צ'יפופו בשרונה

"לתשומת לבכם, במסעדה נהוג קוד לבוש...." - כך בדיוק מבשרת לי, שלומפר נצחי שכמותי, ההודעה המוקלטת. בזמן שאני מחכה למענה האנושי, אני מעיף מבט בטישרט שזרקתי על עצמי הבוקר. אני כבר יודע שלא יהיה לי זמן לעבור בבית ולהחליף למשהו מכופתר, ואני תוהה אם אצליח לעבור את הכניסה כשאני לבוש בחולצה שעליה מצוירות שתי איילות, אחת נוחרת והשנייה מקיאה, ומתחתן הכיתוב "יותר מדי ארק" (כך במקור). כשמגיע סוף-סוף הקול הנשי המיוחל, אני מגלה שמסכת האזהרות האופנתיות רק החלה.

"אני רק רוצה להודיע לך", היא מאנפפת, "שבמסעדה נהוג קוד לבוש...". שוב?

"בלי סנדלים ונעלי אצבע, וגברים בלי גופיות". "וטישרט זה בסדר?", אני מנסה בפחד את מזלי, חוסך ממנה את תיאור ההדפסה המרוחה עליה. "כן", היא עונה, "אבל עם שרוולים בבקשה!".

בשרונה עצמה, בדרך לז'אז'ו (כן, זה המקום שעליו אני מספר), אני פוגש את מנהלת השיווק לשעבר של המתחם. לא בטוח שייתנו לך להיכנס ככה, היא מחייכת. בשלב הזה כבר בא לי לחזור הביתה ולכתוב על איך לא אכלתי בז'אז'ו. האורחת שלי לערב הזה לקחה קצת יותר ברצינות את משטרת האופנה של הז'אז'ו, והיא עוטה את מיטב מחלצותיה, מה שמוציא אותי כמובן עוד יותר חורני.

אנחנו עוברים את הבחור בכניסה ויורדים אל מתחת לפני האדמה. אחרי שני גרמי מדרגות תלולים מתגלה מנהרה ארוכה, חשוכה ויפה להפליא. פעם שכן כאן היקב של הטמפלרים. אני צולח גם את המארחת בעמדה הבאה, כן, יש שתי עמדות ביקורת בדרך אל האושר. עכשיו רק נותר לקוות שזה אכן יהיה אושר. חסר להם שלא.

בחודשים שחלפו מאז פתיחת הז'אז'ו ויין בר שרונה - כך בשמו המלא, הפרויקט המדובר והיומרני משהו של שני ועובד זיתוני, מי שמנהלים במשך כעשור שני מוסדות מצליחים בנווה צדק (ז'אז'ו בר וז'אז'ו וינו), נדמה שלא מעט בליינים מקומיים כבר שמעו על קוד הלבוש התובעני של המקום. זיתוני גם התראיין על כך כמה פעמים, ורק הדגיש שוב ושוב את עמדתו. נפוצו שמועות על נשים שנשלחו הביתה וקיבלו הצעה להתלבש יפה למען ההרגשה הנשית הטובה יותר של עצמן.

שיהיה. אנחנו כבר כאן. מזמינים שתי כוסות יין בורגון נהדרות ויקרות להחריד (בסביבות 70 שקלים לכוס, ואין הרבה זולות יותר) ומחכים לאוכל. מנת התמנון הצלוי עם נקניקיית דם ספרדית (מורסיז'ה), ראגו של צ'וריסו, תפוחי אדמה וקונפי של עגבניות שרי היא יופי של גסות רוח קולינרית מהסוג הטוב. קרוסטיני מולים הוגש עם קרם שאלוט ועם יין לבן מתחת למולים הכבושים, וגם סלט של כוסברה, עירית, שאלוט וצנוניות, והיה משעשע חך מקסים.

טורטליני הסרטנים והסלק עם רוטב הברנייז* הוא כבר ממש יצירת מופת קטנה. טורטליני רכים להפליא, ממולאים בבשר סרטנים רך לא פחות וטעים הרבה יותר, וקוביות סלק קטנטנות. גם הבצק עשוי עם סלק, וכל זה שוחה בשלולית קטנה של רוטב ברנייז מוקצף עם קוביות תפוחי אדמה, אספרגוס חי ותרד בחמאה, פירורי בייקון ומרווה.

גם המנה הבאה לא פחות טובה. אני מתקשה לסרב לברבוניות מטוגנות, ובדרך כלל מעדיף אותן כמו שהן, מקסימום עם קצת לימון סחוט. כאן אפילו הציפוי היה לא שגרתי, והוכן מקמח דורום שהפך אותן לפריכות במיוחד. אבל התוספות היו לא פחות ממסעירות. מילא הבצל המוחמץ הנחמד, אבל רוטב הלימון השחור, שנראה בהתחלה כמו רוטב דיונונים, התגלה כהברקה לא פחות מגאונית, שהוכנה מהמון קליפות לימונים ומ...אבקת אבץ! טבלתי בו את הברבוניות שוב ושוב

מנת הפורק בלי (בטן חזיר) הייתה ההפך הגמור. מנה גסת רוח שהצליחה להתחמק באלגנטיות מהגסות שלה עצמה ולהפוך לעונג שומני צרוף. השפית לוי צירפה לקוביות החזיר הצלוי פולנטה של תירס טרי (לא מקמח תירס), סוג של התחכמות נפוצה במקומותינו, אבל פה מאוד התאימה. היו גם חתיכות תירס חרוכות, סוגי בצלים ודפי בייקון דקיקים כנייר, שהשלימו את השמחה בפה.

צלחת הגבינות כללה את"הכחולה הסודית" של מחלבת ברקנית ולצדה גבינות מיובאות - איבריקו, טלג'יו וסן פולן. כל אלה הוגשו עם תוספות כדוגמת אגסים מקורמלים, דפי לדר תפוחים דקים וממכרים ממש, פטל מוחמץ, טימין ואגוזי לוז מקורמלים. אחרי הגבינות - עוגת שמן זית עם תאנים, עם גלידת רוזמרין ועם רוטב אנגלז. נהדר.

האוכל של השפית עדי לוי הוא מופלא. ממש כך. מנצח לא רק את "קוד הלבוש" המעיק אלא גם את הצורך לבלות עוד ערב במיזם שרונה הבורגני. הסרתי את משקפי הראייה שלי ופשוט שקעתי במנות של הקוסמת הצעירה הזו, שגרמה לי להתאהב מחדש במטבח יצירתי ומורכב, אחרי שכבר חשבתי שדבר כזה לא יכול לקרות יותר.

כדאי להכיר

רוטב ברנייז (Sauce Bearnaise) הוא בעצם וריאציה על רוטב ההולנדייז המוכר הרבה יותר - שהוא כידוע רוטב חמאה וחלמוני ביצים בתוספת מיץ לימון או חומץ בן יין לבן, וכמובן מלח ופלפל. בברנזייז מוסיפים גם טרגון

Jajo Wine Bar

פרטים: דוד אלעזר 27, מבנה 116, מתחם שרונה, תל אביב; טל' 5225822-03; א'-שבת, 19:00-23:00 אחרון הלקוחות

מחירים: קרוסטיני מולים - 32 שקלים, תמנון - 72, ברבוניות - 64, טורטליני סרטנים - 76, פורק בלי (בטן חזיר) - 65, צלחת גבינות - 72, עוגת שמן זית - 38 שקלים

השורה התחתונה

יקר אבל שווה