המספר הנוסף: ברוכים הבאים למונדיאל המאמנים!

שלב הבתים המרתק בהיסטוריה של המונדיאלים מסתיים לצערנו, ומזכיר לכל אוהדי הכדורגל שכבר ראינו שלושה רבעים מהמשחקים במונדיאל הזה. נכון, משחקי ההכרעה לפנינו, והמתח גדול - אבל מבחינה כדורגלנית, מה שהיה לטורניר להציע כבר ראינו. וזה הרבה מאוד.

עם כל הכבוד לכוכבים על המגרש, המונדיאל הזה מוכיח את כוחם העצום של המאמנים. ובמלים אחרות - ברוכים הבאים למונדיאל המאמנים! הצלחה בטורניר תלויה ברוב המקרים בהכנה של הנבחרות ובעד כמה הן מאומנות היטב ומוכשרות להסתגל.

במה זה בא לידי ביטוי? בראש ובראשונה בגמישות הטקטית, ביכולת של הקבוצה להגיב ליריבה, לתנאי המשחק ולסגל. בעיקר מדובר במונדיאל הזה בכוונון היכולת ההתקפית תוך כדי משחק, כדי ליצור מחץ - לרוב באמצעות חילופים. קודם כל, ההתקפות מאומנות היטב בטורניר הזה, כפי שמביעה העלייה לא רק במספרי השערים אלא בעיקר בעליית אחוז השערים ממצבים נייחים: 32% מכלל השערים הגיעו ממצבים נייחים, נכון להערב (ה'); זאת לעומת 24% בדרום אפריקה 2010. על מצבים נייחים אפשר לעבוד באימונים, וההתאמות שמבוצעות שם מתבטאות בקלות בהבקעה במשחקים.

את האימון מבטא גם הנתון הפנטסטי של המחליפים שנכנסים למשחק. לעתים קרובות אין להם השפעה על הסטטיסטיקה, בעיקר כי קשה להם ליצור מיד הרמוניה עם שאר השחקנים. אבל ההשפעה שלהם היא קריטית: הם משנים את קצב משחק, הם משנים מערך ושיטה, ונותנים אוויר חדש. במונדיאל הזה ההשפעה שלהם מכרעת גם סטטיסטית: 24 שערים ב-46 משחקים הבקיעו מחליפים שנכנסו במהלך המשחק - ממוצע של 0.55 שערים למשחק, לעומת 0.23 בטורניר לפני ארבע שנים (יותר מפי שניים!).

מאחר וכל הנבחרות מגיעות מוכנות, עם תכנית משחק והכרת היריב, החידוש הגדול של המונדיאל הזה הוא קיצוניות הטקטיקה הגמישה. הדוגמאות רבות: אפילו לואיס ואן חאל, לא בדיוק אדם שנוהג להודות בטעויות, תיקן במונדיאל: אחרי ההצלחה הגדולה של ה-3-5-2 שלו מול ספרד, מאמן נבחרת הולנד גילה שעיבוי הקישור לא עובד מול האוסטרלים - ובדקה ה-45 הכניס את ממפיס דפאי במקום מגן, והעביר את הנבחרת ל-4-3-3. משם כבר לא הסתכלה הולנד אחורה.

הדוגמה ההפוכה היתה אצל מאמן ספרד דל בוסקה. בפיגור מול הולנד, כשברור שהשיטה הספרדית למרות החזקת הכדור פשוט לא עובדת, הוא רק החליף קשר בקשר וחלוץ בחלוץ. גם מול הצ'יליאנים דל בוסקה עלה עם אותה שיטה מוכרת, וכשנקלע לפיגור, החליף שוב - קשר בקשר, חלוץ בחלוץ. להכניס את סנטי קאסורלה במקום פדרו רבע שעה לסיום זה כמו לומר - אין לי רעיון יותר טוב. בכך הוא מאשים בעצם את השחקנים שנכשלו ולא את השיטה. במונדיאל הזה, זה כבר לא עובד: הקיבעון המחשבתי והדוגמטיות נכשלים בברזיל. אם כי מי שטרם נענש, זו הנבחרת המארחת. סקולארי לא סוטה במילימטר מה-4-2-3-1. מול מקסיקו הוא החליף את פרד בג'ו, את אוסקר בוויליאן, כלומר לא שינה כלום. הנבחרת לא הבריקה, אבל זה הספיק לה. בינתיים.

הפיתוח החדש במונדיאל מגיע ממערב דרום אמריקה. שינוי טקטי שוטף תוך משחק, כשהשחקנים המאומנים היטב פועלים לפי הוראות בהתאם למה שקורה במגרש. לדוגמה, גילה מאמן צ'ילה חורחה סמאפולי: "אין לנו מספר קבוע של מגינים. אנחנו משאירים מאחור תמיד אדם אחד יותר ממה שיש ליריב חלוצים". היריב משחק עם שלושה חלוצים? אז לצ'ילה יש ארבעה מגינים. היריב עבר ל-4-4-2? צ'ילה משחררת מגן לעזור בהתקפה. וכן הלאה. זה יוצר יעילות מקסימלית וניצול אופטימלי בכל רגע של מצבת השחקנים.