בית הדין האזורי לעבודה דחה את דרישתה של אשת העסקים רחל סופר-סייג לבטל פסק בוררות אשר לטענתה חייב אותה לשלם ליהונתן צברי, ששימש כמנכ"ל בחברה שהייתה בבעלותה, סכום אסטרונומי של "מיליארדי" ואף "טריליוני" שקלים.
סופר-סייג נקלעה לפני מספר שנים לחוב אסטרונומי בסך של כ-3.9 טריליון שקל בשל פסק בוררות, שאף הוביל אותה להליכי פשיטת-רגל.
בבקשה שהגישה לביטול פסק הבוררות מפורטות הנסיבות שהובילו לקריסתה: סופר-סייג הייתה בעלת מניות בחברת סייג אגרו טכנולוגיה, שהייתה מאוגדת בהודו ועסקה בהעברת טכנולוגיות לחו"ל בתחום החקלאות וגידול פרחים.
צברי, עורך דין ששימש כמנכ"ל וכדירקטור בחברות מסחריות, הועסק על-ידה החל מיולי 2000 בתפקיד מנכ"ל סניף הודו ואסיה של החברה.
בהסכם שנחתם בין השניים הוסכם כי התגמול בגין העבודה יורכב ממשכורת חודשית ועמלות מכירה, ובמקרה של איחור בתשלום המשכורת והעמלות, יזכה צברי בהפרש ריבית חודשי של 20%.
בהסכם אף נכללה התניית בוררות לפיה, בהיעדר הסכמה בין השניים, ייקבע בורר על-ידי ראש לשכת עורכי הדין.
לאחר כ-7 חודשי העסקה התפטר צברי מתפקידו, ולאחר זמן קצר פנתה אליו רחל סופר-סייג בדרישה למינוי בורר בתביעותיה נגדו, עקב טענות להפרות בוטות להעסקה בין השניים.
בהתאם להסכמות מינה ראש לשכת עורכי הדין את עו"ד דרור גל ממשרד סטריקובסקי-גל ברוך כבורר בסכסוך, התקיימו ישיבות בוררות, במסגרתם הגישה רחל סופר-סייג תביעה כנגד צברי בסך כ-117 אלף דולר.
מנגד טען צברי כי סופר-סייג והחברה חייבים לו תשלום בגין שכר עבודתו, עמלות מכירה והחזר הוצאות, בסך כולל של כ-725 אלף שקל בתוספת ריבית בשיעור 20% לחודש.
בספטמבר 2005 ניתן פסק בורר, במסגרתו דחה עו"ד גל את תביעתה של סופר-סייג וקיבל באופן חלקי את תביעתו של צברי. סופר-סייג לא שילמה לבורר את שכר-טרחתו, ולכן לא קיבלה את פסק הבוררות לידיה, אך צברי שילם וקיבל את ההכרעה לידיו.
במהלך השנים התנהלו הליכים שונים ובקשות הדדיות לאכיפה, ומנגד בקשות לביטול פסק הבורר, כאשר בין היתר טענה סופר-סייג כי הבורר ועורכי דין ממשרדו הם עורכי דין המופיעים בבתי הדין לעבודה, כאשר צברי משמש כשופט, נציג ציבור, בבית הדין לעבודה, ולכן יש חשש כבד כי הבורר הושפע מעניין זה.
עוד טענה סופר-סייג כי הבורר נהג במשוא-פנים חמור, חוסר הגינות וחוסר אובייקטיביות ותוך ניגוד עניינים בין תפקידו השיפוטי לאינטרס האישי שלו כעורך דין פרטי.
עוד נטען כי הסכום הכולל שנפסק בבוררות הפך, נוכח ריבית הנשך שנקבעה בפסק הבורר, לחוב אסטרונומי, אשר לפי עמדת צברי במסגרת הליכי פשיטת-הרגל כנגד סופר-סייג הגיע לסך של כ-420 מיליארד שקל.
עוד לטענת סופר-סייג, קביעת ריבית חודשית בשיעור של 20%, כפי שנעשה בהסכם העסקתו של צברי, מהווה התניה על חוקי המגן, שהופכת את הסכם הבוררות כולו לחסר תוקף על-פי חוק הבוררות, ועל כן דין פסק הבורר להתבטל.
"תפיחת החוב לא נובעת מפגם בפסק הבוררות"
במהלך השנים לא שילמה סופר-סייג את הסכומים הנטענים נגדה. צברי כאמור פתח בהליכי פשיטת-רגל על סך 420 מיליארד שקל, ובהמשכם אף נטען כי החוב הגיע לסך של 3 טריליון שקל.
במסגרת פשיטת-הרגל מונה צברי יחד עם עו"ד איתן ארז כמנהל מיוחד לנכסיה של רחל סופר-סייג, וניתן כינוס לנכסיה. בהמשך הופסקה כהונתו של צברי כמנהל מיוחד לנכסיה בשל ניגוד עניינים, אך בית המשפט הדגיש כי לא מצא דופי קונקרטי בהתנהלותו של צברי.
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה כאמור את בקשתה של סופר-סייג לבטל את פסק הבוררות, תוך שהוא קובע תחילה כי פסק הבוררות לא הוטה לטובת צברי; כי הבורר פסק את הריבית כפי שנקבעה בהסכם ההעסקה בין צברי לסופר-סייג; וכן כי "אין בריבית זו כל אי-חוקיות, וספק אם המשיבה (סופר-סייג, א' ל"ו) יכולה להישמע בטענה זו, שכן היא טענה בסיכומיה בבוררות לפסוק לה ריבית זו".
עוד הוסיפו שופט בית הדין לעבודה, דניאל גולדברג ונציגות הציבור יעל רייכמן ורמה חפץ, כי לא היה משוא-פנים מצד הבורר, הבורר לא הפר את חובת הנאמנות וחובת הגילוי שלו, ו"אף אם היה מוטל עליו לגלות לסופר-סייג שנודע לו כי צברי מכהן כנציג ציבור בבית הדין לאחר שעובדה זו נודעה לו, הרי שהפרת חובה זו אינה מצדיקה ביטול פסק הבורר".
בסיכומם של דברים התייחסו הפוסקים גם לטענה כי תפיחת החוב לממדים אבסורדים מצדיקה את ביטול פסק הבוררות, וציינו כי "יש להדגיש כי תפיחת החוב ל'ממדים אבסורדיים' אינה משליכה כהוא זה על תוקף פסק הבוררות... תפיחת החוב ל'מיליארדים וטריליונים' ו'לממדים אבסורדים', אם אכן אירעה, לא נובעת מפגם בפסק הבורר, אלא מכך שהמבקשת לא שילמה בהקדם את החוב שנפסק חרף הריבית הגבוהה לה נתנה הסכמתה, או שלא נקטה במועד הליכים לעצירת הצטברותה".
ביקור בית מאלשיך
שמה של רחל סופר-סייג עלה בעבר גם בקשר להליכים שניהלה בנציבות תלונות הציבור על שופטים נגד השופטת המחוזית בדימוס ורדה אלשיך, שניהלה את תיק פשיטת-הרגל שלה טרם פרישתה. בראשית ההליכים בתיק פשיטת-הרגל ביקרה אלשיך את פסק הבורר, שקבע את הריבית החריגה, וכתבה שהוא מחייב ביקורת מעמיקה.
הדיונים בתיק פשיטת-הרגל נמשכו, ומדי פעם ביקשה סופר-סייג לדחות אותם, או נעדרה מהם בשל מצב רפואי. בדיון שנקבע לאפריל אשתקד התייצב בפני אלשיך רופא, שסיפר כי סופר-סייג הזעיקה אותו לביתה בטענה כי יש לה חום גבוה. אלשיך לא השתכנעה מהדברים והחליטה לצאת לביתה של החייבת בהרצליה עם הקלדנית, עורכי הדין ושאר הנוכחים ולקיים את הדיון שם.
בגין הדיון בביתה הגישה סופר-סייג את תלונתה נגד אלשיך לנציב תלונות הציבור על שופטים דאז, אליעזר גולדברג, שמצא אותה מוצדקת באופן חלקי. גולדברג קבע כי אלשיך פגעה בזכויותיה הדיוניות של סופר-סייג בעת שקיימה דיון שיפוטי בעניינה בביתה.
בהמשך אף דחתה אלשיך את בקשתה של סופר-סייג כי תפסול את עצמה מלדון בתיק נוכח החלטת הנציב, וציינה כי בהחלטתו לקבל את התלונה נגדה, התעלם הנציב גולדברג מהסברים המפורטים שנתנה לו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.