אוי, כינרת שלי

החלטתי לארגן צליחה פרטית עם חברים ועם סירה מלווה משלנו

קורמורנים בכנרת / צלם: משה ליכטמן

יש דברים שלא עושים יום לפני. למשל, מאוד לא מומלץ לשתות את בקבוק הוודקה הראשון שלך בגיל 17 יום לפני מבחן הנהיגה, ה"טסט", הרשמי.

מאוד לא מומלץ לאכול מנה גדושה של שעועית יום לפני מסיבת הפתעה שמארגנים לך, והכי לא מומלץ לעשות אימון TRX ראשון בחיים יום לפני שאתה מתכנן לחצות את הכינרת בשחייה מעין גב לטבריה.

לאחרונה, עקב מיעוט חלומות אחרים, התחלתי לחלום על ריצת האולטרא-מרתון של הסהרה, מרוץ בן שישה ימים, על פני יותר מ-240 קילומטרים, בדיונות של מדבר סהרה. מאחר שהחלום הפחיד אותי מספיק, התקשרתי למאמן, זיו צביגהפט, אחד שמבין, וביקשתי להצטרף לקבוצת אימון בהדרכתו, בניסיון להפוך חלום למציאות.

בבוקר יום חמישי בשבוע שעבר התייצבתי לאימון ראשון בפארק הירקון, נכון לריצה ארוכה. זיו הגיע עם גומיות שלא הכרתי, אמר לי TRX, קשר אותן לקורה והורה לי לדחוף את הרגליים לתוך לולאות שהיו תלויות באוויר. לאחר מאמץ רב הצלחתי לדחוף את הרגליים ללולאות והתכוננתי לתרגיל הבא, אולם אז הבנתי שהשחלת הרגליים הייתה רק מבוא לתרגיל, ובתנוחה הזו עליי לבצע מתיחות לא חוקיות, שנראו בחלקן תמימות בעת מעשה. זיו הבהיר לי שאנחנו נעבוד קצת על חיזוקים. חלש עליי.

בתום אימון קצר של שעה ארוכה שיתפתי את המאמן בכך שלמחרת, בשישי, קבעתי עם חברים לחצות את הכינרת בשחייה. הוא חייך אליי, ויתר חברי הקבוצה הסבירו לי שבימים הקרובים אפילו מחשבה על פעילות גופנית תהיה קשה מדי עבורי.

את המשחה בכינרת אני מתכנן כבר חודשיים, החל מהיום שבו נודע לי כי פספסתי השנה את צליחת הכינרת. מאחר שצליחת הכינרת הרשמית היא רק שחייה לאורך הגדה המזרחית של הכינרת (1.5 קילומטרים בצליחה העממית ו-3.5 בצליחה הארוכה), בחרתי ללכת על חצייה אמיתית - מעין גב לטבריה, מרחק של כ-10 קילומטרים. הקמתי קבוצת וואטסאפ מתאימה, שכרתי סירת מנוע לליווי, וקיבצתי 10 חברים מסורים שהלכו על זה איתי עד הסוף.

שבוע אחרי שבוע, כמה ימים לפני הצליחה, התחלתי לקבל הודעות מהחברים על תקלה מקרית ומצערת, שתמנע מהם להצטרף לצליחה בשבת המתוכננת. פעם אחר פעם, למזלם הגדול, תנאי מזג האוויר גרמו לביטול הצליחה (פעם גשם קשה, פעם רוח מזרחית חזקה מדי, ועוד), כך שהאירוע נדחה שוב ושוב ופתח בפניהם הזדמנויות חדשות לאתר תירוץ חדש שטרם חשבו עליו.

ביום חמישי האחרון הודעתי להם שהמשחה אכן יצא למחרת לדרך. שמר היה החבר השמיני מתוך העשרה, שהודיע לי כי בשל צירוף נסיבות מצער הוא לא יוכל להצטרף בזו הפעם לאירוע שבו חשק כל-כך, והותיר אותי ואת ציקי, שני חברים אחרונים למשחה.

נפגשתי עם ציקי בחמישי בערב, ראיתי עליו שהוא קצת עצוב שכל האחרים השיגו אותו עם הודעת הביטול והוא נותר בפנים, כמו אלה שמגלים כי נשארו אצלך אחרונים בסלון מבין כל האורחים באירוע והם נאלצים, בצר להם, לסייע להוריד מהשולחן ולעזור במטבח. ישבנו ביחד ושתינו קצת יין עם חברים עד שאחד מהם, ברוך, ששתה קצת יותר מדי, אמר בגאווה שהוא היה שחיין בעברו, ושגם הוא בפנים.

אומרים שהדרך הבטוחה ביותר להיגמל מנטייה לשתייה חריפה היא לקיים כשאתה פיכח את מה שהבטחת כשהיית שיכור. בשעה שש בבוקר, שעות ספורות אחרי שנפרדנו ממנו, סימסנו לברוך שאנחנו מחוץ לביתו - ניצלנו את זה שהוא לא מוכן - וגררנו אותו למשחה. בלילה שלפני המשחה, עמית ויונתן, ילדיי, גילו רצון להצטרף כמלווים בסירה, לאחר שגילו כי המשחה נופל על יום לימודים.

בחמש בבוקר כשהערתי את עמית, היא הסבירה לי שהיא חולה והיטיבה להתכסות. רק כעבור שעתיים, רגע לפני שנכנסנו למים, היא התקשרה בכעס על שלקחתי את יונתן ולא לקחתי אותה. הסברתי לה שהיא אמרה שהיא חולה והיא הסבירה לי שפשוט טעתה לחשוב שאני מעיר אותה לבית ספר ושהיה עליי להדגיש טוב יותר את מטרת היקיצה. התנצלתי והבטחתי להשתנות.

כשהגענו לחוף עין גב, ציפתה לי הפתעה. הרגליים, שרק 24 שעות קודם לכן היו קשורות בלולאות, סירבו לצאת מן הרכב בעצמן. הייתי תפוס לחלוטין, ורק במאמץ רב עלה בידי לקחת את רגליי בידיי ולהוציא אותן מהרכב. צלעתי לעבר הים. חשבתי לוותר, אבל ראיתי את יונתן לידי, ובתור המבוגר האחראי, קיבלתי החלטה חסרת אחריות. נזכרתי בוולט דיסני שאמר "אם אתה יכול לחלום על זה, אתה יכול לעשות את זה" - ומאחר שלא רק הוא חי בסרט, נפלתי בזהירות למים.

טבריה נראתה כל-כך רחוקה באותם רגעים. במשך ארבע שעות הבטתי בגוש הבנוי הזה, חושב בעיקר על התנועה הבאה. הזכרתי לעצמי שבני האדם שבויים בעיקר במגבלות דמיונם בלבד, והמשכתי אל היעד, כשאני חש שאני מיוחד, שכן איש מלבדי בכל החלד, מעולם לא התאווה כל-כך להגיע לטבריה.

מי שצנח בעבר מכיר את התחושה הזו, שאף שברור לך שאתה מאבד גובה כל העת, הקרקע נראית רחוקה כל הזמן באותה מידה, עד נקודה שבה אתה ממש קרוב אליה, ואז היא כמו מתרוממת אליך מעצמה. גם טבריה לא עשתה קולות של התקרבות במשך למעלה משלוש שעות של מאמץ בלתי פוסק, אבל בסוף היא התרצתה, הסכימה להגיע אלינו ולחזות בשלושה גברים שהגשימו יעד מיותר, נעמדים על סף אגם, מתחבקים בחום ורועדים מקור במים של נובמבר. ואז, אז הם הרימו אותי לסירה, כי לך תטפס על סירה בכוחות עצמך יום אחרי אימון TRX.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988