"זו חסימה לא ראויה לדחוף את כולם למסלול חסר סיכון לגמלאים"

אלן פפרמן, לשעבר האקטואר הראשי באגף שוק ההון באוצר, מתנגד ל"מסלול מקבלי הקצבאות" שהאוצר מבקש להחיל

פנסיה / צלם: ניצן דבי
פנסיה / צלם: ניצן דבי

בחודש נובמבר האחרון פרסם אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר, בראשות דורית סלינגר, טיוטת חוזר "מסלולי השקעה בקופות גמל", שנועדה ליישם ולהחיל על שוק החיסכון הפנסיוני בישראל את המודל הצ'יליאני - מודל החיסכון מותאם הגיל. ההסדרה שמוביל האוצר שוב, לאחר שנים של ניסיונות שלא צלחו, נוגעת בעיקר ליצירת מסלול ברירת מחדל חדש בשוק הפנסיוני, שבו הסיכון בתיק החוסך הולך וקטן ככל שהחוסך מתבגר. זאת במקום המסלולים ה"כלליים", שבהם נמצא כיום רובו המכריע של החיסכון הפנסיוני.

כחלק מההנחיות שמקדם האוצר, ומתוך רצון להפחית את הסיכון והתנודתיות בתיקי החוסכים המבוגרים ביותר, קבע האוצר בטיוטה, בין היתר, "מסלול למקבלי קצבאות". במסגרת מסלול זה, נקבע בטיוטה ש"גוף מוסדי המנהל קופת גמל משלמת לקצבה, או קופת ביטוח, ינהל חשבון נפרד אחד שבו ינוהלו הנכסים העומדים כנגד כל ההתחייבויות כלפי כל מקבלי הקצבאות, ויקים מסלול השקעה אחד לניהול אותם נכסים (להלן - מסלול בסיסי למקבלי קצבה)".

מדיניות ההשקעה במסלול זה אמורה להיות שמרנית ובסיכון די נמוך, הגם שהאוצר מותיר פתח נרחב לוועדות ההשקעה השונות בקביעת מדיניות ההשקעה גם במסלול זה. לפי שעה, החוזר אמור להפוך למחייב בתחילת 2016.

בשנים האחרונות החל להתקיים דיון ציבורי על החיסכון לפנסיה של הציבור הישראלי, בעיקר ביחס לסוגיית המחיר (דמי הניהול), אבל גם לגבי הצורך בניהול השקעות באופן מיטבי (אם כי בעיקר דרך פריזמה של הסדרי החוב). עיקר הדיון האמור עוסק בתיק הכולל, או בתקופת החיסכון, בעוד שהדיון לגבי הפנסיונרים נדחק לקרן זווית.

ואולם, למאפייני שוק החיסכון הפנסיוני, ולצעדים שמוביל האוצר, יש משמעות אדירה עבור העמית הפרטי, שאמור לכלכל את עצמו ואת שאריו באמצעות חיסכון זה - מיום יציאתו לגמלאות ועד מותם. זאת, בין אם מדובר בחוסכים פעילים, ובין אם מדובר בפנסיונרים, שלכאורה כבר נקבע מהי הקצבה שמגיעה להם. הדבר נכון במיוחד על רקע התארכות תוחלת החיים הממוצעת - שמעידה בין היתר על כך שיש יותר גמלאים, ושאלו גם חיים יותר שנים.

מדוע כל ההקדמה הזו? מפני שההנחיות האמורות לעיל עלולות ליצור מסלולים בטוחים מדי עבור הפנסיונרים, מסלולים שבהם תנודתיות נמוכה היא היעד העליון של מנהל הגוף המוסדי. השגת התשואה תהפוך ליעד משני, וזאת למרות שלגמלאים של היום, ובוודאי לאלו של העתיד, אופק חיים ארוך למדי; ארוך דיו כדי להצדיק השגת תשואה שאינה מזערית, וארוך דיו, כדי שאם לא תושג תשואה מינימלית כלשהי, הקצבה אולי תהיה יציבה כשלעצמה, אבל תישחק לאורך השנים.

בהקשר זה נציין, כי מבחינת מנהלי השקעות רבים, ניהול תיק עם אופק של 5-7 שנים, קרוב יותר לניהול תיק של צעירים מאשר לניהול תיק של מי שעומד לצאת לפנסיה מחר. כלומר, גם עבור המבוגרים יכול להיות שיש דבר כזה "שמרני מדי", בוודאי כשמבינים שאופק של שבע שנים אומר גמלאי בן 72 - מתחת לתוחלת החיים הממוצעת בישראל.

"גמלאי זה ניהול כסף ל-20 שנה"

"גמלאי זה למעשה ניהול כסף ל-20 שנה, כשחלק מהכסף נפדה מדי שנה בשנה", אמר לנו לאחרונה אלן פפרמן, לשעבר האקטואר הראשי באגף שוק ההון באוצר, וכיום אקטואר ויועץ עצמאי. לדבריו, מסלול ברירת מחדל מחייב - גם אם הוא כבר קיים, ואינו מהווה מדיניות חדשה - אינו בהכרח התשובה הנכונה, ו"יש לאפשר חופש בחירת מסלול השקעה עבור גמלאי קרנות פנסיה".

עוד הוא אומר, כי "מכיוון שהתשואות חסרות-הסיכון כה נמוכות, ומכיוון שלדעתי יש הרבה אנשים שיכולים לעשות בחירה ראויה של הסיכון שאותו הם יכולים לקחת, זוהי חסימה לא ראויה לדחוף את כולם למסלול חסר סיכון לגמלאים. אם הריביות הצמודות היו בסביבות 4% - כפי שהיה לפני כשמונה שנים, ניחא, אבל עכשיו, יותר מתמיד, יש לתת לאנשים את האפשרות לקחת על עצמם יותר סיכון כדי להרוויח יותר ולהגדיל את הפנסיה. זה נכון לפחות לגבי חלק מהגמלה".

פפרמן מסביר את דבריו: "כאשר עמית בקרן פנסיה פורש לגמלאות, הוא מתחיל לקבל פנסיה חודשית, שגובהה כפוף להתאמה אפשרית בתחילת שנה - תלוי בביצועים של הקרן בשנה החולפת. לכן, הנהלת קרן הפנסיה עומדת בפני טווח של אסטרטגיות השקעה אפשריות כלפי גמלאים, שאותן ניתן לחלק לשניים. החלק האחד הוא סיכון נמוך, שבמסגרתו הכסף מושקע באג"ח ממשלתיות, עם מועדי פידיון אג"ח התואמים את מועדי התשלום של הפנסיות. כך תנודתיות התשואה תהיה נמוכה, אבל גם התשואה הצפויה תהיה נמוכה.

החלק השני הוא סיכון גבוה יותר, שכולל השקעה במניות ובאג"ח קונצרניות בשלל דירוגים ועוד, עם תנודתיות תשואה גבוהה יותר, אך עם צפי לתשואה גבוהה יותר".

לדברי פפרמן, "אם הנהלת קרן הפנסיה מאמצת אסטרטגיית השקעה בקצה הספקטרום של 'סיכון נמוך', אז ההתאמה השנתית לקצבה עשויה להיות קטנה מאוד. לעומת זאת, אם הנהלת קרן הפנסיה מאמצת אסטרטגיית השקעה של 'סיכון גבוה יותר', אז לאורך זמן הקצבה עשויה להיות גבוהה יותר (אולם התנודתיות עלולה להיות גם היא גבוהה יותר)".

פפרמן מדגיש, כי "במועד פרישתו לגמלאות, וגם לאחר מכן, עמית קרן הפנסיה אינו שותף לאסטרטגיית ההשקעה של הכסף שנצבר עבורו בקרן. הוא לא שותף להחלטה על רמת התשואה שקרן הפנסיה מנסה להשיג על הכסף, או להחלטה על רמת הסיכון אשר לה הכסף ייחשף. לקרן יש מדיניות השקעה יחידה כלפי כל הגמלאים בקרן, שייתכן שתיטיב עם גמלאים מסוימים, אך קרוב לוודאי שלא תהיה מיטבית עבור גמלאים אחרים".

לכן, לדידו של פפרמן, "נראה שבחירה חופשית של מדיניות ההשקעה חשובה היום במיוחד. גמלאים מצפים ליותר שנות חיים מאי פעם בעבר, ואולי זקוקים לתשואות גבוהות יחסית על כספי הפנסיה, כדי לספק פנסיה ראויה לאורך כל השנים (גם במחיר של תנודתיות גבוהה יותר), אך התשואות על השקעות 'חסרת סיכון' נמוכות יותר מאי פעם בעבר".

בהקשר זה הוא מציין, ש"יש מדינות אחרות בעולם, כמו קנדה, שכבר עשרות שנים מאפשרות לגמלאי לבחור איך כל כספי הפנסיה שנצברו עבורו יושקעו במשך כל חייו אחרי פרישתו. מדובר גם בכסף שזכה בהטבות מס עד מועד הפרישה, וזוכה להטבות מס אחרי מועד הפרישה".

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא שוק ההון?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988