"הלנה בנמל" בקיסריה: בליגה הלאומית של מסעדות ארצנו

הלנה, החוגגת בימים אלה עשור לקיומה, נהנית מאחד הלוקיישנים הכי מצודדים בארץ - קו המים בקיסריה העתיקה ■ קל מאוד לא לשים לב לאוכל כאן ולהיות סלחן. לשמחתי הרבה לא צריך ■ השורה התחתונה: יקר אבל שווה

הלנה בנמל  / צילום: בועז לביא

לפני זמן מה שאל אותי חבר יקר, שרואה בי סוג של אפליקציה אנושית המסוגלת למצוא עבורו מקום לאכול בו בכל פינה בארץ שבה ייתקע, איפה אפשר לאכול ליד בנימינה. בלי להעליב את מסעדותיה של בנימינה עצמה, מה שיצא לי מהפה, ובעצם ממקלדת הנייד שלי, הוא מסעדת הלנה בנמל הוותיקה, השוכנת בנמל קיסריה העתיקה.

בהכירי את טעמו הבררני של האיש, הלכתי על בטוח והסטתי אותו ממסלולו עד קיסריה. האיש כמובן הכיר את הלנה, ואולי אפילו אכל שם קודם, ולכן הייתי בטוח שיבקש משהו מקורי יותר. אבל להפתעתי הוא הלך על זה. בערב, כשהתכתבנו שוב, ענה לשאלתי המתבקשת והמנומסת, והשיב שהיה "בסדר, בשביל מסעדה מחוץ לתל אביב".

אני כמובן מכיר היטב את האסכולה מעקמת הפרצוף הזו. יש מזייפי אורגזמות גדולים ממנו בתחום; למשל אלה שחוץ מיועזר (שכבר אינה איתנו כזכור) לא טעים להם בשום מקום (טוב, אולי גם ביקימונו ובטוטו ובעוד כמה כאלה בודדות; הרעיון ברור).

אלא שהלנה נחשבת כבר שנים לחברה בליגה הלאומית של מסעדות ארצנו, לא רק באופן יחסי למיקומה מחוץ לעיר (ויש בהחלט מסעדות מחוץ לעיר שהסועדים בהן עוצמים עין וחצי בחורצם את גזר דינם) אלא אפילו באופן אבסולוטי. קצת התפלאתי. החבר הנ"ל גם טוען בתוקף שהוא לא פלצן. בפעם הקודמת שלחתי אותו לשוק בנתניה לאכול קיבה. הוא נהנה כמו גדול.

אכלתי כמה פעמים בהלנה, וכל הזיכרונות שלי ממנה היו מצוינים. החלטתי לבדוק אם השתנה משהו. או ליתר דיוק, פשוט נורא בא לי לאכול בה שוב. הייתי בטוח שאיני טועה. ואכן לא טעיתי.

הלנה, החוגגת בימים אלה עשור לקיומה, נהנית מאחד הלוקיישנים הכי מצודדים בארץ - היא יושבת ממש על קו המים בקיסריה העתיקה ומשקיפה על הנמל העתיק ועל הים הצלול המרהיבים של האתר. קל מאוד לא לשים לב לאוכל כאן ולהיות סלחן. לשמחתי הרבה לא צריך.

פתחנו בפוקצ'ה נהדרת שיצאה מתנור העצים החדש והמפלצתי של המקום ונהניתי ממנה עד בלי די. המשכנו עם שלל מנות ראשונות - סיגר של עגל וטלה שיכול לעשות בית ספר לכמה סיגרים מהוללים הרבה יותר ממנו. הייתי קונה קופסה הביתה מהדבר הזה. הוא הוגש עם רוטב מבריק של יוגורט כבשים ועמבה, ונעלם בתוך שתי שניות.

קלמרי על הפלנצ'ה היה לא פחות טעים. גם הוא, כמו הסיגרים, נהנה מרוטב, הפעם דומיננטי עוד יותר, של יוגורט כבשים שתובל בסחוג, ברשאד, בשום, בלימון ובזעתר טרי. גס, מחוספס ונהדר.

קרפצ'ו דג ים (אינטיאס), קושט בעגבניות שרי מנומרות, עלי אפונת גינה וטוביקו*. כדור סורבה מלפפון-עראק הפך אותו מעוד קרפצ'ו, טוב ככל שיהיה, ליציאה מבריקה. סלט אבטיח שהושרה בשמן ובחומץ והוגש עם גבינת פטה היה גרסה מבריקה לאבטיח עם בולגרית של השף עמוס שיאון (בעל השורשים הרומניים כמו שחשדתי. רק רומני, או סיני, יודע מה אפשר לעשות עם אבטיח חוץ מסתם לאכול אותו).

המנות העיקריות כללו פיצת בייקון סטנדרטית אבל טובה מאוד מאותו תנור אימתני, סטייק סינטה טוב לטובת הבן הצעיר, ופילה דג בס אורגני עם קרם טרגון ועם ניוקי תוצרת בית. אם יש לי הסתייגות אחת קטנה בשלב זה, הרי היא מהעובדה המצערת שהמנות העיקריות, טובות ככל שיהיו, לא עמדו ברף הגבוה שהוצב להן לפני כן על-ידי המנות הראשונות המבריקות, שהן מופת של בישול ים תיכוני עדכני ולא מקושקש. זה אמנם קצת לא הוגן, שהרי מדובר במנות טובות כאמור, אבל לטעמי יכול השף שיאון בקלות לישר קו. הקינוחים החזירו את הארוחה לרמה הגבוהה של תחילתה. עוגת גבינה אפויה, קלילה להפליא, הוגשה עם ריבה ביתית של חבושים, מלבי נהדר, והשיא - סורבה קלמנטינה מריר תוצרת בית שעליו הזליף שיאון זרזיף נדיב של שמן זית ירוק וגס, שאם לא הייתי מתבייש הייתי מבקש עוד ממנו, מוזר ככל שזה יישמע.

אם יש לכם אורחים מחו"ל, קחו אותם להלנה. אם לא, עשו לעצמכם טובה והיו אתם אורחים כאלה בעצמכם ליום אחד. נמל קיסריה הוא כידוע מהמקומות הכי מרהיבים שיש לנו כאן, והלנה בהחלט לא מביישת את הפירמה שבה היא שוכנת. וכמו הלנה השדכנית, ההיא מפעם, היא מחברת היטב, לפעמים גם בין אלה שאי-אפשר לחבר ביניהם, נודניקים וכיף גדול למשל. כן, הוא בכל בזאת נהנה, אחרי הכול, החבר ההוא שלי.

כדאי להכיר

טוביקו. שמן יפני של ביצי דגים מעופפים. תוספת, או קישוט אם תרצו, שקנתה לה אחיזה בלא מעט מסעדות יוקרה בישראל בשנים האחרונות. אף שצבען המקורי הוא אדום-כתום, אפשר למצוא אותן בשלל צבעים - ירוק אם נצבעו בווסאבי, שחור אם היה זה דיונון, או צהוב אם נצבעו ביוזו (פרי ההדר היפני).

הלנה

פרטים: נמל קיסריה, טל' 04-6101018; א'-ש' 23:00-12:00

מחירים: סיגר - 44 שקלים, קרפצ'ו דג - 58, קלמרי - 56, סלט אבטיח - 52, פיצה - 62, פילה בס אורגני - 116, סטייק סינטה - 142, מלבי - 36, עוגת גבינה - 42, סורבה קלמנטינה - 28 שקלים

השורה התחתונה

יקר אבל שווה