עו"ד ישראל פרי תובע בגין גילוי מאוחר של סרטן המעי הגס

עו"ד ישראל פרי, שהורשע בארץ בגניבת 300 מיליון מארק גרמני מלקוחותיו בפרשת הפנסיה הגרמנית, תובע את שירות בתי הסוהר ואת בית החולים מאיר בטענה כי בשל מעקב וטיפול רפואיים רשלניים שלהם הוא אובחן באיחור רב כחולה סרטן המעי הגס, הנמצא במצב מתקדם.

לטענת פרי, שמרצה 10 שנות מאסר, על אף תלונות רבות, רקע משפחתי של חולי במחלה והמלצות רפואיות, השב"ס ובית החולים מנעו ממנו מלבצע את בדיקת הקולונסקופיה לאיתור הסרטן. לדבריו, באמצעות עו"ד ענבל זוהר ממשרד גולדפרב זליגמן ושות', הסרטן התגלה אצלו בניתוח חירום שבוצע לפרי בבית חולים אחר לכריתת חלק מהמעי. לפי חוות דעת רפואית שצירף פרי, נותרו לו מספר חודשים לחיות עד שנה. לטענתו, לו היה מאובחן במועד מוקדם, סיכויי ההחלמה שלו היו עומדים על לפחות 80 אחוזים.

לדברי פרי, בין היתר, הוא הוציא יותר מ-900 אלף שקל על הוצאות רפואיות והוצאות נוספות בגין מחלתו.

פרי הורשע באוקטובר 2007 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב על-ידי השופט זכריה כספי בעבירות של גניבה בידי מורשה בסכום של כ-320 מיליון מארק, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות בסכום של כ-150 אלף מארק, תיווך בביטוח ללא היתר וללא רישיון, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט.

בנוסף הוא נקנס בסכום של כ-21 אלף שקל, והארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי, שבראשו עמד פרי, נקנס בסך 2.6 מיליון שקל. עוד חויב פרי לשלם כ-150 אלף שקל לקבוצה של המתלוננים נגדו בפרשת הפנסיה הגרמנית.

בהמשך נגזרו על פרי 12 שנות מאסר, אך בית המשפט העליון קיצר את עונשו ל-10 שנות מאסר בלבד. פרי מרצה את עונשו בביתו ולא בבית הכלא בשל ההתדרדרות במצבו הרפואי.

בבסיס פסק הדין נגד פרי עמדה אמנה שנחתמה בין ישראל לגרמניה ב-1973, שלפיה היו זכאים אזרחים ישראלים להצטרף לתוכנית ביטוח פנסיוני של מערב-גרמניה. על המצטרפים היה להשקיע סכום חד-פעמי על-מנת להצטרף לתוכנית. פרי, שהקים את הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי ישראל-מערב-גרמניה, הציג את עצמו כמי שפועל כדי לייצג את האינטרסים של הלקוחות לצורך הסדרת הפנסיה הגרמנית.

פסק הדין שהרשיע את פרי קבע כי הוא הסתיר מלקוחותיו עובדות מהותיות ביחס לתנאי ההלוואה שהציע להם, שלמעשה התירו בידיהם רק חלק קטן מהרנטה ששילמה להם ממשלת גרמניה.

עוד נקבע כי פרי לא גילה ללקוחות שהחברות שסיפקו את האשראי מצויות בשליטתו, וכך גם הארגון שהקים. בהסכמי ההלוואות נתנו הלקוחות לפרי הרשאה לגבות מהם פרמיות ביטוח. כל לקוח שחתם על ההסכם עשה זאת בעקבות מצג-שווא שהציג בפניו פרי, לפיו החברות והמבטחות הן צד שלישי שאין לו כל נגיעה בהן.