"כשחברה בפירוק מעבירה נכסיה לחברה אחרת - זו יחידה אחת"

כאשר חברה א' המצויה בפירוק מקימה חברה ב' ומעבירה אליה את פעילותה ונכסיה, וזאת כדי להקים מחסום משפטי בפני נושיה של חברה א' - יש לראות את שתי החברות כיחידה כלכלית אחת, גם אם בעלי המניות שונים. צו הפירוק יחול על שתי החברות, והנושים יוכלו לתבוע את החזרת חובם משתיהן - כך פסק אתמול (א') שופט בית המשפט המחוזי בנצרת, עאטף עיילבוני.

עיילבוני קבע כי העסקה שנרקמה ביוני האחרון בין חברת "חוות הטלאים" בפירוק, לבין חברת "חוות הטלאים מסחר והשקעות", במסגרתה הועברו כלל הנכסים והפעילות של "חוות הטלאים" לחברת "מסחר והשקעות", היא עסקה שנעשתה שלא כדין, "תוך ריקון 'חוות הטלאים' מתוכן ותוך קנונייה, במטרה להבריח נכסים ופעילות מנושי 'חוות הטלאים'".

בית המשפט קבע כי יש "להרים את המסך" ולראות בשתי החברות כיחידה כלכלית אחת, תוך חלוקת כלל הנכסים והפעילות של "שתי החברות" בין כלל הנושים של הפעילות כולה.

הבעייתיות בפעילות של חברת "מסחר והשקעות" התגלתה על-ידי חברת "שינטרקו", אחת מנושיה של "חוות הטלאים", שהגישה באוגוסט האחרון בקשה לפירוק "חוות הטלאים", בטענה כי היא חדלת פירעון. במסגרת בקשה הפירוק עלה חשד בדבר מטרתה האמיתית של חברת "מסחר והשקעות", ושינטרקו ביקשה להחיל את צו הפירוק גם על חברה זו.

תחילתה של הפרשה בשלהי 2005, אז הוקמה "חוות הטלאים" כחברה פרטית, ועיקר עיסוקה היה בייצור ושיווק מוצרי בשר. "הרוח החיה" בחברה באותה עת הייתה עירית יפרח, ששימשה כבעלת המניות ומנהלת החברה.

חברת "מסחר והשקעות" נוסדה ב-2011 על-ידי שמואל גרבש, פושט רגל לשעבר שקיבל הפטר מחובותיו, וששימש כבעל המניות ומנהל "מסחר והשקעות". בשנים 2011-2012 פעלה "מסחר והשקעות" בשיתוף עם "חוות הטלאים" בתחום הבשר. זאת, לאחר שגרבש שילם סך של 400 אלף שקל עבור הזכויות לפתיחת "מסחר והשקעות".

ב-2012 הופסקה פעילותה של "מסחר והשקעות", בין היתר משום שלפי הנטען התחוור לה שהיא אינה מצליחה "להתרומם" ומתקשה בקבלת אשראי. מחוות-דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' יורם עדן, עלה כי הפעילות המשותפת עם "חוות הטלאים" הסבה ל"מסחר והשקעות" הפסדים מצטברים בסכום של למעלה מ-1.4 מיליון שקל.

ביוני האחרון הוחייתה פעילותה של "מסחר והשקעות". לפי פסק הדין, הסיבה להחייאתה התבררה מאוחר יותר: "מסחר והשקעות" שימשה למימוש עסקה שנרקמה בין "חוות הטלאים" לבין גרבש. מפסק הדין עולה כי ביוני האחרון פנתה יפרח לגרבש והציעה לו לרכוש את פעילות "חוות הטלאים" תמורת סך של 7 מיליון שקל עבור הסחורות והמלאי, וסך נוסף של מיליון שקל עבור מוניטין החברה.

בין הצדדים סוכם כי התמורה תשולם ל"חוות הטלאים" לאחר מימוש המלאי ומכירתו לצד שלישי. עוד סוכם כי בשל קשייה של "מסחר והשקעות" להשיג אשראי בנקאי, תמשיך החברה לעבוד מול "חוות הטלאים", באופן שזו תרכוש עבור "מסחר והשקעות" חלק מהאספקה הנדרשת לפעילותה השוטפת, וזאת בתמורה לעמלה. למרות שהסיכומים הושגו בעל-פה ולא נחתם הסכם בכתב, החלו הצדדים בביצוע העסקה.

בסוף אוגוסט הגישה חברת "שינטרקו", באמצעות עו"ד רמי קוגן ועו"ד עומרי חממה, בקשה לפירוק "חוות הטלאים" ולמינוי מפרק זמני בשל חוב כלפיה, בטענה כי "חוות הטלאים" הינה חדלת פירעון. במקביל דרשה "שינטרקו" למנוע כל שינוי בבעלות על נכסי החברה וכספיה. ואולם, בתחילת ספטמבר חשד בא-כוחה של שינטרקו כי נכסיה של "חוות הטלאים" מוברחים ל"מסחר והשקעות", ולפיכך ביקש לתקן את בקשת הפירוק, כך שתחול על שתי החברות.

עו"ד איתי פריימן, שמונה למפרק זמני של "חוות הטלאים", נדרש בין היתר לבחון אם קיימת הצדקה להגיש בקשת פירוק גם נגד חברת "מסחר והשקעות". בעקבות הבדיקה הגיש עו"ד פריימן בקשה לפירוק "מסחר והשקעות", והוא מונה למנהלה המיוחד.

בשלב זה התבקש בית המשפט להכריע בדבר כשרות העסקה בין "חוות הטלאים" לבין "מסחר והשקעות".

"לא נפל פגם בעסקה"

גרבש דחה את טענות המפרק וטען כי לא הוכח שחוות הטלאים היא נושה של חברת מסחר והשקעות, כמו גם מהו סכום "הנשייה" שלה כלפיה.

לדבריו, "ביום הגשת בקשת הפירוק נגד 'מסחר והשקעות', כבר שילמה האחרונה לידי 'חוות הטלאים' את מלוא התמורה בגין העסקה", לרכישת פעילותה.

לשיטת גרבש, בנסיבות אלה "אין משמעות לשאלה מה היה ההיגיון העסקי בביצוע העסקה (בין שתי החברות - ס'כ'), כמו גם לשאלה האם פעילות 'חוות הטלאים' הוברחה ממנה שלא כדין, אם לאו".

כך או כך, טען גרבש, למפרק הזמני של "חוות הטלאים" אין זכות שבדין להגיש בקשת פירוק נגד "מסחר והשקעות".

גרבש טען כי לא נפל כל פגם בעסקה בין "חוות הטלאים" לבין "מסחר והשקעות", וכי הוא עשה אותה בתום-לב ומבלי שהיה מודע לגירעונות הקודמים שצברה "חוות הטלאים".

לדבריו, "חוות הטלאים" ויפרח הם האחראים הישירים לגירעונות החברה, ולפיכך הם האחראים הבלעדיים כלפי נושיה.

השופט עיילבוני קבע באופן עקרוני כי עסקה שבה חברה ב' רוכשת את פעילותה ונכסיה של חברה א', וזאת בהתעלם מנושיה של חברה א', תוך שהתמורה החוזית משולמת מתוך הפעילות השוטפת, כולל כספים שהגיעו לחברה א' מתוך הפעילות שלה היא, וללא הזרמת הון עצמי - היא עסקה מחשידה.

"העסקה במקרה של 'חוות הטלאים' מלמדת על קנונייה בין הצדדים: הן משום חוסר ההיגיון העסקי והן משום סממנים נוספים", קבע.

יחידה כלכלית אחת

עיילבוני פסק כי חברת "מסחר והשקעות" הוקמה רק כדי להקים מחסום משפטי בפני נושיה של "חוות הטלאים" בדמות אישיות משפטית נפרדת, שכלפיה הנושים לא יוכלו לבוא בתביעות.

"העסקה מבחינת הצדדים כללה הפסקת פעילות 'חוות הטלאים' והעברת פעילות זו, יחד עם כלל נכסי החברה, באופן מלא, לחברת 'מסחר והשקעות', תוך 'ריקון' 'חוות הטלאים' לחלוטין, ותוך ש'חוות הטלאים' חדלה מלפעול, וחברת 'מסחר והשקעות' מקיימת את אותה פעילות במקומה, תוך שימוש באותו מלאי, אותם נכסים, אותם עובדים, אותם לקוחות וספקים, אותם משרדים ומחשבים ואותה כתובת", נקבע בפסק הדין.

בית המשפט קבע כי למרות שבעלי המניות בשתי החברות הם גורמים שונים, הרי ש"חברת 'מסחר והשקעות' היא חברת-קש שנולדה לצורך עסקת תרמית ובאה לעולם בחטא, והכול על חשבון נושי 'חוות הטלאים', במטרה לזנוח את החובות שיצרה האחרונה בפעילותה".

לסיכום, נקבע כי "בנסיבות אלה יש לראות את שתי החברות כיחידה כלכלית אחת שניהלו פעילות נמשכת".

בשל כך הורה בית המשפט על הרמת מסך ההתאגדות בין שתי החברות והחלת צו הפירוק על שתיהן, תוך קביעה כי נכסי שתי החברות ישמשו לחלוקה בין כלל נושי החברות.