילד בן 13 יתבע לקבל IPHONE.

בישראל טרם נדונה תביעה דומה, אך לאור הנטיה "לייבא" מגמות מארה"ב, לא מן הנמנע שעד מהרה גם בית המשפט הישראלי ימצא עצמו דן בתביעות דומות, ומקרה זה מעלה כמה שאלות מעניינות: האם ההורים צריכים בכלל לממן ילד מעל גיל 18, ואם כן, האם יוכלו, כמו ההורים של רייצ'ל, להתנער מאחריות זאת כאשר הילד מתנהג אליהם בצורה מחפירה.

זכותו של ילד המגיע לגיל 18 לתבוע מזונות, דווקא נדונה בהרחבה בפסיקה הישראלית במסגרת תביעות של צעירים כנגד אביהם הגרוש מאימם. על פי הפסיקה הורים צריכים לכלכל את ילדיהם עד לסיום בית הספר התיכון ולא עד יום הולדתם, שכן ברור שאם לילד מלאו 18 בחודש מרץ, והוא מסיים את לימודיו בחודש יולי, הוא לא יעזוב את כיתה יב' באמצע וילך לעבוד.

גם כאשר הנער או נערה מסיימים את התיכון ומתגייסים לצבא, ההורים נדרשים להמשיך להעניק להם סיוע כלכלי בגובה 30 אחוז מגובה המזונות שהגיע להם בעודם קטינים, בהנחה שהצבא משלים את מימון יתר הצרכים הדרושים להם.

נערים שפונים ללימודים גבוהים טרם הצבא, במסגרת יג- יד או עתודה אקדמאית, זכאים גם הם לתמיכת ההורים, אך רק כאשר מדובר בהורים אמידים. מאחר שבניגוד לצבא, לימודים גבוהים אינם חובה אלא בחירה, יש באפשרותם של הנער או הנערה לדחות את לימודיהם לאחר השירות הצבאי ואז לכלכל את עצמם במקביל ללימודים כפי שעושים סטודנטים רבים. לפיכך החיוב במזונות יהיה תלוי נסיבות המקרה הספיציפי, אך היו אבות שחויבו להמשיך לממן את ילדיהם גם בעתודה האקדמאית.

כמו הוריה של רייצ'ל, גם הורים בישראל מבקשים להתגונן בפני תביעות הילדים בטענה של שילדים המתנכרים להם אינם צריכים לקבל "פרסים" על התנהגותם, על בסיס ההלכה הקרויה "בן סורר ומורה". עם זאת, החזקה בבית המשפט בישראל היא שהתנכרות ילד להוריו היא בדרך כלל תוצאה של מעשה ידי ההורים, שכן האחריות לקשר מוטלת על ההורים. ההורים הם אלה שעליהם ליזום את הקשר עם ילדיהם, לשמור עליו ולטפחו.

כמובן שגם בנושא זה מדובר בחזקה בלבד, ובמקרים שבהם בית המשפט מתרשם שההורים נהגו כשורה, וניתוק היחסים הוא באשמת התנהגותו של הילד ויחסו המחפיר אל הוריו, יתכן בהחלט שהוא יאבד את זכותו למזונות. מטבע הדברים, ככל שהילד בוגר יותר בגיל, כך יקל על בית המשפט לקבוע כי הוא נדרש לדאוג לעצמו מבחינה כלכלית.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה מנהלת פורום דיני משפחה בגלובס