הימין? משתמש במזרחים כמו כרטיס אשראי השמאל? איכסה אשכנזי הכנסת? אווירה של זימה כמו בפיק-אפ"

פני כשנה וחצי צלצל הטלפון של אמילי מואטי, ועל הקו הייתה נציגה של תחנת הרדיו החרדי קול ברמה, שביקשה ממנה לעלות לשידור. כשמואטי ביררה על מה היא אמורה לדבר, היא הופתעה לגלות שמדובר בדיון על פעולות תג מחיר. היא אמנם חשה שהעמדות שהיא עומדת להציג לא בהכרח תואמות את הקו המנחה של התחנה, אבל נעתרה.

ככל שהשיחה התקדמה ונציגת הרדיו ניסתה לעמוד על כמה מהנקודות שמואטי תעלה, היא החלה לחוש שמשהו לא כשורה. "רגע, אני מדברת עם אמילי עמרוסי?", היא תהתה. למשך שנייה וחצי חשבה מואטי להגיד "כן, זו אני", ולעלות לשידור. להסתנן אל שורות האויב, "להטריל". אבל היא הודתה שלא, לא מדובר בכתבת הדתית-המתנחלת של "ישראל היום", אלא ביועצת תקשורת המהווה נציגה של השמאל. עד כמה שמאל? באחרונה מואטי מונתה לטפל במשבר התקשורתי, הפרלמנטרי ואולי גם המדיני של מפלגת בל"ד, בשל ההחלטה להרחיק את חנין זועבי מהכנסת.

בעולם שבו השם "אמילי" לא מופיע יותר מדי פעמים בספרי ההפקה בכלי התקשורת השונים, לא הייתה זו הפעם היחידה שבה התבלבלו בין מואטי ובין עמרוסי. ובכל פעם מדגדג למואטי מחדש להסתנן לדיון ימני ולהרביץ במנהליו תורה שמאלנית כדבעי. את המפלגה שהיא מדבררת היום מכנים לא מעט מאזרחי ישראל "גיס חמישי", ומואטי, לא תאמינו, מדברת על עצמה באותו מונח.

"כשאתה בא מהמקומות שאני באתי מהם, אתה כמו רימה קטנה שמסתובבת מתחת לבלטות ומחפשת דרך להפוך לתולעת ולהרים אותן. אני גיס חמישי בהגמוניה. אני סוס טרויאני, במובן הטוב של המילה. אני לבנה עם עיניים כחולות ודוברת עברית רהוטה, וזה מאפשר לפתח מערכת יחסים עם המוסדות ולהגיע אליהם, ושם לממש את התוכניות שלך".

זו התוכנית שלך? להסתנן במסווה למוקדי הכוח ולפעול מבפנים?

"כן. בהחלט".

"מודר תמיד נשאר מודר"

בגיל 34, ליועצת התקשורת אמילי מואטי, בעלי "המטבחון תקשורת", יש רזומה מכובד במגרש הפוליטי ואף מחוצה לו. בין היתר, היא ניהלה את קמפיין הבחירות לנשיאות של רובי ריבלין, ואת קמפיין הדיגיטל של "התנועה" בבחירות לכנסת ה-19 ב-2013. לדבריה, היא בכלל הייתה אמורה להיות ספרית - וזה מה שאמא שלה ייעצה לה כשנזרקה מהתיכון בכיתה ט'.

"רציתי להיות סופרת או חוקרת ס*פרו*ת", היא מגלה. "אבל המקום שממנו אני באה, הוא לא מקום שאתה עוצר ומחליט מה אעשה כשאהיה גדול. זו שכונה קשה בנתניה, משפחה של שמונה נפשות ממוצא טוניסאי, אמא קופאית בסופר, עד היום, ואבא רחץ זקנים למחייתו עד שיצא לפנסיה".

רחוק מאוד מאיפה שאנחנו יושבים היום.

"אני עדיין פועלת".

נו באמת, אנחנו במקום הכי שבע בתל אביב.

"כשאתה מודר, אתה תמיד נשאר מודר. כשאתה יוצא מזה טיפה, הדנ"א שלך קם עליך. אני אנדרדוג. גם בקהילת יועצי התקשורת אני לא מתערבבת, לא הולכת לכנסים, לא משתתפת בתחרויות. זה לא מעניין אותי ואני לא רוצה לעסוק בזה לנצח. אני רואה בזה ברירת מחדל. אני שמחה שיוצא לי לעבוד רק עם אנשים שאני מגלה בהם ניצוץ של אנושיות, ויש לי קווים אדומים מאוד ברורים.

מואטי, כבת שכונות מודרת, מתנהלת מאוד בטבעיות בדירה נאה באזור מבוסס של תל אביב, אותה היא חולקת עם בן-זוגה, דניאל שק, לשעבר שגריר ישראל בצרפת, ושתי בנותיה מנישואיה הקודמים. היא לבושה בצורה מוקפדת, מפגינה בוסיות ברורה, מקליטה את השיחה שלנו, מדליקה סיגר דק וחום עם פומית של גולואז. והיא הרגע הציבה נשיא בבית הנשיא, אחרי מערכת בחירות שבה ראש הממשלה עשה הכל, כולל ניסיון לבטל את מוסד הנשיאות, רק כדי שהמועמד שלה לא ייכנס.

"הנטייה הטבעית שלי היא להתחבר לאנדרדוג. מקום שיש מיעוט, תמצא אותי שם. איפה שיש אנשים שמודרים מהמערכת אני הראשונה להתייצב".

ריבלין היה אנדרדוג?

"היה פער בין איך שזה היה בכנסת ואיך שזה התקבל בתקשורת. בכנסת האווירה לא הייתה מאוד אוהדת כלפיו, גם לא בליכוד. הוא הליכוד המקורי, הליכוד הוא שנעשה נטע זר לריבלין, לא להפך. זו לא חוויה נעימה, שאתה לא המועמד הטבעי של המחנה שלך, שלא רוצים אותך. אתה פותח את הבוקר עם סקרים נהדרים ומגיע לכנסת ומקבל כתף קרה מאלו שאמורים להיות החברים הכי טובים".

קהל היעד בבחירות לנשיאות הוא לא הציבור הרחב.

"אתה רוצה להאמין שחברי הכנסת כן מושפעים ממה שקורה ברחוב, ברשתות החברתיות. ראית את יום הבחירות. בסקרים שטרית היה כמעט אחרון, ולילה לפני הבחירות היה לנו ברור שיש התארגנות לגוש חוסם, ואתה אומר, 'יש כאן אנשים שמצפצפים על מי ששלח אותם לכנסת'. צריך לעשות בדק בית של ההתנהלות מול הציבור".

קצת תמים.

"אני תמימה. האנשים של 'יש עתיד' שבאו מהציבור, מושפעים ממנו, ואתה רואה את זה בכל מיני מהלכים שהם מובילים וחוזרים בהם בגלל משהו שמישהו כתב בפייסבוק. איך זה לא השפיע פה, בבחירות כל כך מהותיות?

"אתה רואה רשימה של אנשים מהאקדמיה, אנשים שעשו דבר או שניים בחיים וחוללו שינוי בחיים של אנשים, שמגיעים לכנסת ומדברים בקול אחד, קולו של לפיד. זה מעציב אותי. רות קלדרון היא אדם יוצא מן מהכלל והיא הצטמצמה לכדי קוריוז. זה שילוב של פחד וחוסר ניסיון. אתה מגיע לכנסת, והחיים נחלקים ללפני ואחרי. הם רוצים להישאר שם, מוכנים למכור את האמא שלהם רק כדי לשרוד. אנשים מצוינים הגיעו עם מהפכות ורעיונות ומהר מאוד התיישרו עם הבינוניות הזו, של היומיום והדחקות ו'בוא אני אסדר לך' וקיזוזים".

עם ריבלין תיארת את זה כאנשים שבוגדים בעם שלהם.

"בוגדים זו מילה גדולה. אני לא מבינה את המהות של זה, אם יש אנשים שאפשר לקנות את ההצבעה שלהם. אבל הבחירות לנשיאות היו מהותיות, הרבה דברים השתנו וישתנו".

הבחירות היו מכוערות.

"לא. מי שמתמודד במערכת בחירות צריך לפתוח את הארון שלו ולבדוק עם פנס טוב-טוב מה מסתתר שם. יוצא מן הכלל שיצא מה שיצא".

אבל מה שהיה הוא שכולם בכנסת ידעו מי סרח ואיך, וישבו על מאגר מידע מצחין וחיכו לשעת הכושר להשתמש בו כדי לטרפד מועמדות.

"בפעם הבאה אנשים יחשבו פעמיים לפני שיציגו את עצמם. יש אנשים שהשררה מכניסה אותם למצב מטורף של היבריס. 'אף אחת לא יכולה לסרב לי'. במערכות שיש גבר כל כך דומיננטי את מתקשה לסרב לזה, פוחדת לסרב לזה. מי שצריך להיות אחראי למעשיו, יותר מהנשים המסכנות שכפופות לו, זה הגבר.

"אני נתקלת בח"כים חדשים שלא סוגרים את הדלת שלהם כל כך מהר, חושבים 20 אלף פעם לפני שמעירים משהו לעוזרת. אומרים שהפמיניסטיות הרסו את הרומנטיקה? טוב מאוד. שיחשבו 20 פעם לפני שאומרים לעוזרת שהיא נראית נהדר.

"הגברים עשו עם זכויות היתר שלהם מעשים שלא ייעשו. נשים לא יכולות להיות חופשיות, גם לא במסדרונות הכנסת, בידיעה שהן יכולות להיאנס".

את מרגישה ככה?

"ודאי. את לא יכולה להתלבש איך שאת רוצה, להסתובב היכן שאת רוצה. אבל דור המיידלע והסחבקים מתחלף".

ריבלין לא שייך לדור הזה?

"הוא שייך לדור הזה, אבל מודע מאוד להתנהלות שלו. הוא מתייחס לנשים שעובדות איתו כמו לבנותיו. אחרי לילה שהסתובבנו באירועים ורציתי לקחת רכבת הביתה, הוא אמר 'בשום פנים ואופן', ונתן לי כסף למונית. כשהגעתי הביתה הוא התקשר לוודא שהגעתי בשלום כי ישבתי עם גבר זר במכונית. וזה מקסים בעיניי".

גם בזה יש משהו פטרוני.

"אני מעדיפה פטרונות כזו ולא דרך של הנמכה, אם אני צריכה לבחור. בכנסת יש מקומות שזה כמו אלנבי בימים הרעים מבחינת אווירת הזימה. סגנון של פיק-אפ, של התרחשות, מעבר לעבודה פרלמנטרית. מקום עם יצרים, גם פוליטיים וגם כאלה".

"אני לא כזו מוצלחת"

הביוגרפיה של מואטי מסבירה איך היא צמחה להיות שילוב לא שגרתי של שמאל-מזרחי-חברתי-פמיניסטי.

היא למדה בבית ספר דתי, אבל בתיכון רצתה לעבור לבית ספר חילוני, ולא מצאה מקום שיקבל אותה. "אני רוצה לחשוב שלא רציתי מספיק", היא אומרת, "אבל כנראה שלא היו לשם כמו מואטי הקשרים המספיקים לעבור באמצע השנה. אז הלכתי לבית ספר טכנולוגי, הדסה נעורים, תחנה אחרונה של נוער עברייני, מקום קשה. חטפתי הלם מוחלט. פתאום הכול היה פרוץ, קוראים למורה בשם פרטי, סמים. לא התאמתי, אז ברחתי לספרייה ולים, ובסופו של דבר סילקו אותי. היה לי חבר שתכננו להתחתן אחרי גיל 17".

מה שהסיט אותה מהחיים שהוסללה אליהם, היה עבודה בבית קפה, שבו הופיע בקביעות מאיר אריאל. נוצר קשר ועולם חדש ומרגש של ברנז'ה נפתח בפניה. "פתאום ראיתי עולם אחר שלא היה חלק מהמשחק שלי. לא מודרים ממנו כי לא יודעים שהוא קיים בכלל. בשכונה שלנו, מי שסיים 12 שנות לימוד היה קליבר, מי שהייתה לו תעודת בגרות היו עולים אליו לרגל".

מואטי עברה לתל אביב, השלימה בגרויות, והחלה ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה, לצד עבודה במלצרות בימים ועבודה במוקד של חברת אבטחה בלילות. הפיטורים מחברת האבטחה הובילו לייאוש ולמעבר לפריז. "עבדתי לילות במלון מפוקפק ברובע פיגאל, אבל השינוי הגיע כשהלכתי לפסטיבל הקולנוע הישראלי בפריז. עד אז לא האמנתי שאנשים יכולים להתפרנס ממה שקרוב ללבם. בפריז אתה רואה סבג ובן שושן, אנשים מוצלחים, שפה הם ירקנים ונהגי מוניות. באיזו נקודה הפכת מבן אדם שיכול להיות סופר, פילוסוף או קולנוען, לבן אדם שצריך להיות קופאי בסופר?

"זו הייתה תקופה מתסכלת, כעסתי על ההורים שלא נלחמו בזה, ויתרו והמשיכו שפופים בחייהם. בפסטיבל פגשתי את בעלי הראשון והמקסים, שהיה מרוקאי שהגיע לארץ, חטף הלם מוחלט מהתכניות שהיו להגמוניה הציונית בשבילו וחתך לפריז".

הנישואים הסתיימו די מהר ומואטי חזרה לארץ עם שתי ילדות קטנות, נאלצת שוב לפעול במקום של אין ברירה.

את מדברת על מואטי בפריז, אבל הנה את מואטי בישראל, והצלחת.

"אני לא כזו מוצלחת. כל מה שקרה, קרה כברירת מחדל. כשחזרתי לארץ הלכתי לראיונות במשרדי יחסי ציבור והבנתי ששעות העבודה הן עד 19:00, ואני לא יכולה כי יש לי שתי בנות בגן. הייתי בת 28, ולקחתי הלוואה של 100 אלף שקל כדי לפתוח משרד. אם זה לא היה קורה המצב היה קטסטרופלי, כי כשאתה בא מבית מודר גם אין לך על מי להישען".

למה את מתכוונת כשאת אומרת "אני לא כזו מוצלחת"?

"אני לא רוצה להגדיל את המשרד, אני לא רוצה לקוחות מסחריים, אני לא רוצה לטפל במשברים שאני לא מאמינה בהם. פנה אליי עכשיו לקוח כזה, ריטיינר של עשרות אלפי שקלים בחודש, עלה לי בדם להגיד לא. אני לא רוצה את זה, לא ערכית וגם לא מהסיבה שיום אחד מישהו יכתוב 'זאת קיבלה כסף מההוא'. אני לא רוצה לכונן מערכת יחסים עם התקשורת שבה אני מייצגת גוף דורסני. אני לא מוצלחת במובן שיכול להיות שאם היעד שלי היה להיות רני רהב, הייתי פועלת אחרת. לקחת משבר של מפלגה כמו בל"ד זה לא כזה מיינסטרים וזה גם לא תמורת סכום כל כך משמעותי".

את הקמפיין של בל"ד מואטי לקחה בעקבות ההחלטה להרחיק את חנין זועבי מהכנסת לחצי שנה. בזמן הראיון היא מגבירה את הרדיו כדי להקשיב לח"כ המפלגה, ד"ר בסאל גטאס, שמדבר ברדיו חיפה, והדו-שיח שנשמע שם מאפיין את שיח החירשים שמואטי טוענת שיש למפלגה עם היהודים.

"הם הסיעה הכי משכילה בכנסת, ואת זועבי דוחקים לפינה שבה היא צריכה להתגונן ואז באים לידי ביטוי דברים שהיא אומרת והיא לא מרגישה איתם נוח בהכרח אחר כך. באינטראקציה עם עיתונאי, היא יכולה להסביר שהיא מתנגדת להרג ונגד אלימות, והוא ישאל אותה 'אז את מעדיפה את ביבי או את חמאס'. היא תענה שהיא לא עושה את ההשוואה ואז הוא יגיד 'אה, אז את מעדיפה את חמאס'. קשה לאישה ערבייה להתגונן מול זה. כולנו בני אדם וראויים לאוזן קשבת ולאמפתיה, וצריך להבין מאיפה היא באה. לתפוס אותם כשטן אולטימטיבי זו לא תכנית עבודה.

"שמענו על דוכן הכנסת ח"כים ימנים שאמרו שהילדים שלנו יותר חשובים מהילדים שלהם, קראו להרג. אם זועבי הייתה אומרת על קבוצה כלשהי שהיא סרטן, זה היה מהדהד אחרת, ושמענו אמירות כאלה ועברנו לסדר היום. יש כאלה שאיתם בוחרים למצות את הדין. הדמוקרטיה קיימת גם בשביל אנשים שלא חושבים כמוך".

עברת משיא הקונצנזוס, בית הנשיא, למוקצים מחמת המיאוס.

"ריבלין לא היה קונצנזוס והוא לא כזה עכשיו. מה שדיבר אליי זו הנפש הדמוקרטית שחזקה יותר מכל ויכוח. משרדים גדולים ממני עבדו עם בל"ד ועם הליכוד, ואף אחד לא שאל למה. אני רואה אותם כחלק ממחנה רחב שנקרא השמאל הישראלי. כל מה שבתחום הזה - אני שם, מי שיקרא לי, אני אבוא".

הציבור הישראלי לא רוצה אותם בשום מחנה.

"בל"ד מפחידה כי ישראלים לא מכירים ערבים מעבר למחסומים או במסעדה שמגישים להם חומוס. הדיבור צריך להיות איך מפסיקים את כדור השלג של השנאה ההדדית".

אבל הישראלים לא רוצים שמי שעמד על המרמרה יעמוד על דוכן הנואמים בכנסת ויטיף להם מוסר.

"ואז מה? איך הכנסת שלנו תיראה? האם כל 120 הח"כים צריכים להסכים על תו תקן של הקואליציה? חנין היא לא הנושא. חוסר ההקשבה זה הנושא, האסטרטגיה של להסתגר ולהתגונן עוד יותר".

בג"ץ דחה בשבוע שעבר את העתירה של זועבי נגד השעייתה מהכנסת.

"בג"ץ הוא לא תכנית כבקשתך והם הסמכות העליונה. לא אהבתי, ואני עדינה, את ההתפרעות של הימין הקיצוני (שהתעמתו עם זועבי בבית המשפט - י"א). זה הפחיד אותי, זה מבייש אותי, לא מבינה איך אין שום צניעות באנשים האלה. הרי הם החזקים כאן, הם הריבון - וזה מה שהם רואים לנכון לעשות עם הכוח שלהם? להתעמר באחר? לתקוף אותו? הם הרי שתקו כמו דגים עד שהמצלמות נדלקו, מוגי הלב האלו".

מה דעתך על זועבי?

"היא לא קוממה אותי באופן מיוחד, ויש דברים שמקוממים אותי יותר. היא מייצגת פלג מסוים ומשמעותי באוכלוסייה שלנו. היא עובדה קיימת. היא לא שם כדי שנחבב או נעריץ אותה. היא עושה עבודה פרלמנטרית, זה הכול. אני מוכנה להקשיב גם לאנשים שאני מאוד מתנגדת להם רעיונית. דיברתי עם מירי רגב וגם עם אורית סטרוק. אני עונה לכל מי שמתקשר, גם לאחרון הגזענים".

מואטי עונה לכולם, אבל יש לה גבולות ברורים. "הציעו לי לעבוד עם ליברמן", היא מספרת. "בשום פנים ואופן. אני לא חושבת שליברמן עושה טוב למדינה הזו. מאוד משמעותי מי יושב בכנסת, ולעבוד בשביל שבסוף קבוצת פשיסטים תצטרף לכנסת זה לא משהו שאני ארגיש שלמה איתו בשום צורה".

"לא גזענות, אלא מצוקה"

המקום שממנו מואטי הגיעה לעבוד עם ריבלין דומה למקום שהביא אותה לעבוד עם בל"ד. "התפיסה של ריבלין את ישראל כמדינה אחת לכולם היא תפיסה באמת משתפת. נועדנו לחיות יחד, בואו נפיק את הטוב".

בל"ד אומרים אותו דבר?

"הם באים מרקע אחר ומעסיקים אותם דברים שונים. דברים שאומר אדם מלב ההגמוניה לא יכולים להגיד מי שמודרים. ריבלין אומר את זה מעמדה של כוח. גם אותו השמאל אכל. החברים שלי בשמאל כיסחו אותי עליו".

ועכשיו השמאל מחבק אותו והימין מאיים עליו. את חוששת לו?

"כן. אבל הוא מוקף באנשים ששומרים עליו".

הופתעת ממנו?

"בכלל לא. הוא אדם שרואה את מי שמולו לא כאידיאולוגיה, אלא כאנשים. נכון, הוא רומנטיקן של ארץ ישראל השלמה, אבל אין לו תכנית להמשיך לכבוש. הוא מאמין שהמקום יכול להכיל ערבים ויהודים. את מה שריבלין עושה עכשיו הוא לא יכול היה לעשות כאיש ליכוד. היו מעיפים אותו".

הוא הרגיש הקלה?

"הרסן הותר, ודאי. הוא חיכה לרגע הזה".

מה את אומרת על תגובת הציבור?

"הציבור מאוד מיואש והחוויה שלו כאן היא של בידוד והתגוננות. לכן, קמים כל מיני מנהיגים שמדברים בשחור-לבן. המציאות מורכבת וכשלא מבינים את זה אי אפשר לקבל מסרים מורכבים. בעלה של אמא שלי הצביע לבית היהודי. הוא אומר שבנט 'אומר את כל האמת'. נניח שהוא אומר את כל האמת, מה אז? יש איזו תכנית אופרטיבית? לספח את כל השטחים ולהפוך את כל האנשים האלה לאזרחים סוג ב' ולעשות כאן מדינת אפרטהייד? לא, תודה. אנשים אוהבים שאיילת שקד יושבת מאוד צודקת ויורה דף מסרים עגום".

אולי זה מה שהאזרחים רוצים?

"האזרחים נמצאים תחת המכבש של מקבלי ההחלטות. אלה בפריפריה שתקועים ולא יכולים לצאת משם ולא יכולים לשלוח את הילדים לאוניברסיטה כי יש תנאי סף וזה יקר, במקום לפתוח את האוניברסיטה לכולם - הם מפחדים מהערבים, וביבי זה קדוש. המצב שאנחנו נמצאים בו הוא אחד הגורמים לזה שאנשים צועקים מוות לערבים, ומרגישים כל כך מיואשים. הם מחפשים שעיר לעזאזל. תראה מה קורה בדרום תל אביב. המדינה פטרה את עצמה מלתת לזרים מעמד חוקי, זרקה אותם לדרום העיר כי אין שם מספיק אנשים חזקים שיכולים ללחוש על האוזן של מישהו, ותוהו ובוהו - אנשים משתלחים אלו באלו. אני לא חושבת שיש שם גזענות, אולי קמצוץ. בעיקר מצוקה".

מואטי מדברת על קריירה פוליטית. לכן, היא אומרת, הפסיקה לעבוד עם הנשיא ריבלין, אף שהוא ביקש ממנה להישאר לאחר שנבחר. "יש לי תוכנית לעבור לשדה הפוליטי, לשדה מקבלי ההחלטות. זה לא מתיישב עם שבע שנות שתיקה כדוברת הנשיא. בלי לפרסם סטטוס בפייסבוק, בלי לפרסם טורי דעה".

התמודדת בבחירות המוניציפליות, בתל אביב, עם אסמה אגברייה זחאלקה, ולא נחלתן הצלחה. הפעם את הולכת על הכנסת?

"אני רוצה להתמודד במגרש הארצי, אבל לא יודעת אם בבחירות הקרובות. יש לי עוד כמה דברים להשיג לפני שאעמיד את עצמי לבחירה".

באיזו מסגרת פוליטית? בל"ד?

"לא. אני אישה יהודייה, אבל אפילו כשאני קוראת את המצע שלהם אני לא רואה מניעה שיהודי מן המניין יצביע להם".

לא?

"אתה בוחר בבני אדם. יאיר לפיד נבחר כי הוא יאיר לפיד. וכשאתה מדבר עם ג'מאל זחאלקה ועם אחמד טיבי, אתה מדבר עם בני אדם ויש משהו בבסיס האנושי שלהם שאתה רוצה לידך, שאלה יהיו שרי התרבות והחינוך והאוצר שלנו".

את מזדהה עם העמדות שלהם?

"לא בהכרח".

אז איפה את במפה הפוליטית?

"שמאל".

שמאל קיצוני?

"אתה מבין, ברגע שרואים ערבייה ויהודייה ביחד, זה שמאל קיצוני. ברגע שאתה פמיניסט, אתה קיצוני. זה אותו מחנה. אני חיה בשלום במחנה שיש בו ליברל כמו בוז'י הרצוג וגם גדעון לוי. יש פה פיצול בשמאל. כמו גרורות של סרטן עומדים בכניסה כל מיני טהרנים, ונתקלתי בזה כלפיי, 'אתה לא שמאלני, עבדת עם ההוא'. ברגע שאתה מאמין בצדק שווה לכולם, בשו*ק שהוא לא חזירי ובשלום עם הפלסטינים וזכותם להגדרה לאומית, אז אתה שמאל. בתוך זה יש וריאציות".

יש בשמאל מי שחושבים שיותר משאת מאמינה באידיאולוגיה, את מחפשת הזדמנויות, לאור האנשים שבחרת לעבוד איתם - ריבלין, לבני, לא בדיוק נציגי השמאל.

"שטויות. אילו הזדמנויות? לאנדרדוגים אין הזדמנויות. אולי אני מחפשת הזדמנויות שיהיה כאן אחרת. בל"ד זה הזדמנות? במרצ היו יכולות להיות לי יופי של הזדמנויות. לא מדבר אליי. לבן מדי, אשכנזי מדי, צודק מדי. לא בא לי לעבוד עם אנשים שתמיד צודקים מבחינת עצמם ומסתובבים עם פרצוף מיוסר".

האמירה על חיפוש הזדמנויות מטרידה את מואטי. "מה זה 'איפה היית ומה עשית?', 'אם עבדת עם ציפי לבני את לא שמאלנית'. יש לי בנות והורים לפרנס, אתם יכולים לקפוץ לי.

"פעם היית אומר 'אני שייך למחנה הזה', וזה הספיק, וכבר לא. הטהרנות הזו תהרוס את השמאל, האיכסה האשכנזי הזה. הייתי בסדר פסח של שלום עכשיו, אשכרה סדר פסח במשפחה אשכנזית. כל אחד שונא שם את השני, מי תקע למי סכין בגב, מי שונא את ההוא. בגלל זה מזרחים מדירים את עצמם מהמחנה, כי אי אפשר להרגיש בו בבית".

אז באיזו מסגרת תרוצי?

"אני מניחה שבעבודה".

גם היא די לבנה ושבעה.

"וזו טעות איומה, אבל יש בה הזדמנויות אמתיות. ואם תהיה התפקדות מזרחית המונית אז כן יהיו בה מזרחים, אנשים שיכולים לייצג את החלק הזה בעם".

איך זה יקרה?

"המזרחים הרי לא מעניינים את הליכוד. שרי הליכוד משתמשים במתפקדים המזרחים שלהם ככרטיס אשראי לעת בחירות".

והעבודה תדע למשוך אותם?

"אני מאוד מקווה. ויכול להיות שתימצא פלטפורמה אחרת".

כחלון?

"יכול להיות. אני לא מכירה אותו, אבל מאוד מעריכה אותו, ואני מקווה שישכיל לשלב נשים ומזרחים".

הוא עצמו מזרחי.

"אז מה? כדי להיכנס להגמוניה אתה משתמש בחומרי הלבנה. אתה צריך כמה לבנים, תתי-אלופים שיסדרו את הרשימה. השאלה אם הוא יעשה בחירה אמיצה ויגיד 'אני רוצה אנשים מהאזור המנטלי שלי, מהשכונות שלי'".

הטלטלה שבל"ד נמצאת בה עוזרת לה לקראת הבחירות או מזיקה לה?

"אני מניחה שמאז העלאת אחוז החסימה, הטלטלה שאתה מדבר עליה עוברת על כל המפלגות הלא-גדולות, כך שהדיבורים על איחוד הרשימות התחילו עוד לפני ההחלטה על בחירות. ג'מאל זחאלקה, יו"ר בל"ד, מוביל את מהלך האחדות ואני מאמינה שבימים הקרובים ראשי הסיעות יקבלו את ההחלטה, הנבונה לדעתי, לרוץ יחד. בסופו של דבר, העלאת אחוז החסימה התגלתה כחרב פיפיות ומי שלא רצה את המפלגות האלה עם 11 מנדטים עלול לקבל אותן עם 15 מנדטים, וזה מבורך מכל בחינה.

"במידה שהאיחוד ייצא לפועל, התקשורת כבר לא תוכל להתעלם מהמפלגות הערביות. מה שכן, את רוב הסוקרים הסידור הזה ישמח מאוד, פחות כאב ראש בדגימת 'הקול הערבי'".

מדברים עכשיו על אפשרות של מהפך וחזרת השלטון לשמאל. זה הגיוני בעינייך?

"יש אווירה של מהפך ושל צורך לסמן גבולות ברורים. אתה רואה את זה גם בימין שמחפש תשובה אחידה ולא מגמגמת בסגנון הליכוד, ולכן הסחף למפלגת הבית היהודי, וגם בשמאל, שרוצה תשובות חד-משמעיות לגבי סוגיות מדיניות וחברתיות, ולכן, ככל הנראה, יבחר במפלגת העבודה. המרכז יקבל פחות מנדטים מבחירות קודמות, השמאל המכונה כאן 'רדיקלי' יחזק את האיחוד של המפלגות הערביות, שהן לדעתי חלק מהותי ומשמעותי בגוש הזה. מי שיהווה כף מאזניים יהיה כחלון, שאני מקווה שהקול המדיני שישמיע יהיה קול מתון ושתכניותיו הכלכליות תבואנה לידי ביטוי.

"אז תורכב קואליציה בראשות הרצוג, שאני משוכנעת שהוא יהיה ראש ממשלה טוב מביבי ושהקואליציה שלו תהיה אחראית יותר ומחויבת לשלום יותר מזו הנוכחית. אבל אתה יודע למי ניתנה הנבואה, נכון?".