פרשת הולילנד: אולמרט מערער לעליון על הרשעתו וגזר דינו

שופט המחוזי דוד רוזן הרשיע את רה"מ לשעבר בקבלת שוחד ושלח אותו ל-6 שנות מאסר ■ אולמרט: "רוזן ביסס את הרשעתי על עדותו של דכנר, למרות שקבע שהיא בלתי מהימנה; מרגע שנופלת עדותו, נותרו רק ראיות נסיבתיות"

אהוד אולמרט / צילום: רויטרס
אהוד אולמרט / צילום: רויטרס

בעת שראש הממשלה, בנימין נתניהו, מנהל מבצע צבאי מורכב בעזה, ממשיך ראש הממשלה הקודם, אהוד אולמרט, לנהל את הקרב המשפטי שהוא גם הקרב על עתידו.

אולמרט הגיש היום (ד') לבית המשפט העליון ערעור על פסק הדין של שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, דוד רוזן, במשפט פרשת הולילנד, שבמסגרתו הורשע אולמרט בלקיחת שוחד בסך יותר מחצי מיליון שקל מיזמי פרויקט הנדל"ן בירושלים ונשלח ל-6 שנות מאסר.

קו ההגנה המרכזי שאותו מציג אולמרט בערעור הוא שהשופט רוזן שגה שגיאה מהותית בהכרעת דינו, בהעניקו משקל מכריע לעדות עד המדינה, שמואל דכנר המנוח, וזאת בניגוד לקביעתו שלו עצמו, לפיה לא יהיה בעדות כדי לשמש "לבנה בחומת ההרשעה".

נזכיר כי דכנר הלך לעולמו במהלך המשפט, לפני שסנגורי אולמרט הספיקו לחקור אותו בחקירה נגדית.

באמצעות עורכות הדין נוית נגב ואיריס ניב-סבאג ממשרד שינמן-נגב-ניב ועורכי הדין אלי זהר ורועי בלכר ממשרד גולדפרב-זליגמן, מערער אולמרט גם על עונש המאסר הכבד שהוטל עליו. בימים הקרובים יגיש אולמרט לעליון גם בקשה לעיכוב ביצוע העונש עד ההכרעה בערעור.

‎‎‏"חוסר מהימנות קיצוני של דכנר"

בערעורו טוען אולמרט כי "בהכרעת הדין של רוזן נפל צבר של שגיאות משפטיות מהותיות, אשר יורדות לשורש ההרשעה".

לדבריו, רוזן שגה שגיאה מהותית נוספת בהקשר לעדותו של דכנר, בקובעו מבחן שגוי ביחס למשקלה של העדות. "בית המשפט המחוזי קבע כי לגבי הנאשמים שחקרו את עד המדינה בחקירה נגדית, לאור חוסר המהימנות הקיצוני של עד המדינה - עדותו היא עדות בעייתית ביותר, המחייבת חיזוק משמעותי, אך ניתן יהיה לקבוע ולעגן על בסיסה ממצאים במשפט", מציינים הסנגורים.

ואולם, לדבריהם, ביחס לאולמרט ולשאר הנאשמים שלא חקרו את דכנר בחקירה נגדית, קבע רוזן כי עדות דכנר תשמש לכל היותר "להארת התמונה העובדתית שהוכחה ולהסרת מיני כתמים".

"השופט רוזן שגב בקביעתו זו ביחס לאולמרט, לאור חוסר היכולת להעמיד את עדות עד המדינה במבחן החקירה הנגדית. כאשר הדבר הצטרף לחוסר המהימנות הקיצוני של העדות, היה על בית המשפט קמא לקבוע כי אין לבסס דבר וחצי דבר על עדות עד המדינה", טוען אולמרט.

אולמרט מדגיש כי רוזן עצמו פירט דוגמאות רבות לשקרים וזיופים של דכנר, בהתנהלותו מול עורכי דינו, בחקירותיו במשטרה וחשוב מכך - במהלך עדותו בבית המשפט. "מדובר בשקרים וזיופים הכוללים העללת עלילות-שווא כנגד אנשים ישרים שלא קיבלו שוחד ולא ביקשו שוחד. התמונה העולה מקביעות רוזן עצמו ביחס לעדות דכנר הינה תמונה קיצונית וזועקת לשמיים של חוסר מהימנות", נטען בערעור.

לפי הערעור, אף לפי קביעות הכרעת הדין של רוזן עצמו, מש"נפלה" עדות עד המדינה כ"לבנה בחומת ההרשעה", נותרו בפניו אך ורק ראיות נסיבתיות בנוגע לאולמרט. "בית המשפט שגה ולא הפעיל את המבחנים שנקבעו בפסיקה באשר להסקת מסקנות על יסוד ראיות נסיבתיות. כך קבע בית המשפט קמא מסקנות מרשיעות על יסוד הראיות הנסיבתיות, מבלי שבחן אם די בהן כדי להוביל למסקנה המרשיעה כאפשרות הגיונית אחת ויחידה", נטען בערעור.

‎‎‏"התעלמות מזיוף מסמך"

האישום הראשון שבו הורשע אולמרט הוא שקיבל שוחד בסך כחצי מיליון שקל מדכנר באמצעות העברת הכסף לאחיו, יוסי אולמרט, שהיה במצוקה כלכלית קשה. רוזן קבע כי דכנר העביר בחודש אוקטובר 2002 ליוסי אולמרט את חצי מיליון השקלים בסדרה של מספר צ'קים דחויים, על-פי בקשת אהוד.

לטענת אולמרט בערעור, נפלה טעות יסודית בהרשעתו באישום זה, בכך שרוזן ביסס אותה על עדות דכנר. לדבריו, לאור אופיה ומהותה של עדות דכנר, כעדות בלתי מהימנה באורח קיצוני (על-פי קביעות רוזן עצמו), היה על רוזן לנהוג בה בזהירות יתרה ובקפידה. "בפועל, לא רק שזהירות זו לא ננקטה, אלא שבית המשפט המחוזי שאב את כל מסקנותיו מעדות זו והעמיד אותה כעמוד-תווך למסקנותיו כנגד אולמרט".

עוד טוען אולמרט כי רוזן התעלם מכך שמסמך בכתב-ידו של עד המדינה, שהוגש על-ידי הפרקליטות במהלך עדותו הראשית, כראיה אותנטית מזמן אמת לתמיכת גרסת דכנר כי אולמרט ביקש ממנו להעביר לאחיו יוסי חצי מיליון שקל - היה מזויף. "התברר במשפט כי מסמך זה זויף על-ידי דכנר במטרה להפליל את אולמרט. בית המשפט התעלם מהשלכות העובדה שדכנר נזקק לזייף ראיה לעניין שעמד בלב-ליבן של טענותיו", נטען בערעור.

לדברי אולמרט, בנפול עדות דכנר, הראיות שנותרו בפני רוזן בנוגע לאישום הראשון הם דברי יוסי אולמרט בחקירתו במשטרה ודברי העד אברהם נתן. אלא שלטענתו, מדובר בראיות נסיבתיות, שלא היה בהן כדי להוביל למסקנה המרשיעה, ובוודאי לא כמסקנה הגיונית אחת ויחידה.

בחקירתו אישר יוסי אולמרט כי קיבל כסף מדכנר באמצעות צ'קים, ואף הניח כי מדובר בסכום משמעותי, אך הוא סירב לאשר כי היה מדובר בסכום של חצי מיליון שקל. לפי הנטען בערעור, "אין בגרסתו של יוסי בחקירה את המינימום ההכרחי של פרטים ועובדות כדי ליצור 'פנים' לגרסה. הדברים שאמר בחקירתו לא עמדו על רגליים עצמאיות, וזהו ליקוי בגרסה שבית המשפט קמא לא שקל כלל".

עוד נטען כי בדברי יוסי אולמרט בחקירה לא היה - מבחינת מהותם, תוכנם ומשקלם - תוכן עצמאי, ולא היה בהם את הפירוט הנדרש כדי לבסס עליהם ממצאים עובדתיים בדבר העברת סכום של חצי מיליון שקל לידיו.

"מדברי יוסי אולמרט בחקירה, אשר נבנו כתהליך 'התיישרות' עם עדות דכנר, שהוצגה לו על-ידי החוקרים, לא ניתן היה לבסס תמונה עובדתית מלאה ומפורטת", נטען.

המסקנות השגויות מעדותו של יוסי אולמרט ‏ ‎‎

אולמרט מתייחס בערעור גם לשינוי הגרסה שביצע אחיו בעדותו בבית המשפט, ביחס לגרסה שמסר בחקירתו. במשפט עצמו הכחיש יוסי אולמרט את שאמר בחקירתו. ואולם, השופט רוזן העדיף את אמירותיו בחקירה על פני הגרסה שהציג במשפט, וקבע כי הכספים הועברו אליו מדכנר לבקשת אהוד.

לפי הערעור, "ערכם הראייתי של דברי יוסי אולמרט בחקירה הוא מוגבל, והמירב שעלה מדבריו היה אישור עצם קבלת כסף בסכום לא ידוע".

בהכרעת הדין מצא רוזן חיזוק לדברי יוסי אולמרט בהודעות אברהם נתן בחקירה, שגם הן הועדפו על פני עדות נתן במשפט. באותן הודעות סיפר נתן כי הוא שמע מפי יוסי אולמרט שקיבל צ'ק מדכנר בפגישה שהתקיימה במשרדו.

לפי הערעור, "גם בהקשר זה רוזן לא שקל את ההודעות לאור היעדר היכולת לבחון את תקפותן ומהימנותן בכלים הרגילים, על רקע הכחשתו בעדות במשפט".

לטענת אולמרט, לא היה כל בסיס בראיות לקביעה כי אולמרט ביקש מדכנר לשלם כסף ליוסי אולמרט. "קביעתו של רוזן כי הייתה בקשה של אהוד התבססה על היסק לוגי, מתוך קביעתו כי הקשר היחיד בין דכנר לבין יוסי היה אהוד. אלא שגם לקביעה בדבר הקשר היחיד לא היה בסיס בראיות. הוכח במשפט כי הקישור בין דכנר ליוסי לקבלת כסף יכול היה להיעשות באמצעות אברהם נתן, שהיה חבר קרוב של יוסי ומיודד עם דכנר, או מתוך פניה של יוסי עצמו".

ובמילים אחרות, לטענת אולמרט, קיימת אפשרות כי התשלום (ככל שהיה) לא נעשה לבקשתו, אלא ביוזמת דכנר. "גם הנסיבות הכלליות תמכו באפשרות זו, שהרי במצבו הכספי הנואש יוסי אולמרט פנה לכל עבר בבקשות עזרה כספית".

עוד נטען כי מסקנת רוזן כי לא ייתכן שדכנר או יוסי לא סיפרו לאולמרט על כך, היא מסקנה מרחיקת לכת ובלתי מבוססת בראיות.

‏‎‎הצחוק המפליל של שולה זקן

האישום השני בו הורשע אולמרט הנו כי קיבל שוחד בסך 60 אלף שקל שהועברו מדכנר למזכירתו, שולה זקן, וממנה למקורבו עו"ד אורי מסר, לטובת כיסוי גירעונות ממערכות בחירות.

גם כאן תוקף אולמרט בערעורו את קביעותיו של רוזן ואת מסקנותיו. לדבריו, מסקנתו המרשיעה של רוזן התבססה על עדותה של זקן, שאמרה שהיא ביקשה מדכנר לסייע בתרומה לכיסוי גירעונות הבחירות של אולמרט, אך הוא סירב לבקשתה ובמסגרת מערכת היחסים שקיימה עמו נתן לה כמתנה 100 אלף שקל. מתוך סך זה העבירה זקן 60 אלף שקל למסר.

"בראיות שהובאו היה כדי להוכיח כי הכספים לא הועברו מידי זקן לעו"ד מסר, ולכל הפחות לעורר ספק בשאלה זו", נכתב בערעור. "בכל מקרה, לא היה בסיס למסקנה שאולמרט ידע אודות העברת הכספים".

לפי הערעור, ההנמקה המרכזית עליה ביסס רוזן את קביעתו בדבר ידיעת אולמרט אודות ה-60 אלף שקל הייתה העובדה שבעדותה במשפט, כשזקן נשאלה האם נתנה את זה כמתן בסתר, היא הגיבה בצחוק. רוזן רואה בצחוק הזה הודאה בכך שאולמרט ידע על הדברים ושלא מדובר היה במתן בסתר.

"רוזן שגה בפרשנות שהעניק לצחוקה של זקן, כמעיד דווקא על ידיעה של אולמרט", נטען בערעור. "ניתן היה לפרש את צחוקה של זקן בדרכים שונות. הצחוק יכול היה להתיישב גם עם הסתייגות מכך שהעברת הכסף נעשתה לנזקקים (שהרי 'מתן בסתר' מרמז שמדובר במתן לנזקקים), הצחוק יכול היה להתיישב עם מבוכה של הנאשמת אל מול האופן המגחיך בו הוצגה לה השאלה, והיו גם פרשנויות סבירות אפשריות אחרות לצחוק זה. בנסיבות אלה, פרשנותו של בית המשפט קמא לא הייתה הפרשנות המתחייבת, ולכל הפחות בוודאי שנותר ספק בעניין זה".

הערעור על העונש

לא רק על עצם ההרשעה בשוחד הגיש היום אולמרט ערעור, אלא גם על העונש הכבד של 6 שנות מאסר, מיליון שקל קנס וחילוט כספים, שנגזר עליו על-ידי השופט דוד רוזן.

לדברי אולמרט, בין היתר, בגזירת העונש התעלם רוזן מהנסיבות האישיות שלו. "אולמרט, בן 69, יליד הארץ, נשוי, אב לחמישה וסב ל-11 נכדים. התנהגותו החיובית ותרומתו העצומה לחברה ולמדינה, כאשר במשך 42 שנים שירת את הציבור בתפקידים שונים. נוסף על פעילותו הציבורית עסק בפעילות התנדבותית ענפה, ולטובתו הוגשו מכתבי הערכה רבים", נטען.

"בית המשפט המחוזי שגה בכך שלא רק שלא ייחס לנסיבותיו האישיות של המערער ולעשייה הציבורית המפוארת שלו משקל ראוי כנימוק לקולא, אלא שזקף אותן כשיקול לחומרא, והתייחס למכלול הנסיבות האישיות המיוחדות ויוצאות הדופן בהקשר שלילי, כ'מצע נוח לביצוע עבירות השחיתות'".

עוד טוען אולמרט כי השופט רוזן שגה בכך שלמרות שהוא עצמו הביע את עמדתו כי "גזירת הדין הינה מלאכה עדינה, הנעשית תוך שימוש בשכל ישר, השזור בתחושת צדק, חסד, רחמים ותבונת אדם" - הרי שבבואו לגזור את דינו של אולמרט לא יישם את דבריו, והלכה למעשה לא גזר על עצמו לנהוג עם המערער בצדק, בחסד וברחמים.

לפי הערעור, השפה הבוטה והחריפה, בה נקט בית המשפט כלפי אולמרט מעידה על כך יותר מכל.

בין היתר כתב רוזן כי "מקבלי השוחד מעוררים יחס של תיעוב ובכוחם להשניא ולהמאיס", וכי "עובד ציבור הנוטל שוחד הוא מבחינת בוגד". לדברי אולמרט בערעורו, "למותר לציין את אשר קבע בית המשפט העליון לאחרונה בערעורו של דני דנקנר, שעל בית המשפט להימנע מהוספת תיאורים קשים, רק בשביל ליצר אווירה קשה, שיש בה בכדי להצדיק מתן עונש חמור יותר".

‎‏‎ההרשעה: ‎‎‏"כספים מזוהמים נמסרו לנבחרי ציבור"

‏‎‎ב-31 במארס 2014, בתום משפט דרמטי שנמשך כשנה וחצי, הרשיע שופט המחוזי בתל-אביב, דוד רוזן, את מרביתם של נאשמי פרשת הולילנד, ובראשם את ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, בעבירות שוחד, תוך שקיבל כמעט במלואן את טענות הפרקליטות המבוססות על עדותו של עד המדינה המנוח, שמואל דכנר‏‎.‎‏

אולמרט נידון למאסר כבד של 6 שנות מאסר ונקנס במיליון שקל.

בין המורשעים האחרים בפרשה: ראש העיר ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי, שנדון ל-6 שנות מאסר; שולה זקן, שנדונה ל-11 חודשי מאסר במסגרת עסקת טיעון; היזמים של פרויקט הולילנד, הלל צ'רני ואביגדור קלנר, שנדונו ל-3.5 שנות מאסר ו-3 שנות מאסר בהתאמה; ודני דנקנר, שנדון 3 שנות למאסר.

‏‏"‎היריעה הרחבה שגוללה על-ידי דכנר חשפה במהלך המשפט מערכות ציבור ושלטון מושחתות, שהרקיבו והתרקבו לאורך השנים", קבע רוזן נחרצות. "מאות רבות אל אלפי שקלים הוזרמו לעובדי ונבחרי ציבור, שטמנו הכספים באמתחתם. הכספים המזוהמים נמסרו לעובדי ונבחרי ציבור למען יקדמו ענייניהם של נותני אותם כספים, בדרך קלוקלת כזו או אחרת".

אולמרט הורשע בשתי עבירות שוחד - הראשונה: ראש הממשלה לשעבר קיבל שוחד בסך כחצי מיליון שקל מדכנר באמצעות העברת הכסף, לבקשתו, לאחיו, יוסי אולמרט, שהיה במצוקה כלכלית קשה; והשנייה - קבלת שוחד בסך 60 אלף שקל מדכנר באמצעות ראש לשכתו, שולה זקן, ומקורבו, עו"ד אורי מסר.

‏‏אחרי שנים ארוכות שבהן אולמרט יצא בשלום משורה של חקירות פליליות וכתבי אישום נגדו, הוא לראשונה הורשע באופן גורף. רוזן אף קבע כי ראש הממשלה לשעבר שיקר לבית המשפט, וציין כי "אולמרט ביקש להשחיר את עד המדינה, גם באמירת שקר. עד המדינה קנה את שירותיו של אולמרט דרך אחיו. זה לא היה קשר של רעות. עד המדינה לא נתן את הכסף מתוך צדיקות, אלא מתוך כוונה שאולמרט יעזור בקידום הפרויקטים". ‏‎‎‏

הייצוג בערעור: זהר ובלכר "זזו" הצידה; נוית נגב נטלה את המושכות

בעוד שבמשפט פרשת הולילנד יוצג אולמרט על-ידי צוות עורכי דין ממשרד גולדפרב-זליגמן, בהובלת עו"ד אלי זהר, חברו הקרוב, ועו"ד רועי בלכר - את ערעורו על פסק הדין מובילות עורכות הדין נוית נגב ואיריס ניב-סבאג ממשרד שינמן-נגב-ניב.

צוות ההגנה המקורי של אולמרט - הכולל נוסף לזהר ולבלכר גם את עו"ד ירון ליפשס ממשרד כספי ואת עורכי הדין ליאת ארזי ואלעד כהן ממשרד גולדפרב-זליגמן - אמנם שותף לערעור, אבל אולמרט החליט להשליך את יהבו על נגב וניב-סבאג ולתת להן את המושכות, בתקווה שיחלצו אותו מההרשעה, מהקלון ומהמאסר הארוך.

אחת הסיבות לשינוי/תוספת בייצוג היא העובדה שאולמרט רוחש הערכה רבה לעו"ד נגב, בזכות האופן המזהיר שבו ייצגה אותו במשפטו בבית המשפט המחוזי בירושלים בפרשת ראשונטורס. אולמרט הואשם אז בכך שקיבל מהמדינה ומגופים ציבוריים מימון כפול ומשולש של כ-90 אלף דולר לנסיעותיו לחו"ל. התביעה טענה כי אולמרט פעל בשיטתיות בקבלת המימון הכפול, והשתמש בכסף שהתקבל למימון נסיעות פרטיות של בני משפחה ושדרוגים למחלקה ראשונה. על אף שהתיק נחשב למבוסס ביותר, לכאורה, מבין פרשות כתבי האישום נגד אולמרט, הוא הסתיים בזיכויו.

סיבה נוספת לשינוי בהרכב ההגנה היא שבמהלך משפט פרשת הולילנד, שהסתיים בכישלון קולוסאלי מבחינת אולמרט, הפכו היחסים בינו לעו"ד בלכר למורכבים. בלכר, עורך דין "ג'ינג'י" שלא מסתיר את דעותיו, התראיין במהלך המשפט לתוכנית "עובדה" של אילנה דיין והאשים את שולה זקן בשקרים. בעקבות אותו ריאיון ומסיבות נוספות, זקן, שנעלבה מבלכר ומאולמרט, החליטה להפנות לאולמרט עורף ולהעיד נגדו.

עילה נוספת להוספת נגב וניב-סבאג לצוות ההגנה בערעור היא רצונו של אולמרט לרענן את סל הטיעונים ואת קו המחשבה המשפטי של הגנתו, באמצעות עורכות דין שלא טיפלו בתיק עד כה. מדובר במהלך מקובל של נאשמים בפלילים, שנוהגים לעתים להחליף את צוות ההגנה בערעור. כך למשל נהג לאחרונה דני דנקנר. בערעור שהוא הגיש על גזר דינו בפרשת בנק הפועלים, הוא צירף לצוות ההגנה את עו"ד יעקב וינרוט.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא דין וחשבון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988