איריס בראל, מנכ"לית סטימצקי שהתפטרה בקיץ האחרון, כבר לא קונה יותר בחנויות הרשת. עד כדי כך הכעס והעלבון גדולים. "את לא יודעת כמה הייתי מכורה לחברה הזאת", מקוננת בראל בראיון ראשון מאז, "הייתי רואה ברחוב בן אדם עם שקית של סטימצקי ואומרת לו, איזה שקית יפה יש לך".
בראיון מתייחסת בראל לבונוס המיליונים שקיבלה ואמרה: "זה בונוס שמגיע לי לפי החוזה. ברגע שהחברה נמכרת, ולא משנה מה מצבה ובאילו תנאים, אני מקבלת בונוס. למה אני צריכה לוותר עליו אחרי שמונה שנות עבודה שבהן עבדתי כמעט 12 שעות ביום?".
- כי הוא נתפס כבונוס על זה שדרדרת את הרשת. כעוד דוגמה לתרבות הניהולית המעוותת שבה מנכ"ל מקבל בונוס ענק גם כשעסק שהוא אחראי עליו קורס.
"בואי לא נתבלבל. אני בניתי את סטימצקי המודרנית. לפני שבאתי לא היה מייל, השתמשו במתקן דומה לשובך יונים כדי להשאיר הודעות אחד לשני. אני לא הרסתי את החברה. סטימצקי לא נפלה בגלל איריס בראל, אלא בגלל שהיא הייתה ממונפת מהיום שנרכשה. כשאת משלמת 25 מיליון שקל ריבית בשנה, ומרוויחה כמה מיליונים בשנה - אם אין לך אבא שישלם את המינוף הזה, את נופלת. ואחרי שאבא שלנו מת (אמיר קס, מנכ"ל קרן מרקסטון שהחזיקה בסטימצקי, נהרג בתאונת דרכים באפריל האחרון, ח' ש') וחזר לנו צ'ק של 16.5 מיליון שקל, התחילה הידרדרות שלא יכולנו לעצור. זה כל הסיפור. זה אולי לא סקסי, אבל זה אמיתי".
*** הכתבה המלאה - במגזין G
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
