בין צחוק לגועל

"ספרות זולה", יום חמישי 23:50, ערוץ yes4

יש לפעמים יצירות אמנות שקשה להעריך אם הן מכילות איזה קוד שצריך לפענח - או שהן נוצרו כך במכוון כדי לגרום לנו לרצות ולהעמיק (וכמובן, מה זה בכלל משנה? הרי אם העמקנו - השיגה היצירה את מטרתה, הלא כן?).

דוגמה טובה לכך במוזיקה יכול לספק השיר "אמריקן פאי" של דון מקלין - רק הקלידו את השם במנוע החיפוש של גוגל, ולא תאמינו כמה אתרים תמצאו שמנסים לפרש את מילותיו הסתומות (אך המרתקות) של השיר.

מקבילה קולנועית אפשרית היא הסרט "ספרות זולה", שלמרות שראיתי אותו עשרות פעמים, עדיין מצליח להלך עליי קסם: סיפורו של המתאגרף הקשוח אך המוסרי בדרכו שלו, שמצטלב בסיפור חייו של המאפיונר האכזרי (והמוסרי, לפי הקודים שלו כמובן) עם החברה הנרקומנית היפה; או "החיילים", שאחד מהם רוצה בסך-הכול להגיע הביתה בשלום, והשני לא מפסיק "לצטט" כביכול פסוקים שלא היו ולא נבראו מתוך כתבי הקודש.

כל התסריט המטורלל וזרוע הכוכבים הזה (ברוס וויליס, אומה תורמן, הארווי קייטל, ג'ון טרבולטה ועוד) מצליח לטלטל בין צחוק לגועל, כשרגיל אצל טרנטינו, אפילו הסצנות הדוחות ביותר נבנות מתוך שיקול אסתטי מוקפד (מי שלא מכיר את סצנת נעיצת המזרק - שיקום).

אפילו אחרי עשרות צפיות, קשה להחליט אם "ספרות זולה" היא ה"אמריקן פאי" (שגם בקשר אליה יש לי ספקות), של הקולנוע, אבל כיוון שהסרט הזה, הטוב ביותר בקריירה של קוונטין טרנטינו, גרם לי לצפות בו בהנאה כבר עשרות פעמים - מה זה בכלל משנה?

* ציון: 9

בסלון של הדירה השכורה

"שי בשישי", יום שישי 21:30, ערוץ 10

תוכנית האירוח של שי שטרן, "שי בשישי", חוזרת למסך לאחר פגרה קצרה, וממש כמו "ספרות זולה" של טרנטינו, לא הצלחתי עדיין לגבש עליה דעה מוצקה, אם כי כיף לי להמשיך לנסות.

הנה מלכוד 22 שלי לגבי "שי בשישי": מצד אחד, יש בשטרן משהו אחר, שונה, אלטרנטיבי, מרתק, שמושך אותי להתעניין בתוכניות שלו. מצד שני, השונות שלו מייצרת גם אי-נוחות, כמו החבר הזה שלך שלא יודע מתי לסתום את הפה, ושאתה מצד אחד מאוד מחבב, אבל מצד שני חושש מלהיראות איתו בציבור פן יביך אותך.

זה בעצם הסיפור של שי שטרן: בדיוק כשהשיחה עם אחד ממרואייניו הופכת לקצת אינטימית, הוא יהיה חייב לתקוע איזה פאנץ' מוזר שיגרום לאורח שלו לתהות האם שטרן צוחק איתו או עליו, והתחושה הזאת מחלחלת גם אל הצופים.

במילים אחרות, לפעמים אני לא בטוח האם שטרן רוצה אותי כצופה - או שהוא מעדיף שאעזוב אותו עם אורחיו בסלון הדירה השכורה שלו שבה נכנסים ויוצאים מבקרים כמו בסלון דירה שכורה של בן 20 וקצת (רק שהוא לא).

הניגוד הזה בין גאונות לטמטום ובין אלגנטיות לוולגריות עושה את שטרן למשהו המיוחד הזה שאתה בכלל בטוח שאתה אוהב, אבל חוזר בכל פעם כדי לטעום, בעיקר על רקע העובדה שטעמם של כל השאר הפך להיות אחיד.

שהחיינו

ריאל מדריד-ברצלונה, שבת 19:00, ערוץ הספורט

ספוילר: אני עומד לכתוב משפט שירגיז חלק מהקוראים, ודאי שאת המבוגרים יותר שביניהם: עם כל הכבוד לאייקונים מתחום הכדורגל כמו פלה או מרדונה, חייב כל אוהד כדורגל בעולם לצבוט את עצמו כדי להאמין למזלו הטוב שאיפשר לו לחיות בתקופה שבה משחקים מסי ורונאלדו, "המייקל ג'ורדנים" של הכדורגל - שני פנומנים, שונים לחלוטין במראם ובאופיים, שפשוט מגמדים כל שחקן כדורגל שקדם להם: מקרויף ועד פלה, ממראדונה ועד זידאן.

אני אפילו לא אוהד של אחת משתי הקבוצות או של כדורגל ספרדי בכלל, אבל לא רק שריאל מדריד וברצלונה הן שתיים מקבוצות הכדורגל הטובות בכל הזמנים, אלה המסי והרונאלדו הללו שגורמים לי לבהות במסך בלי להרגיש איך פי נפער לנוכח מה שהם עושים לכדור ואיתו.

המשחק המכונה "קלאסיקו" (תודה לאל שנפטרנו מההמצאה הישראלית המגונה שנהגה להצמיד לתואר הזה את ההקדמה "סופר") ושמפגיש בין השתיים הוא קודם כל חוויה אסתטית, ויכול להיות מקור הנאה גם למי שלא מתעניין בכדורגל בימים כתיקונם.

כדי להשלים את החוויה יקדים ערוץ הספורט אולפן קלאסיקו מיוחד לשידור (18:30, ערוץ הספורט), וכך גם מי שלא עוקב אחר הליגה הספרדית יוכל להיכנס לעניינים ולשמוע המון פרשנויות שניתן כבר מעתה לצמצם לשתי מילים: מסי ורונאלדו.