הנקראות ביותר

שלום חגי: "ישראל כץ יגרום לפיטורי מאות עובדים"

שלום חגי, בעלי חברת הארגז והבעלים של טיב טעם, יוצא לקרב חזיתי מול שר התחבורה ■ ועד? "העובדים הם דבר יקר מכדי להפקיד אותם בידי ועדים, אני דואג להם ■ יוקר המחירים? "כל שר משפריץ תקנות. זה פופוליזם"

שלום חגי מתקשה לכבוש את סערת רוחו. אנחנו מסתובבים במתחם החדש והלא כל-כך גמור של מפעל הארגז שלו, להרכבת אוטובוסים, בתימורים שליד קריית מלאכי. האוויר בהיר ונקי מענן, אבל מטאפורית מתחשרים מעל עננים שחורים, וחגי מנופף באצבעו לעבר השדות שממול ואומר, "שם הוא גר, חמש דקות מכאן, ולא אכפת לו כנראה שיישלחו מאות עובדים הביתה".

ההוא שעליו מדובר הוא שר התחבורה, ישראל כ"ץ, המתגורר בכפר אחים הסמוך, והדרמה הגדולה היא מאבקן של שתי החברות הישראליות להרכבת אוטובוסים, הארגז ומרכבים, בהחלטה להוציא את רכש האוטובוסים של דן ושל אגד למכרזים בינלאומיים. "מדיניות שר התחבורה", אומר חגי, "גורמת באורח ישיר לעשרות רבות משכניו בקריית מלאכי להפוך למובטלים ולאבד את מקור פרנסתם. ולאן הולכת העבודה? לסין. ישראל כ"ץ שכח שהוא שר התחבורה של ישראל ולא שר התחבורה של סין".

לפני ארבעה חודשים עתרה הארגז לבג"ץ נגד משרד התחבורה, השר ומשרדי האוצר והכלכלה בדרישה לבטל את ההחלטה כיוון שלדבריהם היא מנוגדת להבטחה שלטונית של "אוטובוסים כחול לבן" עבור דן ואגד; וכן כי "בעת האחרונה", כך לשון העתירה, "החל ייבוא אוטובוסים תיירותיים מסין באמצעות חברה חדשה בשם צ'יינה מוטורס שנשלטת על-ידי מר יצחק קויפמן. העתירה בבג"ץ עדיין מתבררת.

קויפמן, אגב, זכה לאחרונה לייצג בישראל גם את חברת הרכבות הלאומית הסינית CNR, שבין היתר מתמודדת במכרזי ענק לאספקת קטרים וקרונות חשמליים לרכבת ישראל, ושנחשבת למתמודדת פוטנציאלית על מכרזים בפרויקט הרכבת הקלה בתל אביב, כמו גם בפרויקט הקמת הרכבת המהירה לאילת, שטרם אושר סופית.

"כולם שפנים וכולם מפחדים", אומר חגי בראיון בלעדי ל-G, "גם יענקל'ה שחר (בעלי מרכבים, בשיתוף עם וולבו, ש' ל') משתפן, אבל אני נלחם. לא אתן לכ"ץ לצבוע את פניה של המדינה הזאת. מישהו אמר לי אתמול שהוא עלול לסמן אותי כאויב אישי שלו, אבל אני לא מפחד. מישהו צריך לבדוק מדוע השתנתה תקינת האוטובוסים, מדוע שינו לגמרי מדיניות של משרד התחבורה תוך שנה. לא אני אבדוק זאת. אני לא מפעיל חוקרים נגד המדינה. אני עדיין אומר דינא דמלכותא דינא, אבל מבקר המדינה צריך לדעתי לחקור את זה".

מן הצד השני, משרד התחבורה נושא את נס התחרות, מסביר עד כמה ייטיב היבוא הזה עם הנוסעים, וטוען כי הוא בא לתקן רכש לא מוסדר בין חברות האוטובוסים שבשליטתו לבין מה שסביבו מכנים "דואופול האוטובוסים הישראלי", כלומר הארגז ומרכבים. "הטענה לפיה השינוי במדיניות רכש האוטובוסים עלול להביא לפיטורי אלפי עובדים הינה דמגוגיה זולה", נמסר בתגובת המשרד ל-G. "ולראיה, בחודשים האחרונים נקלטו כ-200 עובדים חדשים במפעל מרכבים, ובשלהי 2012 חברת הארגז קיבלה הזמנה להרכבה בכמות גדולה של אוטובוסים והודיעה שלא תוכל לעמוד בלוחות הזמנים שסוכמו". (לתגובת משרד התחבורה, ראו מסגרת בעמוד 24).

"מופיע בתנאי מצוקה"

חגי, 67, אלוף במיל', שבתפקידו האחרון בצה"ל כיהן כראש אט"ל (אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה), לא מהסס לצאת לקרבות גם בחיים האזרחיים-עסקיים. את העסקים שלו - הארגז, טיב טעם, מפעל טכנו פח - הוא קונה כשהם בזול ובצרות או, כפי שהוא מנסח זאת, "תמיד אני מופיע בתנאי מצוקה"; וכשהממשלה שמה לו מה שנראה לו מקלות בגלגלים, הוא לא שותק. "מדיניות משרד התחבורה תביא לירידה דרמטית באיכות התחבורה הציבורית", טוען חגי. "יש לזכור כי אגד ודן, באמצעות קרן ההצטיידות, הביאו את התחבורה הציבורית בארץ לרמה גבוהה ביותר. הצורך להתחרות מול רמה זולה יחייב את המפעלים בארץ לוותר על האיכות אם חפצי חיים הם".

הארגז, כמו מרכבים, איננו מפעל לייצור אוטובוסים אלא להרכבתם. את השלדות מקבלים מיצרני האוטובוסים, ועליהן עושים את מלאכת ההרכבה. כאשר לקח אליו חגי את המפעל בן ה-64, בשנת 2001, הוא היה אחרי תקלה שכמעט ריסקה אותו: חלק השלדה המורכב במפעל נשבר ב-115 אוטובוסים של דן. נדרש מבצע מורכב של חקר הנדסי ותיקון מתמשך. "אתה צריך להיכשל הרבה כדי להיות איכותי", הוא אומר. עכשיו יש תוכנות תלת ממד באגף ההנדסה, והרתכים רכונים על שרטוטים ועובדים "על-פי הספר".

חגי מדלג מאוטובוס לאוטובוס - הנה, כאן יצמח אוטובוס עירוני נמוך מרכב, שיתאים לגובה המדרכה וגם ישמור על בטיחות הנוסעים בעמידה, ושם בין-עירוני גבוה, זה למטרופולין, והנה בחוץ שני אוטובוסים צבועים בעליזות, של מועצה מקומית; וכאן - הוא מראה בגאווה חידוש: מתקנים שיש בהם מעין ברגים המחזיקים את הלוח שעוד מעט ירותך לדופן, כדי שלא יתכופף בזמן הריתוך. באולם אחר אוטובוסים קרובים יותר לסיום ההרכבה, חושפים אשכולות חיווט צבעוני מורכב שיטפל בחשמל, בתאורה ובתשתית האינטרנט. בחוץ אוטובוס מפרקי ארוך, מושביו חדשים וכל ריחו טרי.

"את יודעת כמה עולה לי הקרוסלה?", הוא שואל בלהט ומצביע על אחד החלקים, "5,000 אירו. מגרמניה. זה מה שהכתיבו לי דן ואגד. את חושבת שהסינים ישימו כזאת?". מצ'יינה מוטורס, יבואנית אוטובוסי יוטונג, נמסר בתגובה כי "חברת יוטונג המייצרת את האוטובוסים היא היצרנית הגדולה בעולם ורכביה המיובאים לישראל עמדו ועומדים בכל תנאי התקינה הישראלית והאירופאית המחמירים ביותר". (התגובה המלאה בעמוד 24).

הייתי מצפה ממי שנושא את נס העובדים והבטחת מקום עבודתם בראש מאבקו, שיפגין חמימות לעובדי הכפיים מסביבנו, אבל חגי איש עצור ואינו חזק במחוות, וממילא העובדים עסוקים מכדי להתייחס לאורחים, ורק מגניבים פה ושם מבט סקרני. בשלב מסוים הוא עומד מעט קרוב מדי לגיצי ריתוך ואומר להם בחיוך "הנה יש לכם הזדמנות"; אחד העובדים ממלמל בתשובה "חס וחלילה". מיד הוא נושא אליי מבט מנצח ואומר "את רואה כמה הם אוהבים אותי?".

"ידעתי שאצא לעסקים"

שלום חגי נולד בכפר בלוב, מאה קילומטרים דרומה לטריפולי. אביו היה לדבריו המנהיג של הקהילה היהודית בכפר, וגם בעל המכולת. "גם הוא היה לו טיב טעם", צוחק חגי, "אבל כמובן כשר". חלק מימות השנה התגוררו במערות שחצבו באבן הגיר שם, כדי להתגונן מפני פגעי מזג האוויר, וגם מפני פושעים. בשנת 49' הגיעו לכפר שני שליחי סוכנות ואמרו שהגיע הזמן לעלות לישראל. חגי היה אז קטן מכדי לזכור, אולם מסיפורים נודע לו כי אנשים הלכו מיד הביתה, הביאו "את הפקלאות" ואמרו "יאללה, הולכים לישראל". את הדי.די.טי שבו רוססו בארץ הוא דווקא כן זוכר "כמו היום" אף שהיה רק בן ארבע.

במציאות, התהליך ארך כמה חודשים וכלל מחנה מעבר, ובדצמבר 49' עלו לאונייה שהביאה אותם לארץ. "עברנו את כל השלבים - מעברות, עבודות יזומות - אבא עבד במחצבות בזיכרון". אחר כך התיישבו בכפר יעבץ בבתים נטושים ולמדו עברית באוהל שבו ישבו כולם והיו צועקים מילה בערבית - ואת אותה מילה בעברית.

לבסוף התיישבו במושב עולים שהקימו במקום, פורת - בתחילה באוהלים, אחר כך בפחונים ולבסוף בבתי קבע, יישוב ששימר במידה רבה את כפר הולדתם. כיוון שהיה תלמיד מצטיין, נלקח למחזור הראשון של פנימיית בויאר בירושלים. למקום עוד לא הייתה אכסניה קבועה והנערים שוכנו באכסניה בבית וגן, אולם אז התברר לו ולעוד כמה נערים דתיים, כי האוכל איננו כשר באכסניה, והם קמו כאיש אחד ועזבו. לאחר מכן עבר חגי למוסד של עליית הנוער בפתח תקווה, בית ספר חקלאי, אבל הוא לא ראה את עתידו בנגרות וברפת והלימודים היו ברמה לא גבוהה. בסמוך הייתה לשכת גיוס, ובה מצא פרוספקטים של הפנימייה הטכנית של חיל החימוש, שאז עוד הייתה מסגרת ללא בגרות.

כשהתגייס, ביקש ללכת לקרבי והגיע לגדוד תותחנים 403, ולדבריו, כיוון שהיה מכונאי טנקים טוב, החליטו שהוא חיוני מכדי להישלח לקורס קצינים. חגי לא ויתר וביום שישי אחד, במקום לנסוע הביתה לחופשה, נסע לפיקוד שהיה אז ברמלה וביקש לדבר עם קצין החימוש הפיקודי. אמרו לו שהקצין עסוק והוא אמר, אחכה. בסביבות שלוש או ארבע קרא לו הקצין, חגי זוכר כי "היה לו חדר מלא רובים, הוא התעניין בציד".

בשיחה שאל חגי את הקצין אם עליו להיות חייל גרוע כמה חודשים כדי לצאת לקורס קצינים. הקצין אמר שיברר במה מדובר, ובסוף השיג חגי את מבוקשו ונשלח לקורס קצינים. תוך כדי שירותו השלים בגרות בתיכון צה"ל ("עם קהלני ועוד כל מיני חבר'ה") ולאחר שמילא כמה תפקידים, ביקש לצאת ללימודים בטכניון. אמרו לו, איך תלמד בטכניון אחרי שלוש יחידות מתמטיקה ובלי פיזיקה? אבל הוא התעקש. בקרוב, הוא מבשר, יסגור גם את המעגל הזה כיו"ר אגודת הידידים של הטכניון.

לאחר מכן הפך לתת אלוף ולסגן ראש האגף שאותו ינהל לימים, שאז עוד לא קיבל את השם היוקרתי אט"ל עם הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, אלא נקרא בפשטות אג"א - אגף אפסנאות. ראש האגף היה מנחם עינן, כיום יו"ר קנית של דוד עזריאלי. עינן קיבל אז הצעה לנהל את המשביר לצרכן, ובישר על כך לחגי בדיון מפקדים במרכז מזון, שכמובן היה על ארוחת צהריים. לדברי חגי, עינן גם סיפר לו כי הציע לרמטכ"ל אז, דן שומרון, כי חגי הוא זה שיחליפו.

בדיון השיבוצים אצל שר הביטחון אז, יצחק רבין, ב-89' - כך נודע לחגי בדיעבד - אהוד ברק, שהיה סגן הרמטכ"ל, התנגד ובסופו של דבר, אילן בירן הוא שקיבל את התפקיד. שומרון, הרמטכ"ל, מספר חגי, חשש שהוא יעזוב. חגי אמר לו שיישאר אם יקבל לימודים בארצות הברית, ואכן נסע לשנתיים ולמד ב-NYU תואר שני במינהל עסקים, במסלול מימון ("כבר ידעתי שאצא לעסקים מתישהו, ובצבא לומדים תקציב, לא מימון. זה עולם אחר"). לאחר שחזר, החליף את בירן בראש אט"ל.

לדבריו, לאחר שהשתחרר מהצבא קיבל הצעות רבות לעבוד כשכיר, כולל הצעה להיות מנכ"ל התעשייה האווירית, מנכ"ל משרד הביטחון ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, ולכולן סירב. "לא רציתי להיות שכיר", הוא אומר. "אמרתי לעצמי, אני הולך למקום שבו אוכל לעבוד עד יומי האחרון, כלומר מקום שלי. לא היה פשוט להפוך לאיש עסקים עצמאי, אכלתי חול בלי סוף".

השותפות עם תשובה

הפרק הראשון בחיים האזרחיים היה לייצג את משפחת גרמיזיאן מקנדה, אילי נדל"ן חרדים, שעמם נוצר קשר דרך שליח קק"ל שם, שהיה חבר של חגי. חגי הפשיל שרוולים, שכר משרדים במגדלי התאומים ברמת גן, וכעבור כמה חודשים נסע אליהם לקנדה עם הצעה להשקיע ב"שני פרויקטים שהיו בחיתוליהם". האחד היה איירפורט סיטי, השני הולילנד. ארבעת האחים ישבו איתו, הוא אמר להם שהוא צריך 5 מיליון דולר ואת השאר יגייס מהבנק. הם ישנו על זה, ולמחרת הציעו חצי מיליון דולר בנאמנות. כך נגמר הרומן וחגי שב לארץ.

לאחר כמה עיסוקים אחרים, החליט לנסות לרכוש את הארגז, אז חברה הסתדרותית שכבר הופעלה תחת נאמן מטעם בית המשפט, עו"ד פנחס רובין. רבים ניסו אז לקנות את הארגז, "אבל רובם", אומר חגי, "עשו זאת בגלל הנדל"ן היקר שעמד לרשותה, בתל אביב ובצריפין".

- אכן נדל"ן משמעותי שאתה נהנה ממנו. את המתחם שהיה שלכם ברחוב יגאל אלון בתל אביב, מכרתם לפני שנתיים לב.ס.ר ב-240 מיליון שקל.

"נכון, וכל הכסף ממכירת הנדל"ן הושקע במפעל החדש של הארגז, ועוד הייתי צריך להוסיף (המפעל והקרקע שווים בסביבות 250 מיליון שקל, לדברי חגי). אנחנו גם חלק מקבוצת הרכישה שם, ונקים שם סניף גדול של טיב טעם".

אבל נחזור אחורה, ל-2001. חגי בדק את הארגז והגיע למסקנה שנדרשים 100 מיליון שקלים כדי להבריאה. הוא פנה לבנק הפועלים בבקשת מימון, ושם אמרו לו, מצד אחד יש לחברה הרבה נכסים, אבל מצד שני המון חובות. על כל שקל שאתה תביא, נביא אנחנו שקל. "כלומר", אומר חגי, "הייתי צריך להביא 50 מיליון שקל. ומה שהיה לי היו 300 אלף שקל פיצויי הפרישה מהצבא".

אז הוא פנה ליצחק תשובה, שנתן לו ערבות של 50 מיליון שקל מבנק לאומי, ועם הערבות הזאת, בנק הפועלים השלים את הסכום הדרוש, וכך רכש חגי את הארגז. ההיכרות שלו עם תשובה החלה מעט קודם. "הוא חיפש יו"ר לדלק, והוא הכיר אותי, הוא מהשבט שלי (גם תשובה הוא יליד לוב, ש' ל'). ידעתי שתשובה ואני עולמות שונים, למרות שאנחנו בגיל דומה, לכן הלכתי להתייעץ עם דמות עסקית מרכזית שבשעתו למד איתי בטכניון. ישבנו אצלו בבית ברמת השרון ליד הבריכה, והוא אמר לי, אני מכיר את תשובה ומכיר אותך, ואתה לא תוכל לעבוד איתו. לתשובה אין שולחן עבודה, יש לו ספה. אתה תעבוד על משא ומתן בצורה שיטתית שבועות, יבוא מישהו, יגיד לו ככה, הוא יגיד בסדר. אתה יכול לחיות עם זה? אמרתי, לא. לימים קרה לי גם כשותף שלו כזה דבר".

השותפות בינו ובין תשובה הסתיימה לאחר שלוש שנים. "תשובה אמר לי, אני רואה שאתה לא צריך אותי. תשובה רגיל שכל בוקר עולים אליו לרגל ושואלים לדעתו. אני לא עולה לרגל לאף אחד. חוץ מזה, תשובה היה בטוח שאנחנו קונים את הארגז בשביל הנדל"ן, ואז גילה שאני תעשיין יותר מאשר נדלניסט. אמרתי לו, אני לא שולח עובדים הביתה, באתי לפה בשביל לעבוד". ב-2003 קנה חגי את חלקו של תשובה, והם נפרדו.

- איך היחסים ביניכם כיום?

"אין בינינו יחסים כמעט, אבל גם אין משקעים. פשוט אנחנו עולמות שונים. זכויותיו עומדות לו וכל הכבוד לאן שהגיע, ואני אסיר תודה לו שנתן לי את ההזדמנות".

חגי החל במלאכת ההבראה - סגר מפעלים, קנה אחרים, למשל מפעל טכנו פח בברקן המייצר עבור משרד הביטחון. הוא אומר כי "הארגז הייתה חברה הסתדרותית מיושנת עם חמישה ועדי עובדים. אחרי שנתיים לא היו ועדים בכלל". לדבריו, השכר הממוצע בארגז הוא עשרת אלפים שקל, "אבל שליש מזה הוא פרמיה, זאת אומרת שקורעים את התחת".

- כיום יש ועד?

"העובדים הם דבר יקר מכדי להפקיד אותם בידי ועדים. אני ועד העובדים שלהם, אני דואג להם ומטפל בהם".

- ובכל זאת, האינטרסים של העובדים ושל הבעלים לעתים קרובות מתנגשים. לכן יש חופש התאגדות בישראל.

"אני אוהב את העובדים ודואג להם, אבל אם אתה צריך להידיין עם הוועד שנה על חלב ועיתונים בבוקר ואסור לפטר, אתה לא יכול לחיות. הבעיה היא חופש הניהול".

- בית הדין לעבודה לא חשב כמוך. לפני שלושה חודשים אישרו תביעה ייצוגית נגד טיב טעם ב-560 מיליון שקל, על הפחתות שכר רטרואקטיביות ב-2010.

"שילמנו בדיוק על-פי חוק, ויש פרשנויות לגבי החוק. יש לי עורכי דין מהטובים בארץ, כי יש לנו שבע-שמונה תביעות כל הזמן. הלוא יש בארץ עורכי דין בשפע וכל הזמן מגישים תביעות. כל מה שהם רוצים זה שנציע להם פשרה, והם יבטלו את התביעה".

"השוק כבר פתוח"

נחזור לאוטובוסים. חגי טוען שלא הוגן לשלוח אותו להתחרות מול חברה סינית, כי למעשה מדובר בתחרות מול ממשלת סין, שאין לה בעיה לחתוך במחירים כדי לכבוש את נתח השוק שהיא רוצה. "למה אני צריך להתחרות, ללא תחמושת, במדינה שלא מכבדת את כללי הסחר העולמי, וכובשת את שער החליפין שלה כדי לייצא בזול".

בוא נניח רגע בצד את הכלכלה העולמית, את הדמויות הפועלות, את הזכיינים ואת השר, ונשאל שאלה פשוטה: מה רע לפתוח את השוק לתחרות לאוטובוס יותר זול? הרי עבור אגד ודן, אתם ומרכבים הן שתי האופציות היחידות.

"השוק כבר פתוח. כל הדיון בבג"ץ הוא על אגד ודן, שהם בין 20% ל-25% מהשוק. עובדה שהחברות האחרות כמו מטרופולין, קווים, עפיפי וכל השאר בכל זאת קונים בארץ. כי המחיר הוא רק פקטור אחד. האחר הוא זמינות - אם מתוך מאה אוטובוסים, כל הזמן חלק מהם נמצאים במוסך, יש הרבה תקלות ואורך החיים של האוטובוס קצר יותר, אז מה שקנית זול הוא בעצם יותר יקר".

- אבל למה אתה חושד שהאוטובוסים הסיניים יתקלקלו כל הזמן? אין איתם ניסיון נצבר.

"מי ייקח סיכון כזה? תעשיית האוטובוסים בארץ מעסיקה 2,000 עובדים ונושאת עצמה בגאון ובכלל זה משלמת מסים וארנונות בעשרות מיליוני שקלים בשנה. מדוע ירצה משרד התחבורה לחבל בה? בגלל תחרותיות? לא היה ולא נברא, והראיה שהחברות הפרטיות - קווים, מטרופולין, סופרבוס, עפיפי - רוכשות אוטובוסים בארץ אף שאיש אינו מחייבן לכך. הם יודעים שעל פני חיי האוטובוס התוצרת המקומית היא המשתלמת ביותר".

- ומה ההפרש במחיר בין יוטונג לביניכם כיום, נגיד לאוטובוס עירוני?

"האוטובוס אצלי עולה בסביבות 190 אלף אירו (כאשר חברת האוטובוסים רוכשת את השלדה והתחשיב הוא מחיר השלדה פלוס המרכב שעושים בהארגז, ש' ל'), ויוטונג מוכרים ב-170 אלף אירו. אבל אני סבור שזו לא אותה איכות".

- אם אגד ודן הם בין רבע לחמישית מהעבודה שלך, מה כל-כך נורא שהם יקנו גם במקום אחר?

"זה עניין של הישרדות. בשנה שחונה, כשאין הרבה הזמנות, אותם 150 אוטובוסים של אגד ודן מעבירים אותי איכשהו לשנה הבאה".

מה תאמר על הטענה שאתה ומרכבים לא באמת מתחרים? מעין דואופול. הרי גם מבקר המדינה העיר בשעתו על התהליך ללא מכרז, שהיה נהוג בהצטיידות של אגד ושל דן.

"מבקר המדינה העיר, אבל רוב הביקורת התייחסה לרכישת השלדות (למשל, העובדה שחברת דן רכשה שלדות רק מחברת מאן, ש' ל'). נכון שהוא התייחס גם לעניין המרכבים שחולקו בינינו לבין מרכבים, אבל הוא כתב שהתהליך לא מסודר, וכתב שאין לו התנגדות להצטיידות כחול-לבן, רק שהתהליך יהיה שקוף. צוות של משרד התחבורה, האוצר והתמ"ת קבע שיהיה מכרז בין שני המפעלים, מי שיזכה יקבל 70% מהעבודה, והשני יקבל 30% במחיר של הזוכה (כדי להבטיח את הישרדותו), ואותו צוות קבע שימשיכו להצטייד בארץ".

- וזו ההבטחה השלטונית שאתה טוען לה בבג"ץ?

"כן. ההיסטוריה היא כזאת: לפני שנתיים התחלתי לבנות פה את המפעל בהסתמך על המדיניות המוצהרת של משרד התחבורה משנים שאגד ודן ירכשו בארץ. בינואר 2012 נודע לי שהשר הורה לאגד ולדן לצאת למכרזים בינלאומיים. עצרתי את הבנייה. נבהלו כולם שיישאר רק יצרן אחד (מרכבים) והקימו את הצוות האמור, שקבע שהכול מיוצר בארץ. על סמך זה המשכתי לבנות. אבל משרד התחבורה לא כיבד שום דבר מהסיכומים האלה. לכן הגשנו את העתירה לבג"ץ, לא לפני שפנינו לשר האוצר ולראש הממשלה. אבל זה לא מזיז לאף אחד כי אין ראש ממשלה בישראל ואין שלטון. אנחנו לא מקבלים ולא רוצים לקבל שום דבר מהמדינה. הציפיות המרביות שלנו, אנשי העסקים, מהשלטון, שלא יזיק לנו. אבל הוא מזיק. בלעדיו אגד ודן - כך הם כתבו בעתירה - היו קונים רק כחול-לבן.

"בכל העולם יודעים להגן על תוצרת מקומית, חוץ מאשר אצלנו. כלכלה שאין בה יסוד חברתי, פגומה היא. אדם שאין לו עבודה הוא אדם אבוד. בכל העולם המערבי מונהגת מדיניות Local to Local. מדיניות זו גורסת: כל צרכיה של המדינה ייווצרו בה".

- שר התחבורה כתב בדף שלו בפייסבוק, שהוא בסך הכול מונע ממך להרוויח מיליונים. אז בוא תגלה לנו מה המרווח שלך על אוטובוס.

"על אוטובוס בין-עירוני אני לא מרוויח כלום. בין-עירוני זה המון פלדה ועבודה. אני עושה אותו כי אני צריך עבודה, כדי להחזיק ולקיים את המערכת. באוטובוס עירוני מרוויחים יותר, בסביבות 8%-7%, לא מיליונים כמו שהוא כתב".

"גמרנו עם חנויות הענק"

חגי לוקח אותנו לארוחת צהריים מפעלית, באולם ייצור שהוסב בינתיים למטרה זו, עד שחדר האוכל יהיה מוכן. האחראית נוזפת בו, כל-כך מאוחר מגיעים עם האורחים? חגי, שניכר עליו שהוא מקפיד על גזרתו, בוחר בכרע עוף מבושל ובירקות. כאשר הוא מבקר במפעל מזרע, שהוא הפך לבעליו כאשר רכש את השליטה בטיב טעם, ואף רכש את חלקם של השותפים, קיבוץ מזרע, הוא כמובן אינו טועם דבר מתקרובת הנקניקים המוגשת. מי שהיה ילד שברח מפנימייה בגלל אוכל לא כשר, ממשיך לאכול כשר, אבל מוכר בשר חזיר. "עסקים זה עסקים", הוא אומר.

לעומת זאת, הוא אינו נוטה להפריד בין עסקים ומשפחה. בארגז מועסקים לא פחות מ-12 בני משפחה, כולל שתי בנותיו. בטיב טעם, שהיא חברה ציבורית, צריך להקפיד יותר. שם כבר אנטרופי התנגדו לתפקיד הכפול שלקח עליו בתחילה, יו"ר ומנכ"ל, וכיום היו"ר הוא אהרון מידן. חתנו עדי כהן, שעבר איתו לטיב טעם, מיד שאף לגדולות. "הוא אמר לי, אני רוצה להיות מנכ"ל. אמרתי לו, שב בשקט. אם תבוא מהיום הראשון להיות מנכ"ל, כולם יגידו שקיבלת את התפקיד בגלל שאתה חתן שלי, ולא תהיה לך שום לגיטימציה". כהן כיהן שנתיים כמנהל כספים, ורק אז הגיע ליעד המיוחל.

אנחנו נפגשים זמן קצר לאחר שנודע כי הרשות להגבלים עסקיים דורשת עונש מאסר בפועל לאפי רוזנהויז, מנכ"ל שופרסל לשעבר, שהורשע בניסיונות לערוך הסדר כובל. או במילים אחרות: דרש מספקים לא לערוך מבצעי הנחות מסוימים ברשתות אחרות, ומשלא נענה, הסיר מוצרים שלהם מהמדפים. "אני מקווה שלא יכניסו אותו למאסר. זה לא הוגן", אומר חגי. "אתה לא יכול ביום אחד לשנות סדרי עולם. אני בעד לתת לו עונש למען יראו וייראו, אבל הוא עשה מה שעשו קודמיו כל החיים, הפעלת לחץ על ספקים. אם משנים את הכללים - תנו זמן הסתגלות".

- איך הגעת לרכוש את טיב טעם?

"במשבר הכלכלי של 2008, אני ועדי, החתן שלי, שהיה אחראי על הפיתוח העסקי של הקבוצה, חיפשנו הזדמנויות לקנות".

חגי התעניין בעבר בטיב טעם, אבל אז דרשו 60 מיליון דולר וחגי חשב שזה גבוה מדי. יום אחד נודע לו שטיב טעם תתקשה לשלם למחזיקי האג"ח שלה תשלום של כ-38 מיליון שקל שהיה אמור להיות משולם בנובמבר 2009. באותו זמן, 38% ממניות טיב טעם - אלה שהיו בבעלות אנטר הולדינגס שקרסה - היו אצל נאמן. "קובי (טרייביטש) חיפש פתרונות, ואני הופעתי. אני תמיד מופיע בתנאי מצוקה. ניהלנו משא ומתן, גם קניתי את מניות אנטר הולדינגס מהנאמן ב-38 מיליון שקל, כלומר לפי שווי שהיה גבוה מערכה הבורסאי, אבל הנאמנים התעקשו ואני ויתרתי".

בנוסף, קנה חגי מטרייביטש חלק מהמניות ב-11 מיליון והזרים לחברה 32 מיליון כהלוואה עבור האג"חים, כאשר מתוכם, 15 מיליון הם תשלום לטרייביטש עבור פרמיית השליטה, כך שכאשר טיב טעם תשלם את החוב, היא תחזיר 17 מיליון לחגי ו-15 לטרייביטש. מאז קנה חגי מטרייביטש גם את חלקו בהלוואה; וכעת, כשהחברה עלתה על פסי רווחיות, הבנקים (שהסכם המימון מחייב את אישורם) אישרו לחגי למשוך חלק מההלוואה, 15 מיליון, ואת 17 המיליון הנוספים הוא רוצה להפוך להון באמצעות הנפקה. "עכשיו בדיוק עשינו דירקטוריון טלפוני, ואישרנו הכנת תשקיף מדף", הוא מבשר.

טיב טעם עברה לפסי רווחיות תחת ידיו של חגי. חלק מהייבוא ומהייצור, כגון בשר, גבינות, פסטות ויינות, הוא עושה בעצמו, דרך חברת ישרקו שפתח בשנה האחרונה, שנחשבת אצלו מנוע צמיחה, וגם מוכרת למסעדות ורכשה לאחרונה את החברה הסקוטית למשקאות. "בזכות זה אני יקר רק ב-2%-3% מהרשתות הגדולות, למרות שאצלי השטח גדול פי שניים ולא עומדים בקופה חצי שעה אלא חמש-עשר דקות". ובכל זאת, הוא אומר, "במזון לא מרוויחים כסף. הלכתי לתחום הזה כי אין כמוהו יציב, וזה גם פיזור סיכונים, לצד התעשייה שאין כמוה מסוכנת. בקמעונאות הרווחים נעים בין מינוס אחוז ל-3%".

- והתלונות על יוקר המחיה ועל כך שיחסית לאירופה, חלק מהמוצרים עולים 25% יותר?

"הלמ"ס כבר אמר שהנתונים לא רלבנטיים, אבל נניח שאנחנו יותר יקרים. זה נובע מפופוליזם, כי כל שר רוצה להיות אלוהים של הצרכנים, ומשפריץ תקנות וצווי הרחבה. פואד כשר התמ"ת הפעיל צו הרחבה להשוות את התנאים של העובדים שלנו לאלה של מגה ושופרסל. הרי הרשתות הגדולות יזמו את זה כדי להקשות על המתחרים הקטנים, והעלות מתגלגלת לצרכן. כתבתי לפני כמה ימים מכתב לאבישי ברוורמן (יו"ר ועדת הכלכלה), שכמו שאני מכיר אותו, אני מעריך שהוא לא יעשה כלום".

- ומה כתבת לו?

"על קידוד המחירים. הרי יש שלט מאיר עיניים על המדף עם תמונה של המוצר ומחיר. אבל צריך לקודד על כל בקבוק ובקבוק את המחיר. אלף נשים ברחבי הארץ מסתובבות עם אקדחי קידוד, זו עבודה בזויה, ומי משלם את זה? הצרכן. עכשיו גם את הסדרנות של המדפים מעבירים אלינו ואני אצטרך עוד עובדים, וגם שכרם יתגלגל למחיר המוצרים".

- מה אתה מתכנן לטיב טעם?

"פתחנו בשנה האחרונה חמש חנויות, אבל עכשיו אני פותח חנויות בין 300 מטר ל-500 מטר. גמרנו עם הסיפור של חנויות הענק. טיב טעם תלך ותשתפר, אבל היא אף פעם לא תהיה רשת גדולה. השאיפות שלי לגדול באחוז אחד, כלומר להיות 3% מהשוק. אין לי שום מגלומניה בעסקים".

תגובות: "מסע השמצה פרוע"

המשך תגובות משרד התחבורה וחברת צ'יינה מוטורס

מחברת צ'יינה מוטורס נמסר בתגובה: "לנוכח הצלחתה של החברה להציע אוטובוסים איכותיים ותקניים במחיר תחרותי, החלו גורמים אינטרסנטיים, בהובלת חגי שלום, במסע השמצה פרוע במטרה לסכל את התחרות בענף. צ'יינה מוטורס תפעל באופן תחרותי ועל-פי חוק כפי שעשתה עד כה, מול הדואופול של מרכבים והארגז, כדי להסיר חסמים ולאפשר לציבור הישראלי ליהנות מרכב ציבורי משוכלל המסיע מיליוני אזרחים ברחבי העולם, במחיר הוגן ותחרותי.

"בכדי לסבר את העין, מאז שהחלה צ'יינה מוטורס לייבא אוטובוסים לארץ, היא הקימה מערך שיווק ושירות ברמה גבוהה מהמקובל בארץ, היא מכרה מעל 300 רכבים הזוכים לשביעות רצון גבוהה, היא הובילה למהפכה של ממש וגרמה להוזלה משמעותית של מחירי האוטובוסים בארץ, היא חולשת על נתח שוק של 30% משוק האוטובוסים הפרטיים בישראל וידה עוד נטויה".

ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "בדוחות מבקר המדינה בשנים 2010 ו-2011 נמצאו ליקויים של ממש בהצטיידות חברות אגד ודן, ומשרד התחבורה נדרש לחייב את החברות לבצע הליכי רכש תחרותיים ושוויוניים. לאור האמור ובהתאם למדיניות הממשלה לשיפור השירות ולהוזלת המחירים תואם בין משרדי האוצר והתחבורה על ביטול קרן ההצטיידות (הקרן הממשלתית לחידוש משק האוטובוסים).

"בימים האחרונים נודע כי מפעלי המרכבים והארגז זכו במכרז וקיבלו הזמנות להרכבת 100 אוטובוסים לחברת אגד. מבדיקה עולה כי כבר כעת, עוד בשלבי הביניים עד לביטול הקרן, התקיים הליך תחרותי שהביא לכך שאגד רכש את אותם האוטובוסים במחירים מופחתים".

לעניין שינויי התקינה נמסר: "נושא תקינת הרכב נקבע על-ידי גורמי המקצוע במשרד, ולשר אין קשר או מעורבות בכך. בהתאם למדיניות הממשלה להגברת התחרותיות והפחתת יוקר המחיה, באמצעות עידוד התחרות לרבות ממקורות ייבוא, בין השאר נקבע לבטל, לשנות ולהחליף תקנים ישראליים בתקנים בינלאומיים או תקנים הנהוגים במדינות המפותחות ולאמץ כמה שיותר תקינה בינלאומית קיימת.

"לכן תואם בין משרדי האוצר והתחבורה להנחות את חברות האוטובוסים לרכוש אוטובוסים בהליכים תחרותיים ולפתוח את השוק גם לכניסתם של אוטובוסים מוגמרים בתקינה אירופית המיובאים מחו"ל. פתיחת שוק רכש האוטובוסים למשתמשים נוספים תוזיל את מחירי האוטובוסים ותאפשר לחברות לרכוש מספר רב יותר של אוטובוסים, דבר שיאפשר לנוסעים ליהנות מרמת שירות גבוהה יותר.

"יש להדגיש כי האוטובוסים המיובאים עומדים בכל התקנים ודרישות התקינה האירופית, ואין כל ספק באשר לאיכותם ולרמת הבטיחות שלהם".

עוד הוסיפו באי כוח צ'יינה מוטורוס, עו"ד דרור ארד-אילון ועו"ד נעה דקר בשם חברת צ'יינה מוטורס, את הדברים הבאים: "האוטובוסים שמייבאת חברת צ'יינה מוטורס זוכים לשביעות רצון גבוהה והיא הובילה למהפכה של ממש וגרמה להוזלה משמעותית של מחירי האוטובוסים בארץ. כיום חולשת חברת צ'יינה מוטורס על נתח שוק של כ-30% משוק האוטובוסים הפרטיים בישראל. מר יצחק קויפמן, בעליה של חברת צ'יינה מוטורס, אינו פעיל במפלגת הליכוד או בכל פעילות פוליטית ומפלגתית מזה למעלה מחמש שנים. אין ולא הייתה כל זיקה בין ההחלטות המקצועיות של משרד התחבורה לבין מר קויפמן.

"מדיניות משרד התחבורה לפתיחת שוק האוטובוסים לתחרות היא חלק ממדיניות הממשלה הרחבה להסרת חסמים ולהגברת התחרות בכלל ולפתיחת השוק הישראלי ליבוא מתחרה בפרט. המדיניות התקבלה לאחר עבודת מטה ממושכת במשרד התחבורה ולאחר ביקורת חריפה שהציג מבקר המדינה על הליכי הרכש של חברות אגד ודן, כפי שעולה, בין השאר, מתשובת המדינה לעתירה שהגישה "הארגז", בבעלותו של מר חגי שלום, לבג"צ. המדינה בתשובתה לעתירה עומדת על כך שהדרישה הקודמת בתקן הישראלי בעניין רוחב שדה הראיה של נהג האוטובוס היא דרישה ישראלית ייחודית שהיוותה חסם ליבוא אוטובוסים העומדים בדרישות התקינה האירופית. עוד מציינת המדינה כי בחינת האפשרות להסיר דרישה זו כחלק ממדיניות ממשלתית להסרת חסמים, בוצעה במענה לפניית יבואן אוטובוסים מתוצרת יפן למשרד התחבורה וללא קשר לייבוא אוטובוסים מסין על ידי צ'יינה מוטורס".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות