הנקראות ביותר

פורטפוליו / יוסי וייס

גיל: 62 תפקיד: מנכ"ל התעשייה האווירית לישראל

אני: ממוקד מטרה, שונא קשקושים ומאמין גדול באנשים.

משפחה: אימא ואבא ניצולי שואה מטרנסילבניה. אימא הגיעה לברגן בלזן וסיימה באושוויץ. מנגלה עשה לה את הסלקציה בגיל 14 ואחותה הגדולה צבטה לה בלחיים כדי שתיראה בריאה ותילקח לעבודה. חוץ מאביה, כל המשפחה נספתה. אחרי המלחמה היא נשלחה למחנה החלמה בשבדיה, עלתה 30 קילוגרמים, ונשלחה ארצה בספינת מעפילים, שנתפסה על-ידי הבריטים. אחרי כמה חודשים בקפריסין היא הגיעה למעברה בחיפה. אבא היה במחנה עבודה במטהאוזן. הצבא ההונגרי שחרר את המחנה כשמלאו לו 18. הוא הגיע לחיפה ושם פגש את אימא. הוא שירת בקבע בחיל הים, ואימא עבדה בגנון, בחנות נעליים ובעיקר גידלה את שלושתנו.

ילדות: טרזן על העצים, כדורגל מבוקר עד ערב, ים, חסקה, שחייה, בני עקיבא. ההורים היו דתיים לפני המלחמה, ואחריה החליטו שאין אלוהים. סבא שלי ניהל איתם מלחמה כדי שאלמד בבית ספר דתי והיה מחכה איתי לאוטובוס כשהייתי בן שמונה, כדי שיאפשרו לי ללכת לשם. בתיכון למדתי במגמה ריאלית פיזיקלית.

שירות צבאי: עתודה בהנדסת מכונות. סיימתי תואר ראשון בטכניון בהצטיינות והמשכתי לתואר שני. ביום האחרון של הקבע הציעו לי בחיל הים הצעה מפתה: להוביל מערכות לחימה. אחר כך הושאלתי לתקופה למשרד הביטחון, ושם ניהלתי פרויקטים בארץ ובחו"ל.

אסתר: אשתי הראשונה, זיכרונה לברכה. חבר מהבסיס הכיר לי אותה. היא הייתה עורכת דין מבריקה, עם דוקטורט במשפטים בהצטיינות. שלושה חודשים אחרי שקיבלה את התואר נפטרה מסרטן, כשהיו לנו כבר ארבעה ילדים. הגדול היה אז בן 15 והקטן בן ארבע. בכל התקופה הזאת עבדתי קשה מאוד ובלי עזרה מההורים לא הייתי עומד בזה.

פרומה: אשתי. היא הייתה הגננת של הבן הקטן וראיתי אותה מאה פעמים כשהייתי מביא לגן את הילד. שנה אחרי שאשתי נפטרה היא פתחה חוג מוזיקה וכשהבאתי לשם את הילד התחלנו להתקרב. בעלה נהרג בתאונת דרכים והשאיר אותה עם שלושה ילדים, כך שאנחנו מגדלים ביחד שבט של שבעה ילדים ו-20 נכדים.

פרישה: כשהגעתי לגיל פרישה, הציעו לי להיות ראש מספן ציוד, אבל החלטתי לצאת אל השוק הפרטי. לא הייתי אפילו ביום אחד של חופש - הגעתי ישר למשרד בתעשייה האווירית.

תעשייה אווירית: התחלתי במערכות לחימה, תחום התמחותי מהצבא, עברתי לאגף מערכות ים ומשם עברתי לנהל את פעילות החלל. אחרי שש שנים מוניתי למנכ"ל.

תדמית: יש פער אדיר בין מהותה העסקית של תע"א לבין התדמית שלה בארץ. בחו"ל יש לה תדמית מצוינת. אנחנו חברת ההיי-טק הגדולה בישראל, עם 5,500 מהנדסים. חברה מרוויחה שלא מקבלת גרוש מהמדינה, אלא משלמת לה דיבידנדים.

ועד עובדים: לא הייתה שביתה בתע"א כבר למעלה מ-20 שנה ואני בטוח שמה שעומד לנגד עיני 16,000 העובדים זו טובת החברה, למרות שהוועד לא תמיד רואה עין בעין עם ההנהלה.

פוליטיזציה: אנחנו לא יכולים למנוע מאנשים להצביע בדמוקרטיה, אבל העסק הזה הולך ומתפוגג בגלל החלפת הדורות שאנחנו עוברים.

קיצוץ בתקציבי הביטחון: בגלל הקיצוץ בפרויקט החלל, אנחנו מאבדים את היתרון היחסי האדיר שלנו, כאחת מתשע המדינות בעולם שיודעות לשגר לוויינים.

טיל חץ 3: על גבול המדע הבדיוני.

לוויין עמוס 4: פרויקט שטיפחתי מהתכנון ועד השיגור. מבוסס על חדשנות, טכנולוגיה ויוזמה עסקית.

אלביט: מתחרה אגרסיבית, בעלת גמישות עסקית ושותפה.

פולין: התחרינו עם אלביט על המל"ט שם וקרו בינינו דברים שאני לא רוצה להרחיב עליהם את הדיבור.

הרון: המל"ט ששולט היום בעולם, חוד החנית של חיילות האוויר באיסוף מודיעין. אנחנו בונים אותו מא' עד ת' ומפתחים את הסופר-הרון.

פנאי: אין לי הרבה. אני מקפיד על נסיעות משותפות עם אשתי.

תפיסת עתיד: ממשיך להוביל את תע"א, אולי גם בתהליך ההפרטה הממשמש, שיהיה בשת"פ עם ועד העובדים, ולתרום עוד יותר לקהילה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות