פלוס מינוס אורית וולף | פסנתרנית

בגיל 12, אחרי שכבר הופיעה הרבה וזכתה בפרסים, עלתה הפסנתרנית אורית וולף לבמה של ימק"א בירושלים, מול אלף איש שישבו באולם, ועוד עשרות אלפי מאזינים ברדיו שהמתינו לתחילת הקונצרט, ופתאום, לראשונה בחייה, חטפה בלקאאוט משתק. היא קפאה במקומה לכמה דקות טובות, עד שאיכשהו אספה את עצמה, התיישבה על השרפרף שליד פסנתר הכנף, והתחילה לנגן.

הרגע הטראומתי ההוא היה נקודת מפנה בהתפתחות האישית והמוזיקלית שלה. הוא גרם לה להבין שבקריירה הסיזיפית כפסנתרנית מקצועית, לימדו אותה איך לא לטעות, אבל לא לימדו אותה מה לעשות כשהיא טועה. מאז התחילה לאסוף סט של כלים להתמודדות עם משבר ואלתור, שהפך בסיס להרצאות שהיא נותנת על יצירתיות וחדשנות לחברות מסחריות, בלי תואר בכלכלה או במינהל עסקים, אבל עם דוקטורט במוזיקה.

בדרך כלל האצבעות של פסנתרנים עדינות ארוכות וחיוורות. לא אצל וולף. הציפורניים שלה גזורות עד העור, האצבעות קצרות יחסית, ארציות כאלה, מה שמתאים לאישיות המקורקעת שלה, לישירות ולאפס הגינונים, שהופכים אותה לנגישה, ואת סדרות הבוקר - שהיא מעבירה במוזיאון תל אביב בחמש השנים האחרונות, ונוספה להן עכשיו סדרת ערב בגלל הביקוש - להצלחה ענקית.

"כבר בגיל 6 כתבתי יצירות, וכשרציתי להשמיע אותן המורה הייתה אומרת, חכי לסוף השיעור ותשמיעי אותן, ואף פעם לא היה זמן לזה", היא אומרת. "חסמו לי את זה. הרי אי-אפשר באמת ללמד יצירתיות, כי היא נמצאת אצלנו בשורש. אפשר ללמד להסיר חסמים. דווקא במקומות הגבוהים שאליהם הגעתי - הופעתי באולמות הכי גדולים בלונדון, בצרפת, בספרד, השתתפתי בתחרויות גדולות - חסר לי קשר בלתי אמצעי עם הקהל".

אין לך קשר עם הקהל כשאת מנגנת על הבמה?

"היום יש לי קשר עם הקהל. לפסנתרן קלאסי אסור להסתכל על הקהל. את צריכה להיות מרוכזת רק בפסנתר. יש קודים ברורים".

ולא ניסית למרוד? את לא נראית לי מישהי שסותמת את הפה.

"היה לי פה גדול מגיל צעיר, אך היו לי חיים מאוד עשירים ולא הרגשתי שמשהו לא בסדר, או שאני צריכה למרוד. אבל בסוף הלימודים הרגשתי שחסר לי משהו לנפש, ואז התחלתי את העיסוק בחדשנות וביצירתיות. אני מלמדת להתפרע. לכתוב בשגיאות כתיב, הפוך, יש לי מאגר של מאה תרגילים שיטריפו לך את המוח ויכריחו אותך לחשוב, לצאת מהקופסה, שיטות אבסורד".

לא ברור לי איך זה מתקשר למוזיקה.

"מוזיקה היא כלי לחדשנות. למשל, יש לי יצירה קשה, אז אני מתאמנת עליה בעמידה, בשיכול ידיים, בעיניים עצומות, הכי חזק, הכי מהר, ורק אז אני הופכת את היצירה למשהו רך וענוג. או, מה קורה אם מישהו בתזמורת קפץ שני עמודים ואני על הבמה ולא יכולה לדבר איתו, אז אני חייבת להחליט אם אני קופצת שני דפים איתו או מחזירה אותו למקום הנכון ביצירה, והכול באנרגיה ובתנועות גוף".

מה את עושה אם מישהו קופץ קדימה?

"אני מיד קופצת איתו. במוזיקה אתה לא מחליט מה לעשות, אלא מציע מה לעשות. זה בדיוק כמו שאתה לוקח על עצמך תפקיד שיכול להיות אפור ושגרתי, כמו סמנכ"ל IT, אתה זה שיכול להפיח בו חיים, כמו שאני נותנת את הפרשנות שלי ליצירה".

במסלול של פסנתרנית מקצוענית יש כסף?

"לא נעים לי להגיד לך, אבל במוזיקה - גם ברמות הגבוהות, אלא אם כן אתה בירנבוים או זובין מהטה, שיכולים להרוויח 50 אלף דולר על קונצרט - אין כסף. המוזיקאים הכי טובים בארץ מרוויחים עד 1,500 שקלים לקונצרט, כולל חזרות מסביב לשעון. זה מעורר בושה ועצב. היה ברור לי שאני לא אהיה הפסנתרנית המסכנה שגרה אצל ההורים, חיה בקושי ומתאמנת שמונה שעות ביום. זו לא אני. מגיל צעיר אני נותנת שיעורים פרטיים, ככה היה גם כשהייתי בבוסטון, היה לי מזל גדול שקיבלתי מלגה של 100 אלף דולר, שזה המון".

ההורים לא דחפו אותך?

"ההורים דוקטורים בפסיכולוגיה ובכימיה. הם אמרו מהתחלה, רוצה קונצרטים? תארגני בעצמך. טסה לקונצרט בחו"ל? אנחנו נקנה את כרטיס הטיסה, לשאר תדאגי לבד. הייתי פושרית מילדות, וידעתי מה אני רוצה ואיך לדבר".

את מסודרת כלכלית?

"אני לא אדם מבוסס ועשיר. הייתה לי עונה מדהימה עם המון קונצרטים, אבל עכשיו מיולי עד אוקטובר אין שום דבר. אני לא מרוויחה מספיק כדי לעבור את התקופות האלה בשלווה".

אבל את מרצה מבוקשת.

"אם אני רוצה, אז כן. כרגע אני זקוקה למנוחה. יש לי 16-17 פעולות, קונצרטים בחודש, שזה המון".

את שייכת לגל של אמנים, שעשו קריירה יפה מלקרב את הקהל אל המוזיקה הקלאסית.

"אני אגיד לך את זה בצורה חדה. מספר הקונצרטים וההרצאות שמציעים לי הוא פי שבעה ממה שאני לוקחת. הקולגות מופיעים בצורה חזקה ורמה, אבל אני מפחדת מאובר חשיפה ומאובר שחיקה במוזיקה. מוזיקה היא העולם הפנימי שלי, התשוקה. לא רציתי להרוויח ממנה אף פעם כסף. כמו באוניברסיטה. הרציתי בכל יום חמישי עבור 250 שקל לשעה, עבודת פרך; הקורסים היו מפוצצים, אבל פיטרו אותי אחרי שמונה שנים".

למה?

"בגלל בעיות כלכליות שלהם. שומעת חופשית באה אליי ואמרה שאם אמצא מקום פרטי, יבואו לשמוע אותי. אמרתי שאם היא תמצא מקום, בשמחה. אחרי כמה ימים היא אמרה, מצאתי. גלריה הוראס ריכטר. התחלתי שם עם שלושים איש, וכשגדלנו למאה עברנו לרמת השרון ולהיכל האמנויות בהרצליה, ומשם הגעתי למוזיאון תל אביב.

"התחלתי בסדרות בוקר; בכל מפגש אני מארחת אמן אחר - ד"ר חיים שפירא הפילוסוף, רננה רז, יניב דאור. השנה, לראשונה, אנחנו משיקים גם סדרת ערב, למי שלא יכול להגיע בבוקר. ואני מדברת על הכול. אני מנגנת ומספרת מה קרה לי בבוקר, אומרת, הנה עשיתי פה טעות, מביעה את דעתי אם היצירה טובה, לא מתמקדת רק במושלם, אלא חושפת את הקשיים, את ההתלבטויות שעלו לפני ההופעה".

את מתכננת את זה?

"מאוד, אבל אף אחד לא מרגיש, ואני משאירה מקום לאלתור".

הסוכן שלך בטח עסוק מאוד.

"אין לי סוכן. אני עושה הכול לבד, לטוב ולרע. סוכן לוקח 25% מהכול ויש לי בעיה לתת לו חלק באימפריה שבניתי. אבל אין לי ספק שאני צריכה סוכן בחו"ל".

הקריירה הבינלאומית נעצרה?

"אני נוסעת פחות".

בגלל הילדים?

"לא. יש לי תמיכה אדירה מבעלי, רוג'ר, עיתונאי שמייצג עיתון ותחנת רדיו נורבגית, שהוא הכי פמיניסט שיש ולא מפסיד אף קונצרט. אי-אפשר הכול. יש לי שבעים קונצרטים בשנה, הרצאות, סדנאות, הופעות בכנסים בעולם, אני נותנת מאסטר קלאס ברויאל אקדמי בלונדון באופן קבוע".

נדמה שלהיות פסנתרן קלאסי קל יותר מאשר להיות זמר יוצר, למשל. את לא חייבת להמציא את עצמך בכל פעם מחדש.

"זה לא נכון. אנשים קונים אותך כמוצר. בחיים לא עשיתי את אותה התוכנית פעמיים, וכן - אני צריכה להמציא את עצמי בכל פעם מחדש. אבל יש לי חוסן מאין-ספור כישלונות. אני יכולה לכתוב את קורות החיים שלי בכישלונות, כמו שאני מבקשת מאנשים בסדנאות שלי".

איך מודדים הצלחה של פסנתרן? הביקוש לקונצרטים, הפרסים, או כמה יש לו בבנק?

"גם למי שזוכים בתחרות של רובינשטיין או צ'ייקובסקי יש הרבה גלורי, אבל הם יכולים להיות מאוד עניים. לא בזכות המסלול הזה הצלחתי. נכנסתי לז'אנרים אחרים, חוצי נורמה, לא הבחירה הטבעית. בשבילי להיות מוזמנת ל-TED העולמי זה הפרס".

תרצי ב-TED?

"זה עדיין לא קרה, אבל זה במהלכים. אם אני יכולה לגעת באנשים בעולם, זה לא פחות מתגמל מלנגן את בטהובן עם התזמורת הסימפונית של לונדון".

אישי: 39, נשואה 2, מתגוררת בתל אביב

השכלה: תואר אמן ומאסטר בהצטיינות באקדמיה המלכותית בלונדון, דוקטורט במוזיקה מאוניברסיטת בר-אילן

רזומה בקצרה: מופיעה מגיל 8 בעולם כסולנית ובהרכבים קאמריים וסימפוניים, בין היתר בבתי המלוכה האנגלי והספרדי ובארמון המלך במרוקו; ייסדה את טריו אינטרנשיונל; הלחינה יצירות לפסנתר והוציאה דיסק סולו

עוד משהו: בין ארבע אחר הצהריים לשמונה בערב היא סוגרת את הטלפון ונמצאת נטו עם הילדים