"כמו פרויקט תגלית": צעירים מהעולם מוזמנים ליצור סרטים בירושלים

גל גרינשפן ורועי קורלנד, בעלי "גרין הפקות", החליטו להגשים חלום ולייסד חממת קולנוע בירושלים לצעירים מכל העולם ■ המחזור הראשון של הסדנה, שיצא לדרך לפני כחודש, הפגיש את 21 המשתתפים עם מבצע "צוק איתן"

גל גרינשפן ורועי קורלנד  / צילום:ענבל מרמרי
גל גרינשפן ורועי קורלנד / צילום:ענבל מרמרי

אחרי שהפיקו יותר מ-10 סרטי קולנוע בתוך פחות מ-4 שנים, החליטו צמד המפיקים הצעירים בישראל, גל גרינשפן (33) ורועי קורלנד (30), בעלי חברת "גרין הפקות", להגשים חלום ישן, שהתבשל עוד בתקופה שבה שירתו ביחידת ההסרטה של צה"ל, ולנסות להעביר את חוויית ההכשרה האינטנסיבית אל האזרחות. חודשים ספורים לאחר שהחליטו לאזור אומץ, כוחות נפשיים, וסיוע תקציבי, מצאו את עצמם השניים בראשית חודש יולי השנה מוקפים ב-21 בנים ובנות בגילאי צבא, שהגיעו מכל רחבי העולם להשתתף במחזור הראשון של ה-"Jerusalem Film Workshop" - סדנה להכשרת קולנוענים, בגילאי 18-21, שייצרו סרטים בירושלים וכך יהפכו, בין השאר, לסוכני תרבות של ישראל ושל החוויה הישראלית במדינות שונות.

"נערים ונערות מארצות-הברית, אנגליה, צרפת, הודו, ברזיל וסין באו להתנסות בחוויה שאין דומה לה", משחזר גרינשפן.

- מה כוללת ההכשרה הצה"לית ביחידת ההסרטה, ומה בעיקר לקחתם משם לסדנה שלכם?

גרינשפן: "גם רועי וגם אני עשינו קורס של חודש ביחידת ההסרטה בצה"ל, שם גם הכרנו. בקורס למדנו עריכה, בימוי, תסריטאות וצילום. אחרי הקורס, כל חייל נשלח ליחידה אחרת בצבא. מאז שסיימתי את הקורס, רציתי לתרגם אותו למתכונת אזרחית, חווייתית. להביא אנשים מכל העולם לישראל, שיעבדו למשך חודש אינטנסיבי עם האנשים הכי טובים בתחום, וילמדו את היסודות לעשייה דוקומנטרית ועלילתית.

"כל אחד שמגיע לפה, חווה את ירושלים בלי שיהיו לו מתווכים בדרך. זה, למעשה, כמו פרויקט 'תגלית', עם מצלמה".

- ויש כאלה שאתם מרגישים שבאמת יצמחו להיות קולנוענים?

"אני יכול לומר שתחת לחץ מאוד גדול של זמן יצאו כמה סרטים מאוד מרשימים".

- מיהם אלה שמלמדים ביחידת ההסרטה בצה"ל?

"סדירים וגם מילואימניקים. לדוגמה, אחד המילואימניקים שלימד אותנו היה ערן ריקליס. כל האנשים שהתחלתי לעבוד איתם כמפיק, הכרתי ביחידת ההסרטה. כאלה שישנו איתי באותו חדר. זה משהו שבער לי בבטן - לתת לאנשים ברחבי העולם את הפלטפורמה ליצור בישראל. אשתי, קייט, היא אוסטרלית שעשתה עלייה לארץ. אני מאוד מחובר לעולם הזה. ובישראל אנחנו בסופו של דבר עושים יותר מהבטן ופחות מהמקום הכלכלי".

- איך מגיעים אליכם?

"פרסמנו בפייסבוק, באתרים של ארגונים יהודיים, כמו גם באתרים של ארגונים לא יהודיים. למעשה, פרסמנו בכל מקום אפשרי את הבשורה. פתחנו אתר אינטרנט שנקרא JERUSALEM FILM WORKSHOP, הפקנו סרטון, הצענו לכל מיני אנשים שאנחנו מעריכים בתעשייה הישראלית ללמד אצלנו, וצירפנו אליהם את הצוות של בית ספר מעלה".

- הסדנה שלכם לא מתחרה בחממה של סם שפיגל?

"החממה זה לחבר'ה מקצועיים שכתבו תסריט לפיצ'ר. פה אנחנו מדברים על ילדים בני 18-21, חבר'ה שרק עכשיו סיימו תיכון, בתחילת הדרך, כאלה שיש להם תשוקה לקולנוע אבל עוד לא עשו כלום".

- אז לפי מה בחרתם אותם? מה היו דרישות הסף?

"עשינו ראיונות אישיים שבהם בדקנו ידע קולנועי קודם, זיקה כלשהי לתחום, אבל בעיקר את מידת התשוקה שלהם לעניין".

- כמה עולה סדנה למשתתף?

"העלות שלנו היא 10,000 דולר למשתתף. החניך משלם 3,200 דולר וכרטיס טיסה, כשהמחיר כולל לינה, ארוחות, ציוד, מורים, הפקה של הסרטים. כל השאר מגיע מסיבסודים שונים".

- הסדנה הזו היא בסופו של דבר רווחית?

"סיכנו הרבה כסף שלנו. אנחנו מקווים שהסדנה תמשיך ושעם השנים נחזיר לעצמנו את ההשקעה הראשונית. היינו צריכים עוד מימון, וגם עכשיו אנחנו צריכים עוד כסף, כי אחרת זה הופך את זה לקורס לבני עשירים בלבד, וזו לא הכוונה. אני חייב שזה לפחות יחזיק את עצמו".

ספיד-דייטינג קולנועי

במימון הפרויקט לקחו חלק בנק הפועלים, סרטי יונייטד של האחים אדרי והסוכנות היהודית, שהפכה לשותפה בכירה בפרויקט באמצעות תוכנית onward Israel. גרינשפן מספר כי לא גיוס התרומות היה החלק הקשה ביותר, אלא חוסר האמונה מצד גורמים שאליהם פנה. גרינשפן: "אני חושב שכמו כל דבר שהוא חדש, קצת קשה להביא לו תמיכה. אנשים לא מאמינים שדבר כזה יקרה, וששני משוגעים בני 30 יכולים להביא אנשים מכל העולם לעשות פה סרטים. אז מפחדים לתמוך".

- כמה כסף אתם צריכים?

"כמעט 200 אלף דולר כל שנה כדי שהדבר הזה יעבוד. כדי שיהיו 36 צעירים כל קיץ, ויעשו פה סרטים".

- למועצת הקולנוע פניתם?

"האמת שלא פנינו אליהם, משום שגם ככה העוגה פה קטנה בתחום הקולנוע, ואני מרגיש שזה לא פייר. עם כמות הסרטים שנעשים פה והכסף שמגיע לכל סרט, עדיף שיעניקו יותר מימון ליוצרים ישראלים מאשר שאנחנו נממן בו אנשים מחו"ל.

"המיזם לקולנוע ירושלים עוזר קצת. הפסטיבל נותן את הפלטפורמה, והעירייה כתבה מכתב ברכה נחמד".

- למה בחרתם דווקא בירושלים?

"בירושלים, כל מקום שבו תצלם - יש לך סרט. תל-אביב דומה לברצלונה ולערים אחרות. לירושלים אין אח ורע בעולם.

"להביא אנשים לירושלים שיעשו סרטים שבכל העולם יראו אותם - זו חשיפה מדהימה. לכן היה לנו חשוב לתת לכל אחד מהמשתתפים לשפוט מה זה ירושלים בשבילו, מהי ישראל עבורו, איך ואיפה הוא היה רוצה לעשות סרטים פה. אני מאמין שהכוח הוא שאנחנו מביאים צעירים מכל העולם לעשות פה קולנוע, והסרטים יטיילו כשגרירים של ישראל. אני אתן לך דוגמה, בתחום הסרט הדוקומנטרי - הבאנו 16 עמותות ירושלמיות שיעשו פרזנטציות בפני המשתתפים, מן ספיד-דייטינג, ואנחנו כבר עשינו מראש תחקיר על כל ארגון. כך שברגע שכל קבוצה בחרה ארגון או עמותה לעשות עליה סרט, כבר היה להם תחקיר מוכן, והם יכלו להתחיל לעבוד".

- בסרטים העלילתיים היה למשתתפים חופש בחירה?

"בעלילתי יש להם סוג של חופש בחירה. יצרנו קשר עם ניסן נתיב בירושלים, כך שהשחקנים הם מבית הספר בעיקר, ונתנו להם כל מיני אתרי צילום אפשריים - העיר העתיקה, גן החיות התנ"כי, גבעת התחמושת, כשהם משלבים בין הלוקיישנים והשחקנים, וכותבים על-פי זה סיפור. אנחנו מציבים להם גבולות, אחרת אי אפשר לעשות סרטים בזמן כזה קצר".

ילדי הפלא של הקולנוע הישראלי

עבודתם הקולנועית של גרינשפן וקורלנד מבטאת היטב את רוח הזמן.

הסרט הראשון שהפיקו - "אף פעם לא מאוחר מדי", מומן באמצעות מימון המונים. בזמנו היה הדבר חריג למדי, ולא רק בישראל. צמד המפיקים הצעיר עם הברק בעיניים והלבוש אופנתי, החלו לעבוד מהר, הצליחו לגייס כסף בחו"ל, והחליטו שהם פתוחים לכל ז'אנר - מסרטים ניסיוניים דרך סרטים קצרים ועד דרמות ועד סרטי אימה. יש שמכנים אותם כ"ילדי הפלא של הקולנוע הישראלי". אפשר לומר שזה אכן כך: קורלנד, בהיותו בן 19 כבר הפיק את פסטיבל כליזמר בצפת ואת פסטיבל המחול בכרמיאל, עיר הולדתו. שנה אחר כך, בתום דחיית שירות, התגייס ליחידת ההסרטה של צה"ל, כשאת שירותו הוא מסיים כמפקד היחידה. גרינשפן הספיק להפיק את פסטיבל הסטודנטים הבינלאומי בתל-אביב, בגיל 27.

רק בשנה שעברה הם הפיקו את "הנוער" של תום שובל, "אנשים כתומים" של חנה אזולאי-הספרי, "מסווג חריג" של בועז ארמוני, ובמהלך 2015 ייצאו ממפעלם עוד חמישה סרטים חדשים.

במקביל, "גרין הפקות" לקחו על עצמם את ניהול פרויקט 48 שעות. גרינשפן וקורלנד הם הנציגים הישראלים של הפרויקט הבינלאומי הפופולרי, שבו קבוצות חובבים ומקצוענים יוצאות למרתון של 48 שעות שבמהלכן הן אמורות לכתוב תסריט, לצלם ולערוך אותו. הסרטים הזוכים מוקרנים מדי שנה בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי ירושלים. אשתקד, יזמו פרויקט נוסף, בשם "מנה ראשונה" - הקרנת סרטים קצרים לפני כל סרט עלילתי ארוך בסינמטקים, על מנת לקדם את הסרט הישראלי הקצר. יותר מ-80 סרטים קצרים כבר נחשפו בפרויקט. "זה פרויקט מאוד לא רווחי ומאוד מסובך", אומר גרינשפן, ומסביר כי "ממיון הסרטים ועד התאמת הקובץ הדיגיטלי של הסרט לצורת ההקרנה, זו עבודת נמלים של ממש. אנחנו עושים יותר דברים מהבטן. בשביל הקטע הכלכלי - אנחנו עושים פרסומות".

בשלב הזה של הראיון מצטרף אלינו קורלנד, שבדיוק חוזר מביקור בסדנה בירושלים. היום היה התור שלו לנסוע לשטח, למרות שהם נמצאים שם הרבה במקביל. קורנלד: "החבר'ה בסדנה מרגישים ישראלים. כשהם עומדים באזעקה פה, ולא רוצים לחזור, זה מרגש. את זה לא היו מראים ב-CNN והם מתעקשים לא לחזור הביתה. זה מדהים לראות את זה. הם יהיו שגרירים של ישראל, כל אחד ואחד מהם".

- ההורים שלהם לא מודאגים?

קורלנד: "בזמן המבצע, ההורים שלהם התקשרו אליהם ודרשו שיחזרו הביתה, אבל אף חניך לא הסכים לעזוב. הם מתבגרים פה, לא רק עושים קולנוע. אני מוכרח להגיד שבזמן מאוד קצר נוסף עוד רובד לאישיות שלהם. בחור אחד מברזיל שפגש אדם שאבא שלו נהרג על גבעת התחמושת, קיבל עומק נפשי, בלי קשר לעשייה הקולנועית, שהיא חשובה. בגרות לחקור את העולם".

- איך שאתם רואים את זה כרגע, מבצע "צוק איתן" יהווה בעיה בגיוס המחזור הבא של הסדנה?

גרינשפן: "אני מקווה שלא. הקושי הכי גדול מבחינתנו הוא לגרום לזה לקרות שוב. אני לא אוהב לבקש תרומות, אבל זה פרויקט גדול ויקר ואנחנו צריכים מישהו שיתמוך. וכבר התחלנו לעבוד על שנה הבאה. זה אתגר מאוד רציני - לשמור על 21 אנשים, לעשות 11 סרטים - חמישה סרטים עלילתיים קצרים, ושישה דוקומנטריים קצרים. לא סתם המפיק בפועל הוא מי שהפיק את 'זגורי אימפריה'. צריך צוות מאוד חזק כדי שיתאפשר למשתתפים גם למצות את הפלטפורמה של הפקת הסרטים וגם לטייל בארץ כדי להכיר אותה יותר לעומק".

גרין הפקות
 גרין הפקות

צרו איתנו קשר *5988